🔍 בכוסו, בכיסו ובכעסו
נושא השיעור הוא מידותיו של האדם. אמרו חז"ל: בשלושה דברים האדם ניכר – בכוסו, בכיסו ובכעסו. כדי לדעת מי האדם שלפנינו, ואם מידותיו טובות, אחד המבחנים הוא הכעס.
אם אנו רואים אדם שמודה על כל דבר, מעריך כל דבר קטן וגדול, פיו מלא שבח ותהילה לבורא ולכל הסובבים אותו, ומקבל את הכול בסבר פנים יפות ובטוב לב – נדע שהכעס רחוק ממנו.
אבל אם טבועה בו מידת הכעס, שכולם כבר מכירים את גנותה, צריך עבודה לא פשוטה כדי לתקן אותה. וכאן באים ספרי המוסר ומאירים לנו את הדרך. כל אחד יודע את נגע לבבו, היכן עליו לעבוד ולתקן.
מסופר שפעם ראו את מייסד תנועת המוסר, רבי ישראל סלנטר, יושב בבית המדרש ורכון על ספר. לא רצו להפריע לו, והמתינו זמן רב מאוד. כשעבר כבר זמן ארוך, התקרבו לאט לאט לראות במה הוא אוחז, וראו שהוא רכון על ספר "מסילת ישרים".
אמרו לו: סליחה, כבוד הרב. חשבנו שכבודו עוסק בסוגיה חמורה בגמרא, ולא רצינו להפריע באמצע. אבל אנחנו רואים שאתה לומד מוסר. אמר להם: דעו לכם, קשה לאדם לתקן מידה אחת יותר מללמוד את כל הש"ס כולו.
והגאון מווילנא כותב שכל עבודת ה' תלויה בתיקון המידות. אם האדם, למשל, עצל או כעסן, או בעל אחת מעשרות המידות המשונות זו מזו, עיקר חיותו צריך להיות תמיד להתחזק בשבירת המידות. אלא שלא כל אחד רואה את נגעי לבבו. עליו לחקור ולבדוק את מידותיו שלו, לראות איזו מידה יש לתקן ואיזו ליישר. ובזה עוסקים ספרי המוסר.
מי שמודה על כל דבר ומאיר פנים לכולם – הכעס רחוק ממנו.
🪞 המראה של ספרי המוסר
אחד החברים סיפר משל: אדם שהתלכלך בעבודה, כל בגדיו ופניו מלוכלכים. אם הוא מסתכל במראה, הוא רואה ואומר: אוי, אני מלוכלך, אי אפשר להסתכל עליי, תביאו מטלית. אבל בלי מראה, הוא אינו יודע שהלכלוך עליו.
כך ספרי המוסר: אין כמותם מראה שמראה לאדם היכן הוא אוחז, מה עליו לעשות, ואיזו עבודה עומדת לפניו במידה זו או אחרת. ולכן כותב הגאון שעיקר חיותו של האדם הוא להתחזק בשבירת המידות.
וכשאדם מתבונן בספרי המוסר ולומד אותם בהתפעלות, הם משפיעים עליו, והוא יכול לתקן ביתר קלות. ספרי המוסר הם שמאירים את עיני האדם, מיישרים ומדריכים אותו באיזו דרך ישכון אור, ואיך לעבור את הגשר הצר בשלום.
ספרי המוסר הם המראה שמראה לאדם היכן הוא אוחז.
🔥 חומרת הכעס
בספר "ארך אפים" מובאים דברים רבים על מידת הכעס. מובא שם בשם רבי חיים ויטל, בשם רבו האר"י הקדוש, שהיה מקפיד מאוד על הכעס, יותר משאר העבירות. למה? כי שאר העבירות אינן מחליפות את הנשמה כמו הכעס. ועוד: כל הכועס – חכמתו מסתלקת ממנו, גם אם הוא גדול וחסיד וחכם. צריך להיזהר מן המידה הזאת שלא תיכנס אליו כלל, אפילו לדבר מצווה.
עוד מובא שם בשם ספר התניא, שבשעת הכעס מסתלקת מן האדם האמונה. כי אילו היה מאמין שמאת ה' הייתה זאת, לא היה כועס. ומובא מדברי הזוהר הקדוש שבשעת הכעס האדם עוקר ממנו את הנשמה הקדושה, ואין היא חוזרת אליו אלא אם יטהר את עצמו וישתדל להמשיך על עצמו קדושה. כי המון עבודה יש כדי לתקן את המידה הזאת.
ועוד כתוב שם שאסור להתחבר לכעסן, ומי שמתחבר אליו – הדברים חמורים מאוד. מה יעשה מי שנמצא בכורח בסביבתו?
בשעת הכעס מסתלקות מן האדם החכמה והאמונה.
🤐 השומע חרפתו ושותק
אם אדם נקלע בכורח לסביבה של כעסן, לשעה, ליום או ליומיים, ויכול לעמוד בניסיון ולסבול את הכעס שמופנה כלפיו – הוא שומע את עלבונו ושותק – יש לו תועלת גדולה. השומע עלבונו ושותק, מכפרים לו על עוונותיו.
זו סגולה גדולה מאוד, ששווה יותר מכל התעניות והסיגופים. אדם שצם שש או שמונה שעות, כבר מתנודד מרעב. אבל אדם שפוגעים בו והוא שותק, צועקים עליו והוא אינו מגיב – זה שווה יותר מכל התעניות, ויכול להביאו למדרגות גבוהות בעבודת ה'. משום שהדבר קשה מאוד, השכר גדול מאוד.
הרב הדגיש שהוא אומר את הדברים כדי לחזק גם את ליבו שלו. כי זה אחד הדברים שבהם האדם ניכר: מי שכל דבר מקפיץ אותו מן הכיסא – איך אפשר להיות בסביבתו?
השותק כשפוגעים בו – שתיקתו שווה יותר מכל התעניות.
📝 "פרט על מידותיך"
הרב סיפר, אולי בדרך הלצה, על אדם שמילא טופס קורות חיים כדי להתקבל לעבודה. הוא מילא ומילא, עד שהגיע לשורה שכותרתה "פרט על מידותיך". בתמימותו חשב שמדובר במידות הגוף, וכתב: גובה מטר שבעים ושלוש, משקל כך וכך, היקף כך וכך, רוחב הכתפיים כך וכך. כמובן שצחקו בהנהלה. הכוונה הייתה: האם אתה סבלן או כעסן, זריז או עצל, איך אתה מגיב לסביבה ואיך תתקבל בה.
והמידה הטובה שבה ניכר האדם היא ההודיה. מי שאומר תודה רבה על כוס תה, יישר כוח על שפתחת לי את הדלת, ועל כל פעולה קטנה – מודה ומודה, עד שפיו מלא תהילה לא רק לה', אלא גם לכל הסובבים אותו, שהם שליחיו של הבורא להיטיב לו. כבר אמרו חז"ל: איזהו מכובד? המכבד את הבריות.
זו "מילת הקסם": לפרגן ולומר תודה רבה. זה מראה שהאדם מעריך דבר קטן וגדול. ומי שכך, בוודאי הכעס רחוק ממנו.
בקורות החיים של הנשמה השאלה החשובה היא מידותיו של האדם.
😭 רבי נפתלי והמסילת ישרים
ובזה סיים הרב בסיפור שמספרים: פעם בא רבי נפתלי מרופשיץ, כשהיה עדיין נער צעיר, אל רבו כשהוא בוכה. שאל אותו רבו: נפתולי, מדוע אתה בוכה? השיב: היום ביזו אותי, היום ציערו אותי, ולא יכולתי לעמוד בזה, לכן בכיתי.
שאל אותו רבו: ומה עשית למי שציער אותך כך? השיב רבי נפתלי: חיבקתי אותו, נישקתי אותו, והצמדתי אותו אל ליבי. שאל הרב: ומי הוא זה? ענה רבי נפתלי: הספר "מסילת ישרים". קראתי בו וראיתי היכן אני אוחז, והתפעלתי כל כך מן המילים הנפלאות של המוסר, שבא ליישר, לטהר ולתקן, שבכיתי, והצמדתי אותו אל ליבי. אמר לו רבו: אשריך! בוודאי מיועד אתה לגדולות.
אמרו חז"ל: שלושה שותפים באדם – הקדוש ברוך הוא, אביו ואמו. הקדוש ברוך הוא נותן את הנשמה, ואומר: שמור עליה, שתחזור טהורה כפי שניתנה. ואם התלכלכה במידה כזו או אחרת – אפשר לתקן. הגר"א מביא שמצד הגוף האדם גרוע מכל, אבל מצד הנשמה הוא גדול מכולם. ספרי המוסר מיישרים ומחזירים אותנו לרצון ה'. ותיקון המידות ניכר כשאנו רואים אדם שמודה על כל דבר ומאיר פנים לכל סביבתו. יזכנו ה' להיות מאלה שיודעים להודות ולהעריך.
התפעלות אמיתית מדברי המוסר היא שמתקנת את הנפש.