📚 כל השיעורים

🍭 בית המדרש שלא שבת

סיפורו של בית הכנסת אור החיים בעיר העתיקה: הרב עמנואל חי ריקי שבנה אותו, אור החיים שלמד בו, והיהודים שגאלו אותו שוב ושוב

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · הרב שבנה את המקום

🏛️ מבנה בן כמעט שלוש מאות שנה

השיעור נאמר בא' באדר, יום ההילולא של רב שאינו מוכר לרבים: רבי רפאל עמנואל חי ריקי. אולי הוא מוכר יותר בעולם הספרדי ובין לומדי הקבלה. הוא הקים בירושלים מבנה שעומד עד היום, אף שעברו כמעט שלוש מאות שנה.

על המבנה הזה עברו גלגולים רבים בעיר העתיקה. הוא עבר מיד ליד, ממקום למקום, ממשפחה למשפחה, ותמיד היה מי שבא, במסירות נפש, להחזיק אותו ולגאול אותו. זהו סיפורו של בית הכנסת "אור החיים", שבו הייתה ישיבתו של אור החיים הקדוש.

הסיפור קשור גם לפרשת תרומה, שבה קוראים על הקמת המשכן. בית כנסת ובית מדרש הם "מקדש מעט". ונראה כאן איך יהודים בנו בירושלים מקדש מעט כזה, ושמרו עליו לאורך דורות.

בעיר העתיקה עומד עד היום בית מדרש שעבר מיד ליד, ובכל פעם נגאל במסירות נפש.

פרק א · הרב שבנה את המקום

📜 "בית מדרשי – שפת אמת תיכון לעד"

אור החיים הקדוש כתב בהקדמה לספרו "פרי תואר" דבר מעניין. מי שיהיו לו קושיות על דבריו, כתב, ישלח לירושלים, ללומדי בית מדרשו, ואפילו אחרי מותו. כי בית המדרש שלו, כלשונו, "שפת אמת תיכון לעד".

הוא אמר בעצם: אל תדאג, גם כשלא אהיה בעולם, יהיה בית המדרש. האם התכוון לכך שהמקום עצמו יתקיים עד ימינו? אי אפשר לדעת. אבל כך כתב, ובוא נראה איך הדברים התגלו באמת. בית המדרש קיים עד היום.

הרב הוסיף שמי שלא ביקר שם עדיין, כדאי שיבקר. ומי שיבוא, אחרי ששמע את כל הסיפור, ירגיש את המקום אחרת לגמרי.

כי מקום כזה אינו רק אבנים וקירות. הוא נושא בתוכו את כל מי שבנה אותו, למד בו, התפלל בו ושמר עליו. ובשיעור הזה נעבור, שלב אחר שלב, על כל הגלגולים האלה, מן היום שבו נבנה ועד ימינו, ונראה כמה מסירות נפש הושקעה בבית מדרש אחד קטן בירושלים.

פרק א · הרב שבנה את המקום

🕯️ המקובל מפרארה

רבי רפאל עמנואל חי ריקי נולד בשנת תמ"ח בפרארה שבאיטליה. הוא נדד בערים שונות, התיישב באיטליה, והוציא ספרים בהלכה ובאגדה. בשנת תע"ח החליט לעלות לארץ ישראל, כדי ללמוד קבלה ולהסתופף בין מקובלי צפת.

ולמה דווקא בארץ ישראל? הרב הצביע על תופעה מדהימה, שכדאי להתבונן בה. כמעט כל המקובלים שספריהם התקבלו בעם ישראל, גרו בארץ ישראל. היו מקובלים רבים בארצות אחרות, בטורקיה ובמקומות נוספים, אבל ספריהם כמעט אינם נלמדים.

תבדוק את הספרים שאתה מכיר: כתבי האר"י, כתבי רבי חיים ויטאל, הרמ"ק שכתב ספרי קבלה רבים, ספר הלשם, פירושי הזוהר שנכתבו בארץ. כמעט כולם נכתבו בארץ ישראל. רבים מן המקובלים באו מחוץ לארץ לכאן, ודווקא כאן הצליחו.

וגם רבי עמנואל חי ריקי, כשרצה לעסוק בקבלה, החליט: אעלה לארץ ישראל, לצפת. ואחרי זמן קצר כבר נחשב שם לאחד מגדולי המקובלים בעיר.

יש בזה לימוד עמוק. חכמת הקבלה היא חכמת הסוד והקדושה, ונראה שדווקא אווירה של ארץ ישראל היא שנותנת לה להתגלות ולהתקבל. מה שנכתב כאן, בארץ, התקבל בכל תפוצות ישראל, ונלמד עד היום.

כמעט כל ספרי הקבלה שהתקבלו בעם ישראל נכתבו בידי מקובלים שישבו בארץ ישראל.

פרק א · הרב שבנה את המקום

📗 משנת חסידים

בסך הכל שהה בצפת זמן קצר, כשנתיים בלבד, ושב לאיטליה. שם פרסם את ספרו בקבלה, "משנת חסידים", שנפוץ מאוד במשך דורות רבים, והוא מפורסם מאוד אצל לומדי הקבלה.

מה היה מיוחד בו? כשהגיע לצפת וראה את כתבי האר"י, ראה שהם כמו ים: עצומים, ובלי סדר. היום יש ספרי קיצורים רבים, וגדולים כמו הבן איש חי כתבו הרבה כדי לסדר. אבל בזמנו לא היו ספרים כאלה. מי שפתח את כתבי הקבלה לא ידע איך למצוא את דרכו, וטבע מרוב שפע.

מה עשה? חיבר את "משנת חסידים", ועשה בו כמו סדר המשניות: סידר את הכל לפי נושאים ובסדר. אדמו"רי החסידות אהבו מאוד את הספר, ולמדו בו הרבה. הרב העיר בחיוך: אולי מן השמיים נתגלגל השם, שיהיה "משנה לחסידים", אף שהמחבר לא התכוון לכך.

חיבור נוסף שלו הוא "הון עשיר", פירוש על ששה סדרי משנה, שהתחיל לחבר בצעירותו בארץ ישראל. הפירוש מופיע במאגרים רבים, והרב סיפר שהשתמש בו כמה פעמים. ומאחורי השם הזה יש סיפור מעניין מאוד.

רבי עמנואל חי ריקי סידר את כתבי האר"י כמו משניות, וספרו נעשה אהוב על אדמו"רי החסידות.

פרק א · הרב שבנה את המקום

💰 מדקדוקי עניות להון עשיר

בסוף סדר טהרות כתב רבי עמנואל חי ריקי הודיה לה' שזיכהו לבוא לארץ הקדושה, להתיישב בה עם אשתו ובניו לתורה ולעבודה, באווירה הזך המחכים, ולסיים את חיבורו. ובכל זאת, בתחילה רצה לקרוא לספר בשם "דקדוקי עניות". למה? כי דקדק במשניות, וכי אדם צריך להרגיש את עצמו עני ודל, שאין לו כלום. וגם בפועל היה אדם עני מאוד.

רבים ביקשו ממנו שלא לקרוא לספר בשם הזה. זה אינו כבוד התורה, אמרו. אולי אתה מרגיש כך בעצמך, אבל כך לא קוראים לספר מכובד. והוא לא שמע להם.

ואז, כשיצא מארץ ישראל בשנת ת"פ, בגלל מגפה שפרצה בצפת, פגשה את ספינתו בדרך ספינת שודדים. היום זה נשמע כמו סיפור מן הספרים, אבל אז זה היה דבר מצוי. הוא נלקח בשבי עם בני ביתו ארבעים יום, והשודדים לקחו ממנו את כל אשר לו. רק דבר אחד נשאר בידו: כתב היד של הפירוש על המשניות.

באותה שעה עשה חשבון נפש: השם "דקדוקי עניות" גרם לי להיות עני, ולהיגרר מארץ ישראל. מה התיקון? הוא שינה את השם לקצה השני: "הון עשיר". כך כתב, שאולי ישקיף ה' משמיים, ויהיה שינוי השם שינוי מזל לו ולכל בני ביתו, להעשיר אותו בחכמה וביראת חטא.

כל מילה שאדם אומר יש לה השפעה – אפילו שם של ספר.

פרק א · הרב שבנה את המקום

🧱 הבניין בירושלים והנסיעה האחרונה

עברו כשבע עשרה שנה מאז שיצא מן הארץ. הוא היה רב בכמה עיירות באיטליה, ואהבו אותו שם מאוד. אבל הרגיש שהגיע הזמן לשוב, וחזר לארץ ישראל. בשנת תצ"ז החליט להקים ישיבה בירושלים, ולבנות חורבה אחת מחורבות העיר. הוא שכר חצר מבעלים נכרי. כנראה באותה תקופה לא הותר ליהודים לקנות קרקע בירושלים, אלא רק לשכור.

במשך שלוש שנים בנה את המקום הקדוש. באיטליה הבטיחו לו תמיכה, אבל התברר שהתכוונו לדבר אחר ממה שהבין, והייתה ביניהם אי הבנה. כשגמר את המבנה, ראה שנשאר עם חובות כבדים. הוא חלה מאוד, והוסיפו לו את השם "רפאל". מבנה יש, אבל אין במה להחזיק ישיבה. ולא הייתה לו ברירה אלא לנסוע שוב לאיטליה, להתרים לטובת הישיבה.

בשנת תק"ב יצא לחוץ לארץ, והמבנה נשאר עומד ריק. באיטליה אסף כסף רב. אבל כשהגיע לגבול, ראו השומרים את הכסף. מה בדיוק קרה שם אין יודעים, כי לא היה שם אף יהודי, ויש שמועות שונות. הוא לא הגיע לעיר הבאה. היהודים חיפשו אותו, עד שהתגלה שנרצח, והוא נקבר. נודע שנרצח בא' באדר תק"ג – ביום שבו נאמר השיעור.

זה סוף טרגי לאדם שכל חייו נדד בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, ושוב ושוב ניסה לבנות בה מקום של תורה. ולכן, אמר הרב, ראוי ללמוד עליו ביום ההילולא שלו ולזכור אותו. הוא בנה, ואחרים זכו ללמוד במה שבנה. ודווקא בגלל זה, הבניין שלו לא נשאר ריק.

רבי עמנואל חי ריקי בנה בית מדרש בירושלים במסירות נפש, ונרצח בדרך בעודו אוסף כסף לישיבה.

פרק ב · אור החיים עולה לארץ

🛤️ "לקום ולעלות אל מקום חשקתי בו"

ובינתיים, מה קורה עם המבנה? לקראת שנת ת"ק נכספה נפשו של רבנו אור החיים לעלות לארץ ישראל, להרביץ תורה ולהעמיד תלמידים באווירה המחכים של ארץ ישראל.

לאור החיים לא חסרו כסף ותלמידים בחוץ לארץ. אהבו אותו מאוד, ובקלות יכול היה להקים ישיבה במרוקו או באיטליה. אבל הוא רצה לעלות. אף שהדרכים היו מסוכנות, והמצב הכלכלי בירושלים היה דחוק, וחכמי העיר היו תלויים בתמיכות מחוץ לארץ – הכל היה שווה בעיניו.

כך כתב בהקדמה לספר "אור החיים": שכל הרדיפות שרדפו אותו לא היו אלא כדי לעורר אותו לקום ולעלות אל המקום שחשק בו, מקום השכינה, עיר הרמה, העיר החביבה לאלוקי עולם, ולא רק לו אלא גם למלאכים העליונים ולשרי האומות.

ועל כך שגם האומות חיבבו את הארץ, הביא הרב רמז מן התורה: לחרמון יש כמה שמות. "צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן, וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר". כל אומה רצתה לקרוא לו בשמה, להיות לה חלק בארץ. וגם היום, אמר הרב, אפשר לראות בירושלים מקומות שנקראים על שם אומות שונות, שרצו בה אחיזה.

אור החיים עזב כבוד ותלמידים, והבין שכל הרדיפות שעברו עליו נועדו להעלות אותו לארץ.

פרק ב · אור החיים עולה לארץ

🌅 תחילת אור הגאולה

ולמה דווקא בזמן הזה? לאור החיים היה חשבון מיוחד על זמן הגאולה. בפירושו הוא כותב חשבון לפיו משנת ת"ק לאלף השישי יתחילו להתנוצץ ניצוצות של גילוי הגאולה. לכן, לקראת אותה שנה, יצא אור החיים למסעו לארץ ישראל.

והרב העיר שבאמת, מן התקופה הזאת והלאה מתחילה להתעורר תנועה של עלייה לארץ ישראל. כשלושים וחמש שנה אחר כך, בשנת תקל"ז, עלו תלמידי הבעל שם טוב. ואחר כך עלו גם תלמידי הגר"א. לפני כשלוש מאות שנה מתחיל להתעורר אור של עלייה לארץ, כמו שאמר אור החיים.

יש בזה חשבונות רבים, למה דווקא שנת ת"ק, והרב לא נכנס אליהם. אבל אפשר לראות כאן אדם שלא רק חיכה לגאולה, אלא קם ועשה את הצעד הראשון בעצמו, בדיוק כשהאמין שהשעה הגיעה.

וזה לימוד לכל אדם. קל לומר "כשיבוא משיח, נעלה". אבל אור החיים הבין שכשמתחיל להאיר אור הגאולה, צריך לקום וללכת לקראתו, גם כשהדרך קשה ומסוכנת, וגם כשבמקום הנוכחי טוב ונוח.

אור החיים האמין שמשנת ת"ק יתחיל להתנוצץ אור הגאולה, ולכן יצא לדרך דווקא אז.

פרק ב · אור החיים עולה לארץ

📣 קול קורא מליבורנו

רבנו אור החיים יצא ממרוקו בשנת תצ"ט בדרכו לארץ ישראל, ועבר דרך איטליה. בליבורנו, שם כיבדו אותו מאוד, יזם תוכנית מקיפה להקמת ישיבה גדולה בירושלים. הוא הבין שבירושלים אין מי שיתמוך בה. לכן הקים בליבורנו ועד שיתחייב לתמוך בישיבה העתידה לקום, בהקצבות קבועות.

אבל כסף לבד אינו מספיק. צריך גם תלמידים, בחורים ואברכים שיעלו איתו. ולכן פרסם קול קורא לקהילות ישראל, ובו עורר את כל מי שלבו נוגע ביראת ה' לעלות איתו לעיר שהרים סביב לה, ולהתגולל בעפרה.

כמה הצליח לגייס? כשלושים תלמידים. היום זה נשמע מעט, אבל באותה תקופה זה היה הרבה מאוד. בירושלים לא היו אז ישיבות כמעט כלל. ייתכן שזו הייתה הישיבה היחידה, מלבד ישיבת בית אל של המקובלים, שכבר הייתה קיימת.

ובדרך, באותן שנתיים בליבורנו, השלים את פירושו על התורה, "אור החיים", שנעשה לאחד מן הפירושים הנלמדים ביותר. בספר הזה כתב רבות על מעלת ארץ ישראל.

מעניין לראות שדווקא בדרך, בזמן ההכנות לעלייה, נכתב הפירוש. כאילו הכיסופים לארץ, והמאמץ לבנות בה מקום תורה, הם שנתנו כוח לחיבור. מי שמכין את עצמו לבוא לארץ ישראל, כבר נוגע בקדושתה.

אור החיים דאג גם לכסף וגם לתלמידים, וגייס שלושים לומדים לישיבה בירושלים.

פרק ג · שמחת הארץ ושמחת אדר

🎉 "והיה" – לשון שמחה

מכיוון שנכנס חודש אדר, שבו מרבים בשמחה, הביא הרב דבר אחד של אור החיים על השמחה. הגמרא בתחילת מסכת מגילה אומרת: כל מקום שנאמר "ויהי" – אינו אלא לשון צער, וכל מקום שנאמר "והיה" – אינו אלא לשון שמחה.

למה? "ויהי" מתאר דבר שהיה ועבר. כשאדם רוצה שדבר לא יחזור, הוא מספר עליו בלשון עבר. אבל "והיה" פירושו שיהיה, ושיימשך. מה שאדם שמח בו, הוא רוצה שיהיה תמיד.

ואור החיים כותב על הפסוק "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ": "והיה" לשון שמחה, לרמוז שאין שמחה אלא בישיבת הארץ. וכך נאמר: "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה". כשנבוא לארץ ישראל, כולנו נהיה מלאים שמחה.

ובאמת, מי שזוכה לגור בארץ, צריך לדעת שזו שמחה שאין כמותה. לא שמחה רגעית, אלא שמחה של "והיה": שמחה שנמשכת.

ואור החיים לא כתב זאת רק כרעיון. הוא עזב את מרוקו, את כבודו ואת תלמידיו, ויצא לדרך ארוכה ומסוכנת, כי האמין שבארץ ישראל מחכה השמחה האמיתית. מי שקורא את פירושו לתורה, רואה כמה פעמים הוא חוזר אל מעלת הארץ, ואיך היא ממלאת את לבו.

אין שמחה שלמה אלא בישיבת הארץ, כמו שנאמר "והיה כי תבוא".

פרק ג · שמחת הארץ ושמחת אדר

✨ אלופו של עולם דר איתנו

ואיך זה קשור לחודש אדר? הרב הסביר: בחודש הזה כתוב "וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה". לא היום נהפך, אלא החודש כולו. והמילה "אדר" אפשר לקרוא כ"א' דר": אלופו של עולם דר איתנו.

בחודש אדר אפשר לראות הרבה יותר ניסים ונפלאות של השגחה פרטית. הרב הזכיר שגם בדורנו ראו ישועות שהתרחשו סמוך לפורים. זה חודש שבו מרגישים איך ה' דר איתנו. ואנו מקווים שיתקיים בנו מה שהתקיים אז: "אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם", ושיתרבה כבוד שמיים בכל העולם.

וזו גם הסיבה שבארץ ישראל השמחה גדולה יותר. אחד הדברים המיוחדים ביותר בארץ ישראל הוא שנאמר עליה "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ". כאן אפשר להרגיש מאוד את ההשגחה הפרטית. יהודים מספרים כל יום סיפורים טריים של ניסים ונפלאות שקרו להם. כמו בחודש אדר, כך בארץ ישראל: מרגישים שה' דר כאן.

ומכאן עצה לחודש הזה: לפקוח עיניים. לשים לב לכל ישועה קטנה, לכל צירוף מקרים שאינו מקרה, ולהודות עליו. מי שמתרגל לראות את ההשגחה, מגיע לשמחה של אדר, ולשמחה של ארץ ישראל.

בחודש אדר, ובארץ ישראל, מרגישים בבירור שה' דר איתנו ומשגיח עלינו.

פרק ד · הישיבה בירושלים

🏠 חצר בלי עוברים ושבים

בסוף שנת תק"א הגיע אור החיים עם חבורת תלמידיו לארץ ישראל. תחילה שהה בעכו ובטבריה, ומשם עלה לירושלים בשנת תק"ב. והנה מה שכתב בעצמו במכתב לחברי הוועד בליבורנו.

הוא סיפר שהגיעו לשלום, ושמצאו בארץ הטובה מקום. וכך כתב: לפי שלא מצאתי מקום ראוי למדרשנו, שיהיה מקום שאין הגויים עוברים ושבים עליו, ושיהיה בעל החצר גוי שאינו מעליל עלילות – התחכמתי, בהסכמת הממונים, לקבוע את המדרש בחצר החכם השלם, הרב עמנואל חי ריקי, שבנה גם הוא בית מדרש.

וכך התגלגל הדבר: אור החיים מגיע לירושלים בשנת תק"ב, ומוצא בית מדרש יפה, בנוי ומוכן, במקום שקט. ובעליו, רבי עמנואל חי ריקי, נסע זה עתה לחוץ לארץ. עדיין לא נרצח, ואיש לא ידע מה יקרה. הרב העיר שנראה שאור החיים עצמו לא ידע כל ימיו שרבי עמנואל חי ריקי נרצח, כי נפטר לפני שהגיעה הידיעה.

עוד כתב אור החיים שהמקום, אף שהוא קטן, מחזיק רבים. ודווקא מפני שהוא נעלם מן העין, נמצא בו מקום לה', ולחכמים ולתלמידים.

הנה ההשגחה במלוא יופייה: אדם אחד בונה ויוצא, ואדם אחר מגיע בדיוק אז ומוצא את מה שחיפש. איש מהם לא תכנן זאת, אבל מלמעלה הכל היה מכוון.

אור החיים חיפש מקום שקט לתורה, ומצא מוכן לו את בית המדרש שבנה רבי עמנואל חי ריקי.

פרק ד · הישיבה בירושלים

📖 מדרש כנסת ישראל

וכך, בשנת תק"ב, עמדה בירושלים הישיבה שנקראה "מדרש כנסת ישראל". הוא פתח אותה עם כשלושים תלמידים, וכולם נמשכו לדמותו המופלאה. שמעו שפתח ישיבה, ולאט לאט הגיעו עוד ועוד, עד שבשיא היו בה כשישים תלמידים.

הרב ביקש שנדע להעריך: זו הייתה הישיבה של ארץ ישראל כולה. שישים תלמידים. היום יש בארץ ישראל אלפי ישיבות ומאות אלפי לומדים, ואז, לפני פחות משלוש מאות שנה, ישיבה של שישים תלמידים הייתה דבר מיוחד במינו.

ובין התלמידים שלמדו בה היו חכמים גדולים. המפורסם שבהם הוא רבי חיים יוסף דוד אזולאי, החיד"א, שלמד אצל אור החיים. החיד"א כתב שזכה להיות בישיבתו הרמה, ועיניו ראו את גדולת תורתו ואת קדושתו. וכתב שבדורו היה אור החיים עוקר הרים בתלמוד, כמעיין המתגבר.

וכמה זמן נמשך כל זה? בחודש תמוז תק"ג עלה אור החיים לשמיים, בן ארבעים ושבע בלבד. בירושלים היה כאחד עשר חודשים בלבד. ובכל זאת, כמה הספיק, וכמה נתפרסם שמו בכל העולם.

ארבעים ושבע שנים בלבד, ואחד עשר חודשים בירושלים, ובכל זאת השאיר אחריו ספרים שנלמדים בכל בית מדרש, ותלמידים כמו החיד"א. מכאן רואים שלא אורך החיים קובע, אלא מה שאדם ממלא בהם.

בתוך זמן קצר גדלה הישיבה מכשלושים לכשישים תלמידים – ישיבה כמעט יחידה בארץ.

פרק ה · גלגולי המבנה

🗝️ מתחפשים לספרדים

ומה קרה למקום אחרי פטירת אור החיים? אשתו המשיכה להחזיק את הישיבה כמה שנים, עד שלא יכלה לעמוד בדמי השכירות. במשך שנים עמד המקום שומם.

עברו כשמונים שנה. באותה תקופה היה אסור לאשכנזים לגור בירושלים. זה סיפור בפני עצמו, שקשור לעליית רבי יהודה החסיד ולחובות שנשארו אחריה. בשנות התק"פ החליטו תלמידי הגר"א, הפרושים, לבוא ולהתיישב בירושלים. ואיך עשו זאת? התחפשו לספרדים.

הם חיפשו מקום להתפלל, מקום שקט שלא יראו אותם. ומצאו: בית הכנסת אור החיים, מקום מוסתר שאיש אינו רואה אותו. באותה שעה היה המקום שכור בידי יהודי אחד, אבל לא השתמש בו. הם באו אליו וביקשו לשכור ממנו את המקום, והוא הסכים. בעל הבית הערבי כעס מאוד על כך, אבל הדבר עבר בשלום.

וכך, כארבעים שנה, התפללו האשכנזים שהגיעו לירושלים באור החיים, עד שנבנה בית הכנסת החורבה בשנת תרכ"ד. ומאז נעשה בית הכנסת אור החיים לבית כנסת בנוסח אשכנז. הרב הזכיר גם מקווה עתיק שנמצא במקום, ושהתגלה רק אחרי מלחמת ששת הימים.

שוב רואים את אותו דבר: המבנה שבנה רבי עמנואל חי ריקי, שבו למד אור החיים, נעשה בית תפילה לקהילה חדשה שבאה לירושלים בלי מקום. מי שבנה אותו לא ידע כמה ישמש, ולמי.

פרק ה · גלגולי המבנה

✉️ המכתב של רבי יוסף חיים זוננפלד

גם אחרי שנבנתה החורבה ועזבו הפרושים את המקום, הם לא שכחו אותו. שנים רבות הפרישו סכום כסף כדי להמשיך להחזיק בו, שלא ייכנסו בו זרים. ובכל יום הילולא של אור החיים היו מתכנסים יקירי ירושלים ולומדים במקום תפילתו ותורתו.

בשנת תרפ"ח, כמאה שנה אחרי שהאשכנזים שכרו את המקום, החליט צאצא של אותו ערבי למכור את החצר. משפחת וינגרטן ביקשה לגאול את המקום, ופנתה לגדולי הדור שיכתבו מכתב בעניין. נשאר מכתב נדיר של רבי יוסף חיים זוננפלד, ותמונתו קיימת עד היום.

במכתב כתב שאין צורך להוסיף על דברי הגאונים והצדיקים שכבר דיברו בשבח בית המדרש של רבנו הקדוש אור החיים, אשר ממנו יצאה תורה לכל ישראל. והוא שיבח את המחזיק בחצר, שעוסק בה ברוב עמל בתורה ובתפילה בציבור, וביקש מכל בית ישראל לסייע לו לגאול את החצר מיד זרים, כרצון רבנו הקדוש שלא ישבות התמיד.

זוכרים מה כתב אור החיים בתחילה? "בית מדרשי – שפת אמת תיכון לעד". הישיבה עצמה לא נמשכה, אבל המקום והקדושה נמשכו. ואכן הצליחו משפחת וינגרטן לגאול את החצר ולקנות אותה, והיא הייתה מקום תורה ותפילה עד שנת תש"ח.

יהודים לא עזבו את המקום: גם כשלא התפללו בו, שילמו כדי שלא ייכנסו בו זרים.

פרק ה · גלגולי המבנה

🕍 עד היום הזה

בשנת תש"ח נפלה העיר העתיקה. ובשנת תשכ"ז, כשחזרה ירושלים לידינו, מצאו שהבית נותר בשלמותו. ספרי התורה שהיו בו, כעשרים ושניים, נעלמו, ועד היום אין יודעים לאן. אבל המבנה עצמו נשמר: המשפחה הערבית שגרה במקום שמרה עליו שאיש לא יפגע בו.

אחרי חידוש הישוב היהודי בעיר העתיקה, חזר המקום לשמש בית כנסת. הוא נמצא ברחוב אור החיים, ברובע היהודי. ובמקום נפתח מוזיאון "חצר הישוב הישן", ועד היום באים יהודים להתפלל באותו מקום קדוש שהקימו רבותינו בחיבתם הגדולה לירושלים.

הרב סיכם את המסע כולו. רבי עמנואל חי ריקי בנה את המקום במסירות נפש, ולא זכה להקים בו ישיבה. אחר כך הגיע אליו אור החיים, ומצא אותו מוכן. אחר כך עמד שומם, עד שהגיעו האשכנזים, שלא היה להם מקום, ומצאו אותו. ואחר כך נגאל שוב ונקנה, ונשמר אפילו בשנות הגלות מן העיר העתיקה.

כשתבוא לשם, אמר הרב, תיזכר בכל הגלגולים. נסה לדמיין את רבי עמנואל חי ריקי שבנה את המקום, את אור החיים שלמד בו, את תלמידי הגר"א שהתפללו בו בסתר, ואת היהודים שגאלו אותו. ותרגיש קדושה עצומה. בית מדרש שעבר כל כך הרבה, ועדיין עומד.

כשבאים לבית הכנסת אור החיים, כדאי להיזכר בכל הגלגולים שעבר, ולהרגיש את קדושתו.

פרק ה · גלגולי המבנה

🕍 מקדש מעט

השיעור נפתח בפרשת תרומה, בהקמת המשכן, וכדאי לחזור לשם בסופו. המשכן נבנה מנדבת לב של כל ישראל, וכל אחד הביא את חלקו. וכך גם בית המדרש הזה: כל דור הביא את חלקו. אחד בנה, אחד לימד, אחד התפלל, אחד שילם שכירות כדי שלא ייכנסו זרים, ואחד גאל וקנה.

ויש כאן לימוד גדול על ארץ ישראל. רבי עמנואל חי ריקי לא זכה לראות את פרי עמלו. הוא בנה, ונאלץ לצאת, ולא חזר. מבחינתו, אפשר היה לחשוב שעמלו היה לשווא. אבל ממש באותה שנה הגיע אור החיים ומצא את המקום מוכן. ומאז, במשך כמעט שלוש מאות שנה, לא פסקה ממנו התורה והתפילה לגמרי, ותמיד קמו מי שגאלו אותו.

וכך גם בחיינו. לפעמים אדם עושה דבר טוב בארץ ישראל, ואינו רואה את התוצאה. אבל מה שנבנה כאן במסירות נפש, נשאר. ה' שולח את מי שימשיך. ואולי זה מה שהתכוון אליו אור החיים כשכתב שבית מדרשו יהיה "שפת אמת תיכון לעד".

מה שבונים בארץ ישראל במסירות נפש אינו הולך לאיבוד; הוא ממתין למי שימשיך אותו.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: בית המדרש שלא שבת