📚 כל השיעורים

🍭 האיל שחייב להיברא

מדוע נברא איל העקידה כבר מששת ימי בראשית, וכיצד הודיה מיידית עומדת במרכז המעשה הגדול של אברהם אבינו

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · הקדוש ברוך הוא מלמד כל רגע

📖 נותן התורה, לשון הווה

בברכות התורה אנו מבקשים ״רַבֵּנוּ... וְהַעֲרֵב נָא... דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ״, ומסיימים: ״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳, הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל״. שימו לב: ״המלמד״, לשון הווה — לא תיקנו חז״ל לומר ״אשר למד תורה״ או ״אשר נתן תורה״, אלא ״מלמד״.

כלומר: הקדוש ברוך הוא, בכל רגע ורגע שמישהו יושב ולומד, לשון הווה, כמו שכתוב בתנא דבי אליהו: ״כׇּל הַיּוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה כְּנֶגְדּוֹ״ — מלמדו דעת, בינה והשכל, להבין ולהשכיל את התורה הקדושה והנשגבה. כי מי יכול, לבד, בלי עזרתו ושפע סייעתא דשמיא, להבין משהו מהתורה?

כתוב בפרקי אבות: אפילו אחד שיושב ולומד, שכינה כנגדו, שנאמר: ״בְּכׇל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ״. יש בחינה של הארה וסייעתא דשמיא מיוחדת שיורדת כל רגע שיהודי יושב ללומד.

לולי עזרתו, לולי שהקדוש ברוך הוא עוזרו, מי יכול לנגוע ולהבין משהו מהתורה הקדושה? אם כן, בכל יום ובכל רגע ורגע, בעצם מתחדשת בחינה של נתינת התורה — כי הקדוש ברוך הוא עוזר ומכניס לנו, איך יכול ילוד אישה, בשר ודם כמונו, להבין ולו רק משהו קטן מהתורה הקדושה הנשגבה, הרוחנית, הקדושה והטהורה?

למה מברכים "נותן התורה" ולא "אשר נתן תורה"? כי בכל רגע שיהודי לומד, ה' כביכול מלמדו מחדש.

פרק ב · האיל שחייב קדימה

🐏 למה הוצרך להקריב את האיל

בסיום עקידת יצחק כתוב: ״וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו... וְהִנֵּה אַיִל אֶחָד נֶאְחָז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו, וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ״. דבר ראשון שיש להבין: למה היה אברהם צריך להקריב את האיל הזה? הוא לא נצטווה על כך; נצטווה לעקוד את יצחק, ונצטווה להפסיק.

שאלה שנייה, חלק מהשאלה הראשונה: מדוע היה רצון ה׳ בזה כל כך, עד שכתוב באבות (פרק ה, משנה ו) שזה אחד מעשרה דברים שנבראו ערב שבת בין השמשות — פי הארץ, פי הבאר, פי האתון, וגם ״אֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ״? היה צריך לברוא איל כזה, לייעד אותו, מאחד משישה ימי בראשית, כדי להקריבו דווקא אחרי עקדת יצחק. דבר שנברא כך מראש, מיוחד ומיועד מראשית הבריאה לתפקיד אחד בלבד, מראה שאין כאן פרט צדדי שנזדמן בדרך, אלא חלק הכרחי מתכנית שלמה שנקבעה מראש, עוד לפני שאברהם אבינו עלה על ההר.

בסוף עקידת יצחק, אברהם מקריב איל שלא נצטווה להקריבו. מניין הגיע האיל, ולמה היה חשוב כך שנברא מששת ימי בראשית?

פרק ב · האיל שחייב קדימה

❓ ועוד שאלות: למה מזכירים את האיל

עוד שאלה שלישית: הרבה פעמים בתפילות ראש השנה מבקשים ״שיזכור לנו עקדת ואילו של יצחק אבינו״ — דהיינו, מזכירים את האיל! הרי העיקר בעצם העקדה הוא ההתבטלות המוחלטת של אברהם אבינו לרצון ה׳.

ועוד כתוב בגמרא ששופר של ראש השנה צריך להיות דווקא של איל, לזכור את אילו של יצחק אבינו. מדוע כל הרעיון של השופר קשור לעקדת יצחק, שבה הייתה התבטלות מוחלטת לרצון ה׳, אף שהבטיח לו קודם לכן שיצחק יישאר בחיים — דהיינו, אברהם לא הרהר אחרי מידותיו של הקדוש ברוך הוא, אלא עמד בכל הניסיונות? רואים אם כן שכוחו של האיל הזה היה רב וגדול ועצום — מה באמת ענינו וסודו? התשובה חייבת להיות עמוקה מסתם מילוי חסרון טכני ברגע האחרון, שהרי דבר שנברא מראש וממשיך ללוות אותנו בתפילות ובתקיעת שופר כל שנה ושנה, חייב לשאת בתוכו נקודה יסודית שעומדת לדורות.

בראש השנה מבקשים "שיזכור לנו עקדת ואילו של יצחק", ושופר ראש השנה חייב להיות של איל — ולמה, הרי העקדה עצמה היא העיקר?

פרק ב · האיל שחייב קדימה

✋ לעצור את אברהם, קשה מהעקידה עצמה

רצונו של אברהם אבינו היה כל כך עז לעשות רצון ה׳, להקריב את בנו עם כל ההכנות הכרוכות בזה, ובלבד רק לעשות נחת רוח ליוצרו, שכותב החתם סופר דבר נפלא: הניסיון לעצור את אברהם מהרצון, כשהוא לקח את כל חלקיו ועמד ברגע האחרון, ואז קרא לו המלאך ״אַבְרָהָם, אַבְרָהָם״, ואמר ״אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ״, ועצר אותו — אומר החתם סופר שזה היה, במידה מסוימת, קשה יותר מעצם ההקרבה שהייתה לו.

הייתה לו הכנה גדולה כל כך, יום שלם עם רצון עז והכנה, קם ושקם מהבוקר, כולו היה הכנה גדולה, ופתאום ברגע האחרון, כשהוא בא לעשות רצון ה׳, עוצרים אותו. ואף על פי שזה קשה היה לו, היה לו רצון לעשות רצון ה׳ יתברך; ואז עצר, ברגע שהתבקש — ומיד עצר. יש הבדל עצום בין מי שמתבקש להפסיק פעולה בתחילתה, לבין מי שכל כולו נתון כבר בתוך המעשה, בשיא ההתלהבות, ודווקא שם נדרש ממנו לעמוד ולוותר — וזו בדיוק הנקודה שעליה מצביע החתם סופר.

חתם סופר: הניסיון לעצור את אברהם, ברגע שכבר הכין את כל כולו להקריב בשמחה עצומה, היה קשה במידה מסוימת יותר מעצם ההקרבה.

פרק ג · להודות מיד, לא לדחות

🙏 אסיר תודה, רוצה להודות מיד

אבל נראה בסייעתא דשמיא שהתשובה הזאת אינה מספיקה לשאלות האחרות ששאלנו, שבעצם מה העניין שאנחנו מזכירים עד כדי כך את האיל הזה לדורי דורות, מבקשים בזכות האיל. היה האיל רק למלא חסרון במקום בלבד, אבל עיקר הנקודה העיקרית היא העקידה עצמה, הקרבתו של יצחק אבינו עליו השלום.

אברהם אבינו, אחרי שעמד בניסיון של כל העקדה והצליח לעמוד בו, ובפרט שהתגלה לו שזה כל הניסיון, ברגע שנצטווה לעצור — ״עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ מִמֶּנִּי״, ואחרי זה גם ברכו ״לך״ — היה אברהם אבינו כל כך מאושר, שמח והצליח לעמוד בניסיון, והבין וידע שהכל זה רק בסיעתא דשמיא. עם כל ההתגברות הקודמת על יצרו, שניסה לבלבל אותו, הרגיש אברהם אבינו שהוא כל כך אסיר תודה, ורצה להקריב תודה לה׳ יתברך, ולהגיד תודה על כל הניסיון הגדול הזה.

כיוון שהיה לאברהם כל כך גדול הרצון להקריב קורבן, היה חובה להכין לו דרך להודות מיד, כבר בהר, ולא לחכות לרגע מתאים אחר.

פרק ג · להודות מיד, לא לדחות

⏱️ אשר יצר

אמנם יכול היה אברהם אבינו לעשות את זה כשהגיע לבית, אבל כפי שמביא המשנה ברורה, בעניין ברכת ״אשר יצר״ — לא דוחים אותה, אפילו דקות ספורות. העצה לדחות את ברכת אשר יצר לאחרי ברכת ״המוציא״ (כדי לא להסתבך עם נטילת ידיים פעמיים) אינה ראויה כל כך, כי תודה צריך להגיד מיד.

מקבלים איזו מתנה עצומה וגדולה ממישהו — אי אפשר, אחרי שעתיים־שלוש, או אחרי יום, לומר לו תודה רבה; צריך מיד, מיד, להודות, להגיד תודה רבה. ומי שבאמת אסיר תודה, מי שבאמת רוצה להכיר תודה, צריך מיד. אברהם אבינו הרגיש צורך גדול מיד להודות לה׳ יתברך — ולכן כל האיל הזה היה צריך שיבורר מששת ימי בראשית, כי ההודיה היא כל כך חשובה לפני ה׳, רצויה לפניו ואהובה לפניו. אילו לא היה מוכן האיל מראש, היה אברהם אבינו נשאר, ולו לרגעים ספורים, בלי כלי להוציא מהלב את התודה הבוערת בו, וזה עצמו לימד כמה הקדוש ברוך הוא דואג מראש שלא יחסר לאדם אפילו רגע אחד את האפשרות להודות.

אברהם יכול היה לחכות עד שחזר לביתו, אבל לפי הדין: תודה צריך להגיד מיד, ולא אחרי שעתיים או יום — וזה סוד שהאיל נברא מראש.

פרק ג · להודות מיד, לא לדחות

🌟 תכלית הבריאה היא ההודיה

כתוב בפרקי אבות: ״כׇּל הַנִּקְרָא בִּשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו, יְצַרְתִּיו, אַף עֲשִׂיתִיו״ — דהיינו, כל מטרת הבריאה, תכלית כל הבריאה, שיודו יוצרם, יהללו שמך הגדול, להודות לך ואחרי זה להעריב ולעבוד את שמך. העיקר, התכלית, זה הודיה לה׳ יתברך, שזה באמת תכלית הבריאה, וכל כך חשוק לפניו, רצוי ואהוב לפניו.

לכן היה צריך לברוא את האיל הזה, וזה סוד כל האיל: יש בכוחו להעמיד את כסא הדין לכסא רחמים, כי מי שמודה לה׳ יתברך ישר מדלג על כל הקטרוג, ישר נכנס לעולם התהילה, ששם, בעולם הזה, אין שום קטרוג; הכול מגיעים למקום גבוה מאוד שרק מודים לה׳ יתברך. לכן אנחנו מבקשים, כמו שמזכירים עקדת יצחק, גם באותה מידה אילו של יצחק אבינו, שזו התודה הגדולה לה׳ יתברך על כל מה שעמד בניסיון, ועל כל מה שקיבל — וקרבן התודה חשוב ואהוב לפניו, אולי לא פחות מעצם העקדה. ולכן גם שופר של ראש השנה נבחר להיות דווקא של איל: בכל תקיעה ותקיעה אנחנו כביכול חוזרים ומזכירים לא רק את ההתבטלות שהייתה בעקדה, אלא גם את ההודיה המיידית שבאה בעקבותיה, ומבקשים שתעמוד לנו אותה זכות בכל יום הדין.

האיל נברא מראש כדי לשרת את תכלית כל הבריאה: שהנבראים יודו לקדוש ברוך הוא. לכן יש בכוחו להעמיד את כסא הדין לכסא רחמים.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: האיל שחייב להיברא