📚 כל השיעורים

🍭 הזכירה שאין לה פרשה

מצוות זכירת מעשה מרים: למה אין לה קריאה מיוחדת, מה כתבו הרמב"ן והחפץ חיים, כמה פעמים צריך לזכור, ולמה הרמב"ם לא מנה אותה

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · המצווה שכולם שוכחים

📿 שש זכירות

בסוף הסידור, אחרי התפילה, מופיעות הזכירות. אצל האשכנזים נהוג לומר שש זכירות, ואצל הספרדים עשר. את רובן כולנו מכירים היטב, ואנחנו מקיימים אותן בפועל.

"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" - אנחנו מקיימים בכל שבת כשאנו עושים קידוש. זכירת יציאת מצרים - אנחנו מקיימים בכל יום, כשאנו קוראים את פרשת ציצית ואומרים "אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם". זכירת מעשה עמלק - כל יהודי מגיע לבית הכנסת בשבת שלפני פורים, מוציאים ספר תורה וקוראים פרשת זכור.

אבל יש עוד זכירה אחת. הסיפור שלה מופיע בפרשת בהעלותך, והמצווה כתובה בפרשת כי תצא: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם". זו מצוות עשה מן התורה.

בשיעור נשאלו המשתתפים אם מישהו נוהג לומר את הזכירות בכל יום, ואיש לא הצביע. הרב סיפר בפתח הדברים שבאותו שבוע ניסה לכתוב ערך חדש על נושא תורני, ומצא שקשה למצוא נושא שעוד לא נכתב עליו. והנה מצווה מן התורה שכמעט אין מדברים עליה.

בין הזכירות שבסוף הסידור יש אחת שכמעט אין עושים ממנה עסק: זכירת מעשה מרים.

פרק א · המצווה שכולם שוכחים

❓ למה אין "פרשת מרים"?

השאלה הפשוטה: למה חז"ל לא תיקנו שכמו פרשת זכור, שבה מוציאים ספר תורה וזוכרים את מעשה עמלק, תהיה גם שבת אחת בשנה של "פרשת מרים"? שיוציאו ספר תורה, יקראו, ויעשו מזה עסק?

התשובה הראשונה שעלתה בשיעור פשוטה: כל השבתות המיוחדות שלנו הן שבתות שמחות. שבת שירה, שבת זכור. גם בפרשת זכור יש שמחה: אנחנו זוכרים את עמלק כדי למחות את זכרו. אבל שבת שבה קוראים מה קרה למרים, שדיברה לשון הרע, נענשה בצרעת, והייתה מחוץ למחנה שבעה ימים? זו פורענות. על פורענות אין עושים שבת מיוחדת.

ובשיעור הובא שגם המגן אברהם עומד על כך שלא תיקנו קריאה מיוחדת לזכירת מעשה מרים, והדבר נוגע לכבודה של מרים הנביאה.

אם כך, איך יוצאים ידי חובת המצווה? בשבת שבה קוראים את פרשת בהעלותך. כאשר אדם שומע את הסיפור, עליו לכוון לקיים את מצוות זכירת מעשה מרים. אם כיוון, הרוויח מצווה. כך, לפחות בשבוע הזה, כולנו מקיימים אותה.

על פורענות אין קובעים שבת מיוחדת; את מעשה מרים זוכרים בקריאת הפרשה.

פרק ב · מה זוכרים

🕯️ הרמב"ן: מצוות עשה ממש

הרמב"ן כותב שלפי דעתו זו מצוות עשה ממש, כמו "זכור את יום השבת לקדשו", כמו זכירת יציאת מצרים, וכמו "זכור את אשר עשה לך עמלק". הלשון זהה, ולכן גם הדין זהה.

ומה תוכן המצווה? להזהיר מלדבר לשון הרע. ציוותה התורה מצוות עשה שנזכור את העונש הגדול שעשה ה' לצדקת הנביאה. והרמב"ן מתאר את גודל הדבר: היא לא דיברה אלא על אחיה, שגידלה אותו ואהבה אותו כנפשה. היא לא אמרה דבר בפניו כדי לביישו, ולא בפני רבים, אלא בצנעה, בינה לבין אחיה הקדוש. ובכל זאת לא הועילו לה כל מעשיה הטובים.

וממילא, אתה, אם תשב ותדבר באחיך, ובבן אמך תתן דופי, לא תינצל.

מטרת המצווה היא שנשים לב ונתבונן. אם מרים, בכל גדלותה, נענשה כך על דיבור כזה, מה נאמר אנחנו?

לפי הרמב"ן זו מצוות עשה כמו זכירת השבת, ותוכנה לזכור כמה חמור לשון הרע.

פרק ב · מה זוכרים

💛 האחות שאהבה כל החיים

כדי להבין את עומק הדבר, צריך לזכור מי הייתה מרים בשביל משה. אי אפשר לומר שלא אהבה אותו. בזכותה נולד בכלל. כשפרעה גזר את גזרתו, ועמרם פירש מאשתו, באה מרים ושכנעה את אביה לחזור. עמרם החזיר את יוכבד, ונולד משה רבנו.

ואחר כך, כשנאלצו להשליך אותו ליאור, היא עמדה מרחוק וחיכתה לראות מה ייעשה לו. כל החיים היא דאגה לו ואהבה אותו. ומה קרה בסך הכל? היא ראתה שהוא עשה דבר מסוים, ודיברה על כך.

ובכל זאת העונש היה גדול ומפורסם. כל העם ידע. בשיעור הומחש הדבר: כשנתקעים בפקק, כולם שואלים מה קרה. וכאן לא שעה אחת, אלא שבעה ימים כל המחנה ממתין ואינו נוסע, וכולם יודעים למה: מרים דיברה לשון הרע ונענשה בצרעת.

התורה רוצה להראות כמה חמור לשון הרע. וזו מטרת המצווה: שנתבונן בזה ונבין. ומה בדיוק היה החטא, ואיזה לשון הרע יש בדיבור שנועד לטובה? בשאלה הזאת נתעסק בשיעור הבא, כי זו המצווה עצמה: להתבונן במעשה מרים.

מרים דאגה למשה מלידתו ועד שהיה גדול, ודווקא בגלל זה מעשה מרים מבהיל.

פרק ב · מה זוכרים

📖 החפץ חיים: אילו היית זוכר

גם החפץ חיים הולך בדרך הרמב"ן. בתחילת ספרו הוא מונה את כל הלאווין והעשין שאדם עובר עליהם כשהוא מדבר לשון הרע. ובין העשין, הראשון שהוא מונה הוא זה: זכירת מעשה מרים.

מה הסברה? אילו היית זוכר את מעשה מרים, לא היית מדבר. אם אתה מדבר לשון הרע, סימן שאינך זוכר את זה, ואינך חי את זה.

ולפי החפץ חיים, ראוי לאדם לזכור את מעשה מרים בכל יום, אם רק אפשר. ובאמת הוא שואל: למה אין רואים אנשים שנוהגים כך? והרב הזכיר את הסקר שעשה בשיעור, שבו איש לא הצביע שהוא אומר את הזכירות בכל יום.

ועוד הערה עלתה בשיעור: אהרן שמע את הדברים, ומרים היא שפתחה בדיבור. ואף על פי שנאמר שה' חרה בשניהם, הצרעת באה על מרים. ובשיעור הבא, אמר הרב, נראה גם למה דווקא מרים, ונגלה שהיה בדבר גם צד חיובי מאוד.

מי שמדבר לשון הרע מבטל את מצוות זכירת מעשה מרים, כי אילו זכר לא היה מדבר.

פרק ג · כמה זוכרים

📅 שנים עשר חודש

המגן אברהם מציע תירוץ למה אין אנשים אומרים זאת בכל יום, ואומר דבר מעניין. כמה פעמים צריך לזכור? שיעור המצווה הוא כדי שלא תשכח. וכמה זמן לוקח לאדם לשכוח? שנים עשר חודש.

מקור הדבר: "נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב, הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד". מת נשכח מן הלב אחרי שנים עשר חודש. לכן האבלות על הורים נמשכת שנים עשר חודש. לא שהאדם שוכח לגמרי, אבל אחרי שנה הלב כבר נרגע.

ובשיעור הובאה המחשה מעולם ההלכה: חפץ שנמצא, אם יש בו סימן שהוא מלפני יותר משנים עשר חודש, כנראה כבר נשכח מבעליו. למשל, דף פרשת שבוע של בהעלותך מלפני כמה שנים, שאיש כבר אינו מחפש.

ולכן ראוי לאדם בדרך כלל לחזור על דבר ולחדש אותו פעם בשנים עשר חודש. כך קוראים את מעשה עמלק פעם בשנה. ואומר המגן אברהם: גם מעשה מרים כך. אנחנו עושים מזה עסק פעם בשנה, כשקוראים את פרשת בהעלותך.

לדעת המגן אברהם, שיעור הזכירה הוא פעם בשנה, כי אחרי שנים עשר חודש הדבר נשכח מן הלב.

פרק ג · כמה זוכרים

⏳ זכירה ושכחה

יש שאומרים חידוש יפה מאוד. המצווה לזכור היא בכל יום. בכל יום שאדם קורא את הזכירות, הוא זוכר ומקיים מצווה. ומי שאומר את שש הזכירות מקיים מצווה בכל פעם.

אבל העבירה, הביטול של העשה, היא רק אם עברו שנים עשר חודש בלי שזכר. כלומר, יש מעלה בזכירה תדירה, אבל מי שזוכר פעם בשנה כבר אינו עובר.

ממילא מובן גם המנהג. רוב האנשים מקיימים את המצווה פעם בשנה, בשבת פרשת בהעלותך, ואינם עוברים. ומי שמוסיף ואומר את הזכירות בכל יום, מוסיף מצווה בכל יום.

ובאמת, מי שמתבונן בדברי החפץ חיים מבין שהזכירה התדירה אינה רק עוד מצווה. היא שמירה. אדם שזוכר בכל יום מה קרה למרים, נזהר יותר בדיבורו באותו יום.

יש שמחלקים: הזכירה היא מצווה בכל יום, וביטול העשה הוא רק אם עברו שנים עשר חודש.

פרק ד · למה הרמב"ם לא מנה

📚 הרמב"ם: "התבוננו"

ומה דעת הרמב"ם? בספר המצוות שלו אין מצוות עשה של זכירת מעשה מרים. את זכירת מעשה עמלק הוא מונה, ואת מעשה מרים לא. האם הוא חולק על הרמב"ן?

אבל בהלכות טומאת צרעת הוא כותב דברים חזקים. על עניין זה מזהיר הכתוב ואומר: "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת... זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְמִרְיָם". הרי הוא אומר: התבוננו מה אירע למרים הנביאה, שדיברה באחיה, שהייתה גדולה ממנו בשנים, וגידלה אותו על ברכיה, וסיכנה עצמה להצילו מן הים. והיא לא דיברה בגנותו, אלא טעתה שהשוותה אותו לשאר נביאים. והוא לא הקפיד על כל הדברים האלה, שנאמר "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד". ואף על פי כן מיד נענשה בצרעת. קל וחומר לבני אדם הרשעים הטיפשים, שמרבים לדבר גדולות ונפלאות.

רואים שהרמב"ם מכיר בחובה לזכור. אז למה לא מנה אותה?

הרמב"ם אינו מונה את המצווה, אבל בהלכותיו הוא מצווה להתבונן במעשה מרים.

פרק ד · למה הרמב"ם לא מנה

🧩 כלל ופרט

יש כלל בספר המצוות של הרמב"ם: הוא מונה כללים, ואינו מונה פרטים. יש לאו מן התורה שאסור לדבר לשון הרע, "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל". זכירת מעשה מרים היא ודאי מצווה, אבל היא פרט מן הכלל הזה: דרך להיזהר מלשון הרע על ידי זכירה.

אבל אם כך, למה הוא מונה את זכירת עמלק? הרי גם שם יש מצווה כללית למחות את עמלק, ומתוכה באה הזכירה.

ההבדל, כך נראה, הוא באופי המצווה. בזכירת מעשה מרים אין מעשה מוגדר. הרמב"ם אינו אומר לקרוא, אלא "התבוננו": לחשוב ולהתבונן. ואילו בזכירת עמלק יש מצווה עם מעשים, הלכות וגדרים. מוציאים ספר תורה, קוראים בפה ולא במחשבה, נוהגים בעשרה, ומקפידים לקרוא בדקדוק, "זֵכֶר" ו"זֶכֶר". מצווה כזאת עומדת בפני עצמה, ולכן נמנית.

וכשאין הלכות וגדרים, אלא רק התבוננות, זה פרט, ואין מונים אותו כמצווה בפני עצמה. כך, כנראה, חילק הרמב"ם. ועדיין, אמר הרב, יש עוד הרבה לדון בזה.

מצווה שאין בה מעשה מוגדר אלא התבוננות, נחשבת לפרט מן הכלל ואינה נמנית לעצמה.

פרק ד · למה הרמב"ם לא מנה

👄 "להודות לך"

עוד דבר אחד לסיום. המגן אברהם מביא בשם האר"י ז"ל, ויש סידורים שבהם הדבר מופיע, שבברכת "אהבה רבה" או "אהבת עולם" שאומרים בבוקר, טוב לכוון לכל הזכירות.

ואיפה יזכור את מעשה מרים? במילים "לְהוֹדוֹת לְךָ". אומר האר"י: יכוון לזכור את מעשה מרים, שהפה נברא להודות, ולא לספר בלשון הרע.

ורבים לא הבינו את הדברים. אפשר היה לומר שהפה נברא להודות ולא לשקר, או להודות ולא לקלל. למה דווקא לשון הרע? ואיפה רואים במעשה מרים את ההודאה? מה הקשר בין "להודות לך" לבין מרים?

בשאלה הזאת נחתם השיעור, והתשובה נדחתה לשיעור הבא. אבל כבר עכשיו אפשר להרגיש את הכיוון: אם הפה נברא כדי להודות, הרי שלשון הרע אינו רק עבירה של דיבור. הוא שימוש בפה בדיוק בהפך ממה שנברא בשבילו. ומי שמכוון בכל בוקר "להודות לך", מכין את פיו לתפקידו האמיתי.

האר"י לימד לכוון לזכירת מעשה מרים במילים "להודות לך", כי הפה נברא להודות ולא לדבר לשון הרע.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: הזכירה שאין לה פרשה