💧 הבארות של יצחק
בזוהר מובא שכל אחד מן האבות כנגד אחד משלושת הדברים שהעולם עומד עליהם: אברהם כנגד גמילות חסדים, יצחק כנגד העבודה, ויעקב כנגד התורה.
ובפרשת תולדות מצאנו שיצחק אבינו קרא שמות לבארות שחפר: עשק, שטנה ורחובות. והרמב"ן כותב שהבארות רומזות לבתי המקדש: עשק כנגד הבית הראשון, שטנה כנגד הבית השני, ורחובות כנגד בית המקדש השלישי.
מכאן אפשר ללמוד, אמר הרב, איך לגשת לתפילה. הבארות של יצחק, מי שהוא כנגד העבודה, רומזות לבית המקדש. והיום התפילה היא במקום העבודה. אם כן, דרכו של יצחק בבארות מלמדת אותנו כיצד ניגשים אל הקדוש ברוך הוא בתפילה. שלושת שמות הבארות הם שלושה שלבים בדרך אל התפילה, וכדי להבין אותם צריך קודם להכיר את דברי הזוהר על הכניסה לתפילה.
שלוש הבארות של יצחק רומזות לשלושת בתי המקדש, ותפילתנו היא במקום העבודה.
🚪 "שני פתחים"
בגמרא נאמר: לעולם ייכנס אדם שיעור שני פתחים, ואחר כך יתפלל. והזוהר מפרש שאין הכוונה רק למרחק פיזי. שני הפתחים הם שתי דרגות: דרגה של חסד ודרגה של פחד.
הפתח הראשון הוא החסד. כשאדם מתחיל להתפלל, עליו להתבונן בחסדי ה': איך הקדוש ברוך הוא משפיע עליו, ובאיזה אופן. וכל החסדים של ה' בעולם הם בחכמה נפלאה: העיניים, האוזניים, המוח. מי שמתבונן בחסדי ה', רואה לא רק את החסד אלא גם את גדלות ה'. "וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר".
וזה הפתח השני. ההתבוננות בחכמת החסד נותנת לאדם מעט הכרה בגדלות ה', וכמה הוא קטן לעומת הקדוש ברוך הוא שמשפיע עליו. ואז נופלת עליו יראת הרוממות. כך מגיעים לפחד מגדלות ה': דווקא דרך החסד.
לפני התפילה עוברים שני שערים: התבוננות בחסדי ה', ומתוכה יראת הרוממות.
😊 צחוק ופחד
ומכאן מובן עניינו של יצחק אבינו. שמו מלשון צחוק, לשון שמחה. ובזוהר מובא שיצחק הוא כנגד מידת הדין, כמו שנאמר "פַּחַד יִצְחָק". איך מתיישבים שני הדברים ההפוכים?
אלא שיצחק אבינו התבונן כל הזמן בחסדי ה'. נאמר "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק", והמפרשים שואלים על הכפילות. והרב הביא שהדבר רומז: אברהם, מידת החסד, הוליד את יצחק, מידת הדין. יצחק אחז במידת אברהם, חשב כל הזמן על חסדו של ה', והגיע להכרת גדלותו, ואז נפל עליו פחד של יראת הרוממות.
ומי שנמצא בהשגה של יראת הרוממות, נמצא תמיד בשמחה. רבנו יונה כותב בתחילת הפרק החמישי של ברכות שיש קשר בין יראה ושמחה: עבדו את ה' ביראה, ובאותה יראה תשמחו ותגילו. על ידי היראה מה', האדם מגיע לשמחה.
יראת הרוממות אינה מעציבה; היא מביאה את האדם לשמחה.
🏞️ לפנות את הלב
ובבארות יש שלושה שלבים: עשק, שטנה, ואחר כך רחובות. לפני שאדם מתחיל להתפלל, עליו לחשוב על חסדי ה', וכך להגיע להכרת גדלותו, עד שנופל עליו הפחד: כמה הוא קטן, והוא עומד להתפלל לפני מלך מלכי המלכים.
אבל כדי להגיע לשתי הדרגות האלה, צריך לנקות את המוח מכל המחשבות. היצר הרע מנסה להכניס מחשבות שונות באמצע. זה "עשק", לשון מריבה: צריך להוציא מן הראש את המריבות ואת המחשבות המפריעות, ולא להיות עסוק בשום דבר אחר מלבד הכרת חסדי ה' וההתבוננות בגדלותו.
והדבר השני הוא "שטנה". כתוב בדברי האר"י הקדוש שלפני התפילה צריך לקבל על עצמו "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", שלא תהיה שנאה וקנאה. אדם שמתפלל בציבור צריך לאהוב כל אחד מן הציבור.
ועל ידי שני אלה, ניקוי המוח ואהבת ישראל, האדם נכנס בשני הפתחים, מכיר את חסדי ה' ואת רוממותו, ומגיע ל"רחובות": מקום של מנוחה, של דבקות בה'. זו בחינת התפילה, בחינת העבודה, העמוד שהעולם עומד עליו.
כדי להגיע לרחובות, צריך קודם לנקות את המחשבה ממריבות ולקבל אהבת ישראל.