📚 כל השיעורים

🍭 למה ייגרע שם אבינו

בנות צלפחד שחיבבו את הארץ, דברי הנצי"ב והרב נבנצל, האבן עזרא על חלקת השדה כחלק העולם הבא, ובועז שגאל את השדה ואת רות

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · חמש בנות בתורה

🔤 סימן לחמש הבנות

השיעור עוסק במצווה שהרב קורא לה "היקרה ביותר", לפחות במה שהיא עולה לאדם בכיס. אבל הוא מתחיל בפרשת בנות צלפחד שקראנו בפרשת פנחס.

התורה מונה את כל שבטי ישראל, ובאמצע המניין היא עוצרת ומספרת על חמש בנות: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו: מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה". הרב נתן סימן שלא שוכחים: אם לא עלינו יש לך מחלה (מחלה), או שאתה נע ונד ממקום למקום (נועה), מה תעשה? במקום לבכות, עשה חג לה' (חגלה). הודה לקדוש ברוך הוא על הכל, שהכל לטובה.

ואם תעשה כך, מה תזכה? "מלכה תרצה": על ידי מה שלקית, תהיה רצוי לפני מלך מלכי המלכים. מה שנראה כחיסרון, יגרום לך להיות אהוב ורצוי לפני ה'.

יש בזה יסוד שמלווה את כל השיעור: אפשר לראות את הקושי ולבכות עליו, ואפשר לעשות ממנו חג לה'. ובנות צלפחד, כפי שנראה, עשו בדיוק כך. הן עמדו במצב של חיסרון, בלי אב ובלי אחים, ומתוכו הגיעו למעלה שהתורה כתבה עליהן לדורות. הן לא התלוננו על מר גורלן, אלא ביקשו לעשות ממנו דבר של קדושה.

שמות בנות צלפחד נושאים בתוכם סימן: מי שבא עליו קושי ועושה ממנו חג לה', נעשה רצוי לפניו.

פרק א · חמש בנות בתורה

👭 בזכות עצמן

יש כאן דבר חריג מאוד. במניין השבטים אין שום בת. התורה מונה בנים. היא לא הייתה צריכה לכתוב את שמות הבנות. ובכל זאת, לא רק שכתבה אותן, אלא כתבה את שמותיהן פעמיים: פעם במניין, ופעם בפרשה שלהן. דף אחד אחרי שכבר כתבה את שמותיהן, היא חוזרת: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו". כנראה טמון כאן משהו עצום.

הרב מעיר שבכל התורה כולה, נשים מוזכרות כמעט תמיד בתור "אמא של". אמו של יעקב, אמו של משה. וזה לא מקרי. עיקר מעלתה של האישה, כפי שהתורה מציגה, היא שזוכה לגדל ילדים, ולכן היא מוזכרת בזכותם.

ופתאום יש כאן בנות שמוזכרות בזכות עצמן. כמעט אין לזה חבר בתורה, חוץ ממרים הנביאה. דבר חריג בא ללמד. התורה עוצרת את מניין השבטים כדי ללמד משהו גדול, שקשור לעצם מעשיהן.

ומה היה המעשה? "וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד... וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִים". הן אמרו: "אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר... וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן, תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ".

כמעט כל אישה בתורה מוזכרת כ"אמא של", ובנות צלפחד מוזכרות בזכות עצמן ושמותיהן נכתבו פעמיים.

פרק ב · חיבבו את הארץ

🦴 כמו יוסף

התורה מייחסת את בנות צלפחד: "בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה, לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף". שואל רש"י: הרי כבר נאמר "בן מנשה", למה צריך להוסיף "בן יוסף"? מי לא יודע מיהו מנשה?

ומשיב רש"י: לומר לך, יוסף חיבב את הארץ, שנאמר "וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי", ובנותיו חיבבו את הארץ, שנאמר "תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה".

יוסף ביקש שיעלו את עצמותיו לארץ. למה זה כל כך חשוב? הגמרא במסכת כתובות אומרת דבר חמור: המתים בחוץ לארץ אינם חיים בתחיית המתים כמו המתים בארץ. ואם הוא צדיק, הוא זוכה לגלגול מחילות, מגיע לארץ ושם קם לתחייה. ארץ ישראל נקראת "אַרְצוֹת הַחַיִּים", כמו שנאמר "לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים".

ומה עם מי שגר בחוץ לארץ ולא יכול היה לעלות? הרב הביא את הפסוק "וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ", ואת דברי חז"ל שמדברים על מי שנולד בה ועל מי שמצפה לראותה. מי שרצה מאוד ונבצר ממנו, מעלה עליו הכתוב כאילו עשה. בדורות שבהם היה קשה מאוד להגיע לכאן, רבים כל כך רצו. והרב הוסיף שהיום, ברוך ה', מי שבא מתקבל בשמחה ובפתח פתוח.

רש"י מלמד שהתורה ייחסה את בנות צלפחד ליוסף, כי כמוהו חיבבו את הארץ.

פרק ב · חיבבו את הארץ

🌱 ארץ החיים

הרב עמד על הכינוי "ארץ החיים". למה דווקא ארץ ישראל נקראת כך? כי כאן נמצאים החיים האמיתיים. ההקשר לתחיית המתים מלמד שהארץ אינה רק מקום מגורים. היא המקום שבו מתחברים החיים של העולם הזה לחיים של העולם הבא.

וזה מה שהבין יוסף. כל ימיו במצרים היה מושל ומכובד, ובכל זאת ביקש שלא יישאר שם אפילו לאחר מותו. "וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה". הוא ידע שהקשר לארץ הוא הקשר לנצח, ולכן השביע את אחיו.

ובנות צלפחד, צאצאיו, ירשו ממנו את ההבנה הזאת. לכן התורה טרחה וכתבה "לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף". כמו שהוא ביקש שעצמותיו יגיעו לארץ, כך הן ביקשו שלאביהן תהיה חלקה בארץ. אצל שניהם אין זו שאלה של נכס, אלא של חיים.

ועדיין, כפי שנראה עכשיו, צריך להבין: איך רואים זאת בבקשתן? הרי מבחוץ היא נראית כמו כל בקשה של ירושה.

ארץ ישראל נקראת ארץ החיים, ומי שקשור אליה קשור אל החיים הנצחיים.

פרק ב · חיבבו את הארץ

💰 אהבה או השקעה?

אבל כל אחד שואל את עצמו: מי אמר שבנות צלפחד חיבבו את הארץ? הן ביקשו אחוזה. גם היום רבים מבקשים דירה, ולא תמיד מתוך אהבת הארץ. אדם יכול לרצות נכס כי הוא השקעה טובה. אולי ראו שהקרקע תעלה בערכה, ורצו לזכות בעסקה טובה?

יתר על כן, הרי כל מי שמבקש שיתנו לו את מה שמגיע לו, אינו מראה בזה שום אהבה מיוחדת. אם כך, מה ראה רש"י בבקשתן שהוכיח שהן חיבבו את הארץ, כמו יוסף שביקש להעלות את עצמותיו?

על השאלה הזאת יש תשובות אחדות. הרב הביא שתיים: האחת של הנצי"ב בפירושו "העמק דבר", תשובה פשוטה ויפה מאוד, והשנייה של הרב נבנצל, תשובה עמוקה שמגלה יסוד גדול על כל קרקע בארץ ישראל.

שתי התשובות יחד מלמדות שמה שנראה מבחוץ כבקשה כלכלית, היה מבפנים דבר אחר לגמרי. ולפני שנגיע אליהן, כדאי להתבונן היטב בלשון הבקשה עצמה, כי שם נמצא המפתח: לא "תנה לנו אחוזה" סתם, אלא "בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ".

לכאורה בקשת נחלה אינה ראיה לאהבת הארץ, כי גם מי שמבקש דירה טובה אינו בהכרח אוהב את הארץ.

פרק ב · חיבבו את הארץ

🗺️ הנצי"ב: בתוך אחי אבינו

הנצי"ב מדייק בלשון: "תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו". לפי חלוקת הארץ, רוב השבטים לא יכלו לבחור היכן לגור. הנחלה נקבעה בגורל. אבל שבט מנשה היה מיוחד: חציו קיבל נחלה בעבר הירדן, וחציו בארץ כנען.

ולא רק זה. מי שמסתכל במפת חלוקת השבטים, יראה שחצי שבט מנשה בעבר הירדן קיבל שטח עצום, כל ארץ הבשן והגלעד. שטח גדול יותר מראובן ומגד. אילו באו בנות צלפחד וביקשו נחלה בעבר הירדן, היו נותנות להן כמה שירצו. מקום רחב, בלי מצוקה.

אבל מה הן ביקשו? "בתוך אחי אבינו". לא איפה שמכיר, סבא רבא שלהן, קיבל, בעבר הירדן. אלא איפה שקיבלו אחי חפר, משפחת אביהן. וכפי שמפורש בספר יהושע, משפחת חפר קיבלה נחלתה בתוך ארץ ישראל, ממערב לירדן.

כאן רואים, אומר הנצי"ב, שהן אהבו את ארץ ישראל. הן יכלו לקבל הרבה יותר, בנוחות גדולה יותר, וויתרו על כך כדי להיות בתוך הארץ. זו לא השקעה. זו אהבה. אבל השיעור ממשיך לתשובה נוספת, שהרב העיד שלמיטב ידיעתו הראשון שגילה אותה הוא הרב נבנצל, והיא מדויקת בפסוקים ונפלאה מאוד.

בנות צלפחד יכלו לקבל שטח עצום בעבר הירדן, וביקשו דווקא נחלה בארץ ישראל עצמה.

פרק ג · חלק בעולם הבא

⚖️ "כי ימוך אחיך"

הרב נבנצל, בשיחותיו לספר ויקרא בפרשת בהר, מתחיל בפסוק: "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ, וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו". ורש"י מביא מחז"ל שלושה דברים.

האחד: "כי ימוך" – אין אדם רשאי למכור את שדהו אלא מחמת דוחק עוני. אם יש לך כסף, אסור למכור את השדה כדי להשקיע במקום אחר. השני: "מאחוזתו" – ולא כל אחוזתו. גם אם אתה מוכר, אל תמכור הכל. תשאיר לעצמך חלק. והשלישי: "ובא גואלו" – מצווה על הקרוב לבוא ולגאול את השדה.

ושלושת הדברים מוזרים. למה אסור למכור? קיבלת ירושה מאביך, למה לא תוכל למכור אותה? ולמה דווקא להשאיר חלק? והגאולה מוזרה עוד יותר. בשום מקום אין דין כזה. אם מכרת רכב, לא תוכל לבוא אחרי שבועיים ולומר: אני רוצה לגאול אותו. ובוודאי שאחיך לא יבוא ויאמר כך. מכרת, מכרת.

יתר על כן: בדרך כלל, אם המחיר עלה פי שניים, הקונה ידרוש את המחיר החדש. אבל כאן הגאולה נעשית לפי חשבון המחיר שבו נמכרה. מה פשר הדין הזה? כדי להבין, פונה הרב נבנצל אל יעקב אבינו.

התורה אוסרת למכור קרקע שלא מחמת עוני, מצווה להשאיר חלק, ומאפשרת לקרוב לגאול אותה, וכל זה דורש הסבר.

פרק ג · חלק בעולם הבא

🌾 יעקב קונה שדה

יעקב אבינו מגיע מחרן לשכם: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם... וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה". הדבר הראשון שהוא עושה כשהוא מגיע הוא קניית קרקע. והתורה גם מספרת כמה זה עלה. מה אכפת לנו אם קנה, ובכמה?

אגב, הרב העיר ששלושה מקומות קנו אבותינו בכסף מלא: אברהם קנה את מערת המכפלה, יעקב קנה את חלקת השדה בשכם, ודוד קנה את מקום המקדש מארוונה היבוסי. ושלושת המקומות האלה ידועים לנו עד היום הזה, ואנחנו יודעים בדיוק היכן הם.

ואומר האבן עזרא דבר שהרב אומר שכל תושב ארץ ישראל צריך לדעת בעל פה: "והזכיר זה הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל, ומי שיש לו בה חלק, חשוב הוא כחלק העולם הבא".

כלומר: כשיהודי קונה חלקה בארץ ישראל, הוא לא קנה רק אדמה. הוא קנה חלקה בעולם הבא. כמה תהיה מפוארת וגדולה, זה תלוי במעשיו. אבל ברגע שקנה חלקה כאן, קנה חלקה שם.

האבן עזרא מלמד שהתורה סיפרה על קניית חלקת השדה בשכם כדי ללמד שהקונה חלק בארץ ישראל כקונה חלק בעולם הבא.

פרק ג · חלק בעולם הבא

📜 "לעולם יירשו ארץ"

ויש לזה ראיה. המשנה אומרת: "כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ". והפסוק, כפשוטו, מדבר על ארץ ישראל. איך למדה המשנה מירושת הארץ על חלק בעולם הבא?

לפי האבן עזרא זה פשוט: מי שיש לו חלק בארץ, יש לו ממילא חלק בעולם הבא. ירושת הארץ היא היא החלק לעולם הבא.

וזה יסוד עצום לכל אחד. כל אדם בארץ ישראל משקיע היום שנים רבות, לפעמים כמעט שלושים שנות חיים, במשכנתא, בשביל דירה. הרב אומר: דע מה אתה עושה. אתה לא קונה נדל"ן. אתה קונה חלקה בעולם הבא.

והרב הוסיף שגם מי שקונה קרקע בלי כוונה כלל, יש לו בזה משהו. הדבר משפיע גם בלי מחשבה. אמנם זה חסר מאוד, אבל הקשר הזה לארץ אינו ריק.

ועכשיו, אומר הרב נבנצל, נוכל להבין פסוק ממגילת רות, שבו מופיעות בדיוק אותן מילים.

דברי האבן עזרא מסבירים את המשנה: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" נלמד מירושת הארץ.

פרק ג · חלק בעולם הבא

🌻 חלקת השדה של אלימלך

במגילת רות אומר בועז לגואל: "חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ מָכְרָה נָעֳמִי הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב... אִם תִּגְאַל גְּאָל". והגואל עונה: "אָנֹכִי אֶגְאָל". ובהמשך מתברר שמי שגואל את השדה צריך לשאת גם את רות, "לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ".

וזה פלא. בדרך כלל הגאולה מחזירה את הקרקע לבעליה. אבל כאן אלימלך מת, ושני בניו מתו. בשביל מי גואלים את השדה? ומה הקשר בין גאולת השדה לבין נישואי רות? זו עסקת חבילה. מי שגואל את השדה, גואל גם את רות.

הרב שאל את השומעים: אילו שתי מילים צמודות מופיעות גם אצל יעקב וגם במגילת רות? "חלקת השדה". אצל יעקב: "ויקן את חלקת השדה". אצל בועז: "חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך". ואומר הרב נבנצל: אם רוצים להבין מה זה לגאול חלקת שדה, צריך לפתוח את המילים "חלקת השדה" בתורה. ושם ראינו באבן עזרא שחלקת השדה היא כחלק העולם הבא.

כשנמכרה החלקה של אלימלך, לא נמכר רק נכס בעולם הזה. נמכר, כביכול, החלק שלו בעולם הבא. אם הנחלה עוברת לבניו, היא ממשיכה. אם נכרתה משפחתו, נפגע החלק הזה. ולכן מי שרוצה לגאול את אלימלך צריך לגאול שני דברים: את השדה, ואת היבמה, כדי שיקום שמו על נחלתו.

בועז גאל את השדה ואת רות כעסקה אחת, כי השדה של אלימלך היה החלק שלו בעולם הבא.

פרק ג · חלק בעולם הבא

🔓 שלוש התשובות

עכשיו מתורצות שלוש השאלות. למה אסור למכור קרקע שלא מחמת עוני? כי מי שמוכר את קרקעו בארץ ישראל, כביכול מוכר את חלקו בעולם הבא. לכן אומרת התורה: "כי ימוך" – אם יש לך, אל תמכור.

ולמה לא את כל האחוזה? כי גם אם אין ברירה ואתה מוכר, לעולם אל תמכור את הכל. השאר לעצמך משהו, כדי שיישאר לך חלק.

ולמה יש מצווה לגאול? כי קרקע בארץ ישראל אינה כמו רכב. אם יהודי מכר את חלקו, יש מצווה מן התורה שיבוא הוא או אחד מקרוביו ויגאל את הקרקע, כדי להחזיר לו את חלקו. ובשנת היובל היא חוזרת ממילא, כי אי אפשר שיישאר יהודי בלי קרקע.

הרב הדגיש שכל זה נאמר כשהארץ התחלקה לשבטים, וכל אחד ידע בדיוק היכן חלקתו. אז היה אסור מן התורה למכור, והייתה מצווה לגאול. היום המצב שונה, ואין את אותם דינים. אבל היסוד נשאר: גם היום ראוי לכל יהודי שתהיה לו קרקע בארץ ישראל. והרב העלה כשאלה לעיון, ולא כהכרעה, מה הדין כשיורשים מוכרים את הנכס של אביהם: אם קונים במקומו נכס אחר, אולי אין בזה בעיה, ואם לא יישאר להם כלום, אולי זו כבר שאלה.

כשיהודי מוכר קרקע בארץ ישראל הוא כביכול מוכר את חלקו בעולם הבא, ולכן כל דיני "כי ימוך" מובנים.

פרק ד · שם אבינו

🕯️ "למה ייגרע"

ועכשיו נחזור לבנות צלפחד ונדייק בדבריהן. הן אינן אומרות: תן לנו אחוזה כי מגיע לנו, כמו שמגיע לבנים. הן אומרות: "לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ". מה הן רוצות? לא בשבילן. בשביל אביהן.

לפי הרב נבנצל זה פשוט: אם לא יהיה לצלפחד חלק בארץ ישראל, פירוש הדבר שייגרע חלקו בעולם הבא. איזה אסון זה! לכן הן צועקות: "למה ייגרע שם אבינו". אם לא תהיה לו חלקה כאן, לא תהיה לו חלקה שם.

ועכשיו מובן היטב למה אמרו חז"ל שהן חיבבו את הארץ. הן לא רצו נכס. הן הבינו מה זה ארץ ישראל. הן הבינו שחלקה בארץ היא חלקה בנצח, ולכן נלחמו עליה, כדי שאביהן לא יפסיד את חלקו.

ובזה הן דומות ליוסף. יוסף לא ביקש להעלות את עצמותיו כדי לזכות בנכס. הוא ביקש להיות קשור לארץ החיים. ובנותיו, כמותו, ביקשו את הקשר הזה לאביהן.

בנות צלפחד לא ביקשו נכס לעצמן, אלא שלא ייגרע חלקו של אביהן בעולם הבא.

פרק ד · שם אבינו

🐑 פסח שני ובנות צלפחד

רש"י אומר על "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת": מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה. הן הבינו דבר עמוק, והקדוש ברוך הוא הסכים עמהן.

והרב הציע להשוות לפרשה אחרת: פסח שני. שם באו אנשים שהיו טמאים לנפש אדם ואמרו: "לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ". הרב אמר שהוא מבין אותם מאוד. במדבר עשו ישראל פסח פעם אחת בלבד. דמיינו אדם שמפסיד את הפסח היחיד בחייו. זה לא "השנה לא, בשנה הבאה כן". זה קרבן עצום, קרבן של ברית, והם מפסידים אותו.

והקדוש ברוך הוא נתן להם מתנה: פסח שני. ושימו לב: אותה מילה בדיוק, "למה נגרע" ו"למה ייגרע". כמו שבפסח שני לא באו לחפש כסף אלא מצווה, כך גם בנות צלפחד לא חיפשו נכס, אלא חלק בארץ ישראל, שהוא חלק בעולם הבא.

מה היה בלבן? אם לנו לא תהיה חלקה בארץ ישראל, לאבינו לא תהיה חלקה בעולם הבא. זה מה שהניע אותן, וזה מה שראו עיניהן.

אותה לשון "למה ניגרע" מופיעה אצל הטמאים שביקשו פסח שני, ושני המקרים הם בקשה של מצווה ולא של כסף.

פרק ד · שם אבינו

⏳ ארבעים שנה של המתנה

חז"ל מספרים שבנות צלפחד נישאו מאוחר מאוד: הקטנה שבהן לא נישאה פחות מבת ארבעים, ונעשה להן נס וילדו ילדים. למה לא התחתנו? הרי לא חסר להן עם מי.

הרב אמר שראה פירוש מיוחד, ושאין זה מפורש בחז"ל: הן חששו שאם יתחתנו, יאמרו להן: לבעל שלכן יש נחלה, מה אתן מבקשות? כמו שגם היום, מי שבא לבקש סיוע בדיור ויש לבן הזוג דירה, אומרים לו: יש לכם, לכו למקום אחר. הן אמרו: אם נתחתן, לא יתייחסו לבקשה שלנו, ולאבא לא תהיה חלקה. ולכן המתינו.

חשבו כמה זה גדול. הן יכלו להתחתן עם מי שירצו, ואפילו בעבר הירדן, ולקבל שטח רחב מאוד. אבל הן ידעו מה מעלת ארץ ישראל, והעדיפו להמתין שנים רבות כדי שאביהן לא יפסיד את חלקו.

ובזכות זה זכו מאוד. הרב העיר שיש כאן גם כיבוד אב גדול, שהרי כל מעשיהן היו למען אביהן. אבל העיקר הוא שידעו מה ערכה של הארץ. הן היו נביאות במובן מסוים, ראו מה שלא ראה משה.

בנות צלפחד נישאו מאוחר מאוד, וזכו בנס לילדים, ויש מי שפירש שהמתינו כדי לא לאבד את הנחלה.

פרק ד · שם אבינו

💎 קרקע שאין לה מחיר

ועוד דבר יפה. בפרשת בחוקותי התורה מדברת על אדם שאומר "ערכי עלי". איך נדע כמה הוא שווה? יש טבלה קבועה: בן עשרים עד שישים, חמישים שקל כסף, וכן הלאה. למה לא שואלים כמה הוא שווה? כי כמה שווה אדם? אין לזה מחיר. "וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ". אדם חולה מוכן לתת את כל אשר לו כדי לחיות. לכן התורה קבעה סכום קבוע.

וכאן הפלא: "וְאִם מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ יַקְדִּישׁ אִישׁ לַה', וְהָיָה עֶרְכְּךָ לְפִי זַרְעוֹ, זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף". גם לשדה אחוזה יש מחיר קבוע. מה ההבדל אם השדה במרכז או בפריפריה? הרי שווים שונים לגמרי. אבל התורה אומרת: מחיר אחד.

למה? כי גם לקרקע בארץ ישראל אין מחיר. כמה היא שווה? בלי סוף. כמו אדם, כך גם חלקה בארץ: ערכה אינו נמדד בשוק.

והרב אמר שהיום אנחנו מרגישים את זה בחוש. אדם משלם על קרקע בארץ ישראל מחירים שאין להם שיעור. אבל מי שמבין את דברי האבן עזרא, יודע שבאמת אין לה מחיר, כי מה שהוא קונה הוא חלק בעולם הבא.

התורה קבעה מחיר קבוע לשדה אחוזה שהוקדש, כמו לערך אדם, כי לקרקע בארץ ישראל אין מחיר.

פרק ד · שם אבינו

🏠 לקנות עם מחשבה

זו המעלה שלמדנו מבנות צלפחד, וזו המעלה שעלינו לדעת. אדם קונה דירה בעצמו, או עוזר לילדיו לקנות. לפני שהוא משקיע בזה שנים, כדאי שילמד את המאמר של הרב נבנצל, "חמדת הארצות", כדי שיבין מה הוא עושה.

זה לא נדל"ן. אתה הולך להשקיע שלושים שנה במשכנתא? דע מה אתה קונה. אתה קונה חלקה בגן עדן. וכפי המחשבה שלך, כך תהיה החלקה שווה. הרב אמר בחיוך: מי שקונה בלי מחשבה כלל, אולי יקבל שם חלקה במקום רחוק, ויחכה שנים להיתר בנייה. ומי שקונה במחשבה ובכוונה, ומבין את הקדושה שבדבר, יקבל חלקה כמו בירושלים הבירה.

ונחזור לשלושת המקומות שקנו אבותינו בכסף מלא, בכוונה, ולא בחינם. הם שילמו את המחיר המלא, והבינו את ערכו. ועד היום אנחנו יודעים בדיוק היכן הם. איפה קבור ראובן? איפה שמעון? אין יודע. אבל יוסף, שנקבר בחלקה שקנה יעקב, ידוע לנו עד היום.

אדם שקונה קרקע במחשבה ובהקדשה, כמו יעקב, דע לך שיש לזה השפעה אין סופית. וכמו בנות צלפחד, יזכה שלא ייגרע שמו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

מי שקונה בית בארץ ישראל מתוך הבנה של מה שהוא קונה, זוכה לחלקה מפוארת יותר בעולם הבא.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: למה ייגרע שם אבינו