📚 כל השיעורים

🍭 שהנחלת לאבותינו ולנו

איך נוסח ברכת הארץ השתנה לפי התקופות, למה אנו אומרים "לאבותינו" ולא "לנו", ומה ראוי לומר היום כשהארץ חזרה לידינו

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · פסוק ונוסח

📜 שני נוסחים לאותה ברכה

הנושא של השיעור הוא נוסח ברכת המזון בדורנו. בשבת שעברה קראנו בפרשת השבוע את הפסוק שממנו לומדים את מצוות ברכת המזון: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ".

שימו לב למילים האחרונות: "אשר נתן לך". משה רבנו אומר לכל אחד מישראל שיודה על הארץ הטובה שה' נתן לו. לו עצמו, לא לאדם אחר.

ועכשיו נפתח את הסידור ונראה מה אנחנו אומרים בפועל בברכה השנייה של ברכת המזון: "נודה לך ה' אלוקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה". לא "לנו", אלא "לאבותינו".

מה קרה כאן? למה הנוסח שבסידור אינו תואם את לשון הפסוק? ומי הם בכלל אותם "אבותינו" שעליהם אנו מודים? השאלה נראית קטנה, מילה אחת בסך הכול, אבל כשנעמיק בה נגלה שהיא נוגעת בשאלה גדולה מאוד: איך יהודי צריך להודות על ארץ ישראל בדור שבו ה' החזיר לו אותה.

כדי לענות, נצטרך ללכת אחורה בזמן. נראה איך נולדה ברכת המזון, מי תיקן כל אחת מברכותיה ומתי, ואיך הנוסח שלה התפתח במשך הדורות. רק אחרי שנבין מה אמרו בכל תקופה, נוכל לשאול מה ראוי לומר בתקופה שלנו.

התורה מצווה להודות על הארץ "אשר נתן לך", ואילו בברכת המזון אנו אומרים "שהנחלת לאבותינו".

פרק ב · ברכות שנולדו בזמנן

⏳ ארבע ברכות, ארבע תקופות

נתחיל מן הגמרא במסכת ברכות. שם מובא שברכת המזון לא נוסדה בבת אחת. היא נבנתה שלב אחר שלב, לפי התקופות שעברו על עם ישראל.

אמר רב נחמן: משה תיקן לישראל ברכת "הזן" בשעה שירד להם המן. יהושע תיקן להם ברכת הארץ כיוון שנכנסו לארץ. דוד ושלמה תיקנו "בונה ירושלים": דוד תיקן "על ישראל עמך ועל ירושלים עירך", ושלמה תיקן "על הבית הגדול והקדוש". וברכת "הטוב והמטיב" תיקנו ביבנה כנגד הרוגי ביתר.

כלומר, כל ברכה היא תגובה לטובה מסוימת. ירד המן, ומשה מודה על המזון. נכנסו לארץ, ויהושע מודה על הארץ. נבנו ירושלים ובית המקדש, ודוד ושלמה מודים עליהם. אפילו בתוך החורבן הגדול של ביתר, כשניתנו ההרוגים לקבורה, נמצאה טובה להודות עליה.

ברכת הטוב והמטיב היא סוגיה בפני עצמה, ונשאיר אותה לזמן אחר. עכשיו נתמקד בברכה השנייה, ברכת הארץ, שאותה תיקן יהושע.

כל ברכה בברכת המזון נולדה בתקופה אחרת, לפי הטובה שה' עשה לישראל באותו זמן.

פרק ב · ברכות שנולדו בזמנן

🗺️ מתי בדיוק "נכנסו לארץ"?

הגמרא אומרת שיהושע תיקן את ברכת הארץ "כיוון שנכנסו לארץ". אבל מתי זה? יש כמה אפשרויות. אולי בעשירי בניסן, כשעברו את הירדן. אולי כשכבשו את יריחו והייתה להם סוף סוף עיר משלהם. ואולי רק אחרי ארבע עשרה שנה: שבע שנים שכבשו ושבע שנים שחילקו.

כדי להבין את זה, הרב הביא שאלה מעניינת שנשאלה פעם. אם יש תאריך שבו עם ישראל נכנס לארץ, מדוע לא חגגו אותו בזמן יהושע? אין בתנ"ך שום תאריך של חגיגה על הכניסה לארץ. חגגו כשנבנה בית המקדש בימי שלמה, אבל לא על הכניסה עצמה.

התשובה היא שבזמן יהושע לא היה רגע אחד של כניסה. בעשירי בניסן עברו את הירדן, ומה קרה? כמעט כלום. קבוצה של יהודים עמדה מעבר לירדן. אחר כך כבשו את יריחו, ואחר כך נלחמו מלחמה אחר מלחמה, שטח אחר שטח, לאט לאט. שבע שנים לקח לכבוש את הארץ. לא היה יום אחד שאפשר לומר עליו: היום הארץ שלנו.

כניסת ישראל לארץ בימי יהושע הייתה תהליך ארוך של כיבוש וחלוקה, ולא רגע אחד.

פרק ב · ברכות שנולדו בזמנן

⚡ מה שלקח שבע שנים

ומכאן הרב עבר לדורנו. מי שרוצה להבין מה הייתה מלחמת ששת הימים, שיבין קודם מה עשו בימי יהושע. מה שלקח להם שבע שנים של מלחמות, נעשה אצלנו בשישה ימים.

הרב הזכיר שיש מגדולי ישראל שאמרו שבבחינה מסוימת היה כאן נס גדול אפילו מיציאת מצרים. בימי יהושע לא קרה דבר כזה. הם נלחמו כמו שנלחמים: עוד מלחמה ועוד שטח. ואצלנו, בבת אחת, הארץ שהייתה שייכת לאומות עברה לידינו.

נכון, באו להפריע לנו, ועדיין מפריעים. אבל בבת אחת כל הארץ הייתה בידינו. בזמן יהושע לא היה רגע כזה, ולכן גם לא היה תאריך לחגוג. לנו יש. ומי שזכה לראות נס כזה בעיניו, ראוי שירגיש אותו גם בכל פעם שהוא מודה לה' על הארץ אחרי שאכל ושבע.

את ההבחנה הזאת חשוב לזכור, כי עוד נחזור אליה. אם ברכת הארץ נקבעה לפי מה שקרה לישראל בארצם, אז מה שקרה בדורנו אינו פרט היסטורי בלבד. הוא עשוי לגעת גם בנוסח שאנו אומרים בכל יום אחרי הסעודה.

בדורנו הארץ חזרה לידינו כמעט בבת אחת, וזה נס שאין לו דוגמה גם בימי יהושע.

פרק ב · ברכות שנולדו בזמנן

🪙 "תיקנו המטבע"

הרא"ש מקשה על דברי הגמרא: האם עד ימי דוד ושלמה לא בירכו על ירושלים כלל? והרי הברכות מן התורה. הוא משיב שהגמרא אינה אומרת שעד אז לא בירכו. ודאי שבירכו. אלא שדוד ושלמה תיקנו את "המטבע", את הנוסח הקבוע, לפי מה שנתווסף מן הטובה לישראל.

עד אז, כל אחד אמר מה שהלב שלו אמר. כל יהודי הודה לה' על הארץ ועל ירושלים במילים שלו. התפילה הייתה ספונטנית. רק בהמשך, כשלא כולם היו מסוגלים לנסח, נקבע נוסח אחיד.

גם הטור כותב כך, ומוסיף דבר חשוב: ודאי שלפני כיבוש הארץ ובניין ירושלים לא אמרו את אותו נוסח שאמרו אחריהם. כמו שגם אנחנו איננו אומרים את הנוסח שאמרו דוד ושלמה. הם ביקשו שה' ימשיך את מלכות בית דוד ואת בית המקדש שעמד על תילו. אנחנו מבקשים להחזיר אותם.

וגם הרשב"א כותב ברוח זו: מן התורה אפשר לברך בכל מטבע שירצה האדם. משה, יהושע, דוד ושלמה תיקנו מטבע לכל ברכה וברכה בזמנה.

הברכות עצמן הן מן התורה, אבל נוסחן נקבע על ידי חכמים לפי העת ולפי השעה.

פרק ב · ברכות שנולדו בזמנן

🏛️ "שמור" שהפך ל"רחם"

יש לנו הוכחה פשוטה לכך שהנוסח השתנה. דוד ושלמה לא יכלו לומר את מה שאנו אומרים היום: "רחם נא ה' אלוקינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך" וגו', ובסוף "ובנה ירושלים". בימי שלמה בית המקדש היה בנוי. על מה יבקש רחמים? מה יבקש לבנות?

מה שביקשו בזמנם היה שה' ישמור על ירושלים, שהיא תהיה שלמה ומוגנת. ובשלב מסוים בהיסטוריה, איננו יודעים בדיוק מתי, מישהו שינה את הנוסח. במקום בקשה לשמירה, נאמרה בקשה לרחמים ולבנייה.

מכאן היסוד החשוב לכל השיעור: הרעיון של הברכות כתוב בתורה, אבל את הנוסח תיקנו חכמים בכל דור לפי העת ולפי השעה. הנוסח אינו מאובן. הוא משקף את מה שעובר על עם ישראל.

ואם כך הוא בברכת ירושלים, שאלה דומה עולה גם בברכת הארץ. אולי גם שם הנוסח שלנו אינו הנוסח שיהושע אמר? ואולי היום, כשהמציאות שוב השתנתה, גם הנוסח צריך להשתקף בה?

ברכת ירושלים מוכיחה שהנוסח השתנה כשהמציאות השתנתה.

פרק ג · מי הם "אבותינו"

👴 למה משה לא יכול היה לומר זאת?

עכשיו נשאל: מי הם "אבותינו" שבנוסח "שהנחלת לאבותינו"? יש שתי אפשרויות. אולי אברהם, יצחק ויעקב, שלהם נשבע ה' לתת את הארץ. ואולי הדור שנכנס לארץ עם יהושע.

אם הכוונה לאברהם, יצחק ויעקב, קשה מאוד. הגמרא אומרת שרק יהושע תיקן את ברכת הארץ. אבל למה? ההבטחה לאבות ניתנה מאות שנים קודם. משה רבנו, כשבירך ברכת המזון במדבר, היה יכול בלי שום בעיה לומר: "נודה לך על שהנחלת לאבותינו". ה' כבר אמר לאברהם "קום התהלך בארץ".

מכאן שהנוסח שאמר יהושע לא היה "שהנחלת לאבותינו". הוא אמר "שהנחלת לנו". את זה משה לא היה יכול לומר. הוא עמד בעבר הירדן, התפלל מאוד להיכנס ולא זכה. רק יהושע, שנכנס בפועל, יכול היה להודות: אתה הנחלת לנו.

כך גם משמע מן הפסוק עצמו: "על הארץ הטובה אשר נתן לך", ולא "אשר נתן לאבותיך". ונוסחי הברכות כמעט תמיד בנויים על פי פסוקים. אם הפסוק אומר "לך", מסתבר שגם הברכה המקורית אמרה "לנו".

אם "אבותינו" הם האבות הקדושים, לא ברור למה ברכת הארץ חיכתה ליהושע.

פרק ג · מי הם "אבותינו"

🧺 "אשר נשבע לאבותינו לתת לנו"

יש ראיה נוספת ממצוות הביכורים. מי שהביא ביכורים היה אומר נוסח קבוע שכתוב בתורה: "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ".

שימו לב: השבועה הייתה לאבות, אבל הנתינה היא לנו. לא "לתת להם", אלא "לתת לנו". את ההבטחה מייחסים לאבות, ואת קבלת הארץ בפועל מייחסים לדור שעומד ומודה.

וכך גם בליל הסדר. אנו אומרים: בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שנאמר "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". ועוד: "וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם". לא רק את אבותינו גאל הקדוש ברוך הוא, אלא אף אותנו גאל עמהם.

והרי אנחנו לא יצאנו ממצרים בגופנו. יש לכך הסברים רבים, ובכל זאת כך אומרים. אם על יציאת מצרים, שאירעה לפני אלפי שנים, אומרים "לנו", קל וחומר על הכניסה לארץ: כל מי שנמצא בה בפועל ודאי יכול לומר "שהנחלת לנו".

גם כשמזכירים את השבועה לאבות, את הנתינה עצמה מייחסים לנו.

פרק ג · מי הם "אבותינו"

🌊 נוסח שנולד בגלות

אם כן, מאין הגיע הנוסח "שהנחלת לאבותינו"? ההצעה שנלמדה בשיעור היא שזה נוסח שנקבע אחרי החורבן, אחרי הגלות מארץ ישראל. כשהארץ לא הייתה ביד ישראל, כבר אי אפשר היה לומר "שהנחלת לנו".

תארו לעצמכם יהודי שיושב בבבל, "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ", או בעיר אחרת בגלות, ואומר לה': תודה שהנחלת לנו את הארץ. זה כמעט לעג. לכן חיפשו נוסח שלא יהיה בעייתי: "שהנחלת לאבותינו". הארץ ניתנה, אבל לא לנו, לאבותינו.

זה בדיוק מה שקרה בברכת ירושלים. לפני החורבן ביקשו לשמור עליה, ואחריו החליפו לבקשה "ובנה ירושלים". כך גם בברכת הארץ: לפני החורבן אמרו "לנו", ואחריו "לאבותינו".

יש קושי בבירור הדבר. אין סידורים מאותה תקופה. הסידורים העתיקים ביותר מאוחרים הרבה יותר, ובזמן הבית כמעט כולם התפללו בעל פה. ולכן אי אפשר למצוא במוזיאון או בגניזה מה בדיוק אמרו. אבל ההיגיון ברור, והוא מתאים לדברי הראשונים שכל נוסח נקבע לפי הזמן.

"שהנחלת לאבותינו" הוא כנראה נוסח שנקבע אחרי החורבן, כשהארץ כבר לא הייתה בידינו.

פרק ג · מי הם "אבותינו"

📖 בלי סידור

כדאי לעצור לרגע על הנקודה הזאת, כי היא מסבירה דבר שקשה לנו לדמיין. היום כל אחד עומד מול סידור. אז לא היה. ייתכן שאפילו לשליח הציבור לא היה סידור, והוא אמר הכול בעל פה.

לכן מובא בחז"ל שהחזן צריך "להסדיר" את תפילתו, כלומר לשנן אותה היטב לפני שהוא עומד לפני התיבה, כדי שלא יתבלבל. ובמשנה במסכת ברכות מובא ששליח ציבור שהוא כהן לא ישא את כפיו, מחשש שמא תיטרף דעתו ולא יוכל לחזור לתפילתו.

היום קשה להבין איך חזן מתבלבל. הרי הסידור פתוח לפניו. אבל כשאין סידור, וכל התפילה, כולל ברכת כהנים, נאמרת בעל פה, הסיכוי להתבלבל גדול מאוד.

ומכאן שהנוסח שאנו מכירים עבר מפה לאוזן במשך דורות. הוא לא נכתב בספר אחד בזמן אחד. ולכן מותר לשאול מאיזו תקופה הגיעה כל מילה ומילה, והתשובה לשאלה הזאת יכולה ללמד אותנו גם איך להתפלל היום.

בעולם בלי סידורים, הנוסח עבר בעל פה, ולכן קשה לדעת מה בדיוק אמרו בכל דור.

פרק ג · מי הם "אבותינו"

🕯️ דברי האלשיך

יש מי שרמז לדבר הזה כבר לפני כחמש מאות שנה. האלשיך הקדוש, שחי בצפת בזמנו של הבית יוסף, כותב על הפסוק "ואכלת ושבעת וברכת" בפרשת עקב דבר מפתיע.

לפי מה שהובא בשיעור, האלשיך אומר שיהושע תיקן את ברכת הארץ, אבל לא כמו שאנו אומרים היום "שהנחלת לאבותינו". יהושע תיקן "שהנחלת לנו". והתורה, כשהיא מצווה "וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך", מתכוונת שזה יהיה הנוסח שלך, "נתן לך", ולא שתצטרך לומר "לאבותינו".

ובמה תגרום שהנוסח ישתנה? בכך שתשכח את ה'. וכך ממשיך הכתוב: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ". הישמר שלא תגלה מארצך, ולא תיאלץ להחליף את נוסח ברכת המזון שלך.

יוצא שלפי האלשיך, הנוסח "שהנחלת לאבותינו" אינו נוסח של שלמות. הוא נוסח של גלות. הוא סימן שאנחנו כבר לא בארץ. ועד כאן הייתה התיאוריה, מה היה פעם. עכשיו נעבור למעשה.

האלשיך כבר כתב שיהושע תיקן "שהנחלת לנו", ושהתורה מזהירה שלא נגיע לומר "לאבותינו".

פרק ד · הלכה למעשה בדורנו

🌾 להחזיר את המילה "לנו"

לפי כל מה שלמדנו יוצא שהיום, אחרי שהקדוש ברוך הוא החזיר לנו את ארץ ישראל, יש מקום לחזור לנוסח המקורי: "שהנחלת לנו". ומי שאינו רוצה לשנות לגמרי מן הנוסח המקובל, יכול להמשיך לומר "לאבותינו", ולהוסיף גם "לנו": "שהנחלת לאבותינו ולנו".

כך גם בברכה מעין שלוש. במקום "ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה", אפשר לומר "שרצית והנחלת לאבותינו ולנו".

המסקנה מסודרת כך. בזמן יהושע אמרו בוודאי כלשון הפסוק, "על הארץ הטובה אשר נתן לך", כלומר "שהנחלת לנו". כך נמשך הדבר בימי השופטים, בבית ראשון ובבית שני. הנוסח "שהנחלת לאבותינו" שמוזכר בגמרא נקבע אחרי החורבן. וממילא עכשיו, כשזכינו לשוב לארץ, אף שלא בשלמות, יש מקום לחזור לנוסח המקורי, או לפחות לומר את שניהם.

את הדברים האלה למדו בשיעור מתוך ספרו של הרב יצחק ברנד. הרב אמר שהדברים יפים בעיניו, וכך הוא עצמו נוהג. מי שרוצה, יכול לברר ולשאול את רבותיו.

היום, כשה' החזיר לנו את הארץ, ראוי לומר "שהנחלת לאבותינו ולנו".

פרק ד · הלכה למעשה בדורנו

🧭 האם החלוקה לשבטים מעכבת?

אפשר להקשות: אולי הלשון "שהנחלת" שייכת רק לזמן שבו הארץ מחולקת לנחלות לפי השבטים? בימי יהושע חילקו את הארץ אחרי ארבע עשרה שנה, וכל שבט קיבל את חלקו. היום אין חלוקה כזאת. אולי לכן אי אפשר לומר "הנחלת לנו"?

הרב הסביר שהחלוקה לשבטים נשארה חזקה במשך דורות רבים. גם כשבני שבטים שונים התחתנו זה עם זה, וגם כשעברו דירה ממקום למקום, כל שבט ידע מה מקומו. רואים זאת בתנ"ך: אחרי מות שלמה המלך, מלך בנו על יהודה ובנימין, ושאר השבטים נפרדו ממנו.

ובכל זאת, הדיון בעניין זה ארוך מאוד, והמסקנה שהובאה היא שהחלוקה לשבטים אינה מעכבת. גם בלעדיה, כשהארץ בידינו, אפשר להודות לה' שהנחיל לנו אותה.

על הדרך הזכיר הרב שיש שאלות מרתקות בחלוקת השבטים, למשל איך שבט דן, שנחלתו הראשונה הייתה במרכז הארץ, הגיע לצפון. יש על כך דיון בספר על עבר הירדן מסדרת תורת ארץ ישראל. אבל זה כבר נושא לשיעור אחר.

העיקר לענייננו פשוט: המילה "הנחלת" אינה תלויה בטכניקה של חלוקה לשבטים. היא תלויה בשאלה אם הארץ ניתנה לנו מאת ה'. וכשהארץ בידינו, ואנו יושבים בה ואוכלים מפריה, יש לנו על מה להודות במילה "לנו".

גם בלי חלוקה לשבטים, הארץ נחשבת "נחלה" שה' הנחיל לנו.

פרק ד · הלכה למעשה בדורנו

⚠️ מי שאינו מאמין שה' נתן

בשיעור נלמד גם חידוש שנשמע מעט מרגיז, אבל הוא חשוב מאוד. מי שאומר שהיום לא הקדוש ברוך הוא נתן לנו את ארץ ישראל, אלא כוחם ועוצם ידם של בני אדם כבשו אותה, או כל הסבר אחר שאינו מייחס את הנתינה לה' ולשבועתו לאבות, לכאורה לא יצא ידי חובת ברכת המזון.

הכוונה אינה רק לאנשים שאינם שומרי מצוות. יש גם אנשים שמברכים ברכת המזון, ובכל זאת מחזיקים בדעות מוזרות, כאילו נמצאים כאן במקרה או בכוח אחר, ולא בחסד ה'.

משל לדבר: אדם שכופר ביציאת מצרים. הוא אומר שעם ישראל לא יצא ממצרים כלל, או שיצא בכוח עצמו, ובכל זאת קורא את כל ההגדה בליל הסדר. פשוט שלא יצא ידי חובת סיפור יציאת מצרים. הסיפור אינו קריאה בעלמא בלי אמונה. ולא משנה אם הוא שוגג או מזיד: סוף סוף אינו מאמין במה שהוא אומר.

ולכן, אם באותו לילה הסבירו לו, והוא התבונן והבין שזה אמת, הוא צריך לחזור ולספר. הפעם הראשונה לא נחשבה.

מי שמברך על הארץ ואינו מאמין שה' נתן אותה, דומה למי שמספר ביציאת מצרים ואינו מאמין בה.

פרק ד · הלכה למעשה בדורנו

🍷 האיש שקרא את ההגדה פעמיים

הרב סיפר על אדם שגדל בסביבה שבה ראו בהגדה של פסח טקסט נחמד, מעין פיוט שמישהו כתב לפני כמה מאות שנים. הוא קרא אותה כמו שקוראים סיפור עממי, בלי להאמין שהדברים אירעו באמת.

באותו לילה, בשעה מאוחרת, שמע הרצאה של רב שהסביר לו בהיגיון פשוט שעם ישראל יצא ממצרים. אי אפשר לשכנע עם שלם שהוא עצמו, אבותיו כולם, יצאו ממצרים, אם הדבר לא היה. אפשר לשכנע אנשים שאדם יחיד ראה משהו במקום נסתר, אבל לא עם שלם על דבר שכולו ראה. האיש הבין, והאמין.

ואז שאל: האם אני צריך לקרוא את ההגדה שוב? אמר לו הרב: ודאי. בפעם הראשונה קראת סתם טקסט. עכשיו אתה קורא הגדה של פסח, כשאתה מאמין במה שאתה אומר.

אותו דבר בברכת המזון. התורה מצווה להודות "על הארץ הטובה אשר נתן לך", לא רק על מה שניתן לפני אלפיים שנה. מי שאינו מאמין שה' נתן לו את הארץ, לכאורה אינו מקיים את הברכה. וכמובן, כל זה אינו בא להכשיר כל מעשה וכל מצב. ההודיה היא על הארץ שה' נתן.

קריאה בלי אמונה אינה סיפור, ומי שהבין באמצע הלילה צריך להתחיל מחדש.

פרק ד · הלכה למעשה בדורנו

✨ טוב שזה לא כתוב בסידור

יש שישאלו: אם כך, למה הנוסח הזה לא מופיע בסידורים? הרב ציין שכמעט כל הסידורים, עד ימינו, כותבים "שהנחלת לאבותינו" בלבד. הוא הסביר שסידור שמשנה נוסח מוכר עלול לאבד חלק גדול מקהל הקונים, ומעטים מוכנים לעשות זאת.

אבל הרב אמר דבר נפלא: אני דווקא שמח שזה לא כתוב בסידור. למה? אם זה היה כתוב, הייתי אומר את זה כמו את כל השאר. פותחים את ברכת המזון, האוטומט עובד, והמילים עוברות בלי שמרגישים.

אבל משום שזה לא כתוב, בכל פעם שאני מברך אני צריך להתעורר. אני מגיע ל"שהנחלת לאבותינו", ואני מוסיף בעצמי: "ולנו". ובאותו רגע אני מתעורר להודות לקדוש ברוך הוא שאנחנו גרים היום בארץ ישראל.

זו הזדמנות שחוזרת שוב ושוב, אחרי כל סעודה. מילה אחת קטנה שאינה מודפסת, והיא הופכת את הברכה מהרגל להודיה חיה. יזכנו ה' להודות לו על ארץ ישראל בכל עת, ושירחיב לנו את גבולה עוד ועוד.

דווקא משום שהמילה "ולנו" אינה מודפסת, היא מעוררת אותנו להודות מחדש בכל ברכה.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: שהנחלת לאבותינו ולנו