📚 כל השיעורים

🍭 לבקש בלי להתלונן

חטא המתאוננים, ההבדל בין בקשה לתלונה, ברכת "המכין מצעדי גבר", ותפילה שנאמרת מתוך הכרת החסדים

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · חטא המתאוננים

🔥 כמה הצטערנו בדרך

בפרשת בהעלותך קוראים על אחד החטאים הנוראים של עם ישראל, חטא שגרם להם שלא להיכנס מיד לארץ ישראל, וכפי שאמרו חז"ל, ממנו התגלגלו צרות רבות עד היום. זה חטא המתאוננים. הם התלוננו, והיו כפויי טובה לה' על כל הטובות שעשה להם.

"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה'". רש"י מביא מה אמרו: כמה הצטערנו בדרך הזו, כבר שלושה ימים שלא נחנו מעינוי הדרך. והם אמרו זאת כשהיו כבר קרובים לארץ ישראל. אמר להם ה': כל זה עשיתי לטובתכם, כדי שתמהרו לבוא לארץ.

וכל זה בזמן שהיו נישאים על כנפי נשרים, מוקפים בענני כבוד, ונוסעים מתוך קפיצת הדרך, כמו שמביא רש"י בספר דברים. מה שנראה להם כעינוי היה בעצם החסד שקיצר להם את הדרך.

העונש היה נורא: "וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה'".

המתאוננים התלוננו דווקא כשה' קיצר להם את הדרך כדי שייכנסו מהר לארץ.

פרק א · חטא המתאוננים

🍖 בשר כשיש מן

והם לא למדו מוסר. מיד אחרי זה ביקשו בשר. אף על פי שהיה להם המן, שאפשר היה להרגיש בו את כל הטעמים, כמו שאומרת הגמרא במסכת יומא.

על זה חרה אף ה': "הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת, וְאַף ה' חָרָה בָעָם, וַיַּךְ ה' בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד". למה עונש חמור כל כך? כי העונש על כפיות טובה הוא העונש הגדול ביותר.

והם הגיעו אפילו לספק, כמו שאומר דוד המלך בתהילים: "וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹקִים, אָמְרוּ הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר. הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם... הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת, אִם יָכִין שְׁאֵר לְעַמּוֹ". איך אפשר לספק אם ה' יכול לערוך שולחן במדבר, אחרי שראו בעיניהם שהכה צור ויזובו מים?

התשובה: הם לא התבוננו בחסדי ה' ולא הודו לו. הם כבר התרגלו לניסים. המן ירד כל הזמן, ואפשר היה להרגיש בו כל טעם, והם קיבלו את זה כמובן מאליו.

העונש על כפיות טובה הוא העונש הגדול ביותר.

פרק ב · בקשה ותלונה

⚖️ מותר לבקש

אילו היו מתרגלים להכיר בחסדי ה', גם הם היו מבקשים. הבעיה לא הייתה הבקשה. כמו שמדייקים המפרשים ברש"י: כל הבעיה הייתה שביקשו מתוך תלונה. מותר לבקש, אבל לא מתוך תלונה.

הרמב"ן מוסיף הבחנה. רואים בתורה שכאשר ביקשו דבר שהם מוכרחים לו, כמו מים, ה' לא העניש אותם. אבל כשהתלוננו על תוספות, על דברים שאינם הכרחיים, כמו כאן על הבשר, על זה העניש אותם.

למה? כי אדם שמתלונן על דבר שאינו הכרחי, מראה שאינו מאמין שמה שה' עושה לו הוא לטובתו. אם אין לך בשר עוף, זה לטובתך. אדם צריך להסתפק במה שה' נותן לו ולהאמין שזה לטובתו. אם הוא רוצה יותר, מותר לו לבקש, אבל לא בצורה של תלונה.

ועל זה אומר הרמב"ן שחרון אף ה' היה גדול מאוד, כי זה מראה על כפיות טובה. הרי ה' שידד בשבילם את כל מערכות הטבע. הצפרדעים עלו בכל מצרים, המים נהפכו לדם, החושך שלט, הים נבקע. עמוד האש הוליך אותם בלילה ועמוד הענן ביום, והם ניזונו בלחם מן השמים. ואחרי כל זה מספקים אם יוכל להביא בשר?

החטא לא היה בבקשה, אלא בכך שהבקשה באה מתוך תלונה.

פרק ב · בקשה ותלונה

🥀 "ובעיני משה רע"

התורה אומרת: "וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע". גם בעיני משה זה היה רע. ושואל החיד"א: הרי במן טעמו את כל הטעמים. למה רצו עוד?

ומתרץ על פי חז"ל במסכת יומא: הם רצו לטעום במן טעם של דברים מזיקים, שאינם בריאים, וזה ה' לא נתן להם. ועל זה אמרו "נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל". הם בעטו בהכל, עד שאמרו "וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל".

אדם שאינו רגיל להכיר טובה על מה שיש לו, מתהלך בהרגשה של "אין כל". הוא אינו מתבונן במה שה' נתן לו. נתן לך בית, נתן לך משפחה, נתן לך בריאות. ואדם כזה אומר: אין כלום, זה לא שווה כלום.

זה מה שרואים כאן: אדם שמתלונן, כבר מתלונן על הכל. אם לא קיבל דבר אחד שרצה, הוא מרגיש כאילו אין לו כלום. וזה היה רע בעיני משה.

מי שאינו מכיר טובה מתהלך בהרגשה של "אין כל", ומתלונן על הכל.

פרק ג · ברכה אחת לכל היום

👣 הרגל שנרפאה

בשיעור סופר מעשה שהיה בימינו, ששמע מפי יהודי מירושלים שהכיר את הדברים מקרוב. יהודי אחד חלה במחלה קשה ברגלו. הרופאים נתנו סיכויים קלושים לרפואתו, ואמרו שגם ניתוח ספק יעזור ספק לא.

אותו יהודי הלך מגדול לגדול בבקשת ברכה, ועדיין לא הבריא. עד שהגיע לאחד מגדולי הדור, ששאל אותו שאלה אחת: מתי אתה מברך את ברכות השחר? ענה: כל בוקר אני רץ לעבודה, ובדרך לאוטובוס אני מברך. אמר לו: בדרך לאוטובוס אתה מברך "המכין מצעדי גבר"? קבל על עצמך לברך את ברכות השחר בכוונה גדולה, ובעזרת ה' אני מברך אותך שתבריא.

הוא קיבל על עצמו. מאז היה מתעכב הרבה בברכת "המכין מצעדי גבר", מודה לה' על הרגל, ואחר כך מתפלל עוד עליה. ותוך כמה חודשים נעלם הכל כלא היה, לתדהמת הרופאים. שאלו אותו: מה עשית? אצל איזה רופא היית? ענה: הייתי אצל "רופא כל בשר ומפליא לעשות".

קבלה לברך את ברכות השחר בכוונה הייתה פתח לרפואה.

פרק ג · ברכה אחת לכל היום

🛤️ "המכין מצעדי גבר"

מה מיוחד בברכה הזאת? בשיעור הובא שאחד הגדולים אמר פעם: מי שאינו מאמין שכל פסיעה ופסיעה שלו היא בהשגחה פרטית, ושכל מקום שהוא מגיע אליו הוא בהשגחה מדוקדקת, הרי זה כאילו בירך את הברכה הזאת לבטלה.

כלומר, הברכה כוללת את כל מה שיקרה לאדם במשך היום: לאן יגיע, עם מי ייפגש, ומה יהיה. אנחנו יודעים שה' מכין לנו את הדרכים, את המפגשים ואת כל מה שיקרה, והכל לטובתנו בכל רגע ובכל שנייה.

והכל כלול בברכה פשוטה שאנו אומרים בבוקר. מי שמברך אותה בכוונה, יש לו סייעתא דשמיא כל היום. ובאמת זו חובה על האדם, להודות על היום כולו. זה המינימום שאדם יכול לעשות: להודות לה' על כל הטובות שהוא עושה לו, ובכלל זה על הרגליים שהוא הולך בהן.

הברכה הקצרה של הבוקר כוללת את כל ההשגחה של היום כולו.

פרק ד · תפילה מתוך הודאה

💊 "רופא חולי עמו ישראל"

בשיעור הובאו דברי רבי יהונתן אייבשיץ על הברכה "רופא חולי עמו ישראל". לכאורה, ה' מרפא גם את הגויים, כשהם לוקחים תרופות. למה אנו מזכירים דווקא את עמו ישראל?

ומבאר: יהודי עושה תשובה. הוא מתבונן מה עליו לתקן, עושה תשובה על מה שצריך, ומתרפא, הרבה פעמים גם בלי תרופות. הרבה פעמים אדם הולך לאחד הגדולים, הרב מברך אותו, והוא מתבונן ועושה תשובה, והכל נעלם.

ואחת השאלות שאדם צריך לשאול את עצמו: אולי אני צריך להודות יותר לה'? כי זה החטא שרואים בפרשה, הנורא ביותר בעיני משה: חטא המתאוננים, שהתלוננו על הבשר ובכו למשפחותיהם. אין דבר רע יותר בעיני ה' מאדם שמתאונן ומתלונן.

ומובא בספרי חסידות שאדם יכול לבקש מה' כדל וכרש, ברחמים ובתחנונים. ריבונו של עולם, אחרי שאני מודה לך על כל כך הרבה חסדים וניסים שאתה עושה עמי בכל רגע, אני מבקש ממך עוד דבר. וכך מובטח לו שתפילתו תתקבל.

יהודי שמתבונן במה עליו לתקן, זוכה לרפואה גם בלי תרופות.

פרק ד · תפילה מתוך הודאה

🤲 תפילה עם ביטחון

תפילה שנאמרת מתוך הודאה, מתוך הכרה באינסוף החסדים של ה' שמקיפים את האדם בכל רגע, היא תפילה שמובטח לה שתיענה. והיא גם תפילה של ביטחון.

אדם שמכיר בחסדים מתפלל בביטחון: מי שעזר לי עד עכשיו, ודאי יעזור לי הלאה. ה' שאוהב אותי ועושה עמי כל כך הרבה חסדים, ודאי ימשיך לעשות עמי חסדים. זו תפילה אחרת לגמרי.

הגמרא מספרת על שניים שחלו מחלה קשה ונפלו למיטה. שניהם התפללו. אחד נענה ואחד לא נענה. מה ההבדל? אומרת הגמרא: זה כיוון את לבו, וזה לא כיוון את לבו.

בשיעור הובא הסבר בשם הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן. "כיוון לבו" פירושו שהאמין שמה שה' עושה לו הוא לטובה, וכיוון את לבו כך שלא תהיה בו שום טרוניה כלפי מידותיו של ה'. ואילו השני לא התפלל מתוך אמונה. היה בלבו קושי וטרוניה, ולבו לא היה מכוון באמונה שמה שה' עושה ודאי הוא לטובה, כמו שאמרו חז"ל: כל מה דעביד רחמנא לטב עביד.

מי שמתפלל מתוך הכרת החסדים, מתפלל בביטחון שמי שעזר עד עכשיו יעזור גם הלאה.

פרק ד · תפילה מתוך הודאה

🚰 ברזים סמויים

בעלי המוסר היו אומרים: תלונות סמויות בלב גורמות לסגור לאדם ברזים סמויים בשמים. אדם שיש בו תלונות נסתרות, סוגר לעצמו את השפע. ואדם שמאמין באמונה שלמה, פותח אותו.

זה ההבדל הגדול באמונה. התפילה שנאמרת מתוך אמונה והכרה בחסדי ה' היא מתקבלת. וזה המסר שהתורה מאריכה בו כל כך בפרשה: איך אכלו את הבשר, איך התאוננו, ומה קרה להם. כדי שנלמד לדורות עולם, ולא נהיה כמו המתאוננים.

ובשיעור הובאה דוגמה מחיי היום יום. לאדם יש היום כמעט כל מה שהוא צריך. מכונת כביסה, למשל: הוא מכניס את הכביסה, ותוך רגע הכל נעשה. ובכל זאת הוא עלול להתאונן עוד ולהתלונן. זה החטא הנורא בעיני ה'.

אבל אדם שמתבונן בחסדים, רואה איך הוא מוקף בהם ומודה עליהם בכל רגע, מותר לו גם לבקש ברחמים ובתחנונים, ומובטח לו שתפילתו תתקבל. ויהי רצון שגם התפילה שאנו מתפללים כבר אלפי שנים תתקבל, ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים.

תלונות סמויות בלב סוגרות ברזים סמויים בשמים.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: לבקש בלי להתלונן