📚 כל השיעורים

🍭 אסירי תודה

מדוע התואר הזה שייך רק לקדוש ברוך הוא, וכיצד עצם הזכות להודות מחייבת הודיה נוספת, עד אין סוף

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · הודיה על ההודיה

💬 הביטוי שאיש לא עומד מאחוריו

כשאדם עושה לחברו טובה, מקובל לומר לו: ״אני ממש אסיר תודה״ — ביטוי שאמור להמחיש את גודל ההודיה שהוא חייב לו. אבל כדאי להתעכב רגע ולשאול: מה בדיוק מבטאת הלשון הזאת? ״אסיר״ הוא מי שנמצא במאסר, כבול, לא יכול לצאת לחפשי. מה הקשר בין מאסר לבין הודיה?

התשובה, כפי שנראה, חבויה בפנימיות ברכת ״מודים דרבנן״ שאנחנו אומרים בכל תפילת שמונה עשרה, ובפסוק מתהילים שחוזר על עצמו פעמיים — ומגלה שהביטוי ״אסיר תודה״, במשמעותו המדויקת והעמוקה, שייך באמת ובתמים רק כלפי הקדוש ברוך הוא.

אנו חותמים את ברכת ״מודים דרבנן״ במילים: ״עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ״. לכאורה, זה נשמע מיותר — הרי כל הברכה כולה היא הודיה, אז למה צריך להוסיף ולהודות גם ״על שאנחנו מודים״? רש״י בגמרא במסכת סוטה מסביר שהכוונה המדויקת היא שאנחנו מודים לקדוש ברוך הוא על עצם הזכות שניתנה לנו להודות לו.

כלומר, יש כאן שתי הודיות נפרדות: הודיה אחת על הטובות שעשה איתנו, וההודיה הנוספת, העמוקה יותר, היא על עצם זה שבכלל יש לנו זכות וכוח לעמוד ולהודות לו. גם זה, אומר רש״י, מחייב הודיה משל עצמו — זו ״הודיה על ההודיה״.

אנשים אומרים "אני אסיר תודה" בלי לחשוב מה המילה "אסיר" באה לתאר. מדוע בחרו אבותינו דווקא בלשון הזאת, ולא בלשון פשוטה של "מודה"?

פרק ב · כל הנשמה תהלל — פעמיים

🎵 למה פעמיים "כל הנשמה תהלל"

בספר ״מזמור לתודה״ מביא הרב חנוך קרלשטיין זכר צדיק לברכה, בשם החתם סופר בספרו ״תורת משה״ על הפטרת פרשת נשא, שאלה יפה: מדוע אנו אומרים פעמיים את הפסוק ״כׇּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָ-ה״? אם המטרה היא לשבח ולהלל, מה מוסיפה החזרה?

חז״ל דרשו על פסוק זה: ״על כל נשימה ונשימה״ — כלומר, על כל נשימה ונשימה שאדם נושם, הוא חייב להלל ולהודות לקדוש ברוך הוא שהחיה אותו בה. זו היסוד להבנת שתי הפעמים שהפסוק חוזר.

מסביר החתם סופר: בפעם הראשונה אנו אומרים ״כל הנשמה תהלל י-ה״ כפשוטו — תודה לריבונו של עולם על כל נשימה ונשימה שנתן לנו, שהרי בכל רגע ורגע החיים שלנו תלויים בנשימה הבאה. אבל למה פעם שנייה? על מה מוסיפה החזרה הזאת?

התשובה: הרי על עצם הנשימה אנחנו חייבים להודות; וממילא, גם על הזכות הזאת עצמה — שניתן לנו בכלל להודות על כל נשימה ונשימה, על כל רגע ורגע — אנחנו צריכים להודות בנפרד. זאת ממש אותה נקודה שראינו ב״מודים דרבנן״: הודיה על ההודיה. רואים כאן דבר נפלא: לא רק שיש לנו חובה וזכות להודות, אלא שגם על עצם הזכות הזאת אנחנו צריכים להודות — ומי יודע כמה עוצמה, כמה שכר, יש בהודיה הזו עצמה.

הרב חנוך קרלשטיין מביא בשם החתם סופר שאלה על חזרת הפסוק "כל הנשמה תהלל י-ה" בתהילים: מדוע חוזר הפסוק פעמיים, ולא מספיק פעם אחת?

פרק ג · מאסר שלא פוקע

🔁 תודה על תודה על תודה

ולפי זה אפשר להבין עד כמה עמוק הביטוי ״אסיר תודה״. אדם מודה לקדוש ברוך הוא — בסדר, הוא חייב להודות. אבל מה יוצא בעצם? שעכשיו, כשהוא זכה להודות, הוא חייב עוד פעם להודות על עצם ההודיה הזאת. ושוב, על ההודיה החדשה הזאת גם כן מתחייבת הודיה נוספת — תודה על התודה של התודה, ושוב, ושוב.

זאת אומרת: תמיד, תמיד אנחנו מחויבים להודות, כי בכל פעם שאנחנו אומרים תודה, אנחנו מתחייבים להודות גם על זה שאמרנו תודה. זה בדיוק מה שהופך אותנו ל״אסירי תודה״ — אנחנו, במובן הזה, אסורים כמו אדם שנמצא בבית הסוהר ולא יכול לצאת ממנו: סוג של מאסר תמידי של הודיה, כי תמיד נצטרך להודות, שהרי גם הזכות להגיד תודה, גם עליה צריך להגיד תודה.

אם גם ההודיה מצריכה הודיה, אין לזה סוף: כל פעם שמודים, יוצרים חיוב הודיה חדש על אותה הודיה עצמה — וכך לעד, בלי הפסק.

פרק ג · מאסר שלא פוקע

👑 ביטוי ששייך רק לבורא עולם

אצל בני אדם, לעומת זאת, הביטוי ״אסיר תודה״ הוא בעצם רק השאלת לשון. כשבן אדם חייב תודה לחברו, הוא יכול, במידה מסוימת, להשלים לו, לגמול לו כגמולו, להחזיר לו את הטובה — ובכך לסגור את המעגל ולהיפטר מהחוב. זה לא מאסר אמיתי שאין ממנו מוצא.

אבל כלפי הקדוש ברוך הוא, אין שום דרך ״להשלים את החוב וללכת״ — כי עצם הזכות לומר תודה, לנשום, להודות, היא בעצמה מתנה שמחייבת הודיה נוספת, ושוב, ושוב, בלי סוף. לכן הביטוי ״אסיר תודה״, במשמעותו המדויקת והשלמה, שייך רק כלפי בורא עולם. יהי רצון שנזכה תמיד להודות לקדוש ברוך הוא בשמחה — ולהודות גם על ההודיה עצמה בשמחה, עד שנזכה כולנו, במהרה, לשיר שיר חדש לפניו בבית המקדש.

בין בני אדם אפשר להחזיר טובה ולסגור את החוב. כלפי הקדוש ברוך הוא אי אפשר לסגור את המעגל — ולכן המאסר האמיתי, התמידי, שייך רק אליו.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: אסירי תודה