📚 כל השיעורים

🍭 להודות בתוך הצרה

דרשת החתם סופר על "אודך כי עניתני" ועל "רחוק מישועתי דברי שאגתי", ומשל הבן שבא לאביו בתודה ולא בזעקה

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · דרשת החתם סופר

📜 "אודך כי עניתני" – גם לשון עינוי

ידועה מעלת ההודיה והשבח לה'. כשאדם זכה לישועה גדולה, ליבו רחב והוא פותח סידור ומודה – במזמור לתודה, בנשמת כל חי, או במילים משלו. זה ודאי דבר גדול. אבל עוד יותר חשוב, ומראה על ביטחון חזק בה', כשאדם כבר בעת הצרה מתחזק באמונה ובביטחון ומודה לה'.

הרב הביא פירוש נפלא מדרשות החתם סופר, בדרשה לפרשת זכור, על הפסוק שאומרים בהלל: "אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה". פשט הפסוק הוא לשון מענה: אני מודה לך, ה', שענית לי על בקשותיי, כמו שנאמר לפני כן "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ".

אבל החתם סופר מבאר גם בדרך דרש שיש כאן לשון עינוי. כשאדם נמצא בצרה, וה' מענה אותו כדי לנסותו, כמו שכתוב "לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ" – גם אז "אודך כי עניתני". כבר בעת הצרה יש לאדם להודות לה'. ולמה "ותהי לי לישועה"? כי הוא מאמין שבסופו של דבר זה יהיה לישועה. הכול לטובה, בין כדי לזכך את האדם ובין מסיבות שאינו יודע. ומי שמודה כבר בעת הצרה, מביא על עצמו את הישועה.

ההודיה בעת הצרה מראה ביטחון חזק בה', ומביאה את הישועה.

פרק א · דרשת החתם סופר

📢 "רחוק מישועתי דברי שאגתי"

וכך מבאר החתם סופר גם את הפסוק במזמור "לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר": "רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי". כשאני במצב של שאגה וזעקה, זה רחוק מישועתי. השאגה מראה במידה מסוימת על חוסר ביטחון בה'. האדם מאבד את שלוותו ואת ביטחונו, ומתוך כך הוא שואג, במצב של בהלה. זה אינו סימן לישועה קרובה.

אבל כשאדם מתחזק באמונה ובביטחון, פותח סידור ומודה לה', ואומר: ריבונו של עולם, יש לי עכשיו בעיה גדולה וכבדה, ואינני מצליח להסתדר, אבל אני יודע שהכול לטובה והכול ממך – זה כבר דבר אחר.

ולא רק זה. הוא מתבונן סביבו ורואה כמה טוב יש לו. ברוך ה', יש בריאות, ועליה כתוב "וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ". ויש עוד דברים טובים רבים שנראים מובנים מאליהם, ובאמת אינם מובנים מאליהם, כי יש אנשים שחסרים להם. על זה ועל זה, ועל כל נשימה ונשימה, הוא מודה. מי ששכב בבית חולים יודע שאין אלה דברים מובנים מאליהם.

השאגה מתוך בהלה מרחיקה את הישועה, וההודיה מתוך ביטחון מקרבת אותה.

פרק ב · משל האב והבן

😢 הבן שבא בזעקה

ותמיד חוזר הרב על משל האב והבן, וצריך לשנן אותו ולהכניס אותו טוב טוב לראש. כשבן מבקש מאביו דבר, האב תמיד רוצה לתת ולהעניק לילדו.

אבל אם הבן בא במצוקה – הוא חייב בדחיפות כסף, הלוואה שעליו להחזיר – ובוכה, צועק וזועק: אבא, אני חייב, אני לא יודע מה לעשות, קשה לי! האב באמת מרחם עליו, וכואב לו מאוד הלב לראות את בנו בוכה ומתחנן. אבל מה יעשה? גם לו עצמו יש חובות גדולים, ואין לו עכשיו מאין לתת.

כשהלב צר מכאב, אין לאב אפילו יכולת לחשוב איך לעזור. וגם אם הוא עוזר, זה בדברים קטנים, פה ושם, מה שאפשר. מזה אין ישועה.

כשהלב של האב צר מכאב, אין לו כוח לחשוב איך להושיע.

פרק ב · משל האב והבן

😊 הבן שבא בתודה

אבל כשהבן בא ואומר לאביו: אבא, אני כל כך שמח על כל מה שנתת לי עד היום, ועל כל מה שאתה נותן לי. איזה אבא טוב אתה, איך אתה עוזר לי בכל מה שאני צריך. אין מילים בפי להודות לך – במצב כזה, גם אם לאב קשה מאוד ואין לו אפשרות לעזור, ליבו מתרחב. הוא שמח, ולבו מתרחב בצורה כה חזקה, שהוא יחפש את כל האפשרויות, ויפתחו לו אפיקים חדשים בראש איך לעזור לבן. והוא ייתן לו ויעזור לו, אפילו כשלכאורה אינו יכול. למה? כי הבן פתח לו את הלב. הוא אמר תודה, והעריך את מה שכן יש.

כך בנמשל, בינינו לבין אבינו שבשמיים, ועוד הרבה יותר, כי לה' אין מעצור להושיע. לכן הלוואי שנתחזק כולנו להודות לה' גם בעת הצרה, כי דווקא זה מביא ישועות גדולות. כשאדם מתבונן במה שטוב, מכיר טובה, משבח ומודה גם כשיש לו בעיה – הוא מאמין שזו לטובה, ואינו מתעלם מכל הטוב שה' נתן ונותן לו, שאין לו ערוך.

יהי רצון שנזכה תמיד להודות ולשבח לה', גם בתוך הצרות, ושיביא הדבר שפע וברכה, ובעיקר אמונה וביטחון. כי אדם בוטח וחזק – יש לו חיים טובים. ונזכה להודות לה' בשיר חדש בגאולה השלמה.

תודה על מה שיש מרחיבה את לב האב ופותחת לו אפיקים חדשים להושיע.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: להודות בתוך הצרה