📚 כל השיעורים

🍭 ברכת כהנים בכל יום

למה בחוץ לארץ נושאים כפיים רק ברגלים ובארץ ישראל בכל יום, ומדוע הארץ היא כסוכה שבה יהודי שמח ומודה כל היום

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · שאלה מן ההלכה

🙌 למה בחוץ לארץ רק ברגלים

השיעור נמסר ביום חמישי, ביום הארבעים לעומר, שהם חמישה שבועות וחמישה ימים. הרב מעיר שהמילה "חמש" והמילה "שמח" בנויות מאותן אותיות. ולכן ביום כזה רצה לדבר על השמחה: איך זוכה יהודי להיות שמח כל היום?

הוא פותח בהלכה שנלמדה במשנה ברורה בהלכות נשיאת כפיים. הרמ"א כותב שבחוץ לארץ נהגו שהכהנים נושאים כפיים רק בימים טובים, בשלושת הרגלים וביום הכיפורים. בשאר השנה אינם נושאים כפיים. מדוע?

כותב הרמ"א: הכהן צריך לברך מתוך שמחה. כמו שדרשו חז"ל על הפסוק "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ" – אל תקרי "יְבֹרָךְ" אלא "יְבָרֵךְ". כדי לברך, צריך אדם להיות טוב עין. וכדי להיות טוב עין, צריך להיות בשמחה. ובחוץ לארץ, אדם אינו שמח באמת אלא בחגים. לכן נהגו שם לשאת כפיים רק ברגלים, וכך נוהגים האשכנזים בחוץ לארץ עד היום.

ומביא שם המשנה ברורה שבארץ ישראל נוהגים לשאת כפיים בכל יום. וכאן השאלה: אם הדין הוא שנשיאת כפיים צריכה להיות מתוך שמחה, מה ההבדל? מדוע כאן, בארץ הקדושה, נהגו גם האשכנזים לשאת כפיים בכל יום?

תשובה נפלאה שמע הרב מן החברותא שלו, מתוך הזוהר. הזוהר שואל שאלה: כתוב אחד אומר "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה", וכתוב אחד אומר "עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה". איך עובדים את ה' – ביראה או בשמחה?

יש כמה וכמה תירוצים לשאלה הזאת. אבל בזוהר כתוב דבר נפלא: בזמן שישראל שרויים בארץ הקדושה, עובדים את ה' בשמחה. וכשיהודי נמצא בחוץ לארץ, הוא עובד את ה' ביראה.

כלומר, כאשר אנחנו בארץ ישראל, אנחנו מלאים שמחה. אבל מדוע? מה בארץ ישראל גורם ליהודי להיות שמח? על כך בנוי המשך השיעור.

ברכה צריכה לבוא מתוך שמחה, ולכן בחוץ לארץ נהגו שהכהנים נושאים כפיים רק בימים טובים.

פרק א · שאלה מן ההלכה

✨ אין שמחה בלי שכינה

אמרו חז"ל במסכת יבמות: כל אדם שאין לו אישה, שרוי בלא שמחה. מדוע? כי השכינה שורה רק על דבר שלם. אדם בלי שכינה, בלי הקדוש ברוך הוא, אינו שמח. שמחה אמיתית יש רק עם בורא עולם, כמו שכתוב "עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ", וכמו שנאמר "נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ".

ואדם בחוץ לארץ שרוי כביכול בלי שכינה. לא לגמרי, אבל מעט מאוד. כך אמר דוד: "כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה', לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹקִים אֲחֵרִים". ואמרו חז"ל: כל הדר בחוץ לארץ, דומה כמי שאין לו אלוק.

ובפרשת בהר כתוב: "אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹקִים". ורש"י מביא את דברי חז"ל: כל הדר בארץ ישראל, אני לו לאלוקים. ומקור הדברים בגמרא בכתובות: לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה גויים, ואל ידור בחוץ לארץ, אפילו בעיר שרובה ישראל. שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק.

שמחה אמיתית באה רק מקרבת ה', ובארץ ישראל השכינה שורה על היהודי.

פרק ב · הארץ כסוכה

🛡️ קדושה שאי אפשר לפסול

הרב מעיר דבר חשוב על לשון הגמרא: "אפילו בעיר שרובה גויים". יש מי שטועים וחושבים שמפני שיש בארץ ישראל יהודים רבים שאינם שומרים תורה, הארץ אינה קדושה. זו טעות גמורה. הגמרא אומרת במפורש: אפילו בעיר שרובה גויים, עדיף לגור בארץ ישראל.

ורבי אהרן מקרלין היה מוסיף כך: גם מן הסוכה וגם מארץ ישראל אפשר לצאת, אם לא זוכים. אבל יש הבדל ביניהן. את הסוכה אפשר לפסול. את ארץ ישראל אי אפשר לפסול.

קדושתה נצחית. אפילו כשמטמאים אותה, זו רק טומאה חיצונית, כמו טומאת מגע. הקדושה הפנימית שלה עומדת לעולם. ומי שגר בה, השכינה שורה עליו בכל מקרה.

נחזור לשאלה. מדוע בחג הסוכות שמח יהודי במיוחד? "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" – השמחה בחג הזה גדולה ביותר. מה יש בחג הסוכות? בחג הסוכות אנחנו מתאחדים עם הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא בא ושוכן עלינו.

"סוכה" בגימטריה תשעים ואחת, כמניין שני שמות הקודש יחד, שם הוי"ה ושם אדנות. זהו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. אנחנו יושבים יחד עם בורא עולם, וכאשר יהודי נמצא עם בורא עולם – "עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ". לכן חג הסוכות מלא שמחה.

ואותו דבר בארץ ישראל. ארץ ישראל היא בחינת סוכה ממש. בארץ ישראל יהודי נמצא כביכול בחג הסוכות כל היום, יושב כל הזמן בסוכה. "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", "וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים". ממילא, בארץ ישראל יהודי נמצא בשמחה כל היום.

קדושת ארץ ישראל נצחית, ואין מי שיכול לבטל אותה.

פרק ב · הארץ כסוכה

⏳ מצווה שאין בה הפסק

הרב מביא דברים בשם אחד מגדולי התלמידים. תרי"ג המצוות הן כנגד תרי"ג אברי האדם: רמ"ח אברים ושס"ה גידים, וכנגדם רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה. יש מצוות שמקיימים בידיים, ברגליים, בעיניים, בפה ובלב, כמבואר בספר חרדים. יש מצוות שנוהגות ביום ולא בלילה, ויש שנוהגות בלילה, כמו מצה ומרור. וכשאדם ישן, הוא בטל מכולן.

אבל מצוות ישיבת ארץ ישראל, הדר בה מקיים מצווה בלי שום הפסק. ביום ובלילה, ער וישן, בכל עת ורגע. לכן היא שקולה כנגד כל המצוות. אדם שיושב בארץ ישראל מקיים מצווה בכל אבריו ובכל גידיו, עשרים וארבע שעות ביממה. הוא נמצא כל הזמן עם בורא עולם.

ומפורסמים דברי הגר"א: בכל התורה יש שתי מצוות שאדם נכנס בהן בכל גופו – סוכה וארץ ישראל. ועל זה רמוז הפסוק: "וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן". ומכאן התשובה לשאלה ההלכתית: בחוץ לארץ יהודי שמח רק ברגלים, ולכן רק אז נושאים כפיים. בארץ ישראל יהודי שמח כל היום, ולכן הכהנים יכולים לשאת כפיים בכל יום ויום.

את מצוות ישיבת ארץ ישראל מקיימים בכל הגוף, ביום ובלילה, ער וישן.

פרק ג · שמחה שבאה מהודיה

🙏 המצווה היחידה להודות

אבל לכל זה יש תנאי. הרב חוזר על דברי רבי חיים שמואלביץ בשיחותיו על פרשת דברים: מעלת ארץ ישראל משפיעה על האדם לפי מה שהוא מתייחס אליה. אם אדם מבין מה היא מעלת ארץ ישראל, וזוכר להודות לקדוש ברוך הוא עליה, הוא זוכה לכל הטוב שבה.

וצריך לזכור: יש הרבה דברים שחשוב להודות עליהם. על הבריאות, על הפרנסה, ועל הרבה מאוד דברים אחרים. אבל מה כתוב בתורה במפורש? הדבר היחיד שהתורה מצווה במפורש להודות עליו הוא ארץ ישראל: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ".

לכן, אם יהודי רוצה להרגיש את השמחה העצומה, ולהיות שמח כל היום, עליו להודות לקדוש ברוך הוא על המתנה הנפלאה של ארץ ישראל.

הדבר היחיד שהתורה מצווה במפורש להודות עליו הוא ארץ ישראל, ומשם באה השמחה.

פרק ג · שמחה שבאה מהודיה

🎉 לשמוח תמיד במצווה תמידית

וכך כתב בעל ספר חרדים, בפרק שעוסק במצוות ישיבת ארץ ישראל: בכל עת ורגע שאדם נמצא בארץ ישראל, הוא מקיים את המצווה הזאת. וידוע שעיקר שכר המצווה הוא על השמחה הגדולה בה, כמו שכתוב: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה". אם כן, מסיים בעל החרדים, צריך היושב בארץ ישראל להיות שמח תמיד, במצווה תמידית, מתוך אהבתו אותה.

והרב מסיים בדברי הגר"א על הפסוק בשיר השירים: "הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ". אומר הגר"א שהפסוק מדבר על הביאה לארץ. כשהמלך מביא אותנו אל חדריו, אל ארץ ישראל, אז "נגילה ונשמחה בך". "עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ".

וכך אומר גם האור החיים על הפסוק "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ": "והיה" הוא לשון שמחה, ללמד שאין לשמוח אלא בביאת הארץ. יזכנו ה' להודות על ארץ ישראל בכל יום ויום, ולשמוח מאוד בישיבת הארץ.

עיקר שכר המצווה הוא על השמחה בה, ולכן היושב בארץ ישראל צריך לשמוח תמיד.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: ברכת כהנים בכל יום