📚 כל השיעורים

🍭 ארבע אמות חדשות

האם יש מצווה לטייל בארץ ישראל – מאברהם אבינו ועד חיבת הארץ, וכיצד טיול הופך למסע אל הלב

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · קום התהלך בארץ

❓ השאלה: מצווה או ביטול תורה?

השיעור נפתח ב"טיול וירטואלי". בימים שבהם קשה לצאת לדרך, אפשר לפחות ללמוד על הדרך. וגם פרשת השבוע מתאימה לכך: פרשת מסעי מונה את מסעות בני ישראל במדבר ואת גבולות ארץ ישראל.

השאלה שעומדת במרכז השיעור פשוטה ונוגעת לכל אחד: האם יש מעלה, ואולי אפילו מצווה, לטייל בארץ ישראל? ואם אין בזה מצווה, האם הטיול אינו ביטול תורה? הרי השעות שעוברות בדרך יכלו להיות שעות של לימוד.

רבים מכירים את השיר "קום התהלך בארץ", ושרים אותו כאילו הוא הוכחה ברורה שהטיול בארץ הוא מצווה מן התורה. אבל כדי לענות כראוי צריך ללכת לאט: לראות מה כתוב בתורה, מה אמרו חז"ל, ומה כתבו הפוסקים. רק אחרי שנבחין בין מה שכתוב במפורש לבין מה שהוא רמז ורגש, נוכל להבין איזו מצווה יש בטיול, ואיך יוצאים לטיול כך שהוא באמת יהיה מצווה.

ובהמשך יתברר שהתשובה אינה "כן" פשוט ואינה "לא" פשוט. היא תלויה בשאלה בשביל מה הולכים, ומה האדם לוקח איתו מן הדרך.

לפני שיוצאים לטיול כדאי לברר: האם יש בו מצווה, או שהוא סתם בילוי שבא על חשבון התורה.

פרק א · קום התהלך בארץ

📖 שני פירושים ברמב"ן

המהלך הראשון בארץ ישראל שמוזכר בתורה הוא אברהם אבינו. הקדוש ברוך הוא אמר לו: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה". הרמב"ן מביא שני הסברים לדברים האלה.

לפי ההסבר הראשון אין כאן ציווי כלל, אלא רשות והבטחה. הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם: לך בארץ בלי פחד. אתה יכול להיות רגוע, אני שומר עליך. שום אדם ושום חיה לא יזיקו לך, כי הארץ הזאת שלך. לפי זה זו לא מצווה, אלא מילה של ביטחון.

לפי ההסבר השני, הקדוש ברוך הוא מצווה את אברהם ללכת לאורך הארץ ולרוחבה, כי בהליכה הזאת הוא עושה פעולה של חזקה וקניין בארץ עבור בניו. הוא הולך בה, וכך היא נקנית לזרעו אחריו. כאן כבר יש ציווי ממש: לך, כדי שהארץ תהיה של בניך.

שני הפירושים מלמדים משהו. הראשון מלמד שההליכה בארץ ישראל היא מקום של שמירה וביטחון. השני מלמד שהליכה יכולה להיות מעשה בעל משמעות: היא לא רק תנועה של רגליים, אלא יצירת קשר בין האדם לבין האדמה.

לפי פירוש אחד "קום התהלך" הוא רשות והבטחה, ולפי השני הוא ציווי שבו קנה אברהם את הארץ לבניו.

פרק א · קום התהלך בארץ

🏹 כדי שיהא נוח לכבשה

הגמרא, בדיני קניין קרקע, דנה בשאלה אם הליכה בשדה קונה אותו. לדעה אחת הליכה קונה. לדעת חכמים הליכה אינה קונה. ואם כן, שואלת הגמרא, למה ציווה הקדוש ברוך הוא את אברהם להתהלך בארץ? ומשיבה: כדי שיהא נוח לכבשה לפני בניו.

מה פירוש "נוח לכבשה"? המפרשים הביאו שני הסברים. לפי ההסבר האחד, ההליכה נועדה לפרסם את ההבטחה. אברהם היה אדם מפורסם. ראו אותו מסתובב בכל הארץ ושאלו אותו מה הוא עושה, והוא סיפר שהקדוש ברוך הוא הבטיח את הארץ לו ולבניו. הדבר עבר מדור לדור, וכשבאו בניו לכבוש את הארץ, ידעו הכול שהם יורשים ולא גזלנים.

לפי ההסבר השני, נבואה שיצאה מן הכוח אל הפועל על ידי מעשה אינה מתבטלת. כשאדם עושה מעשה בעקבות ההבטחה, הוא מכין לה מקום בעולם. כך מצאנו אצל אלישע הנביא, שאמר למלך להכות בחצים. המלך הכה שלוש פעמים ועצר, ואלישע הצטער: אילו הכית חמש או שש פעמים, היית מכלה את האויב. המעשה הקטן קבע את גודל הישועה.

ומזה, הוסיף הרב, אחד הטעמים לסימנים שאוכלים בליל ראש השנה: מעשה קטן שמכין את הברכה שתחול.

מעשה שאדם עושה בעקבות הבטחה מגשים אותה בעולם, ולכן אין היא חוזרת.

פרק א · קום התהלך בארץ

🔍 רמז ולא מצווה מפורשת

אבל כאן צריך לעצור ולדייק. גם לפי הפירוש שזו מצווה, הציווי נאמר לאברהם אבינו, אדם אחד, בשעה מיוחדת אחת: כשהארץ הייתה צריכה להיקנות לזרעו. מצווה שנאמרה ליחיד לשעתה אינה נמנית בין המצוות לדורות. מצווה לדורות היא מה שנאמר לכל ישראל.

יש הרואים בפסוק רמז: כמו שאברהם קנה את הארץ בהליכתו, כך גם בניו, כשהם הולכים בה כראוי, זוכים להתחבר אליה. הרב אמר שעם רמזים הוא אינו חולק. רמז הוא דבר יפה. אבל אל יאמר אדם שכתוב בתורה שיש מצווה לטייל. כתוב רק שאברהם נצטווה ללכת.

וכך גם בפסוקים נוספים. משה רבנו ביקש: "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה". ולאברהם נאמר: "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה... כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה". יש שלמדו מכאן שראיית הארץ היא מצווה. ייתכן, אמר הרב, שיש כאן עניין גדול, שהרי משה רבנו השתוקק כל כך לראות את הארץ. אבל גם זה רמז ולא מקרא מפורש.

הדיוק הזה אינו מקטין את ערכה של הארץ. הוא רק שומר על הסדר: קודם יודעים מה מפורש, ואחר כך מוסיפים את הרמז ואת הרגש.

"קום התהלך" נאמר לאברהם בלבד, ומי שלומד ממנו לדורות לומד רמז ולא מצווה מפורשת.

פרק ב · ארבע אמות בארץ ישראל

🌬️ נותן נשמה לעם עליה

המקור המרכזי נמצא בגמרא במסכת כתובות, בסוגיה הגדולה על מעלת ארץ ישראל. על הפסוק "נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ" אמרו חז"ל: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

בשיעור הוזכר ספר שיצא לאחרונה, שבו ליקט ר' מרדכי ציון שאלות ותשובות מרבי חיים קנייבסקי בענייני ארץ ישראל: על אוויר הארץ, על מקומות שונים ועל שאלות מעניינות. ועל כריכת הספר הודפס צילום של דף הגמרא מכתובות, הדף שבו נאמרו הדברים האלה. בחירה שמלמדת כמה הדף הזה הוא לב העניין.

ומה פירוש הדברים? יש שביארו כך: אדם בחוץ לארץ נמצא במדרגת "נפש", המדרגה הנמוכה, שיש גם לכל בעל חיים. מי שבא לבקר בארץ ישראל והולך בה זוכה למדרגת "רוח" – "וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ". ומי שיושב בה בקביעות זוכה למדרגה הגבוהה ביותר, "נשמה" – "נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ".

כך הפסוק מתאר שלוש מדרגות של קשר לארץ. והחידוש הוא שגם מי שרק עובר בה, הולך בה ארבע אמות ושב לביתו, כבר קיבל משהו: רוח חדשה, וחלק לעולם הבא.

מי שהולך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

פרק ב · ארבע אמות בארץ ישראל

🎯 צריך ללכת לשם מצווה

אבל ארבע האמות האלה אינן פועלות מעצמן. מצוות צריכות כוונה. אדם שהלך בארץ ישראל בלי לחשוב בכלל על מה שהוא עושה, ובלי לדעת שהוא עושה מצווה, לא בטוח שזכה במה שהבטיחו חז"ל. צריך לפחות לדעת ולרצות: אני הולך כאן כי זו ארץ ישראל, כי זה רצון ה'.

מן הגמרא הזאת למדו הפוסקים שגם על אדם הגר בחוץ לארץ יש מצווה לבוא ולבקר בארץ ישראל. הוא בא, הלך ארבע אמות ושב, ויש לו חלק במעלה הזאת.

ומסופר שאחד שאל גדול בתורה אם מותר לו לנסוע לארץ ישראל בימים שבהם נמנעים בדרך כלל מנסיעות. והשיב לו: מותר, כי אתה הולך לדבר מצווה. ביקור בארץ ישראל הוא מצווה.

ומכאן כאב גדול: יש יהודים בעולם שמעולם לא ביקרו בארץ ישראל. בדורות הקודמים היה קשה מאוד להגיע. אנשים מכרו את כל אשר להם, הלכו בדרכים מסוכנות, וחלקם לא הגיעו כלל. והיום, כשהדרך קצרה ופתוחה, ויש אפילו מסגרות שמממנות את הנסיעה, זו תופעה מוזרה שיהודי לא יבוא לראות את ארצו.

גם ההליכה בארץ ישראל צריכה כוונה, כמו כל מצווה.

פרק ב · ארבע אמות בארץ ישראל

🐴 ברגל או ברכב

שאלה פשוטה עלתה בשיעור: האם יש מצווה גדולה יותר בטיול רגלי מאשר בטיול ברכב? היום רבים עושים את כל הטיול ברכב, ויורדים רק לנקודות התצפית.

בספר שבו נאסף העניין נכתב שהמצווה מתקיימת גם בנסיעה ברכב. ובכל זאת מסופר על "מסע הרבנים" המפורסם בחורף תרע"ד, שבו יצאו הרב קוק ורבי יוסף חיים זוננפלד יחד לבקר במושבות. היו אז חברים טובים, ונסעו יחד במסע של חיזוק. ומסופר שבמסע ההוא היו יורדים מדי פעם מן העגלה והולכים ברגל, משום חיבת ארץ ישראל.

זה לא כתוב בשום מקום כהלכה. זו הרגשה פנימית: כשהרגליים נוגעות באדמה, הקשר אחר. מי שהולך לאט רואה כל אבן, כל שביל, כל פרח. מי שטס ברכב רואה תמונות שעוברות בחלון.

ומכאן לקח לכל מטייל: לא כל הדרך צריכה להיות ברכב. גם כמה צעדים ברגל, בכוונה, יכולים להפוך את הטיול לפגישה.

גם נסיעה ברכב היא הליכה בארץ, אבל יש שהרגישו שבהליכה ברגל יש חיבה יתרה.

פרק ב · ארבע אמות בארץ ישראל

🏠 ומה עם מי שגר כאן?

עד כאן למדנו הרבה, אבל צריך לשים לב: על מי נאמרו דברי הגמרא? על אדם שגר בחוץ לארץ ובא לבקר. הגמרא אומרת לו: גם אם באת והלכת ולא נשארת לגור, כבר יש לך חלק לעולם הבא בזכות ההליכה בארץ.

אבל מי שכבר גר כאן, בארץ ישראל, ויושב עכשיו בביתו, האם יש לו מצווה יותר גדולה כשהוא יוצא לטייל מאשר כשהוא יושב בבית? מן הגמרא אין על זה שום ראיה. הוא הרי כבר נמצא בארץ, ומקיים את מעלת "נשמה" של מי שיושב בה. ישיבה בבית בארץ ישראל היא גם ישיבה בארץ ישראל.

לכן מי שרוצה לומר שיש מצווה לטייל, צריך למצוא לכך מקור אחר. הליכה סתם, ממקום שכבר הולכים בו בכל יום, אינה מוסיפה מעלה חדשה מן הגמרא הזאת.

וכאן נכנס לתמונה משפט מפורסם מאוד, שכולם מכירים ואומרים, וממנו נפתח פתח חדש לגמרי לשאלה.

דברי הגמרא נאמרו על מי שבא מבחוץ, ואין מהם ראיה שמי שגר בארץ צריך לצאת ולטייל.

פרק ג · ארבע אמות חדשות

📜 משפט שאין בגמרא

כולם מכירים את הביטוי "ארבע אמות חדשות בארץ ישראל". אדם מגיע למקום שלא היה בו מעולם ואומר בשמחה: הנה הלכתי עוד ארבע אמות חדשות. אבל מה פירוש "חדשות"? והאם לחדשות יש מעלה יותר מן הישנות?

מי שבודק בגמרא מוצא שאין בה בשום נוסח את המילה "חדשות". כתוב רק "כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל". ואם כן, אולי זה משפט של הדור שלנו, שמישהו המציא בשיר או בטיול?

לא כך. יש לביטוי מקורות חשובים, והקדום שבהם הוא מלפני כשלוש מאות שנה. רבי יהודה החסיד עלה לארץ ישראל עם שיירה גדולה של תלמידים ואנשים, ונפטר זמן קצר אחרי שהגיע לירושלים. לימים נחרב בית הכנסת שהקימו שם, כשלא היה בידם לשלם את חובותיהם. אחד מבני החבורה ההיא כתב קונטרס על הימים ההם, ובסופו הוא מספר שתלמידי החכמים של ארץ ישראל, כשהיו הולכים למקום שלא היו בו קודם, היו אומרים: הלכתי ארבע אמות חדשות.

אם כן, אין לזלזל בביטוי הזה. זו לא בדיחה ולא סיסמה. זה דבר שהיה מקובל אצל תלמידי חכמים מאות שנים.

המשפט "ארבע אמות חדשות" אינו מופיע בגמרא, אבל מקורו קדום ונהגו בו תלמידי חכמים.

פרק ג · ארבע אמות חדשות

🚶‍♂️ אנחנו הולכים ארבע אמות חדשות

מסופר על החזון איש – ומעשה כזה פחות מוסמך, אבל הוא מובא בספר שאסף את סיפוריו – שלקחו אותו לברית מילה שבה היה סנדק. היה זה בשנים שבהן הארץ עוד הייתה בחיתוליה, ולא לכל מקום הובילו כבישים. בשלב מסוים נגמר הכביש, והנהג אמר שהוא מפחד על הצמיגים ואינו ממשיך.

אחד הנוסעים ביקש מן הנהג שבכל זאת יתקדם עוד קצת, כדי שהחזון איש לא יצטרך ללכת. אמר החזון איש: עזוב אותו, אל תבקש. אנחנו הולכים ארבע אמות חדשות בארץ ישראל. מה שנראה לאחרים כטרחה, היה בעיניו הזדמנות.

ועוד מסופר על אחד מגדולי ירושלים שהיה יוצא בכל יום לסיור. לא רק לשם הבריאות, אלא כדי ללכת בכל יום ארבע אמות שלא הלך בהן מעולם. פעם למזרח, פעם למערב, פעם לדרום. בכל יום חיפש עוד פינה שלא ביקר בה.

רואים מכאן שיש עניין מיוחד דווקא במקום חדש. לא הליכה רגילה בשביל המוכר, אלא צעד אל מה שעוד לא ראית.

גדולי ישראל ראו מעלה בהליכה למקום שלא היו בו מעולם.

פרק ג · ארבע אמות חדשות

✨ למה דווקא חדשות?

אבל עדיין קשה: הגמרא לא אמרה "חדשות". למה אפוא הדגישו תלמידי החכמים דווקא את החדשות? הרי אם ההבטחה של חז"ל היא על ההליכה, הליכה במקום ישן שווה בדיוק כמו במקום חדש.

התשובה היא שההליכה במקום חדש אינה באה לקיים את מה שבגמרא, אלא דבר אחר: חיבת הארץ. יש לנו מצווה לחבב את ארץ ישראל, ודבר חדש מעורר חיבה. כשאדם בא למקום שאינו מכיר, הכול נראה לו יפה. הוא מתפעל, מתרגש, מתבונן. ומתוך ההתפעלות הזאת הוא אוהב את הארץ יותר ומתחבר אליה.

וזה כמו שמובא ברש"י, שדברי התורה צריכים להיות בעיני האדם כחדשים, כאילו היום ניתנו. דבר ישן כבר אינו מרגש. דבר חדש מעורר אהבה.

וזה נכון גם במי שגר בארץ כל חייו. העיניים מתרגלות, והמראה הנפלא נעשה רגיל. דווקא המקום החדש מחזיר לאדם את הרעננות, ומזכיר לו מחדש באיזו ארץ נפלאה הוא זוכה לחיות.

ולכן, כשאדם יוצא לטייל, טוב שיחשוב בליבו: אני הולך בשביל מצוות חיבת הארץ. אני הולך לראות מקום חדש, כדי לאהוב את ארצו של הקדוש ברוך הוא אהבה חדשה.

דבר חדש מעורר חיבה, ולכן ההליכה במקום חדש מקיימת את חיבת הארץ.

פרק ד · מצוות חיבת הארץ

🔗 ידבקו מטות בני ישראל

מאיפה אנחנו יודעים שיש מצווה לחבב את הארץ? אחד המקורות נמצא בפרשת מסעי. על הנחלות כתוב: "כִּי אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". לא כתוב "יגורו" ולא "ישכנו", אלא "ידבקו".

הלשון הזאת מופיעה במקומות מיוחדים. "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" – על הקשר בין איש לאשתו. "וּבוֹ תִדְבָּק" – על הקשר בין האדם לבורא עולם. מה ההבדל בין אהבה לדבקות? אהבה יכולה להיות של רגע. אדם יושב בשיעור, מתרגש ואוהב את כולם, ואחרי השיעור הולך לרכב וכבר שכח. דבקות היא קשר בלי הפסקה: לא היום כן ומחר לא, אלא תמיד.

כך צריך להיות הקשר של עם ישראל לארץ. לא רגש שעולה בטיול ויורד כשחוזרים הביתה, אלא קשר תמידי, כמו בין איש לאשתו, כמו בין האדם לבוראו.

בשיעור הוזכרה גם תשובה של בעל "בן איש חי", שנדפסה בספרו "תורה לשמה", על המצווה ללכת בארץ ישראל. הרב המליץ בחום שכל אחד יקרא אותה, כי דבריו שם מרתקים, והוא מדגיש בהם את הכוונה: ללכת כדי לאהוב את ארץ ישראל.

הקשר לארץ ישראל צריך להיות דבקות קבועה, ולא אהבה של רגע.

פרק ד · מצוות חיבת הארץ

💋 מנשקין את אבניה

דבר מופלא הובא מן הרמב"ם. בכל ספר משנה תורה, החיבור שמקיף את כל התורה כולה, אין מקום שבו נאמר שיש לנשק דבר כלשהו. כך העיר הרב. אפילו נשיקת ספר התורה, שכולנו נוהגים בה, באה ממנהג ישראל ולא מדברי הרמב"ם.

ובכל זאת יש מקום אחד. בהלכות מלכים כותב הרמב"ם שגדולי החכמים היו מנשקים את תחומי ארץ ישראל, ומנשקים את אבניה, ומתגלגלים בעפרה. וכן הוא אומר: "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ".

למה מנשקים את הגבולות? כמו שאדם נפרד מאביו ומאמו לפני דרך ארוכה ומחבק אותם, או חוזר אחרי זמן ומנשק אותם. הנשיקה היא רגש של פרידה ושל פגישה. כשהגיעו לגבול הארץ, ביציאה או בכניסה, ביטאו את האהבה בנשיקה.

ארץ ישראל היא כביכול כמו בת זוגו של עם ישראל. ולכן זו הנשיקה היחידה שבאה בדברי הרמב"ם. כמה גדולה צריכה להיות חיבת הארץ, אם גדולי החכמים התגלגלו בעפרה!

הדבר היחיד שמוזכר ברמב"ם כראוי לנשיקה הוא ארץ ישראל.

פרק ד · מצוות חיבת הארץ

🌅 הגאולה תלויה בחיבת הארץ

בספר הכוזרי נאמר שגאולתנו תלויה בחיבת הארץ. ובפירושו לתהילים כתב רבי משה דוד ואלי, חברו של הרמח"ל, דברים חזקים על חטא המרגלים: "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה". העוון הזה חמור מאוד, כי הוא פוגם ביסוד האמונה. ממנו נמשכה אריכות הגלות, עד שהבנים יתקנו את חטא האבות ויבואו לחשוק בארץ חשק גדול.

וכך הוא מפרש את הפסוק שאנו אומרים בכל יום: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד". ומה הסימן שבא המועד? הפסוק שאחריו: "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ".

שימו לב ללשון: "עת לחננה" ו"עפרה יחוננו". כשעם ישראל עצמו יחונן את הארץ, ירחם עליה, יאהב אותה, ישתוקק אליה, אז גם הקדוש ברוך הוא ירחם עליה. מידה כנגד מידה.

כמה מעלה עצומה יש באהבת ארץ ישראל כראוי! היא יכולה לגרום שהקדוש ברוך הוא ירחם עלינו ויביא את הגאולה.

כמו שמאיסת הארץ האריכה את הגלות, כך חיבת הארץ מקרבת את הגאולה – מידה כנגד מידה.

פרק ד · מצוות חיבת הארץ

🏔️ אין לך מצווה גדולה מזו

בעל הספר "טבור הארץ", שהיה שנים רבות מרבני טבריה, כתב משפט מדהים. הרב לא נזכר באותו רגע בשמו, אבל את דבריו קרא: אין לך מצווה גדולה מזו, לחבב את הארץ שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא חפץ ביקרה ודורש אותה תמיד, כמו שכתוב "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ". ובזכות זה נבוא במהרה אל המנוחה ואל הנחלה.

הוא אינו כותב "זו מצווה", אלא "אין לך מצווה גדולה מזו". הקדוש ברוך הוא עצמו חפץ בארץ, ומי שמחבב אותה מחבב את מה שהקדוש ברוך הוא אוהב.

וחיבת הארץ אינה רק רגש בלב. היא יכולה להתבטא גם במעשים קטנים של כל יום. הרב הביא דוגמה פשוטה: מי שמציעים לו יין מחוץ לארץ, יכול לבחור דווקא ביין מיקב בארץ, גם אם הדבר דורש ממנו מעט טרחה. כשקונים מתוצרת הארץ, מחזקים את הארץ ואת מי שעובד בה. זו דרך פשוטה שבה כל אדם יכול לחבב את ארץ ישראל.

כל פעם שאדם בוחר לסייע לארץ, לבנות בה, לטעת בה, לקנות מפריה, הוא מקיים את חיבת הארץ.

בעל "טבור הארץ" כתב שאין מצווה גדולה מלחבב את הארץ שהקדוש ברוך הוא חפץ ביקרה.

פרק ה · איך מטיילים

📚 כמו אהבת התורה

יש דמיון בין חיבת הארץ לאהבת התורה. גם על התורה יש מצווה לא רק לקיים אותה אלא גם לאהוב אותה. כך דרשו על "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ" – לרבות את התורה.

בעל "אגלי טל" כתב בהקדמה לספרו על אנשים שהיו בזמנו, שטענו שמי שלומד ומחדש ושמח בלימודו, אין זה לימוד לשמה, כי הוא נהנה. לדעתם, לימוד אמיתי הוא קריאה בלי הנאה, כמו אמירת תהילים פשוטה.

והוא כתב שזו טעות חמורה. אדרבה, זה עיקר מצוות לימוד התורה: להיות שש ושמח ומתענג בלימודו. אז דברי התורה נבלעים בדמו. ומתוך שנהנה מדברי התורה, הוא נעשה דבוק בתורה.

וכך גם בארץ ישראל. ההנאה מן הנוף, ההתפעלות מן המקום, השמחה שבטיול, אינן סותרות את המצווה. הן הדרך לקיים אותה. מי שנהנה מן הארץ, נדבק בה. ההנאה עצמה היא הגשר שדרכו האהבה עוברת מן העיניים אל הלב.

כמו שהשמחה בלימוד מחברת את האדם לתורה, כך ההתפעלות מן הארץ מחברת אותו אליה.

פרק ה · איך מטיילים

🗺️ טיול עם תוכן

איך עושים טיול שהוא באמת מצווה? קודם כול, לחשוב לפני היציאה: בשביל מה אני הולך? בשביל לאהוב את ארץ ישראל.

ואחר כך להכין את הטיול. כדאי מאוד לחפש מקומות שקשורים להלכה, למנהגים ולסיפורים: מה היה כאן פעם, איפה ישבו אבותינו, מה נאמר בגמרא על המקום הזה. ר' מרדכי ציון הוציא ספר שלם שמלקט מקורות כאלה על מקומות רבים בארץ, וגם מה מברכים בהם.

למשל, איזו ברכה מברכים כשרואים הרים גדולים, או כשרואים את הים? האם על ים המלח מברכים כמו על הים הגדול? שאלות כאלה הופכות את הטיול ללימוד. ומסופר שבטיול שבו היה רבי חיים קנייבסקי, ראו על פני המים את הירוקה שמכסה אותם, וקראו לו בהתרגשות: בוא מהר, תראה, הנה מה שכתוב במשנה – אין מדליקים בשבת "בירוקה שעל פני המים". פתאום המשנה קמה לחיים מול העיניים.

כך כל מקום בארץ יכול להיות דף גמרא פתוח. מי שמכין את עצמו, יראה בכל אבן תורה.

טיול שמכינים אותו עם מקורות, הלכות וסיפורים הופך למסע של לימוד ואהבה.

פרק ה · איך מטיילים

🌄 גדול תלמוד שמביא לידי מעשה

בשיעור הזה טיילנו בארץ בדרך של לימוד: מ"קום התהלך" של אברהם אבינו, דרך ארבע האמות שבגמרא, אל ארבע האמות החדשות של תלמידי החכמים, ועד לחיבת הארץ שהגאולה תלויה בה.

ולסיכום: מי שבא מחוץ לארץ ומהלך ארבע אמות בארץ ישראל, זוכה במה שהבטיחו חז"ל, ובלבד שילך לשם מצווה. ומי שגר בארץ ויוצא לטייל, יכול לקיים מצווה גדולה של חיבת הארץ, במיוחד כשהוא הולך למקומות חדשים, מתפעל מהם ומתחבר אליהם. ההבדל בין בילוי לבין מצווה הוא הכוונה.

ואמרו חז"ל: גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. הלימוד הזה לא נועד להישאר על הנייר. הוא נועד להוציא אותנו לדרך, בנחת ובשמחה, ללכת בארץ ולאהוב אותה.

יהי רצון שנזכה בקרוב לצאת ולטייל בארץ בפועל, לראות את אבניה ואת עפרה, לחונן אותה ולאהוב אותה, וכמו שכתוב: "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ" – ובזכות זה יקום הקדוש ברוך הוא וירחם על ציון.

הלימוד על הארץ צריך להביא לבסוף לצאת ולהלך בה באהבה.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: ארבע אמות חדשות