📚 כל השיעורים

🍭 מה שיכול היה לקרות ולא קרה

חידושו של הרב קניבסקי על "הריעו לה' כל הארץ": שני יהודים ליד אותו שולחן בבית הכנסת, ולמה מי שנוסע עשרים שנה ולא נפגע צריך להודות יותר ממי שניצל בנס גלוי

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · למה כל הארץ מריעה

❓ ארבעה חייבים, אבל כל הארץ מריעה

חידוש נפלא בשם הרב חיים קניבסקי, שהובא בחוברת "מזמור תודה" שהוציא הרב טאוב: "מזמור לתודה" פותח במילים "הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ". בתהלים (פרק ק"ז) מנויים ארבעה סוגי אנשים שחייבים להביא קורבן תודה: יורדי הים, הולכי מדברות, מי שהיה חבוש בבית האסורים, ומי שהיה חולה ונתרפא.

והשאלה: אם רק אלה חייבים בתודה, למה פותח המזמור ב"הריעו לה' כל הארץ" – כל יושבי הארץ, לא רק מי שעבר את אחת הצרות הללו? מה קרה לכל הארץ שגם היא צריכה להודות? לכאורה היה מתאים יותר לפתוח במילים מצומצמות יותר, שיפנו רק אל אותם ארבעה סוגים שבאמת ניצלו מצרה מוגדרת וידועה, ולא אל כל אדם באשר הוא.

התשובה לשאלה הזאת, כפי שנראה, חוזרת ומזכירה יסוד שחשוב לכל אחד, לא רק למי שעבר נס גלוי וברור.

מזמור לתודה פותח ב"הריעו לה' כל הארץ" – אף על פי שרק ארבעה סוגי אנשים מחויבים להביא קורבן תודה.

פרק ב · שני יהודים באותו בית כנסת

🎂 היהודי שניצל מתאונה

לביאור הדבר הובא מעשה שהיה באחד מבתי הכנסת. אחרי התפילה, הגיע יהודי, דפק על השולחן, והוציא עוגות ומשקה. סיפר: אתמול עברתי בכביש, ומכונית פגעה בי, וברוך ה', בחסדי שמים, ניצלתי ולא קרה לי כלום – רק פגיעות קלות. יצאתי בחסד גדול, ועל זה אני מודה לקדוש ברוך הוא.

למחרת הגיע יהודי אחר, ועשה כדוגמתו: דפק על השולחן, הוציא עוגות ומשקה. שאלו אותו: גם לך קרה משהו? גם אתה עברת תאונה? ענה: לא, לא עברתי תאונה. אבל עשרים שנה אני עובר בכביש הזה בכל יום, ולא נפגעתי. היהודי שעבר כאן אתמול נפגע, ואני עובר בו עשרים שנה בלי שום פגע. הקדוש ברוך הוא מציל אותי כל יום, יום יום, במשך עשרים שנה – ולא הודיתי לו על כל הפעמים האלה!

יהודי אחד הודה על נס גלוי של הצלה מתאונה; ואז בא יהודי אחר, שלא עבר שום תאונה, ואמר שהוא זה שצריך להודות יותר.

פרק ג · להודות על מה שלא קרה

🙏 מי שלא קורה לו נזק

זהו היסוד שבפתיחת המזמור: "הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ" – לא רק ארבעת הסוגים שחייבים בקורבן תודה על נס גלוי, אלא כל יושבי הארץ, שרואים מה יכול היה לקרות להם ולא קרה. כל אחד צריך לעשות עם עצמו חשבון: מה יכול היה לקרות לי, ולא קרה? זו הצלה גמורה, לא פחות ממי שניצל בפועל.

ובאמת, אין לנו סיבה להחזיק את עצמנו כצדיקים שאינם זקוקים לכפרה או לשמירה מיוחדת. מי שמבין שהקדוש ברוך הוא מונע ממנו צרות בלי הפסקה, גם כשהוא כלל לא מודע לכך – צריך להודות על עצם זה שהוא נמנע מלהיפגע.

זה פתח גדול למצבים שבהם אדם מרגיש שעבר עליו "יום רגיל", ושואל את עצמו: על מה בעצם יש לי להודות היום? והתשובה: אם אדם מתבונן סביבו, רק באזור הקרוב שלו – כמה בעיות, כמה מחלות, כמה נזקים, כמה כאבי לב יש סביבו – הוא מבין שהקדוש ברוך הוא הרחיק ממנו את כל הדברים האלה. איך אפשר לקרוא ליום כזה "רגיל"?

מספיק שאדם יתבונן מעט סביבו, וכבר יראה כמה יש לו להודות לבורא עולם על החסדים הגדולים שהוא עושה איתו – בעצם זה שהוא מנע ממנו דברים רעים, גם כשהאדם אפילו לא מכיר בניסים האלה. חז"ל אמרו: "אֲפִילוּ בַּעַל הַנֵּס אֵינוֹ מַכִּיר בְּנִסּוֹ" – ובכל זאת צריך להודות גם על מה שיכול היה לקרות ולא קרה. יהי רצון שנזכה להודות לקדוש ברוך הוא גם על מה שקורה, וגם על מה שיכול היה לקרות ולא קרה, ובכך נמלא את חיינו בקרבת ה' ובהודיה תמידית.

דווקא מי שלא עבר שום נזק גלוי צריך להודות הכי הרבה, כי הוא מוגן יום יום בלי שהוא שם לב לכך.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: מה שיכול היה לקרות ולא קרה