📚 כל השיעורים

🍭 היקרה, הארוכה והנשכחת

מצוות השמחה שנה שלמה אחרי קניית בית: מה נשאר לנו ממצוות הארץ, למה המצווה אינה בספר המצוות, נוסח חנוכת הבית שלא עודכן, וחלום על שנת שמחה ציבורית

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · מצוות הארץ בימינו

🌿 מה נשאר לנו?

השיעור נפתח בשאלה למשתתפים: אילו מצוות מן התורה קשורות לארץ ישראל, ואפשר לקיים אותן היום? המשתתפים מנו: נטיעת עצים, ישוב ארץ ישראל, הליכה בארץ ישראל. כל אחת מהן עוררה דיון.

מינוי מלך? הרמב"ם תולה זאת בדברים אחרים, וכרגע אין אפשרות למנות מלך. ישוב ארץ ישראל? ודאי מצווה, אבל זו מצווה כללית. מי שיושב בביתו בארץ מקיים אותה כל הזמן, בלי מעשה מיוחד. הליכה בארץ ישראל? יש בזה עניין, אבל זו תוספת ולא עוד מצווה בפני עצמה. כיבוש הארץ? גם זה עלה, וגם בזה יש דיון.

בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מצוות רבות כל כך: תרומות ומעשרות, חלה, ערלה, ביכורים, ועוד. אולי כמאה מצוות מתוך תרי"ג קשורות לארץ ישראל. רובן תלויות בבית המקדש או במציאות שאינה קיימת היום.

ובכל זאת, יש מצווה אחת מן התורה, הקשורה לארץ ישראל, שכל אחד יכול לקיים היום, והרבה מאוד אנשים מקיימים אותה בפועל. רק שכמעט איש אינו יודע עליה, אפילו לא אלה שמקיימים אותה. זו המצווה של השיעור: לשמוח שנה שלמה אחרי שבונים או קונים בית.

מתוך כמאה מצוות התלויות בארץ, רובן אינן נוהגות היום, ומצווה אחת גדולה כמעט אינה ידועה.

פרק א · מצוות הארץ בימינו

❓ שאלה שאין לה פתרון מיד

בתוך הדיון עלתה גם שאלה על איסור הלנת המת, שנאמר בו: "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא... וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ". האם האיסור הזה נוהג דווקא בארץ ישראל, משום "ולא תטמא את אדמתך"? הרב אמר שצריך לבדוק זאת.

הדיון הזה מראה דבר חשוב. אנו רגילים לחשוב שאת מצוות התורה אנחנו מכירים. אבל כשמתחילים לשאול באמת, מגלים שאלות רבות שאין להן תשובה מוכנה. מה נוהג בארץ ומה בכל מקום, מה נוהג היום ומה רק בזמן המקדש.

ובתוך כל השאלות האלה מסתתרת מצווה שאינה שאלה כלל. היא כתובה במפורש ברמב"ם, נוהגת היום, ונוגעת כמעט לכל משפחה. רק שאיש אינו מכיר אותה.

כדי להראות עד כמה היא אינה ידועה, הרב סיפר מה קרה כשהלך לבקש הסכמה על ספרו מרב חשוב, בקי גדול ברמב"ם. הרב לא האמין שיש מצווה כזו. רק כשהראו לו את המקור, התרגש מאוד.

גם על מצוות שנראות פשוטות יש שאלות פתוחות, וכך גם על מצוות השמחה שבבית.

פרק ב · הרמב"ם שבהקדמה

📜 "אין כזה רמב"ם"

אותו רב, רבה של עיר חשובה, למד את כל הרמב"ם כמה פעמים וגם לימד אותו. כשהמחבר סיפר לו שהספר עוסק במצווה מן התורה לשמוח שנה שלמה אחרי קניית בית, אמר: אין כזה רמב"ם. אילו היה, הייתי יודע. זו הלכה מרעישה. לא ייתכן שעברתי על כל הרמב"ם ולא ראיתי.

אבל יש כזה רמב"ם. הרמב"ם נוהג לפתוח כל ספר מספריו בהקדמה קצרה, ובה הוא מונה את המצוות שיתבארו בו. רוב הלומדים מדלגים על ההקדמות האלה. ובהקדמה להלכות מלכים ומלחמות, במצווה י"ח, כתוב: "להיות בונה בניין ונוטע כרם... שמחים בקניינם שנה תמימה, ומחזירים אותם מן המלחמה".

זה כתוב שם במפורש, ולכן מי שקרא רק את ההלכות עצמן לא נתקל בזה. הרב התרגש מאוד מן הגילוי, ואמר שספר כזה צריך להוציא לאור בהוצאה מהודרת ולהפיץ בכל ישראל.

כדי להבין למה זה חידוש, צריך לראות מה כתוב בתורה, מה פירש רש"י, ומה הוסיף הרמב"ם. ובאמת, אחרי שמבינים את זה, מבינים גם למה הדבר נעלם מעיני רבים.

המצווה כתובה במפורש בהקדמת הרמב"ם להלכות מלכים, ולכן גם בקיאים גדולים לא הבחינו בה.

פרק ב · הרמב"ם שבהקדמה

📖 שתי פרשות

בפרשת שופטים עומד הכוהן ואומר לעם לפני המלחמה: "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ". וכן מי שנטע כרם ולא חיללו, ומי שאירס אישה ולא לקחה.

כלומר, מי שבנה בית ועדיין לא גר בו חוזר מן המלחמה. כמה זמן נמשך השלב הזה היום? מיום שהקבלן עולה על הקרקע ועד שנכנסים לגור, בערך שנתיים. כל הזמן הזה האדם באמצע המצווה. וכך גם מי שנטע כרם ועדיין לא הגיעו פירות השנה הרביעית, ומי שאירס ועדיין לא נשא.

אבל מה הדין במי שכבר חנך את ביתו, או שכבר נשא את אשתו? בפרשת שופטים זה לא כתוב. ובפרשת כי תצא התורה מוסיפה: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא... נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח".

עד היום כל חתן שומע: בשנה הראשונה תהיה בבית. אל תרבה בנסיעות, דבר עם אשתך בערב, אל תעבוד יותר מדי. יש בזה דיונים רבים בפוסקים: מה הדין בסוכות, אם הסוכה רחוקה מן הבית; האם מותר לחתן לנסוע לחוץ לארץ לשבועיים. הכול בגלל הפסוק הזה. ועכשיו נשאל: מה כל זה קשור למי שבנה בית? על כך עונים רש"י והרמב"ם בשתי דרכים שונות, וההבדל ביניהן הוא כל החידוש.

פרשת שופטים מדברת על מי שבנה ולא חנך, ופרשת כי תצא מוסיפה שנה שלמה לחתן.

פרק ב · הרמב"ם שבהקדמה

🪖 "לביתו – לרבות את ביתו"

רש"י על הפסוק "נקי יהיה לביתו" מביא את דרשת חז"ל: "לביתו" – לרבות את ביתו, כלומר גם מי שבנה בית. וכן לרבות את כרמו. אם כן, גם מי שבנה בית וחנך אותו פטור מן הצבא שנה שלמה.

אבל צריך לדייק: הכוונה למלחמת רשות. מלחמה שבה המלך רוצה להרחיב את גבולות הארץ, כמו שעשה דוד המלך. במלחמת מצווה, כשאויב בא עלינו, אין פטור כזה.

בזמננו היה דיון בין הרבנים הראשיים, האם ראוי לבקש מן הצבא שחתן בשנה הראשונה יהיה פטור לפחות ממילואים, בזמן שאין מלחמה בפועל אלא רק הכנה אליה. הרב ציין שלדעתו המלחמות שהיו כאן נכפו עלינו, והיו מלחמות הגנה. החוק בצבא פוטר חתן בשבעת ימי המשתה, ויש מקרים שחתנים בחרו בכל זאת לצאת.

עד כאן רש"י, וכל מי שקורא אותו מבין: מי שבנה בית פטור מן הצבא. זהו. אין יותר מזה. ואז בא הרמב"ם ומחדש דבר שנשמע בתחילה כמעט בלתי אפשרי.

הוא אינו מסתפק בפטור. לדעתו, בונה הבית אינו רק פטור מחובה, אלא חייב במצווה חיובית. ומה היא המצווה? לשם כך צריך לחזור אל הפסוק ולקרוא אותו שוב, מילה אחר מילה.

רש"י מביא שגם מי שבנה בית פטור מן הצבא שנה שלמה, במלחמת רשות.

פרק ג · לשמח או לשמוח

✂️ לחתוך את הפסוק במספריים?

הרמב"ם שואל, כביכול: אם הפסוק מרבה את בונה הבית, למה לחתוך אותו לחצי במספריים? בפסוק כתובים שני דברים. האחד: "נקי יהיה לביתו שנה אחת". והשני: "ושמח את אשתו". אם בונה הבית נלמד מן הפסוק, צריך שיחולו עליו שני הדברים: גם שיהיה נקי לביתו, וגם שישמח.

אבל כאן יש קושי. בבונה בית לא כתוב החצי השני. ואיך אפשר בכלל, מבחינה טכנית, לרבות את "ושמח את אשתו" לבית? מה פירוש "ושמח את ביתו"? לשמח את הקירות?

ולכן רש"י לא למד כך, והרמב"ם כן. וזה אינו מקרי. יש לזה בניין שלם, שתלוי באופן שבו כל אחד מהם מבין את המילה "ושמח".

כאן הרב העיר הערה על דרכו של רש"י. רש"י אוהב מאוד לקצר. הוא כמעט אף פעם אינו כותב "פלוני פירש כך וזה לא נכון". הוא כותב את הפירוש שלו, ולפעמים מוסיף שאי אפשר לפרש אחרת. הוא היה עניו מאוד, ואינו תוקף. אבל מי שמדייק בדבריו, רואה שלפעמים יש כאן מחלוקת סמויה.

אם בונה בית נלמד מן הפסוק, למה רק חציו הראשון חל עליו?

פרק ג · לשמח או לשמוח

😊 רש"י: "ושִׂמַּח" – הוא ישמח אחרים

רש"י מפרש: אל תאמר "ושָׂמַח עם אשתו", אלא "ושִׂמַּח" – שישמח את אשתו. המילה נקראת בחיריק ובדגש, ופירושה שהוא פועל על אחר. המצווה אינה שהוא יהיה שמח. המצווה היא שהיא תהיה שמחה.

לפי זה, ברור למה רש"י אינו מרבה את השמחה אצל בונה בית. הוא "גוזר" את הפסוק: "נקי יהיה לביתו" חל גם על בונה בית, אבל "ושמח את אשתו" שייך רק לאישה. אין בית שאפשר לשמח.

אמנם, הרב העיר, מבחינה מעשית אי אפשר לשמח אחרים כשאתה עצוב. על כך מספרים בדיחה ידועה: אדם בא לרב ואמר לו שהוא עצוב מאוד. אמר לו הרב: יש בעיר בדחן שעושה כל יום בדיחות, לך אליו ותשמח. ענה האיש: יש לי בעיה. אני הוא הבדחן.

לכן גם לפי רש"י, מי שמשמח את אשתו צריך להיות בעצמו שמח. אבל ההגדרה של המצווה שונה: היא מכוונת אל האישה, ולא אל האדם עצמו.

וזה גם מה שמאפשר לרש"י לחלק את הפסוק לשניים. החלק הראשון, "נקי יהיה לביתו", הוא פטור, וחל על כל מי שנמצא בתחילת בניין חייו. החלק השני, "ושמח את אשתו", הוא חובה כלפי אדם אחר, ושייך רק במקום שיש אדם אחר לשמח.

לפי רש"י המצווה היא לשמח את האישה, ולכן אין לה מקום אצל בונה בית.

פרק ג · לשמח או לשמוח

💞 הרמב"ם: לשמוח יחד

הרמב"ם חולק. לדעתו המצווה בשנה הראשונה היא שהאדם ישמח עם אשתו, ששניהם יחד יהיו שמחים. ישבו יחד, ייהנו, יטיילו יחד. היום יש אפילו ערכות מוכנות של רעיונות ומשחקים לזוגות, איך לשמוח יחד.

ומכאן מנהגים שנוהגים עד היום. בהרבה כוללי ערב מקובל שלא מקבלים אברך בשנה הראשונה לנישואיו. אומרים לו: השנה אתה בבית. זו הלכה של מצוות השנה הראשונה.

והטעם: כמו בבניין. כשבונים בניין, מתחילים מן היסודות. השנה הראשונה היא היסודות. אם בונים אותם כראוי, הבניין יעמוד בעזרת ה' עשרות שנים.

ועכשיו מובן החשבון. רש"י, שפירש "ושִׂמַּח את אשתו", אינו יכול לרבות בונה בית למצוות השמחה. הרמב"ם, שסובר שהמצווה היא לשמוח, מרבה את בונה הבית לשני הדברים: גם לא ילך לצבא, וגם תהיה לו מצווה לשמוח. במה ישמח? בכך שזכה, ברוך ה', לבנות בית בארץ ישראל. ובזה הוא שמח שנה שלמה.

לפי הרמב"ם המצווה היא ששניהם ישמחו יחד, ולכן היא שייכת גם למי שבנה בית.

פרק ג · לשמח או לשמוח

📚 למה אינה בספר המצוות?

אחד המשתתפים שאל: אם זו מצווה מן התורה, למה היא אינה מופיעה בספר המצוות של הרמב"ם, אלא רק בהקדמה להלכות מלכים?

הרב הסביר שלספר המצוות יש כללים. הרמב"ם מונה בו רק מה שכתוב בתורה במפורש. דבר שנלמד מריבוי, כמו "לביתו – לרבות את ביתו", או מכלל "דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל", אינו נמנה שם. לכן המצווה מופיעה רק בהקדמה, שבה הרמב"ם מפרט את הדינים שיתבארו בספר.

ויש עוד דוגמאות למצוות מן התורה שאינן מופיעות בספר המצוות. אחת מהן, לפי מה שנאמר בשיעור, היא מצוות ישוב ארץ ישראל עצמה: "וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ". יש כלל שמצווה שהיא אמצעי לקיום מצוות אחרות אינה נמנית בפני עצמה, וארץ ישראל היא אמצעי למצוות רבות כל כך – לתרומות ולמעשרות, לבית המקדש ולמלך.

מכאן שהעובדה שמצווה אינה מופיעה בספר המצוות אינה אומרת שאינה מן התורה. היא רק אומרת שהיא נלמדת בדרך אחרת. וכך גם מצוות השמחה בבית: היא שם, רק צריך לדעת לחפש.

הרמב"ם אינו מונה בספר המצוות דבר שנלמד מריבוי, ולכן המצווה מופיעה רק בהקדמה.

פרק ד · חנוכת הבית

🍽️ סעודת חנוכת הבית

איך מקיימים את המצווה? הדבר הראשון: עושים חנוכת הבית. עושים סעודה, מזמינים את כולם, ושמחים יחד: ברוך ה', זכינו לבנות בית בארץ ישראל. נמצא שסעודת חנוכת הבית בארץ ישראל היא חלק ממצוות שמחה מן התורה.

גם בחוץ לארץ עושים חנוכת הבית, וגם קובעים מזוזה. אבל המזוזה היא מצווה אחרת, ואינה מצד השמחה. השמחה שנה שלמה, לפי הרמב"ם, נאמרה על בונה בית, וכמו שלמדנו במקומות אחרים, בבית בארץ ישראל.

אבל חנוכת הבית היא רק ההתחלה. השמחה צריכה להימשך שנה שלמה. ולשם כך צריך לחשוב על רעיונות. בספר שחיבר הרב יש פרק מיוחד שמוקדש לכך, ובו קובץ של דרכים מעשיות כיצד לקיים את המצווה בשמחה.

אבל לפני שמגיעים לרעיונות, הרב ביקש לתקן דבר אחד, שנוגע כמעט לכל חנוכת בית שנעשית היום. וזה נוגע לכל מי שמוזמן לחנוכת בית של ילדיו או נכדיו.

כי אם חנוכת הבית היא חלק ממצווה מן התורה, יש חשיבות גם לתוכן שלה. סעודה שבה כולם יודעים על מה שמחים שונה מאוד מסעודה שבה פשוט אוכלים ומברכים מזל טוב. והנה, דווקא בתוכן, יש בעיה שרבים אינם שמים לב אליה.

לפי הרמב"ם, סעודת חנוכת הבית בארץ ישראל היא חלק ממצוות שמחה מן התורה.

פרק ד · חנוכת הבית

📆 שנה תמימה, לא ערב אחד

רוב האנשים עושים חנוכת בית אחת, ערב אחד של סעודה ודברי תורה, ובזה מסתיים העניין. אבל לשון הרמב"ם היא "שמחים בקניינם שנה תמימה". לא יום, לא שבוע, אלא שנה שלמה.

וזה בדיוק כמו אצל החתן. איש אינו חושב שחתן יוצא ידי חובת "ושמח את אשתו" בסעודת החתונה. השמחה של השנה הראשונה נבנית יום אחר יום, בשיחות, בתשומת לב, בזמן שמקדישים. החתונה היא רק הפתח.

כך גם בבית. חנוכת הבית היא הפתח, והשנה כולה היא המצווה. מי שזכה לבית בארץ ישראל, ראוי שיחזור ויזכור במשך כל השנה כמה טוב עשה עמו ה'. שישמח כשהוא נכנס הביתה, שיודה כשהוא מארח בו, ושיזכיר לבני ביתו שזו מצווה.

ולכן הרב טרח לאסוף בספרו דרכים רבות לשמוח. לא כי חסרות סיבות לשמחה, אלא כי בלי מחשבה, ההרגל מכסה גם על הדבר הטוב ביותר. אחרי חודש או חודשיים הבית כבר נראה מובן מאליו. המצווה באה לומר: אל תיתן לזה לקרות בשנה הראשונה.

חנוכת הבית היא רק פתיחה; לשון הרמב"ם היא "שנה תמימה", כמו השנה הראשונה של חתן.

פרק ד · חנוכת הבית

📃 נוסח שלא עודכן

הרב סיפר שפעם כמעט הרים את קולו על מישהו בבית הכנסת, דבר שאינו רגיל אצלו. אותו אדם ביקש מן הגבאי את הנוסח המקובל לחנוכת הבית. אמר לו הרב: אדוני, הנוסח הזה לא מעודכן.

מה יש בנוסח? פסוקים ומשניות, ועוד קטעים מן הזוהר. בין השאר משניות שראשי תיבותיהן יוצרים את המילה "בית". מחלקים את הקטעים לעשרה או חמישה עשר אנשים, וכולם קוראים, וזה נמשך כמעט חצי שעה.

והבעיה? בכל הנוסח הארוך הזה לא מוזכרת ארץ ישראל אפילו פעם אחת. למה? כי הוא חובר בחוץ לארץ, לפני מאות שנים, כשבארץ ישראל גרו יהודים מעטים בלבד. הוא נועד לחוץ לארץ, ושם אין מצוות שמחה של בונה בית בארץ ישראל.

הרב הדגיש שאין שום איסור לומר את הנוסח הישן, והוא אינו מבקש לבטל אותו. מנהגים, עושים. אבל מה שמן התורה, צריך לעשות גם כן. יהודי שבנה בית בארץ ישראל מקיים מצווה מן התורה, ולא ייתכן שבחצי שעה של קריאה לא יוזכר הדבר הזה כלל. אותו אדם התלבט, והרב הראה לו מקור בספרי ההלכה, ובסוף שמח והוסיף גם פסוקים על ארץ ישראל.

הנוסח המקובל לחנוכת הבית חובר בחוץ לארץ, ואין בו אזכור לארץ ישראל.

פרק ד · חנוכת הבית

🗝️ סדר חדש לחנוכת הבית

בעקבות זה, בספרו החדש של הרב נכלל סדר חנוכת הבית מחודש לבית בארץ ישראל. יש בו את הפסוקים שאומרים בדרך כלל, ובנוסף פסוקים ומקורות שקשורים לבית בארץ ישראל: הפסוקים על אברהם אבינו שקנה את מערת המכפלה, על יעקב אבינו שקנה את חלקת השדה בשכם, הדינים שבמסכת סוטה על בונה בית, ועוד.

המטרה פשוטה. מי שעושה חנוכת בית בארץ ישראל צריך לדעת מה הוא חוגג. לא רק שיש לו בית חדש, אלא שקיים מצווה מן התורה, ושהוא מתחיל עכשיו שנה של שמחה.

הרב פנה במיוחד אל המבוגרים: מי שמוזמן לחנוכת הבית של בנים ונכדים, ראוי שיאמר להם: קראו את הנוסח הישן אם אתם רוצים, זה לא מפריע. אבל לא ייתכן שלא תזכירו את ארץ ישראל. לפעמים אנשים נשארים בדגם ישן ואינם מעדכנים. כאן צריך לעדכן.

וכך, במקום שחנוכת הבית תהיה טקס של קריאה, היא הופכת לשמחה של מצווה. מי ששומע את הפסוקים על האבות שקנו קרקע בארץ, מבין פתאום שהוא ממשיך את דרכם.

בחנוכת בית בארץ ישראל ראוי לקרוא גם פסוקים ומקורות על המצווה לבנות בית בארץ.

פרק ה · שמחה שמשפיעה

💭 חלום על שנת שמחה

הרב שיתף חלום. יום אחד, כך הוא מקווה, משרד השיכון יקבע שמי שקיבל סיוע מן המדינה בקניית בית, יגיע פעם בחודש, במשך כל השנה הראשונה, לכינוס.

בשעה עשר יתחילו שיעורים: באולם אחד שיעור על מצוות השמחה, כמו השיעור הזה. באולם המקביל, שיעור כיצד שומרים על ארץ ישראל נקייה ויפה. אחר כך שיעור על חסדי ה' שאנו רואים היום בארץ. הרב הזכיר בהקשר זה את הרב שמואל אליהו, שאוהב מאוד לספר כמה ניסים יש היום בארץ ישראל, וכתב ספר שמראה איך נבואות הנביאים מתקיימות בימינו, כמו בהפטרה "כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי".

בשתים עשרה סעודה כיד המלך. ואחר כך ריקודים, כמו בשמחת בית השואבה: אנשים שמחים ורוקדים יחד, על שזכו לבית בארץ ישראל. ובסוף, יחולק לכל מי שהגיע הסיוע שהמדינה נותנת.

זה חלום, ואולי ייראה רחוק. אבל הוא ממחיש את הרעיון: שנת השמחה אינה עניין פרטי בלבד. היא יכולה להיות שמחה של כלל ישראל, שבה רואים כמה טוב הוא שה' מחזיר את בניו לארצו.

הרב חולם על כינוס חודשי לכל מי שקנה בית בשנה האחרונה: שיעורים, סעודה וריקודים.

פרק ה · שמחה שמשפיעה

✈️ אם יראו כמה אנחנו שמחים

למה זה כל כך חשוב? הרב סיפר על שיחה שהייתה לו עם אישה מקהילה גדולה בארצות הברית. במהלך השיחה הציע לה ספר על מצוות קניית בית בארץ ישראל. היא דחתה את ההצעה: אנחנו מחכים למשיח. עד שהמשיח לא בא, אנחנו נשארים שם.

הרב אמר שהוא רואה את הדבר הפוך: המשיח אינו בא כי הם אינם באים. אבל בשיחת טלפון אין טעם להתחיל לשכנע. מה כן יעזור? דבר אחד: אם יראו בחוץ לארץ כמה אנחנו שמחים בארץ ישראל.

אם ישמעו שיהודים עושים ריקודים, ושואלים: למה אתם רוקדים? והתשובה: זכינו לבנות בית בארץ ישראל, והרמב"ם פוסק שזה דבר נפלא כל כך שצריך לשמוח עליו שנה שלמה. זה יכול להשפיע בצורה עצומה. אנשים מחפשים שמחה, ונמשכים למקום שבו יש שמחה.

הרב הוסיף שאפילו בסיורים שמביאים צעירים יהודים מחוץ לארץ להכיר את הארץ, אפשר היה להראות להם יהודים מאושרים שקנו בית בארץ ישראל. תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים. וזה מה שהיה צריך להיות, כי זו מצווה מן התורה. השמחה שלנו כאן היא הדרשה הטובה ביותר על ארץ ישראל, טובה יותר מכל ויכוח.

השמחה שלנו בבית בארץ ישראל יכולה להשפיע על יהודים בחוץ לארץ יותר מכל ויכוח.

פרק ה · שמחה שמשפיעה

📗 הספר ושמו

הספר שבו נלמדו הדברים נקרא "בית ראובן". יש בו שני חלקים: חלק ראשון על המצווה לבנות ולקנות בית בארץ ישראל, וחלק שני על מצוות השמחה כאשר אדם בונה בית בארץ ישראל.

הרב סיפר שהספר נקרא על שם יהודי בודד, שלא היו לו ילדים ולא משפחה קרובה. אחרי פטירתו פנה אל הרב אדם וביקש: עשה משהו לעילוי נשמתו. והרב, שכבר שנים חלם להוציא ספר על המצווה הזאת, הבין שזו ההזדמנות. אדם שהניח אחריו בית, וספר על מצוות הבית יהיה לזכרו.

מאז שהספר יצא, הרב מקבל כמעט כל יום שיחות טלפון. אנשים שואלים שאלות: מה הדין בבית שני? בבית להשקעה? מי שהוסיף קומה לביתו? מי שנטע עצים? פתאום התגלה להם עולם חדש. הם מקיימים את המצווה כבר שנים, ורק עכשיו גילו שזו מצווה.

גם עיתון אחד פרסם כתבה על הספר, והקוראים התלהבו כל כך שהכתבה הועתקה לעיתון נוסף. פלא עצום: אנשים, ואפילו רבנים, לא ידעו רמב"ם מפורש. וכשהם שומעים, הם מתרגשים: הנה מצווה שכבר קיימו, ועכשיו אפשר לקיים אותה בשמחה ובמודעות.

הספר שעוסק במצווה נכתב לעילוי נשמת יהודי בודד, ומסביר מצווה שעד היום כמעט לא הייתה ידועה.

פרק ה · שמחה שמשפיעה

🔍 למה המצווה נשכחה?

הרב עצמו אמר שאינו יודע בדיוק למה המצווה הזאת לא הייתה ידועה עד היום. זה מוזר. אבל אחרי כל מה שלמדנו, אפשר להבין כמה סיבות.

ראשית, המקור. המצווה כתובה ברמב"ם, אבל לא בתוך ההלכות, אלא בהקדמה הקצרה שלפני הספר, שרוב הלומדים מדלגים עליה. גם בספר המצוות אינה מופיעה, כי היא נלמדת מריבוי.

שנית, רש"י. כל ילד בישראל לומד חומש עם רש"י, ושם כתוב שבונה בית פטור מן הצבא, ותו לא. מי שגדל על פירוש רש"י אינו מחפש שמחה בבית, כי לפי רש"י אין בבית מצוות שמחה.

ושלישית, המציאות. במשך דורות רבים רוב עם ישראל ישב בחוץ לארץ, והמצווה נוגעת לבית בארץ ישראל. לא היה מי שיקיים אותה, וממילא לא היה מי שיזכיר אותה. רק בדורנו, כשמאות אלפי יהודים קונים בתים בארץ, היא חזרה להיות מעשית. ולכן דווקא עכשיו הגיע הזמן לפרסם אותה.

המצווה נסתרה בהקדמה, ופירוש רש"י המוכר לכל השאיר אותה מחוץ לתודעה.

פרק ה · שמחה שמשפיעה

🧩 החידה

הרב סיים בחידה שהוא אוהב לשאול, ואפשר לשאול אותה בכל מקום. היא מעוררת מאוד. מהי המצווה היקרה ביותר? מהי המצווה הארוכה ביותר? ומהי המצווה הלא ידועה ביותר?

היקרה ביותר: אין מצווה שעולה כל כך הרבה כסף כמו קניית בית. הארוכה ביותר: רוב האנשים משלמים עליה משכנתא בין עשרים לשלושים שנה, בכל חודש. והלא ידועה ביותר: איפה ראיתם עוד מצווה מן התורה שאפילו רבנים אינם מכירים?

והתשובה לשלוש השאלות היא אותה מצווה: לבנות בית בארץ ישראל, ולשמוח בו. שילוב שאין כדוגמתו. ומי שרוצה לבדוק, הרב הציע: עשו סקר בשבת בבית הכנסת. שאלו את כולם, את הילדים ואת הנכדים, שרובם כבר קנו בית: איזו מצווה מן התורה יש לאדם שקנה בית בארץ ישראל? אם תמצאו אחד שיודע, ספרו לי.

ומכאן הבקשה: מי שיכול, שיפיץ הלאה את המצווה, לכל מי שאכפת לו. ויקוים בנו מה שנאמר: "כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ... שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה".

מהי המצווה היקרה ביותר, הארוכה ביותר והלא ידועה ביותר? לבנות בית בארץ ישראל ולשמוח בו.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: היקרה, הארוכה והנשכחת