📚 כל השיעורים

🍭 הבית שאחרי מאה ועשרים

מגילת רות – חלק ב': גאולת השדה וגאולת הנפש, והשאלה המעשית מה עושה אדם כדי שביתו בארץ ישראל ימשיך גם אחריו

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · שתי גאולות במגילת רות

📜 האם נעמי כבר מכרה?

השיעור הוא המשך לשיעור קודם על מגילת רות, ועוסק בשאלה שנשאלה שם: מה עושה אדם עם ביתו בארץ ישראל אחרי מאה ועשרים? אבל קודם הרב חזר על הלימוד במגילה.

רות באה אל בועז ואומרת לו: אתה גואל, ועליך לגאול שני דברים. הראשון: את השדה. רבים חושבים, כמו שהרב עצמו חשב שנים רבות, שנעמי כבר מכרה את השדה של אלימלך, ובועז צריך לקנות אותו בחזרה.

אבל יש בזה קושי: גאולת שדה אחוזה אפשרית רק אחרי שנתיים מן המכירה, כדי שהקונה ירוויח משהו מקנייתו. אם כן, איך יכול היה בועז לגאול מיד?

לכן המפרשים מסבירים, וכך גם רש"י והמלבי"ם: "מָכְרָה נָעֳמִי" פירושו שנעמי עמדה למכור, וחשבה למכור. היא עדיין לא מכרה. ורות באה לבועז ואמרה: קנה אתה את השדה, כדי שלא יימכר לאחר. הרב ציין שבדק במפרשים רבים, וכולם מסבירים כך.

ההבנה הזאת חשובה, כי היא מראה שבועז לא בא רק לתקן נזק שכבר נעשה, אלא למנוע מראש שהנחלה תצא מן המשפחה.

לפי המפרשים, נעמי עדיין לא מכרה את השדה, אלא עמדה למכור, ובועז נדרש לגאול אותו.

פרק א · שתי גאולות במגילת רות

👶 גאולת הנפש

והדבר השני שרות ביקשה: "ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה" – שבועז יישא אותה. ובבוקר, כשבועז שואל את הגואל הקרוב יותר, הלה אומר: את השדה אגאל, את רות לא. ובועז אומר לו: חצי אינו שווה כלום. או הכל, או כלום. והגואל מוותר, ובועז גואל גם את השדה וגם את רות.

מה פירוש "לגאול את רות"? הרמב"ן מסביר את הפסוק ביבום: "וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת". אין הכוונה שיקראו לו בשמו של המת – אין הלכה כזו. הכוונה שהבן הוא המשך של נשמת המת. כמו שער ואונן, שמתו בלי ילדים, המשיכו כביכול בפרץ וזרח.

ולפי הרמב"ן, אין זה חייב להיות דווקא אח. גם קרוב אחר יכול להקים שם למת. ובועז, שהיה קרוב משפחה, נשא את רות, והבן שנולד, עובד, נחשב המשך של מחלון ושל אלימלך.

למה זה נקרא "גאולה"? כי נפש שאין לה ילדים אין לה המשך, והיא כביכול בשבי. הרב העיר שהמילה "גואל" חוזרת במגילה פעמים רבות, וזה מתאים מאוד למגילה שממנה נולד דוד, ומדוד המשיח הגואל.

וכך מתברר שבועז לא עשה רק מעשה של חסד עם אלמנה, אלא החזיר לחיים משפחה שלמה שהייתה בסכנת היכחדות.

הדבר השני שבועז נדרש לגאול הוא נשמתו של המת – על ידי בן שיקום על שמו.

פרק א · שתי גאולות במגילת רות

🌾 ומה גאולה יש בקרקע?

את גאולת הנפש הבנו. אבל איזו גאולה יש בקרקע? מה אכפת אם השדה יהיה אצל בועז או אצל כל אדם אחר? ולמה רות מחברת את שני הדברים יחד, כעסקת חבילה – זה בלי זה אי אפשר?

הרב הביא את דברי אחד הרבנים, שמובאים בספר שלו על ארץ ישראל: מכאן מוכח שקרקע בארץ ישראל אינה סתם אדמה. בחוץ לארץ זו אדמה. בארץ ישראל, הקרקע היא כביכול החלקה של האדם בעולם הבא.

כמו שאדם שאין לו ילדים אין לו המשכיות, כך אדם שאין לו קרקע בארץ ישראל, חסר לו כביכול בעולם הבא. הוא בשבי, והוא צריך גאולה.

ולכן מה יקרה? רות תינשא לבועז, ובועז יקנה את השדה. ייוולד עובד, והוא יגור בקרקע של אלימלך. נמצא שבנו של מחלון, שהוא המשך נשמתו של אלימלך, גר על אדמתו. נגאלו יחד גם הנשמה וגם הקרקע, שהיא חלקו בעולם הבא. כך מובן למה שניהם נקראים גאולה, ולמה אין לגאול אחד בלי השני.

קרקע בארץ ישראל היא כביכול חלקו של אדם בעולם הבא, ולכן גם היא צריכה גאולה.

פרק א · שתי גאולות במגילת רות

🤝 חצי אינו שווה כלום

כדאי להתעכב על דברי בועז לגואל הקרוב. הגואל אמר: את השדה אני מוכן לגאול, אבל את רות לא, "פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי". ובועז אמר לו: אי אפשר לחלק. מי שקונה את השדה, צריך גם לשאת את רות.

למה? לפי מה שלמדנו, התשובה ברורה. השדה לבדו, בלי בן שימשיך את שם המת, הוא רק אדמה שעוברת מיד ליד. והבן לבדו, בלי השדה, הוא המשך לנשמה, אבל בלי החלק שלה בעולם הבא. רק כששניהם יחד – הבן יושב על נחלת אביו – נגאלת המשפחה באמת.

ולכן "חצי אינו שווה כלום". מי שרוצה לגאול, צריך לגאול את הכל: את הנפש ואת הנחלה. וכך עשה בועז, ומן הגאולה השלמה הזאת נולד עובד, אבי ישי, אבי דוד.

הרב העיר שאין זה מקרה שהמילה "גואל" חוזרת במגילה כל כך הרבה פעמים. מגילה שעוסקת בגאולה של משפחה אחת, היא גם המגילה שממנה יוצא שורש הגאולה של עם ישראל כולו.

בועז דרש לגאול את השדה ואת רות יחד, כי שתי הגאולות הן גאולה אחת של המשפחה.

פרק ב · ולמעשה – היום

⏳ אלפיים שנה בלי השאלה

ועכשיו לשאלה המעשית. הרב העיר שבמשך כאלפיים שנה, אף אחד לא התעניין בשאלה הזאת. בארץ גרו מעט מאוד יהודים, אולי חצי אחוז מעם ישראל, ורובם זקנים שבאו לכאן לסוף ימיהם. כשאדם צעיר עם ילדים עלה לארץ, הסתכלו עליו כעל משוגע. ארץ ישראל הייתה כמו מקום שהולכים אליו לעת זקנה.

והיום, ברוך ה', הארץ פורחת. והתקיימה הברכה: "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה". הרב ציין שבנתוני תוחלת החיים, מדינת ישראל נמצאת בין המקומות המובילים בעולם באריכות ימים.

ולכן היום השאלה כן נשאלת. אנשים גרים בארץ, קונים בה בתים, ומגיעים לגיל שבו הם שואלים: מה יהיה עם הבית שלי אחרי? האם יש עניין שהקרקע שלי תמשיך בידי צאצאיי? והאם יש בזה מצווה?

עצם העובדה שהשאלה הזאת חוזרת ונשאלת היא סימן טוב: היא מעידה שעם ישראל חזר לגור בארצו, להחזיק בה ולהוריש אותה לדורות.

במשך הגלות כמעט איש לא שאל מה יהיה עם ביתו בארץ, כי כמעט איש לא גר בה.

פרק ב · ולמעשה – היום

📞 שאלה לרב

הרב סיפר שפנה לרב יוסף אליהו, שכתב ספרים בנושא, ושאל אותו: מה עושה אדם אחרי מאה ועשרים, כדי שהקרקע שלו תמשיך? הלה השיב: שאלה טובה, אבל אין לי תשובה. קח את מספר הטלפון של אחד מגדולי הרבנים העוסקים בהלכות ארץ ישראל, ושאל אותו.

הרב הצליח לתפוס את אותו רב, ושאל: מה עושים? והרב השיב תחילה: מה אתה רוצה שנעשה? אדם זקן נפטר, הילדים כבר אינם רוצים לגור בבית ישן. שהבית יעמוד ריק? זה הכי גרוע. זה אינו פתרון.

שאל הרב: ומה לגבי המנהג שיש במקומות מסוימים להשאיר את הבית ריק שנה, או לא למכור אותו בשנה הראשונה? והתשובה הייתה שאין לזה משמעות הלכתית מיוחדת. זה רגש פנימי, כאילו הנשמה עוד בבית. אבל אם גרים בבית בנים ונכדים – כמה שיותר, יותר טוב. כביכול, כשהם גרים שם, הנשמה חיה יותר.

מכאן שאין לחפש סימנים חיצוניים של זיכרון, אלא את הדבר עצמו: שיהיו חיים בבית, ושצאצאי הנפטר ימשיכו לגור בו אם אפשר.

הרב פנה לרב העוסק בהלכות ארץ ישראל, ושאל מה עושים כדי שהקרקע תמשיך.

פרק ב · ולמעשה – היום

🏗️ קומבינציה

הרב שאל עוד: ומה עם מה שעושים היום? מוכרים את הבית, והקבלן בונה במקומו בניין. והרב ההוא אמר: יש דרך שנקראת "קומבינציה". בעסקה כזו בעל הקרקע אינו מוכר את הקרקע. הוא נותן זכויות בנייה, ובתמורה מקבל דירות בבניין החדש. כך אין זו מכירה במובן הרגיל, ויש לכך גם יתרונות כלכליים.

בעסקה כזו, הקרקע נשארת כביכול בידי המשפחה. היא אינה "יורדת" לגמרי מן הבעלים, אלא ממשיכה בצורה אחרת. הרב העיר בחיוך שזה גם מספק עבודה לעורכי דין, כי זו עבודה מורכבת שאדם רגיל אינו יכול לעשות לבד.

ומה העיקר? הרב ההוא אמר: ודאי, אם אדם יכול לדאוג שיגור בקרקע שלו נכד או בן, זו מצווה גדולה. שאל הרב: ואם ימכרו את הבית אחרי הפטירה ויקנו בכסף מקום אחר? והתשובה: זה כבר אינו אותו דבר. בחייו, אדם יכול למכור כאן ולקנות שם. אבל אחרי הפטירה, יש ערך שהקרקע שלו עצמה תמשיך.

כלומר, יש ערך מיוחד באותה קרקע עצמה, ולא רק בשווי הכספי שלה.

עסקה שבה הקרקע אינה נמכרת אלא ניתנת תמורת דירות, משאירה את הנחלה בידי המשפחה.

פרק ב · ולמעשה – היום

⚖️ לא כמו בימי רות

הרב הדגיש הבדל חשוב. במגילת רות מדובר בקרקע שירשו מאבותיהם, ממה שחילק יהושע על פי הגורל, על פי ה'. זו קרקע קדושה מאוד. היום אין לנו גורל, וזה אינו אותו דבר.

לכן הוא אינו רוצה לומר דברים חמורים, כאילו אדם שקרקעו לא נשארה במשפחה אין לו עולם הבא או גאולה. זה לא כך.

ובכל זאת, כך סובר אותו רב: גם היום יש מצווה לאדם לדאוג שמישהו ימשיך בקרקע שלו. יש בזה תועלת גדולה לנשמה, שימשיכו לחיות בקרקע שלה.

ולכן הרב הציע שכל אחד יחשוב על רעיונות מתאימים לו. למשל, מי שיש לו נכס, אפשר לכתוב בצוואה שאם אחד מן הצאצאים ירצה לגור בעיר, יוכל לקנות את הדירה בהנחה מסוימת. כל אחד ימציא רעיון לפי מצבו. העיקר הוא להבין שיש בזה עניין גדול.

כך שומרים על האיזון: לא להגזים ולא לזלזל, אלא להכיר בערך הדבר ולפעול לפי האפשרויות.

יש הבדל בין נחלה שחולקה בגורל לבין דירה של היום, אבל גם היום יש מצווה לדאוג להמשך.

פרק ב · ולמעשה – היום

💎 קרקע ששווה יותר ממחירה

ועוד דבר חשוב, שהוא אולי העיקר: אדם שקונה קרקע בארץ ישראל צריך להרגיש שאינו סתם משלם מיליון שקל. באמת, קרקע בארץ ישראל שווה יותר. למה? כי מי שקונה קרקע בארץ ישראל, קונה את חלקת העולם הבא שלו.

והרב הביא דוגמה מן המציאות: מחירי הנדל"ן בארץ ישראל רק עולים. ממשלות ושרים הבטיחו להוריד אותם, עשו מבצעים, ולא הצליחו. ופעם, כשהייתה נפילה גדולה בבורסות בכל העולם, המקום שבו מחירי הקרקע כמעט לא נפגעו היה ארץ ישראל.

לפי הרב, זה מראה שהקרקע בארץ ישראל באמת שווה אינסוף. הקדוש ברוך הוא מראה לנו, כביכול, את ערכה.

וזה הלימוד ממגילת רות לימינו: הקרקע בארץ ישראל אינה רק נכס. היא חלק מן האדם, חלק מנשמתו, וחלק מנצחיותו. מי שזוכה בה צריך להודות עליה, לשמור עליה, ולדאוג שתמשיך גם לדורות שאחריו.

זו ירושה של ממש.

מי שקונה קרקע בארץ ישראל צריך לדעת שהוא קונה חלק בעולם הבא, ולכן היא שווה יותר מכל מחיר.

פרק ב · ולמעשה – היום

💡 כל אחד ימצא את דרכו

הרב הדגיש שאין כאן הוראה אחת שמתאימה לכולם. לכל משפחה מצב אחר, לכל נכס אפשרויות אחרות. יש מי שילדיו גרים בעיר אחרת, יש מי שהבית שלו ישן ואינו מתאים למגורים, יש מי שאין לו אפשרות כלכלית להשאיר את הנכס.

אבל מה שחשוב הוא להכיר בעיקרון: קרקע בארץ ישראל אינה רק נכס כלכלי. יש לה ערך רוחני, והמשכיות שלה במשפחה היא דבר שיש לו משמעות לנשמה.

ומי שמבין זאת, יחשוב בזמן, כשהוא עוד בחיים, איך לדאוג לכך. אולי בצוואה, אולי בעסקה שתשאיר את הקרקע במשפחה, אולי בעידוד אחד מן הצאצאים לגור בבית. וכמובן, בשאלות מעשיות כאלה מתייעצים גם עם רב וגם עם אנשי מקצוע.

ובעיקר: מי שמלמד את ילדיו ונכדיו מה ערכה של קרקע בארץ ישראל, משאיר להם ירושה חשובה עוד יותר מן הקרקע עצמה – את ההבנה מה הם מחזיקים בידיהם.

אין פתרון אחד לכולם, אבל כל אדם יכול לחשוב איך להשאיר את חלקו בארץ בידי צאצאיו.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: הבית שאחרי מאה ועשרים