🔍 מה כולם בטוחים שהם יודעים
השיעור נאמר בשבוע של פרשת פנחס, והנושא היה כיסא של אליהו. הרב פתח בהכרזה: היום נשבור מיתוס. כולם בטוחים שהם יודעים מהו כיסא של אליהו. נכנסים לבית הכנסת, רואים את הכיסא הגדול והמפואר שעליו יושב הסנדק, ואומרים: זה הכיסא של אליהו. בכל מקום כך קוראים לו.
אבל האם זה באמת כך? כדי לענות צריך לחזור אל המקורות. מה המקור לכך שמכינים כיסא לאליהו בברית? האם ביאתו של אליהו לכל ברית היא שכר שקיבל, או שמא דווקא עונש? ואם מכינים לו כיסא, האם מותר לסנדק לשבת עליו?
בשיעור נעבור על השאלות האלה אחת אחת: מן הפרשה, דרך המדרש והזוהר, ועד לשולחן ערוך ולפוסקים של הדורות האחרונים. בסוף נגיע גם לשאלה פשוטה שכולנו אומרים בלי לחשוב: למה אליהו הנביא "זכור לטוב". ונראה שכל פרט קטן במנהג, אפילו המילים שאומרים כשמניחים את הכיסא, נשען על מקורות עתיקים ויש בו משמעות עמוקה.
השיעור פותח בשבירת מיתוס: האם הכיסא שכולם קוראים לו "כיסא של אליהו" הוא באמת הכיסא של אליהו?
🕊️ "הנני נותן לו את בריתי שלום"
פרשת השבוע מספרת על פנחס. עם ישראל לא שמר על הברית. זמרי בן סלוא לקח את ברית המילה שלו, שהיא ברית עם בורא עולם, והשתמש בה עם בת עם נוכרי. הוא חילל את הברית, והדבר היה עלול להביא אסון על כל העם. קם פנחס וקינא, ונעצרה המגפה בזכותו.
ומה קיבל על כך? "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם". מה פירוש המילים? הפסוק הבא אומר שהוא זכה לכהונה: "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם". עד אז פנחס לא היה כהן, כי נולד לפני שנמשחו אהרן ובניו, ורק עכשיו נעשה כהן.
אם כן, מה מוסיפות המילים "בריתי שלום"? רש"י מבאר שזו לשון של אהבה. הקדוש ברוך הוא נותן לו את הכהונה כמתנה של חיבה, כמי שמכיר טובה למי שעשה עמו טוב. כלומר: לא רק שכר מעשי, אלא גם ביטוי של אהבה. זה השכר.
פנחס קינא על חילול הברית, והקדוש ברוך הוא נתן לו את בריתו כמתנה של אהבה.
✨ מלאך הברית לפי הזוהר
לפי הזוהר יש בפסוק עומק נוסף. "בריתי שלום" פירושו שהקדוש ברוך הוא נתן לפנחס להיות מלאך הברית, הממונה על הספירה שנקראת ספירת הברית, היא ספירת היסוד. הברית תהיה בשלום, כלומר בשלמות, תחת השגחתו. ולכן אליהו, מלאך הברית, מגיע לכל ברית.
הרב ציין שקשה להסביר את הדברים בלי ללמוד קודם מושגי יסוד: מהן הספירות, מהי ספירת יסוד, מהי מלכות ואיך הן מתחברות. גם מי שאינו עוסק בקבלה, ורוצה ללמוד רק ספרי חסידות, צריך להכיר את המושגים האלה, כי בלעדיהם רבים מן הדברים נשארים סתומים. לשם כך אפשר להתחיל, למשל, ב"פתח אליהו".
אבל גם בלי להיכנס לעומק, הקו ברור: מי שקינא לברית, ודאגתו לברית הייתה גדולה כל כך, נעשה השליח הקבוע שלה. כאן נמצא שורש אחד למנהג שאליהו בא לכל ברית מילה.
לפי הזוהר, "בריתי שלום" פירושו שפנחס נעשה מלאך הברית, ולכן אליהו מגיע לכל ברית.
🔗 פנחס הוא אליהו
לפי פשוטו של מקרא, אין קשר בין שני הסיפורים: זה פנחס בתורה, וזה אליהו בספר מלכים. בשום מקום בתנ"ך לא נאמר במפורש שפנחס הוא אליהו. יתר על כן, אליהו נקרא "התשבי מתושבי גלעד", והמשתתפים בשיעור שאלו איך יתיישב הדבר עם פנחס, שהיה כהן משבט לוי.
ובכל זאת, כולנו נוהגים לומר כדברי חז"ל: פנחס זה אליהו. ובשיעור עלתה הערה דקה: יש הבדל בין "פנחס הוא אליהו" לבין "אליהו הוא פנחס". פנחס קדם, ולכן לכאורה צריך לומר שאליהו הוא פנחס שחזר. אבל אולי דווקא מפני שפנחס מופיע בתורה, חשיבותו גדולה יותר, ולכן מזכירים אותו ראשון.
כך או כך, החיבור הזה הוא המפתח לכל הנושא. אותה קנאות לברית שהייתה אצל פנחס, חוזרת ומופיעה אצל אליהו, ובשתיהן קשור השכר דווקא לברית המילה. מי שקינא לברית בימי משה, ומי שקינא לה בימי אחאב, הוא אותו אחד, ולו נמסר התפקיד לבוא אל כל ברית ולהיות עד לה.
חז"ל אומרים שפנחס הוא אליהו, אף שהדבר אינו כתוב במפורש בתנ"ך.
⛰️ מערת אליהו – מיתוס נוסף?
בדרך לשבירת המיתוס הגדול, נעצר הרב על מיתוס קטן יותר: מערת אליהו בחיפה. רבים מכירים אותה ומבקרים בה. אבל על פניו יש כאן קושי. אחרי המעמד בהר הכרמל, שבו נשחטו נביאי הבעל, ברח אליהו מפני איזבל. ולאן ברח? הכתוב אומר במפורש: לחורב, הר האלוקים, אל אותה מערה שבה נגלה הקדוש ברוך הוא למשה רבנו. אם כן, המערה בכרמל איננה המערה שבה התחבא אחרי המעמד.
האם זו המצאה של הדורות האחרונים? לא. הרב הביא שכבר לפני מאות רבות של שנים מוזכרת מערת אליהו בכרמל ביומן מסעותיו של בנימין מטודלה, הנוסע המפורסם שעלה לארץ ישראל. זו מסורת עתיקה.
איך מיישבים? אולי אליהו התחבא בכרמל בזמן אחר, לפני המעמד. ואולי זה מקום שבו התפלל. ויש גם טעם רגשי: לאליהו אין קבר, כי עלה בסערה השמימה. העם רצה מקום של זכר לו בעולם הזה, ומצא אותו במערה.
מערת אליהו בכרמל אינה המערה שאליה ברח אליהו, אבל המסורת עליה עתיקה מאוד.
🗺️ בין הכרמל לחורב
המשתתפים בשיעור הוסיפו פרטים מן השטח. על הכרמל, מעל נחל הקישון, יש מקום שנקרא המוחרקה, ושם, לפי המסורת, היה המזבח שבנה אליהו במעמד מול נביאי הבעל. בעקבות הפסוק "וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן" מזהים את המקום עם האזור שסביב הנחל.
ונשאלה שאלה מעניינת: האם ייתכן שאליהו הסתתר בכרמל לפני המעמד? הרי עוד לפני כן הוא נרדף שנים רבות, ועובדיהו פגש אותו בדרך. אפשר שבתקופה ההיא מצא מחבוא באחת המערות הרבות שבהר. כך מתיישבת המסורת על מערת אליהו בכרמל עם הפסוק שאומר שאחרי המעמד ברח לחורב.
הרב הזכיר שראה פעם שגם צדיקים גדולים שעלו לארץ ביקרו במערה והתפללו בה, אך לא זכר את המקור במדויק. מה שברור הוא שהמקום קדוש לעם ישראל מזה דורות רבים, כמקום של תפילה וזיכרון לאליהו הנביא.
בכרמל נשארו סימני המעמד הגדול, ואפשר שאליהו הסתתר שם בזמן אחר.
🔥 פרקי דרבי אליעזר: "קנא קנאתי"
עכשיו נגיע אל המקור המרכזי: פרקי דרבי אליעזר, מדרש המיוחס לתנא רבי אליעזר, תלמידו של רבן יוחנן בן זכאי. וכך הוא מספר: ישראל היו נוהגים למול, עד שנחלקה המלכות. מלכות אפרים מנעה מהם את ברית המילה. זה חידוש גדול, כי בספר מלכים מוזכרת רק עבודה זרה. לפי המדרש, אחת הסיבות שאחאב ואיזבל רדפו את אליהו הייתה שהם ביטלו את המילה, והוא עמד על כך.
עמד אליהו וקינא קנאה גדולה, ונשבע שלא ירד טל ומטר. שמעה איזבל וביקשה להרגו. ברח אליהו, כמו שברחו לפניו יעקב ומשה. נגלה אליו הקדוש ברוך הוא ואמר: "מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ?" ענה: "קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה'... כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
אמר לו הקדוש ברוך הוא, לפי המדרש: חייך, אין ישראל עושים ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך. מכאן התקינו חכמים לעשות מושב כבוד למלאך הברית שנקרא אליהו, שנאמר: "וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים".
לפי פרקי דרבי אליעזר, אליהו קינא כשמלכות אפרים ביטלה את ברית המילה, ומשם המנהג להכין לו מושב כבוד.
🎖️ שכר, לא עונש
שימו לב: בפרקי דרבי אליעזר אין מילה אחת על עונש. להפך, מלשון המדרש משמע שזה דבר טוב מאוד. אליהו אכפת לו מאוד מברית המילה. כשפנחס ראה שלוקחים את הברית ומחללים אותה, הדבר הפריע לו מאוד. כשאליהו ראה שישראל הפסיקו למול, הדבר הכאיב לו.
וכיוון שהברית חשובה לו כל כך, נתן לו הקדוש ברוך הוא שכר: בכל ברית מילה אתה תופיע. אתה, שדאגת לברית יותר מכולם, תהיה עד לכך שהיא נשמרת בכל דור ובכל מקום.
זו שיטה אחת, הפשוטה: הביאה לברית היא כבוד ושכר. אבל כדי להבין לעומק למה אליהו צריך להגיע דווקא לברית, צריך קודם להבין מהי בכלל ברית מילה. כאן הוסיף הרב נקודה שלדבריו היא אל"ף בי"ת בהבנת הנושא.
ויש בזה גם לימוד לכל אחד מאיתנו. מי שאכפת לו באמת ממצווה, מי שכואב לו כשהיא נפגעת, זוכה להיות קשור אליה לעד. אליהו לא היה אדיש לברית, ולכן הברית נעשתה חלק משמו: מלאך הברית.
בלשון פרקי דרבי אליעזר אין שום רמז לעונש: אליהו אכפת לו מן הברית, ולכן זכה להופיע בכל ברית.
📝 לא ניתוח – הסכם
בימינו יש מי שחושבים שברית מילה היא חיתוך, פעולה רפואית. אבל ברית מילה איננה רק להוריד ערלה. זו הפעולה שעושים, אבל המהות היא ברית, כלומר הסכם עם בורא עולם. הסרת הערלה היא האות על הברית.
מי שחתם פעם על הסכם רציני יודע איך זה נראה. קודם קוראים את הנוסח: על מה אני מתחייב, ועל מה הצד השני מתחייב. וככל שהעסקה גדולה יותר, כך ההכנות גדולות יותר: חתימות על כל עמוד, ובקניית דירה כל צד מביא עורך דין משלו.
ואם כך, כדאי לשאול: על מה חותמים בברית מילה? מה הקדוש ברוך הוא נותן לנו, ומה אנחנו נותנים לו? מה פירוש להיות יהודי, להיכנס לבריתו של אברהם אבינו? הרב ציין שזה נושא לשיעור שלם בפני עצמו, וכדאי ללמוד אותו לעומק, כדי שנדע על מה אנו חותמים. מי שחותם על הסכם בלי לקרוא אותו, אינו יודע מה התחייב ומה יקבל. כך גם בברית: ככל שנבין יותר את תוכנה, כך נדע להעריך את מה שאנו מקבלים בה, ואת מה שאנו נותנים.
ברית מילה אינה רק הסרת ערלה, אלא הסכם עם בורא עולם, והמילה היא האות עליו.
🤝 השליח שחותם בשם המלך
בכל הסכם צריכים שני הצדדים להופיע. אנחנו נמצאים בברית: האב, התינוק, הסנדק, המוהל, הקהל. אבל איפה הצד השני? איפה בורא עולם?
כאן התשובה: אליהו. אליהו הוא מלאך, ופירוש המילה מלאך הוא שליח. בורא עולם כביכול אינו מגיע בעצמו, אלא שולח את השליח שלו, שמייצג אותו בברית.
המשל מן העולם: לפעמים, כשחותמים על הסכם בין מדינות, ראש המדינה אינו מגיע בעצמו. מה עושים אז? שולחים שר או שגריר, שמגיע עם ייפוי כוח וחותם בשם המדינה. הוא אינו חותם בשם עצמו. הוא מייצג סמכות גדולה ממנו.
כך אליהו בברית. הוא מייצג את בורא עולם, ואנחנו עומדים מצד שני. זה הפירוש הפשוט והיפה למה אליהו מגיע: לא כדי לבדוק אותנו, אלא כדי שהברית תהיה ברית שלמה, ששני צדדיה נוכחים. ומי שמבין זאת, מרגיש בברית שהוא עומד כביכול מול בורא עולם עצמו, באמצעות שליחו הנאמן.
בהסכם שני הצדדים צריכים להיות נוכחים, ואליהו מגיע כשליחו של בורא עולם.
⚖️ השיטה ההפוכה: קטגוריה וסנגוריה
אבל יש מי שאומר הפוך. הזוהר ועוד מדרשים מבינים שהקדוש ברוך הוא לא אהב את מה שאמר אליהו. אליהו טען "עזבו בריתך בני ישראל", כלומר לימד קטגוריה, חובה, על בניו של הקדוש ברוך הוא.
מובא שאין הקדוש ברוך הוא חפץ שילמדו על בניו קטגוריה, אלא סנגוריה. הוא רוצה שצדיק הדור יתפלל על דורו, כמו שעשה אברהם אבינו על סדום, ולא כמו נח, שלא התפלל על דורו. הקנאות של אליהו, שמנע את הגשם ולא ראה את צערם של ישראל, לא התאימה לדרך הזאת.
לכן, לפי השיטה הזאת, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה אמרת שהם הפרו את בריתי? תבוא ותראה בעיניך שהם מקיימים אותה. ובכל ברית צריך אליהו לרדת אל העולם הזה ולראות. כך זה נשמע כעין עונש: תמיד לבוא, תמיד לראות שטעית.
לפי הזוהר ומדרשים אחרים, הקדוש ברוך הוא לא רצה שאליהו ילמד חובה על ישראל, ולכן עליו לבוא ולראות.
📱 איך אפשר להיות בכמה בריתות?
בשיעור עלתה שאלה שכל ילד שואל: אם אליהו צריך להגיע לכל ברית, מה קורה כשיש שתי בריתות באותו זמן, או מאה? הרי בכל רגע נימולים תינוקות במקומות רבים בעולם.
התשובה: מלאך אין לו בעיה כזאת. דבר גשמי יכול להיות רק במקום אחד. דבר רוחני אינו מוגבל כך, והוא יכול להיות גם כאן וגם שם בבת אחת.
והרב הביא משל מן הטלפון. גם אתה וגם אדם נוסף מתקשרים אלי בבת אחת, ואפשר לקבל את שתי השיחות. איך זה קורה? הגלים האלקטרומגנטיים יכולים לשאת כמה דברים יחד אל מכשיר אחד. אם גלים, שהם דבר גשמי ועדין, יכולים לעשות שני דברים בבת אחת, ודאי שדבר רוחני יכול.
ויש כאן שאלה עמוקה יותר: אם פנחס הוא אליהו, והוא היה בן אדם, האם הוא מגיע לברית כאדם או כמלאך? ומה ההבדל? זו סוגיה שלמה בפני עצמה, והרב אמר שאין זמן להיכנס אליה בשיעור הזה. היא קשורה גם לשאלות הלכתיות מעניינות, ועוד נגיע אליהן.
דבר רוחני יכול להיות בכמה מקומות בבת אחת, כמו גלים שנושאים כמה שיחות יחד.
📖 הזוהר והשולחן ערוך
ועכשיו לכיסא עצמו. בפרקי דרבי אליעזר כתוב שהתקינו חכמים לעשות מושב כבוד למלאך הברית. בזוהר מובא שצריך האדם להתקין כיסא אחר, לכבודו של אליהו, ולומר בפיו: זה הכיסא של אליהו. ואם אינו אומר כן, אליהו אינו שורה שם. וכשהוא בא, הוא עולה ומעיד לפני הקדוש ברוך הוא.
וכך נפסקה ההלכה בשולחן ערוך, יורה דעה סימן רס"ה סעיף י"א: נוהגים לעשות כיסא לאליהו, שנקרא מלאך הברית, וכשמניחו יאמר בפיו שהוא כיסא של אליהו.
זה, פחות או יותר, החומר שיש בידינו מלפני מאות שנים: פרקי דרבי אליעזר, הזוהר והשולחן ערוך. אבל בדורות האחרונים, בערך במאתיים השנים האחרונות, התחילו רבים לשאול שאלה טכנית: איך בדיוק עושים את זה בפועל? האם הכיסא של אליהו הוא אותו כיסא שעליו יושב הסנדק? האם הסנדק ואליהו יושבים יחד?
הזוהר והשולחן ערוך קובעים שמכינים כיסא לאליהו ואומרים בפה שהוא כיסא של אליהו.
🗣️ "זה הכיסא של אליהו" – לומר בפה
פרט אחד בדברי הזוהר ובשולחן ערוך ראוי לתשומת לב מיוחדת: לא די להעמיד כיסא. צריך לומר בפה, במפורש: זה הכיסא של אליהו. הזוהר מוסיף שאם אין אומרים כן, אליהו אינו שורה שם.
יש בזה משהו עמוק. אליהו מגיע אל המקום שהכינו לו. ההכנה והאמירה הן כעין הזמנה. מי שמכין כיסא ואומר עליו "זה של אליהו" מכריז שהוא מחכה לשליח של בורא עולם, ושהוא רוצה שהברית תהיה ברית שלמה.
בפועל, זה תפקידו של מי שמסדר את הברית, בדרך כלל המוהל. עליו לדאוג שיהיה כיסא מיוחד ומכובד, ושייאמרו עליו המילים. מוהל שלמד את ההלכות יודע זאת, ולכן כדאי לשים לב לכך גם כשמזמינים מוהל ומכינים את המקום.
וכמובן, גם המשפחה יכולה להצטרף. כשמבינים מה עומד מאחורי הכיסא, כבר אין זה רהיט שעומד בצד, אלא סימן לכך שבורא עולם שלח את שליחו להיות עמנו ברגע הגדול הזה.
לפי הזוהר אין די בהנחת הכיסא; צריך לומר בפה שהוא של אליהו, ורק אז הוא שורה שם.
🪑 האם מותר לשבת עם אליהו?
הבסיס לשאלה: בירושלמי נאמר שלא ישב אדם על ספסל שספר תורה מונח עליו. הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, שהיה הרב הראשי לישראל, דן בספרו "משפטי עוזיאל" אם אפשר ללמוד מכאן לכיסא של אליהו. אם אסור לשבת ליד ספר תורה, האם מותר לשבת באותו כיסא עם אליהו הנביא?
יש שלא ראו בזה בעיה. בעל ערוך השולחן כותב שאין שום בעיה שהסנדק ואליהו יהיו באותו כיסא. אליהו הוא דבר רוחני, הוא אינו צריך מקום ישיבה גשמי, ואין כאן חיסרון בכבודו. להפך, זו זכות שהסנדק יושב כביכול תחת כנפיו, עם ברכתו.
אבל רבנים אחרים לא הסכימו. לדעתם אין זה מכובד שאדם ישב באותו כיסא יחד עם אליהו הנביא. וגם לשון הזוהר נוטה לכך, שהרי נאמר בו להתקין "כיסא אחר", כיסא מיוחד, ולא סתם להקדיש את הכיסא של הסנדק.
יש שהתירו לסנדק לשבת בכיסא של אליהו, ויש שראו בכך פגיעה בכבודו.
⚖️ קודם ההלכה, אחר כך הדרש
מה נוהגים בפועל? בבריתות רבות, ובעיקר אצל הליטאים, עושים כיסא נפרד לאליהו. אבל איזה? את הכיסא הגדול והמפואר נותנים לסנדק, ולידו מניחים כיסא קטן ואומרים עליו: זה הכיסא של אליהו הנביא. זה המיתוס שהרב רצה לשבור: הכיסא שכולם קוראים לו כיסא של אליהו הוא בדרך כלל הכיסא של הסנדק.
על פניו זה נראה כמו בזיון לאליהו. הרב סיפר ששאל על כך תלמיד חכם, וזה ענה לו כלל חשוב: קודם כל שומרים על ההלכה, ורק אחר כך עוברים לדרשות. ברית מילה היא מצוות עשה מן התורה, ויש להדר בה. הסנדק הוא המקיים אותה, ונמשל בחז"ל למזבח. לא יתכן שהוא ישב על כיסא נמוך.
קודם עושים את מה שחייבים מן התורה, ואחר כך מוסיפים את מה שלמדנו בפרקי דרבי אליעזר ובזוהר. ויש גם טעם מעשי: כיסא גבוה נוח הרבה יותר למוהל, שאינו צריך להתכופף.
הסנדק מקיים מצווה מן התורה, ולכן הוא יושב על הכיסא המכובד, וכיסא אליהו נוסף לו.
🛋️ שני כיסאות, או כיסא כפול
אם כך, מה הפתרון הטוב ביותר? פשוט: שני כיסאות מכובדים. אחד לסנדק ואחד לאליהו. פרקי דרבי אליעזר דורשים "מושב כבוד", ולכן אין מקום לכיסא פשוט לאליהו. הבעיה היא שבמציאות כמעט אין בתי כנסת שיש בהם שני כיסאות גדולים.
פתרון אחר הוא כיסא רחב, כמו כיסא כלה גדול, עם שני מושבים. יש כאלה בתמונות מקהילות שונות, גם אצל ספרדים. במקומות רבים עשו שני ריפודים נפרדים עם רווח ביניהם. מוזכר גם כיסא עתיק כזה מן העיר מאקו שבהונגריה, שהובא לארץ.
האם כיסא כפול מועיל? זה לא ברור לגמרי. במשפטי עוזיאל הוצע שבמקרה כזה צריך לעשות הפסק בין שני המקומות, למשל להניח כרית, כדי שיהיה ברור שזה מושב בפני עצמו.
בפועל, נראה שרוב המוהלים שלמדו את ההלכות מקפידים לעשות כיסא נפרד. מוהל שלא למד אותן ממשיך פשוט במה שראה. ויש סומכים על ערוך השולחן, שהתיר לסנדק לשבת בכיסא של אליהו, ונוהגים כמותו בלי חשש.
הפתרון הטוב ביותר הוא שני כיסאות מכובדים, או כיסא רחב עם הפסק בין שני המושבים.
🌟 למה "זכור לטוב"?
את השיעור סיים הרב בשאלה קטנה ונחמדה. תמיד אומרים "אליהו הנביא זכור לטוב". למה דווקא אליו? הרי על יעקב אבינו לא אומרים כך, ועל שאר הצדיקים אומרים זכרונו לברכה. כבר בגמרא, במסכת ברכות, נאמר: "בא אליהו זכור לטוב ועמד לו על הפתח".
הרב הביא פירוש יפה. בספר מלכים מסופר שאליהו התגורר בבית האלמנה בצרפת. נפטר בנה, והיא באה אל אליהו ואמרה לו: "מַה לִּי וָלָךְ אִישׁ הָאֱלֹקִים, בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי וּלְהָמִית אֶת בְּנִי". כלומר: עד שבאת הייתי צדיקה ביחס לבני העיר. כשבאת לגור אצלי, מעשי נבחנו לעומת מעשיך, ודנו אותי בשמים.
האישה ההיא זכרה את אליהו לרעה, כמי שגרם להזכיר עוון. ואנחנו אומרים הפוך: אליהו זכור לטוב. ביאתו אינה מזכירה עוון, אלא מביאה ברכה, כמו שהוא בא לכל ברית ומביא עמו טוב.
אומרים "אליהו זכור לטוב", כנגד האישה שאמרה לאליהו "באת אלי להזכיר את עוני".
🧭 סיכום: מה לקחת מן השיעור
נחזור בקצרה על מה שלמדנו. שורש העניין בפנחס, שקינא לברית וזכה ל"בריתי שלום". לפי הזוהר נעשה בכך מלאך הברית. לפי חז"ל פנחס הוא אליהו, וכך מתחברים שני הסיפורים.
בפרקי דרבי אליעזר מסופר שאליהו קינא כשמלכות אפרים ביטלה את המילה, ואמר לו הקדוש ברוך הוא: אין ישראל עושים ברית עד שאתה רואה בעיניך. משם התקינו מושב כבוד למלאך הברית. יש שראו בזה שכר על אהבתו לברית, ויש שראו בזה תיקון לקטגוריה שלימד על ישראל.
ולעומק: ברית מילה היא הסכם עם בורא עולם, ובכל הסכם שני הצדדים נוכחים. אליהו הוא השליח שמייצג את הצד השני.
ובמעשה: מכינים כיסא מיוחד ומכובד ואומרים עליו בפה שהוא של אליהו. הסנדק, המקיים מצווה מן התורה, יושב על הכיסא המכובד, וטוב מאוד אם יש שני כיסאות מכובדים. ומי שנוהג בכיסא כפול, טוב שיעשה הפסק בין המושבים.
וכשנבוא לברית הבאה, נדע שהכיסא אינו קישוט. הוא סימן שבורא עולם שלח את שליחו, אליהו הנביא זכור לטוב.
אליהו בא לכל ברית כשליח בורא עולם, ומכינים לו כיסא מכובד ואומרים בפה שהוא שלו.