📚 כל השיעורים

🍭 תלמידיו של אברהם אבינו

עין טובה בשני פירושיה: לשמוח בטובת השני ולפרש הכל לטובה; לדון לכף זכות, האופטימיות של רבי עקיבא, ו"תחשוב טוב יהיה טוב" לאור דברי החזון איש

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · מהי עין טובה

🔍 בחיפוש אחרי שם

השיעור נפתח בסיפור קטן. הרב רצה לכתוב ערך באנציקלופדיה מקוונת על נושא שמעסיק אותו: חשיבה חיובית, כלומר שאדם מפרש דברים לטובה ורואה אותם בצורה טובה. אבל מיד עלתה שאלה: איך לקרוא לערך?

המקורות שהרב בקי בהם הם בעיקר מקורות חז"ל. ובחז"ל אין מושג כזה, "חשיבה חיובית". יש בחז"ל "מחשבה טובה", אבל בהקשר אחר לגמרי: "מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה". זה אינו אידיאל של ראיית הטוב. יש גם את הפתגם "תחשוב טוב יהיה טוב", אבל הוא מאוחר, מן האדמו"ר הצמח צדק, ולא מחז"ל.

אי אפשר לבנות בניין באוויר. צריך מושג שיש לו מקורות, שיהיה לו בסיס שלם. ולכן בחר הרב בשם "עין טובה". זה מושג שמופיע במשנה ובחז"ל פעמים רבות.

ובשיעור התברר כמה נושאים נכנסים תחת הכותרת הזאת: לשמוח בטובת השני, לפרש לטובה, לדון לכף זכות, לראות בכל דבר את הטוב, וגם האמונה ש"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד".

ולמה בכלל לטרוח על ערך כזה? הרב הסביר שמי שמחפש מושג במנוע חיפוש, מקבל בדרך כלל את התוצאה הראשונה, ולעתים קרובות זו התוצאה מן האנציקלופדיה. גם אם אחרים כתבו טוב ממנו פי עשרה, מה שכתוב שם הוא מה שרוב האנשים יקראו. לכן שווה מאוד להכניס לשם חומר טוב, שמבוסס על מקורות חז"ל, כדי שמי שמחפש "עין טובה" יגיע אל המקורות האמיתיים.

המושג "חשיבה חיובית" אינו מופיע בחז"ל, אבל המושג "עין טובה" מופיע וכולל אותו.

פרק א · מהי עין טובה

📜 תלמידי אברהם ותלמידי בלעם

נתחיל במשנה המפורסמת בפרקי אבות: כל מי שיש בו שלושה דברים הללו, הוא מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלושה דברים אחרים, הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה - מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה - מתלמידיו של בלעם הרשע.

ונשאלות שאלות: למה האריכה המשנה? היה יכול לומר בקצרה. ולמה מדברת על תלמידיו של אברהם ותלמידיו של בלעם, ולא עליהם עצמם? המפרשים מבארים שהמשנה באה ללמד: דע לך, יש הבדלים רבים בין אברהם אבינו לבלעם, אבל העיקר שהכל תלוי בו מתרכז בשלושה דברים אלה.

ובעלי המוסר היו צועקים: אתם יודעים מה פירוש הדבר? יש כאלה שלומדים ומקיימים מצוות, ויושבים אפילו בבית המדרש, והם תלמידיו של בלעם הרשע. למה? כי הדבר אינו תלוי רק בכמה אתה לומד ומקיים מצוות. הוא תלוי בעיקר במידות שלך. האם יש לך עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה? זה מה שקובע אם אתה תלמידו של אברהם אבינו.

ההבדל בין תלמידי אברהם לתלמידי בלעם אינו בכמות הלימוד, אלא במידות.

פרק א · מהי עין טובה

🏗️ טוב לי שטוב לך

מה זו עין טובה? בשיעור הוצעה ההגדרה הטובה ביותר: לשמוח בשמחת השני. אדם שטוב לו כשטוב לשני. "טוב לי שטוב לך".

יש אנשים שנעשים שמחים ומאושרים ממש כשהם רואים טוב אצל אחרים. סיפרו שפעם ראו את הרב דב יפה עומד ומסתכל בחלון זמן רב. שאלו אותו: מה הרב מסתכל כל כך הרבה? אמר: אני נהנה לראות איך בונים, איך ברוך ה' נבנית ארץ ישראל. הוא פשוט שמח לראות.

וסופר גם על אדם מבוגר מאוד, שכששמע שמכר שלו זכה לדירה חדשה, הלך לראות אותה והיה מאושר כולו. שאלו אותו: למה אתה כל כך שמח? אמר: אני רואה כמה טוב לאדם הזה, וזה גורם לי אושר ונחת.

יש בני אדם שמלאים נחת ממה שטוב לזולת. ה' יזכנו להיות מהם. זו מידה נפלאה, ואברהם אבינו הוא המופת שלה.

ההגדרה הפשוטה של עין טובה היא לשמוח בשמחת השני.

פרק א · מהי עין טובה

⛺ אברהם ומלך סדום

איפה רואים אצל אברהם אבינו את המידה הזאת? קודם כל בהכנסת האורחים. הוא אמר לאורחים "וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם", ובפועל נתן להם סעודה שלמה. מי שזכה להתארח אצל אנשים בעלי לב רחב באמת, יודע איך זה נראה: הם רוצים לתת ולתת ולתת, כמה שרק אפשר. מארח כזה אינו מחשב, הוא רק מחפש עוד מה להוסיף.

ועוד מקום: אחרי מלחמת המלכים. אברהם ניצח והציל את השבויים ואת הרכוש. פוגש אותו מלך סדום ואומר: "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ". ואברהם עונה: "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ".

זה היה אחרי מלחמה. על פי הדין היה מגיע לו. אבל אברהם חשב: אנשים מסכנים, זה האוכל שלהם. קחו הכל, תחיו בשלום ולבריאות. הוא שמח בטובת השני, ולא ביקש ולא חיפש לעצמו.

זו עין טובה בצורה הפשוטה: לשמוח בשמחת השני, ולרצות שיהיה לו טוב.

אברהם אבינו שמח לתת ולא ביקש לקחת, אפילו כשהדין היה לצדו.

פרק א · מהי עין טובה

🪜 מדרגות בעין טובה

יש גם מדרגה נמוכה יותר. יש שאומרים שעין טובה היא מידת ההסתפקות: אדם שאינו מקנא. הוא יושב בביתו ואומר: ברוך ה', טוב לי מה שיש לי. מה שיש לשני, אינני מקנא בו.

המשנה באבות מונה ארבע מידות באדם. האומר "שלי שלי ושלך שלך" - זו מידה בינונית, הוא שומר לעצמו ואינו נוגע בשל השני. אבל אדם שמח שיהיה לשני, שטוב לו שטוב לחברו, זו מדרגה גבוהה מאוד.

ובצד השני: יש עין רעה בצורה של בלעם. זה אדם שרוצה שיהיה רע לשני. יש אנשים שאומרים כביכול: תוציא לי עין אחת, ובלבד שלשני יוציאו שתיים. לא אכפת לי מה יהיה איתי, העיקר שלו יהיה רע.

וזה ההפך הגמור מאברהם אבינו. אברהם רצה כמה שיותר שיהיה טוב לשני. בלעם רצה כמה שיותר שיהיה רע לשני. ושתי המידות האלה הן שמבדילות בין התלמידים.

יש עין טובה של הסתפקות, ויש עין טובה של שמחה בטובת השני; והפך שתיהן הוא הרצון ברעת הזולת.

פרק א · מהי עין טובה

⚖️ משפט שלמה

בשיעור הובאה דוגמה מעניינת למידה הזאת, ממשפט שלמה. באו שתי נשים, כל אחת טוענת שהבן החי שלה. ושלמה המלך חוזר על דבריהן: "זֹאת אֹמֶרֶת זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת, וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי".

למה חזר על דבריהן? כנראה כבר אז ידע מי האם. כל אדם מזכיר ראשון את מה שהוא אוהב. האחת אמרה "בני החי" קודם. מה שחשוב לה הוא שהבן יהיה חי. השנייה אמרה קודם "בנך המת". העיקר אצלה הוא שבנה של השנייה ימות, גם אם בנה שלה כבר אינו בחיים.

שלמה לא אמר זאת בקול. הוא גזר "גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם", כדי שיראו כולם את התוצאה ויבינו. אבל הוא כבר ידע, משום שהיה לו "לב שומע". הוא שמע מתוך הדיבור מה שבלב.

וזה בדיוק ההבדל בין עין טובה לעין רעה: האחת רוצה שיהיה טוב, גם אם לא לה. השנייה רוצה שיהיה רע לשני, גם אם אין לה מזה כלום.

כל אדם מזכיר ראשון את מה שהוא אוהב; ושלמה המלך שמע מן הדיבור מה בלב.

פרק א · מהי עין טובה

👂 לב שומע

מן הסיפור של שלמה המלך עולה עוד נקודה. שלמה ביקש מה' "לֵב שֹׁמֵעַ", ובזה הבין את שתי הנשים. הוא לא היה צריך עדים. הוא שמע את סדר הדברים, את מה שכל אחת אמרה קודם, וממנו הבין את לבה.

ובשיעור הוסבר שהיום קוראים לזה אינטואיציה: רגש פנימי שקולט את מה שמתחת למילים. אבל ההבחנה של שלמה אינה רק חוכמה. היא מלמדת שהעין הטובה או הרעה מתגלה בדיבור עצמו. מי שעינו טובה, מזכיר תחילה את החיים ואת הטוב. מי שעינו רעה, מזכיר תחילה את המוות ואת ההפסד של השני.

וכדאי לכל אדם לשים לב לעצמו: מה אני מזכיר ראשון כשאני מדבר על אחרים? את ההצלחה שלהם או את הכישלון? את הטוב שקרה להם או את מה שחסר? זו בדיקה פשוטה, שמגלה לאדם אם הוא הולך בדרכו של אברהם אבינו.

מי שמקשיב באמת שומע מתוך הדיבור מה בלב, ומגלה אם העין טובה או רעה.

פרק ב · לפרש לטובה

🍽️ אורח טוב ואורח רע

עכשיו נעבור למשמעות שנייה של עין טובה: אדם שאוהב להתרכז בדברים הטובים, ולפרש את מה שקורה בצורה טובה. היום קוראים לזה "חשיבה חיובית", לראות את חצי הכוס המלאה. האם יש לזה מקור בחז"ל?

יש דבר דומה מאוד בגמרא במסכת ברכות. אורח טוב מה הוא אומר? כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי, כמה בשר הביא לפניי, כמה יין, כמה גלוסקאות. וכל מה שטרח, לא טרח אלא בשבילי. ואורח רע מה הוא אומר? מה כבר טרח בעל הבית? פת אחת אכלתי, כוס אחד שתיתי, וכל מה שטרח לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו.

ובשיעור הומחש: האורח הרע אומר, הפיתות נשארו לו מאתמול, היין נשאר מן הקידוש, ועוד הוא צריך להודות לי שבאתי. והשאלה: מי צודק? והתשובה: אי אפשר לדעת. אינך יודע אם בעל הבית קנה במיוחד או שזה נשאר לו.

אז מה באה הגמרא לספר? שיש בני אדם שמפרשים כל דבר בצורה חיובית, באופן שיגרום להם לחשוב שהאדם השני אוהב אותם. והגמרא משבחת את האורח הטוב.

אותה סעודה עצמה אפשר לפרש כטרחה מיוחדת בשבילי או כשאריות מאתמול.

פרק ב · לפרש לטובה

🔭 ארבעים יום של מבט

ויש עוד גמרא קרובה, שגם היא קשורה לימים האלה שלפני שבעה עשר בתמוז. המרגלים יצאו בכ"ט בסיון וחזרו בתשעה באב, וכל ימי תמוז הלכו ותרו את הארץ. הם הוציאו דיבת הארץ רעה, ונענשו "יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה", ארבעים שנה כנגד ארבעים יום.

ושאל הגאון רבי חיים שמואלביץ: למה נענשו על כל ארבעים הימים? הרי החטא היה ביום שבו דיברו. מה אכפת לנו שהלכו וראו? אדם שגנב, מענישים אותו על הגניבה, ולא על ימי התכנון.

ומכאן הוא למד יסוד: יש איסור לחשוב רע. כל הימים ההם הסתכלו המרגלים על הארץ בעין רעה, ופירשו כל דבר לרעה. על זה נענשו. ומשמע מזה שאדם צריך לחשוב תמיד בצורה חיובית.

רואים אפוא כמה מקורות יש לעין טובה גם במובן של פרשנות: לפרש את הדברים בצורה טובה.

על פי רבי חיים שמואלביץ, יש איסור לחשוב רע, ולא רק לדבר רע.

פרק ב · לפרש לטובה

🌍 אוכלים בעולם הזה

המשנה באבות ממשיכה: מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע? תלמידיו של אברהם אבינו אוכלים בעולם הזה ונוחלים לעולם הבא. תלמידיו של בלעם הרשע יורשים גיהנום ויורדים לבאר שחת.

המשנה לא באה לספר לנו על מה שקורה שם, שאיש לא חזר לספר עליו. היא אומרת דבר שנוגע לחיים כאן. תלמידי בלעם "יורשים גיהנום" כבר בעולם הזה, ורק אחר כך "יורדים לבאר שחת".

ובשיעור הובא משפט של אחד הפסיכולוגים: העולם הוא גיהנום לאחד וגן עדן לאחר. הדברים שאנחנו בוחרים להתמקד בהם קובעים במידה רבה את העולם שאנחנו חיים בו. וכבר נאמר: אין טוב ואין רע בעולם, אלא המחשבה שלנו והשיפוט שלנו עושים אותם.

לא על כל מצווה אפשר לומר שהיא הופכת את החיים לגן עדן או לגיהנום כבר כאן. אדם מניח תפילין, ושכרו לעתיד לבוא. אבל יש מידות מסוימות, ועין טובה בראשן, שהאדם נהנה מהן כבר בעולם הזה.

זה חידוש גדול. בדרך כלל אנו חושבים על שכר ועונש כדבר שיבוא בעתיד. אבל כאן המשנה מלמדת שהמידה עצמה היא השכר, והמידה עצמה היא העונש. מי שעינו טובה, חי בעולם מלא טוב, כי זה מה שהוא רואה. ומי שעינו רעה, חי בעולם מלא צרות, גם כשהמציאות שסביבו זהה בדיוק. לכן אין צורך לחכות לעולם הבא כדי לדעת מי מתלמידי אברהם ומי מתלמידי בלעם: רואים זאת כבר כאן, בפנים ובחיים.

עין טובה אינה מבטיחה רק עולם הבא; היא עושה את חיי העולם הזה לגן עדן.

פרק ב · לפרש לטובה

🔥 הקנאה אוכלת

למה זה כך? אדם שעסוק כל היום בקנאה, אוכל את עצמו. כמו שאומרים: אדם אינו נפגע ממה שהוא אוכל, אלא ממה שאוכל אותו. הקנאה אוכלת אותו מבפנים. המידה עצמה אוכלת.

ולעומתו, אדם טוב עין הוא רחב. אם תצייר אדם שמח, תצייר הכל רחב. וזה גם במציאות: מי ששמח, לבו מתרחב. ומי שבצרה, הכל אצלו צר. אדם בעל עין טובה, שתמיד שמח שטוב לשני, מצליח מאוד בעולם הזה. זה "אוכלים בעולם הזה".

לעומתו, תלמיד בלעם כל היום מקלל. למה לזה יש ולי אין? למה הוא לקח? כולם מנצלים אותו, והוא צריך לעמוד על כך שאיש לא ייקח לו דבר. הוא חושב שהוא צריך לתקן את כל העולם כולו. אדם כזה "יורש גיהנום" כבר כאן.

והמשנה חוזרת על העניין כמה פעמים. כששאל רבן יוחנן בן זכאי את תלמידיו מהי הדרך הטובה שידבק בה האדם, אמר רבי אליעזר: עין טובה. ובמקום אחר: הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם.

מי שמקנא אוכל את עצמו, ומי שטוב עין רחב לבו וכל עולמו מתרחב.

פרק ג · לדון לכף זכות

⚖️ "בצדק תשפט עמיתך"

ויש לנו גם מצוות עשה מן התורה שקרובה מאוד לכל זה: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ". כפשוטו, הפסוק מדבר על הדיין. אבל חז"ל למדו ממנו גם מצווה לכל אדם: לדון את חברו לכף זכות.

כאשר אתה רואה מקרה, ונראה לך ברור שהאדם עשה רע, ואפילו שעשה זאת דווקא נגדך, יש לך מצווה לדון אותו לכף זכות. אולי יש הסבר שאינך יודע. אולי לא ראית את כל התמונה.

וזה כמעט סעיף של העין הטובה. אותה עין שמפרשת לטובה את מה שקורה בעולם, מפרשת לטובה גם את מה שעושים בני אדם. ובמיוחד כשמדובר באדם צדיק, ראוי לדון אותו תמיד לכף זכות, גם כשהדבר נראה בלתי אפשרי.

ובשיעור סופר מעשה מפורסם, שכמעט קשה להאמין לו, אבל הוא מראה עד כמה אפשר לטעות כשמסתכלים רק על מה שנראה.

יש מצווה לדון את האדם לכף זכות, גם כשנראה שהדבר ברור לחובה.

פרק ג · לדון לכף זכות

🪙 מטבע מחצית השקל

פעם ישבו תלמידי חכמים בסעודה בירושלים. בעל הבית הוציא מטבע עתיק, מחצית השקל מימי הבית השני, והעביר אותו מאחד לשני כדי שיראו. בסוף התברר שהמטבע נעלם. חיפשו וחיפשו, ולא מצאו. זה היה חפץ יקר מאוד.

אמר בעל הבית: רבותיי, לא נעים, אבל אין ברירה. אני מבקש שכל אחד יראה מה יש בכיסיו. כולם הסכימו, חוץ מאחד: רב זקן, ראש ישיבה חשוב, שאמר שבשום פנים ואופן אינו מסכים, וביקש לחכות ולחפש עוד. עברה חצי שעה, שעה. שוב ביקשו, ושוב ביקש הזקן לחכות עוד רבע שעה. כולם כבר הסתכלו עליו בחשד.

אחרי רבע שעה הגיע המלצר. הוא הרים את השקיות כדי לפנות את השולחן, ומצא את המטבע, שנפל לתוך אחת מהן ולא שמו לב.

עכשיו הסתכלו כולם על הזקן בתמיהה כפולה: למה התעקש כל כך? קם הרב ואמר: רבותיי, קשה להאמין, אבל גם במשפחה שלנו עובר מדור לדור מטבע של מחצית השקל מימי הבית השני. והבאתי אותו איתי לסעודה. הוא הכניס את ידו לכיסו והוציא את המטבע שלו.

כל הנוכחים היו בטוחים שהזקן לקח את המטבע, ובסוף התברר שהיה לו מטבע משלו.

פרק ג · לדון לכף זכות

🙏 ידעתי שלא יאמינו

המשיך הזקן: ידעתי שאם אספר, איש לא יאמין לי. מה יכולתי לעשות? זו הייתה בושה גדולה. יאמרו: כך מתנהג רב חשוב, ראש ישיבה? ביקשתי מבורא עולם שיציל אותי, וברוך ה' ניצלנו.

מכאן, אמר הרב, רואים כמה צריך לדון לכף זכות. גם כשהדבר נראה הזוי לחלוטין. היה נראה שאין שום סיכוי להסבר אחר. אדם מסרב להראות את כיסיו בדיוק כשנעלם מטבע, ומבקש לחכות שוב ושוב. מה עוד צריך? ובכל זאת, הייתה לו סיבה טובה לגמרי.

אדם מצווה לדון את חברו לכף זכות, ואדם צדיק תמיד.

וזה עוד פן של העין הטובה. כשאדם רגיל לחשוב טוב על אחרים, הוא אינו ממהר לשפוט. הוא יודע שהמציאות מסובכת יותר ממה שנראה, ושלפעמים מה שנראה כחשד ודאי מתברר כתמימות גמורה.

גם מה שנראה ודאי לגמרי, יכול להתברר כטעות; ולכן מצווה לדון לכף זכות.

פרק ד · רבי עקיבא

🦊 השועל שיוצא מבית קודשי הקדשים

ומי היה בעל העין הטובה במובן של אופטימיות? רבי עקיבא. אפשר אולי לקרוא לו אבי שיטת האופטימיות, אף שהמושג עצמו אינו מופיע בחז"ל. הוא דמות שבכל דבר מחפשת את הפן החיובי.

בסוף מסכת מכות מסופר: רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא עלו לירושלים, וראו שועל שיצא מבית קודשי הקדשים. התחילו הם בוכים, ורבי עקיבא מצחק. אמר להם: עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שתתקיים נבואתו של זכריה: "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָםִ". אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו, עקיבא, ניחמתנו.

הרב סיפר על רב אחד בירושלים, שבכל פעם שהוא פוגש אותו הוא חוזר ואומר לו: אם רבי עקיבא היה חי בימינו, אתה יודע כמה היה מאושר? הוא ראה שועל, ושמח על הזקנים והזקנות שעוד ישבו בירושלים. מה היה עושה אילו ראה אותם בפועל? כמה היה רוקד!

ואותו רב סיפר שפעם נערך כינוס לבני מאה ומעלה, ובאו זקנים רבים מאוד, מירושלים ומכל הארץ. זו נבואת זכריה מול עינינו.

רבי עקיבא חיפש בכל דבר את הפן החיובי, אפילו במראה החורבן.

פרק ד · רבי עקיבא

📿 "כל ימי הייתי מצטער"

ויותר מזה. רבי עקיבא לוקח את המקרה הטרגי ביותר בחייו והופך אותו. מוציאים אותו להריגה, את גדול הדור, וסורקים את בשרו במסרקות של ברזל. אין מקרה טרגי יותר שיכול לקרות לאדם.

ומה עושה רבי עקיבא? קורא קריאת שמע, בהתלהבות ובשמחה. שואלים אותו תלמידיו: רבנו, עד כאן? איך אתה מצליח עכשיו להתרכז ולקרוא? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, "בְּכָל נַפְשְׁךָ", אפילו נוטל את נשמתך. אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו. ועכשיו שבא לידי, לא אקיימנו?

כמו שאמר הרב: זה חלום חייו. אופטימי חסר תקנה, אם אפשר לומר כך. לוקח את הרגע הקשה ביותר והופך אותו לזכות שחיכה לה כל ימיו: לזכות למות על קידוש ה'.

ויש עוד סיפור עליו, מימי עניותו. הוא ואשתו היו עניים מרודים, ישנו על תבן. בא אליהו הנביא בדמות עני, דפק על הדלת וביקש מעט תבן, כי אשתו ילדה ואין לו על מה להשכיב אותה. אמר רבי עקיבא לאשתו: ראי, יש מי שאפילו תבן אין לו.

רבי עקיבא הפך את הרגע הקשה ביותר בחייו לחלום שהתגשם.

פרק ד · רבי עקיבא

🐓 מה חידש רבי עקיבא?

ולכן פוסק השולחן ערוך: לעולם יהא אדם רגיל לומר "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד". המקור הוא בסיפור המפורסם בגמרא, על רבי עקיבא שהלך בדרך עם חמור, תרנגול ונר, ובסוף ראה שהכל היה לטובתו.

אבל יש כאן קושיה מעניינת מבחינה הלכתית. במשנה במסכת ברכות כבר כתוב: חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. והגמרא מביאה על כך פסוקים, ואחר כך מביאה את דברי רבי עקיבא. מה חידש רבי עקיבא? הרי זה כבר כתוב במשנה!

בשיעור הוצעו כמה תירוצים. הראשון: המשנה מדברת על ברכת "דיין האמת". הקדוש ברוך הוא דן אמת, ומה שהוא עושה הוא בצדק. לפעמים צריך להעניש, וזה הצדק. אבל רבי עקיבא עומד במדרגה אחרת לגמרי. הוא אומר שאין רעה בכלל. גם מה שנראה רע, הוא טוב. הקדוש ברוך הוא לא עשה זאת רק כדי שיהיה צדק, אלא כדי שיהיה טוב.

ההבדל בין השניים עצום. מי שמקבל את הרעה כדין, אומר: קשה לי, אבל אני מקבל, כי ה' צודק. ומי שהולך בדרכו של רבי עקיבא, אומר: אינני יודע עדיין איך, אבל אני בטוח שגם זה טוב בשבילי. הראשון מצדיק את הדין, והשני כבר מחפש את הטוב שבתוכו.

רבי עקיבא לא אמר רק שה' דן בצדק; הוא אמר שהכל לטובה ממש.

פרק ד · רבי עקיבא

🗣️ לומר בפה ולחיות בעולם הזה

תירוץ שני: רבי עקיבא בא לומר שלא מספיק לחשוב, צריך גם לומר. לחשוב ולדבר זה קל, אבל כשאתה בשעת ניסיון, צריך להוציא את הדבר מן הפה. במשנה כתוב לברך, אבל על רעה אי אפשר לברך "הטוב והמטיב". אסור לברך בשם ומלכות על דבר שאינך נהנה ממנו ומרגיש שהוא רע, גם אם אתה מאמין שהוא טוב. אבל בלי שם ומלכות, כדאי לומר: כל מה דעביד רחמנא לטב עביד.

תירוץ שלישי: המשנה יכולה להתפרש על טוב שיתגלה בעולם הבא, שהייסורים מכפרים עוונות. ורבי עקיבא אומר: זה טוב כבר כאן, בעולם הזה. ובאמת, כמעט אין אדם שלא חווה בחייו שדבר שלא הצליח לו היה בסוף ברכה. אדם איחר לאוטובוס, והתברר שבאותו אוטובוס קרה אסון. עסקה שנפלה ברגע האחרון, ואחר כך הגיעה הצעה טובה בהרבה.

ובשיעור סופר על יהודי שעמד לחתום על קניית דירה, ובלילה שלפני החתימה נפלה הבורסה, והמוכר עצר את הכל. הוא היה עצוב מאוד. כעבור זמן קצר נודע לו על פרויקט חדש, והוא קנה דירה במקום טוב בהרבה, קרוב לבית הכנסת. כל ימיו היה מודה לה' על כך שנפלה הבורסה. ועצה מעשית: כדאי לכל אדם לרשום לעצמו מקרים כאלה, כדי לזכור.

רבי עקיבא לימד לומר בפה שהכל לטובה, ולראות זאת גם בעולם הזה.

פרק ד · רבי עקיבא

📝 לרשום את הטוב

העצה שנתן הרב בשיעור, לרשום לעצמו מקרים כאלה, היא עצה מעשית מאוד. כל אדם, אם רק יתבונן, יזכור פעמים שבהן דבר נראה רע, ואחר כך התברר כברכה. אבל הזיכרון קצר. כשמגיעה צרה חדשה, האדם שוכח את כל הפעמים הקודמות.

מי שכותב, יש לו מה לקרוא כשקשה. הוא יכול לפתוח את הרשימה ולראות: גם אז חשבתי שהכל אבוד, וזה היה לטובה. גם אז התאכזבתי, ובסוף יצא מזה טוב גדול.

וזה בדיוק מה שלימד רבי עקיבא: לא רק להאמין שהכל לטובה, אלא לחיות את זה ולומר את זה. מי שמתרגל לראות בחייו שוב ושוב את הטוב שבא מתוך הקושי, נעשה בטבעו בעל עין טובה. הוא מתחיל לומר "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" לא כמשפט שלמד, אלא כדבר שראה בעיניו.

מי שרושם לעצמו את המקרים שבהם התברר שהרע היה לטובה, מתרגל לעין טובה.

פרק ד · רבי עקיבא

🕯️ "לא אמרתי לכם"

ויש עוד עומק, שמביא הבן יהוידע. בסוף הסיפור אמר רבי עקיבא לתלמידיו: לא אמרתי לכם, כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה? והוא מדייק: לא רק שאמר להם שצדק, אלא שבגלל שאמר, זה מה שקרה.

כלומר, רבי עקיבא טוען שעצם האמירה, כשאדם מוציא אותה מפיו, היא סגולה שבסוף כך יקרה, ויתגלה שהכל היה לטובה.

לסיכום הקושיה, עלו שלוש דרכים להבין את חידושו של רבי עקיבא. האחת: לא רק "דיין האמת", שהכל בצדק, אלא שהכל לטובה ממש. השנייה: לא מספיק לחשוב, צריך לומר זאת בפה ולחיות את זה. והשלישית: הטוב אינו רק לעתיד לבוא, אלא גם בעולם הזה.

ומכאן נעבור לפתגם מפורסם מאוד, שנראה דומה מאוד לדברי רבי עקיבא.

האמירה "הכל לטובה" היא עצמה סגולה שבסוף יתגלה הטוב.

פרק ה · תחשוב טוב

💭 "תחשוב טוב יהיה טוב"

האדמו"ר הצמח צדק אמר את המשפט שכולם מכירים: "תחשוב טוב יהיה טוב". בזמנו היו מדביקים אותו על משאיות ועל חנויות, והוא נהיה פתגם בכל מקום.

בעולם הרחב יצא ספר שנקרא "הסוד", שנעשה רב מכר ותורגם לשפות רבות, וגם לעברית. הוא טוען שמה שאדם חושב, יקרה. המחשבה, כך הוא אומר, יוצרת מציאות. חוקרים רבים כעסו מאוד על הספר הזה. ראשית, אין לו בסיס מחקרי, וזה לא עובד בשטח. ושנית, הוא יכול להכשיל אנשים ולגרום להם בעיות רבות.

למה? כי בכל פעם שתקרה לאדם צרה, הוא יחשוב שזה קרה בגללו, כי חשב לא טוב. לא די לו בצרה עצמה, הוא גם מאשים את עצמו כל חייו. אדם שפחד שיקרה דבר רע, וחלילה זה קרה, יחשוב שזה בגלל שפחד.

אבל יש הבדל עצום בין "מחשבה שיוצרת מציאות" לבין מה שהצמח צדק התכוון אליו. הוא עצמו הסביר: אין הכוונה שהמחשבה יוצרת מציאות.

הפתגם של הצמח צדק אינו אומר שהמחשבה יוצרת מציאות.

פרק ה · תחשוב טוב

🛡️ מחמת הביטחון

מה הפירוש? בכל דבר שנראה בעייתי, תאמין בבורא עולם שמה שהוא עושה הוא לטובה, ובסוף יהיה טוב. למה? כי בורא עולם רוצה בטובתך. מחמת האמונה והביטחון שלך בבורא עולם, שמנהיג את העולם לטוב, יש סיכוי רב שיהיה טוב.

וכך הוסבר: על ידי שאדם סומך באמת ובכל נשמתו על הקדוש ברוך הוא לבדו, ואינו דואג כלל, ההתעוררות הזאת עצמה פועלת שהקדוש ברוך הוא מתנהג עמו באופן זה, ומיטיב עמו. זו עין טובה בצורה אחרת, ויש בה סגולה גדולה.

ואת הצד השלילי רואים במפורש בגמרא במסכת ברכות. מסופר שם על אדם שפחד מאוד, ואמרו לו שהפחד עצמו מסוגל לגרום שיקרה, כמו שנאמר "כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי, וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי". אדם שחושב כל הזמן שיקרו לו דברים רעים, הדבר רודף אחריו.

על הצד החיובי אין גמרא מפורשת כזאת. אבל הצמח צדק מסביר אותו מחמת הביטחון: מי שבוטח, זוכה שיהיה טוב.

"תחשוב טוב" פירושו לבטוח בה' שרוצה בטובתך, ומתוך הביטחון יש סיכוי רב שיהיה טוב.

פרק ה · תחשוב טוב

📘 החזון איש: רק ה' יודע מה טוב

אבל כדי שתהיה תמונה שלמה, צריך לדעת שלא הכל מסכימים לאמרה הזאת עד הסוף. החזון איש, בספרו "אמונה ובטחון", כותב שיש טעות שהשתרשה בעיני אנשים בעניין הביטחון.

לדבריו, ביטחון אין פירושו שאני בטוח שיקרה מה שאני חושב שהוא טוב. ביטחון פירושו שיקרה מה שהקדוש ברוך הוא חושב שטוב. אין לאדם אפשרות לדעת בוודאות מה באמת טוב.

בהיסטוריה היו פעמים רבות שאנשים היו בטוחים לגמרי שמשהו יקרה, או שמשהו הוא הטוב ביותר, ובסוף התברר אחרת. מותר לאדם להניח שיש סיכוי רב שיהיה טוב. אבל לומר בוודאות של מאה אחוז שכך יקרה, אי אפשר.

ממילא, מותר לאדם לחשוב בצורה חיובית לפי מה שהוא מבין. אבל, כך אומר החזון איש, תמיד תדע לך שרק אלוקים יודע מה באמת טוב.

ביטחון אינו ודאות שיקרה מה שאני חושב שטוב, אלא אמונה שהכל מאת ה'.

פרק ה · תחשוב טוב

🌅 עין טובה שלמה

אם נסכם את הדרך שעברנו, נראה כמה רחב המושג "עין טובה". הוא מתחיל בשמחה בטובת השני, כמו אברהם אבינו מול מלך סדום, וכמו מי ששמח לראות איך נבנית הארץ. הוא ממשיך בפרשנות טובה של מה שקורה, כמו האורח הטוב שאומר "כל מה שטרח, לא טרח אלא בשבילי".

הוא כולל את המצווה לדון לכף זכות, גם כשהכל נראה ברור לחובה, כמו בסיפור המטבע. והוא מגיע עד רבי עקיבא, שראה טוב בשועל היוצא מבית קודשי הקדשים, ובשעה הקשה ביותר בחייו, ולימד אותנו לומר "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד".

ובסוף, העין הטובה נשענת על ביטחון בה'. לא ביטחון שמה שאני רוצה יקרה, אלא ביטחון שה' רוצה בטובתי, ושהוא לבדו יודע מה באמת טוב.

זה מה שמבדיל בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם: לא כמה שלמדו, אלא באיזו עין הם מסתכלים על העולם ועל הזולת. ויהי רצון שיהיו לנו תמיד רק דברים טובים.

עין טובה כוללת שמחה בטובת הזולת, פרשנות לטובה, וביטחון שהכל בידי ה' הטוב.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: תלמידיו של אברהם אבינו