🏠 שאלה של שוכר דירה
השיעור נפתח בשאלה שקיבל הרב במוצאי שבת. יהודי הודה לו על השיעורים על ארץ ישראל, ואמר: דיברת על המעלה העצומה של קניית דירה בארץ, והבאת את דברי האבן עזרא שכל מי שיש לו חלק בארץ, יש לו חלק בעולם הבא. אבל אני משלם שכירות כל חודש, ואין לי כסף לקנות דירה. מה אעשה?
כדי לענות, שאל הרב שאלה גדולה: נעבור על כל חמשת חומשי התורה ונחפש איפה כתוב שיהודי חייב להודות לה' על טובה שקיבל. נמצא שאין בכל התורה חיוב מפורש להודות, חוץ מעל דבר אחד: ארץ ישראל. "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ".
הרב העיר שבשיעורים אחרים, בפרשת חיי שרה, הובאו מקורות לחובה להודות על בשורות טובות, והוסבר למה התורה אינה כותבת זאת במפורש. אבל המצווה המפורשת בתורה נוגעת רק לארץ. מה מיוחד בארץ ישראל, שרק עליה ציוותה התורה להודות?
בכל התורה כולה, החיוב המפורש היחיד להודות לה' הוא על ארץ ישראל.
🎁 הארץ אינה ירושה
הכלי יקר, בפרשת כי תבוא, עומד על כך. נאמר: "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם". ודע לך, כותב הכלי יקר, שזה נאמר על חוץ לארץ. אבל על ארץ ישראל נאמר: "כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי".
ועל מצוות הביכורים הוא כותב: "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ... וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ". הכוונה בפרשת הביכורים הייתה להכניע את רום הלב, שאחרי הירושה והישיבה יש מקום לחשוש שיאמרו "לנו הארץ, ובחרבנו ירשנוה", וישכחו את ה'. כמו שאדם עלול לומר "כוחי ועוצם ידי".
ולכן נאמר "אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה": לא בתורת ירושה, אלא במתנה, על מנת להחזיר לו גמול. ומי שמקבל מתנה, צריך לומר תודה ולשמור את מצוות הנותן. וכן פירש הרמב"ן, שעיקר מצוות הביכורים הוא ההכנעה וההשתעבדות לה'.
והרב הוסיף רמז: ארץ ישראל נקראת "ארץ כנען" – ארץ שמחייבת הכנעה. התנאי לקבלתה הוא להרגיש שהיא שייכת לה', ושאנו גרים בה במתנה.
לפי הכלי יקר, ארץ ישראל ניתנה במתנה ולא בירושה, ולכן היא מחייבת הודיה.
🔑 קדושה ביד ישראל
הרב הוסיף שכאשר הארץ בידי ישראל, יש בה קדושה עצומה. מצוות התלויות בארץ, כמו שביעית ותרומות ומעשרות, תלויות בבעלות היהודית. ולכן ציוותה התורה "לֹא תְחָנֵּם", שלא לתת לגוי חניה בארץ, כי כשהבעלות על הקרקע עוברת לגוי, הקדושה נפגעת.
עד כדי כך, שההלכה מתירה אמירה לגוי בשבת, שבדרך כלל אסורה אפילו במקום מצווה, כדי לקנות בית בארץ ישראל מגוי. זו מצווה כה גדולה, משום שעל ידה הארץ מקבלת קדושה, וכל עם ישראל מקבל קדושה.
והרב אמר דברי מוסר על תקופתו: היו שנים שבהן ה' עשה נס גדול והרחיב את גבולות הארץ, ואחר כך נמסרו חלקים ממנה. ייתכן, אמר, שלא הכרנו מספיק ב"כי לי הארץ", ולא הודינו די על המתנה. וכן אמר על מחירי הדירות הגבוהים, שמכבידים מאוד על בני תורה ועל משפחות צעירות: אולי זו אותה סיבה. כשאין מכירים בערך הארץ, היא נקנית ביסורים.
קדושת הארץ תלויה בבעלות של ישראל עליה, ולכן חכמים התירו אמירה לגוי בשבת כדי לקנות בית בארץ.
🪙 שקל ביום
ומה העצה למי שאין לו דירה? הרב אמר שקיבל עצה נפלאה מרב גדול, והוא בטוח שמי שיעשה אותה יראה ניסים ונפלאות. וזו העצה שנתן לאותו יהודי ששאל.
קח קופה, וקרא לה "קופת ארץ ישראל". בכל יום שים בה שקל. ובאותו רגע, הודה לה' שזיכה אותך לגור בארץ ישראל, והודה לו שאתה זוכה לרצות לקנות בה חלק, "שכל הקונה חלק בה כקונה חלק בעולם הבא".
זה יהיה הביכורים שלך: הודיה לה' שאתה כבר גר בארץ, והבעת רצון לקנות בה בית. ולצד השקל – גם בקשה ותפילה.
והפסוק אומר: "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ". ורש"י במסכת ברכות מסביר שאין הכוונה דווקא להזכרת השם, אלא כל מקום שאדם עושה בו את רצון ה' – ה' בא אליו ומברך אותו.
כך הופך שקל קטן, יום אחר יום, למעשה של הודיה ושל חיבה לארץ.
העצה: קופה בשם "קופת ארץ ישראל", שקל בכל יום, ועמו הודיה ותפילה.
🌟 היטב איטיב
כשאדם מודה לה' על כך שהוא זוכה לגור בארץ, ונותן שקל לצדקה כדי שיזכה לדירה לשם שמיים, הוא מקיים את רצון ה'. הוא אומר: ריבונו של עולם, הארץ שלך, לא שלנו. אנחנו גרים ותושבים עמך. תן לי מן המתנה שלך. אני מודה לך שאני גר כאן, ורוצה להודות לך גם על חלק משלי בה.
והרב הביא את הדרשה על "וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ": למה נכפל "היטב איטיב"? כאשר יהודי אומר "היטב" – מכיר בטוב ומודה עליו – הקדוש ברוך הוא אומר לו: זה טוב? אראה לך מה זה טוב. "איטיב עמך" עוד הרבה יותר.
והרב סיים בתקווה לשמוע בקרוב סיפורים רבים על ניסים ונפלאות שראו יהודים בזכות הקופה הזאת, ובזכות ההודיה על ארץ ישראל. "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם".
מי שמכיר ש"לי הארץ" ומודה על חלקו בה, זוכה שה' ייטיב עמו עוד.