📚 כל השיעורים

🍭 שתי מתנות ביום החתונה

שבועות כיום החתונה בין ה' לישראל, שבו קיבלנו שתי מתנות – התורה וארץ ישראל – וחובתנו להודות עליהן

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · המתנה שנקנית ביסורים

🎁 מתנה שנקנית ביסורים

השיעור נאמר בכ"ד באייר, יום שבו, לדברי הרב, הסתיימה מלחמת העולם השנייה באירופה עם כניעת גרמניה. בשיעור קודם, לקראת ל"ג בעומר, נלמד שכשאדם מקבל יסורים באהבה ואינו בועט בהם, הוא זוכה אחר כך למתנות גדולות: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה".

וראינו, אמר הרב, איך תוך שלוש שנים זכה עם ישראל במתנה הגדולה. רבי שמעון בר יוחאי אומר שיש מתנות שאין מקבלים אלא על ידי יסורים, ואחת מהן היא ארץ ישראל – הארץ הטובה, חמדת עליונים ותחתונים, שמשה רבנו חמד עד מאוד.

וצריך לא לשכוח להודות על המתנה הזאת. על כך נצטווינו מן התורה להודות יום יום בברכת המזון. והרב הביא את דברי רבי חיים שמואלביץ: מי שאינו מודה על ארץ ישראל, כביכול אין לו קדושת ארץ ישראל. הארץ משפיעה תמיד, אבל את עיקר קדושתה מקבלים על ידי ההודיה על המתנה הנפלאה הזאת.

ומכאן היסוד של השיעור כולו: המתנה ניתנה, אבל כדי להרגיש בה ולהחזיק בה, צריך להכיר בה ולהודות עליה בכל יום.

ארץ ישראל היא מתנה שנקנית ביסורים, ומי שאינו מודה עליה עלול שלא להרגיש בקדושתה.

פרק א · המתנה שנקנית ביסורים

🛤️ עמלק בדרך לארץ

הרב הביא רעיון שמופיע בספר "חרדים": פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק" סמוכה לפרשת "והיה כי תבוא אל הארץ". למה? לומר לך שעמלק מגיע תמיד "בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" – בדרך לארץ ישראל.

כך היה שלוש פעמים. בפעם הראשונה, כשיצאנו ממצרים בדרך לארץ, בא עמלק. בפעם השנייה, כשהמלך נתן רשות לעלות, והתחילו לעלות, בא המן האגגי וניסה להשמיד את כל ישראל, ורק אחרי שנוצח אפשר היה לבוא לארץ. ובפעם השלישית, בדורנו: התחילו לעלות לארץ, ושוב בא צורר שביקש להשמיד את עם ישראל. וכשנכנעו האויבים, אחרי שעם ישראל שילם מחיר נורא, זכינו לבוא לארץ.

שילמנו על ארץ ישראל יסורים גדולים. ולכן, אמר הרב, צריך להיזהר מאוד לא לאבד את המתנה שקיבלנו. ואם לא יודעים להכיר טובה עליה, לא זוכים כמעט להרגיש בקדושתה.

ולכן, לפי דבריו, ההודיה על הארץ אינה רק רגש טוב. היא שמירה על המתנה, כדי שלא תאבד.

בכל פעם שעם ישראל בדרך לארץ, מגיע עמלק – וכך היה שלוש פעמים בהיסטוריה.

פרק ב · יום החתונה

💍 החתונה עם בורא עולם

אנחנו מתקרבים לשבועות. בתורה החג נקרא "חג הביכורים", ולא "חג מתן תורה". מה הקשר בין הביכורים, שמסמלים את ההודיה על ארץ ישראל, ובין מתן תורה?

אנו מברכים כל יום: "אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים". מתי בחר בנו ה'? ביום החמישים, בשבועות. אז ירד אלינו, כביכול, ונשא אותנו לו לעם, כחתן וכלה. הרב סיפר שבחור שאל פעם את רבו: איך רוקדים בישיבה בשבועות, והרי לא כתוב בהלכה שיש לרקוד? אמר לו הרב: אתה רוצה שירקדו בחתונה שלך? ודאי. גם הקדוש ברוך הוא רוצה שירקדו בחתונה שלו. שבועות הוא יום החתונה שלנו עם בורא עולם. ובמשנה: "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ – זֶה מַתַּן תּוֹרָה".

וכשבחר בנו, נתן לנו שתי מתנות טובות, מתנות נישואין: התורה הקדושה, וארץ ישראל. ובוודאי גם העולם הבא, אבל זה לעתיד. כאן מדובר במה שאנו רואים בעינינו.

ולכן גם בשבועות, ביום החתונה, ההודיה היא העיקר: מתבוננים במתנות ומודים עליהן.

שבועות הוא יום החתונה בין ה' לישראל, ובו קיבלנו שתי מתנות: התורה וארץ ישראל.

פרק ב · יום החתונה

⛰️ "בהר סיני"

איפה רואים שאת ארץ ישראל קיבלנו במעמד הר סיני? בפרשות בהר ובחוקותי, שעוסקות כולן במצוות הארץ – שמיטה, יובל, וההבטחה שאם נשמור את המצוות נזכה לשפע, ואם לא נגלה מן הארץ. הפרשה פותחת: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר... כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ". ומסיימת: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי".

חז"ל שאלו: מה עניין שמיטה אצל הר סיני? הרי כל התורה ניתנה בסיני. למה התורה מדגישה זאת דווקא כאן, בתחילת הפרשה ובסופה?

ולפי דברינו, התשובה נפלאה. התורה באה לומר: כשבחר בך ה' בהר סיני, ביום החמישים, נתן לך שתי מתנות – תורה וארץ ישראל. גם את הארץ קיבלנו שם. כשה' בחר בנו, חיפש מה לתת לנו, ונתן לנו את ארץ ישראל.

והרב הביא את לשון המדרש: לא חיבב ה' אומה בעולם כשם שחיבב את ישראל, ולא חיבב מכל הארצות אלא את ארץ ישראל, "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ".

הארץ, אם כן, אינה תוספת שבאה אחר כך. היא חלק מן הברית של סיני, מתנה שניתנה יחד עם התורה עצמה.

ואין מתנה גדולה מזו.

פרשת מצוות הארץ פותחת ומסיימת ב"הר סיני", כדי ללמד שגם הארץ ניתנה לנו שם.

פרק ב · יום החתונה

5️⃣ קדושת החמישים

לשבועות סופרים חמישים יום, מדרגה אחר מדרגה, עד שמגיעים למדרגת החמישים, מדרגה שמעל גדרי הטבע. וכך גם ליובל סופרים חמישים שנה, ובשנת החמישים חוזרת ארץ ישראל למה שהייתה ביום חלוקתה.

מכאן, אמר הרב, שקדושת ארץ ישראל נובעת מקדושת המספר חמישים, מקדושת הר סיני, שבו קיבלנו את המתנות של יום החתונה.

ועכשיו מובן למה חג השבועות הוא חג הביכורים. וגם למה בשבועות נידונים על פירות האילן, ויש הנוהגים לקשט את בית הכנסת באילנות. ביום החתונה קיבלנו מתנות, ואחת מהן היא ארץ ישראל ופירותיה.

ומי שמתבונן בזה מבין שהשמחה של שבועות היא שמחה כפולה: על התורה שניתנה לנו, ועל הארץ שבה נקיים אותה.

גם לשבועות וגם ליובל סופרים חמישים, כי קדושת ארץ ישראל נובעת מקדושת הר סיני.

פרק ב · יום החתונה

🪨 אבן מארץ ישראל

כדי להבין כמה חיבבו גדולי ישראל את הארץ, הרב סיפר על הבן איש חי. כשחזר ממסעו לארץ הקודש, הביא עמו אבן קטנה, וקבע אותה בקיר ליד הכניסה הראשית של בית הכנסת הגדול שבו היה דורש בכל שבת לאלפי אנשים. על האבן נחרטו המילים "אבן מארץ ישראל", וכל הנכנסים היו נוגעים בה ומנשקים את אצבעותיהם.

עוד הביא עמו כמה שקים של עפר מן הארץ, וזרה אותו על רצפת הכניסה, שלא הייתה מרוצפת, כדי שכל הנכנס יזכה לדרוך על אדמת ארץ ישראל. וכל זאת על פי המנהג העתיק, שנאמר עליו "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ".

ואנחנו, אמר הרב, זכינו להיות כאן, על אבני ארץ ישראל. קיבלנו את המתנה אחרי יסורים רבים. נשמור עליה, נתבונן בחשיבותה, ונודה עליה.

וכל סעודה יכולה להפוך לסעודת הודיה על הארץ: בברכת המזון, "על הארץ ועל המזון", ובברכה מעין שלוש, "על הארץ ועל המחיה". ומי שמודה, זוכה להרגיש את השמחה שבארץ, ואת קיום הפסוק "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים".

ואם כך נהג מי שגר רחוק ממנה, על אחת כמה וכמה אנחנו, שזוכים לגור בה ולאכול מפירותיה.

הבן איש חי קבע אבן מארץ ישראל בכניסה לבית הכנסת, וזרה עפר מן הארץ ברצפתו.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: שתי מתנות ביום החתונה