📚 כל השיעורים

🍭 אהבת הארץ במעשים

הלכות דיבת הארץ חלק ג: למנוע מראש תרעומת על הארץ, לשבח אותה בכל הזדמנות, ולמה היא הטובה ביותר בשבילנו גם כשיש מקומות יפים ממנה

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · למנוע תרעומת מראש

🛡️ לא רק לא לדבר – גם למנוע

השיעור הזה ממשיך את לימוד הלכות דיבת הארץ, ופותח בסעיף שכותרתו "מניעת עירור דיבה". נאמר שם: לא זו בלבד שאסור להתלונן על תנאי הישיבה בארץ ישראל, אלא מצווה לאדם לכלכל את צעדיו כדי למנוע מצב שיעורר בו או בחבריו תרעומת על תנאי הישיבה בארץ.

שימו לב להבדל. עד עכשיו למדנו איסור: אסור לדבר רעה. כאן מדובר במעלה טובה, בדרגה גבוהה יותר. אדם אוהב את הארץ כל כך, שאינו מסתפק בכך שהוא עצמו לא יוציא דיבה. הוא רוצה שגם אחרים לא יגיעו לזה, ולכן הוא עושה מעשים שמונעים זאת מראש.

המקור הידוע לכך הוא מה שכבר הוזכר בשיעורים הקודמים: רבי אמי ורבי אסי, שהיו עוברים עם תלמידיהם בקיץ ממקום שמש למקום צל, ומן הצל אל השמש, כדי שהתלמידים לא יתרעמו על ישיבת ארץ ישראל.

הם עצמם לא התרעמו. אבל מתוך אהבת הארץ, דאגו שגם אחרים לא יגיעו לכך. זו אהבה שאינה עומדת מן הצד, אלא פועלת.

מעבר לאיסור לדבר רעה על הארץ, יש מעלה גדולה לדאוג מראש שאיש לא יבוא לידי תרעומת עליה.

פרק א · למנוע תרעומת מראש

🛤️ רבי חנינא מתקן את הדרכים

עוד מסופר בגמרא על רבי חנינא, שהיה מתקן את המכשולים שבעירו, מחמת חיבת הארץ שהייתה חביבה עליו. מה הייתה מטרתו? שלא ייצא שם רע על הדרכים של ארץ ישראל.

הוא לא חיכה שמישהו אחר יטפל בכך. כשראה דבר מקולקל או לכלוך בדרך, תיקן וניקה בעצמו. והסיבה מובנת: כשאנשים רואים מקום מלוכלך, הם מתחילים להתלונן: למה עושים כאן ככה? איזו צורה יש לזה? ומשם הדרך קצרה לדיבור רע על הארץ כולה.

המשל שהובא בשיעור: כמו אדם שנכנס לבית כנסת מפואר, ורואה על הרצפה משהו מכוער. הוא יכול לקרוא למנקה, אבל המנקה עוד לא הגיע. מה יעשה? אם הוא אוהב את בית הכנסת, הוא מנקה בעצמו. לא נעים שבית כנסת יפה ייראה כך.

וכך גם בארץ ישראל. מי שאוהב אותה, אינו מחכה. הוא דואג בעצמו שתהיה יפה ונקייה.

רבי חנינא תיקן את מכשולי העיר כדי שלא יוציאו שם רע על דרכי הארץ.

פרק א · למנוע תרעומת מראש

🧹 ניקיון הרחובות כמצווה

מכאן למדנו שיש מצווה לשמור על ניקיון הדרכים והרחובות בארץ ישראל. הובא שבמקום מסוים הושקעו משאבים רבים בחינוך לשמירה על הניקיון, ומישהו חיפש מקור תורני לכך: מניין שיש חובה לדאוג שהארץ תהיה יפה? ואחת התשובות היא מעשה רבי חנינא.

ועוד מסופר על אחד מגדולי המוסר מישיבת סלבודקה. כשהגיע לארץ ישראל, היה הולך בדרך ומרים בקבוקים ופסולת. אנשים היו בטוחים שהוא עושה זאת כדי שאיש לא ייתקל וייפגע. אבל הוא הסביר: לא. יש מצווה לדאוג לניקיון של ארץ ישראל, כדי שלא יוציאו עליה שם רע.

הרב סיפר שראה פעם רב אחד חוזר מתפילת ותיקין, בשעה מוקדמת שאיש אינו רואה אותו, ומרים בקבוקים מן הדרך. כששאל אותו, השיב שיש לו בזה שתי מטרות. האחת – ניקיון ארץ ישראל. והשנייה – שהוא מעביר את הבקבוקים למחזור, כדי שלא ילך לאיבוד דבר שאפשר להשתמש בו.

השמירה על ניקיון הדרכים בארץ ישראל יש לה מקור: מעשה רבי חנינא.

פרק א · למנוע תרעומת מראש

🧭 גזרה שהצילה חיים

בתוך הסיפור על איש המוסר מסלבודקה, הרב הוסיף הערה על הרקע: מדוע עברה הישיבה מליטא לארץ ישראל, לחברון? אחת הסיבות הייתה שבאותה תקופה התחילו השלטונות באזור לגייס את בני הישיבות לצבא. הגזרה הזאת הביאה את הישיבה לארץ.

ובהקשר זה הובא מה שסיפר הרב שטינמן זכר צדיק לברכה על עצמו. בצעירותו למד בבריסק, והגיעה גזרת הגיוס. הוא ניסה להשתחרר ולא הצליח. בסופו של דבר השיג מכתב מישיבה בשווייץ שמבקשת אותו כמלמד, וכך קיבל אישור כניסה ונסע לשם.

בהתחלה היה עצוב מאוד. הוא עזב את כל חבריו ואת מקום תורתו, ונשאר לבדו במקום זר. אבל לימים אמר: הדבר שנראה הרע ביותר נעשה הטוב ביותר. מכל החברים שנשארו, כמעט לא שרד איש בשואה. גזרת הגיוס הזאת הצילה את חיי.

יש בזה לימוד גם לענייננו: גם כשקשה, וגם כשנראה שהמציאות רעה, לא תמיד אנחנו רואים את התמונה כולה. מי שמתרגל לחפש את הטוב, מגלה לא פעם שהוא היה שם כל הזמן.

לפעמים הדבר שנראה הרע ביותר מתגלה בדיעבד כהצלה.

פרק א · למנוע תרעומת מראש

♻️ לא לזרוק מה שאחרים צריכים

המטרה השנייה של אותו רב מבוססת על יסוד חשוב. חז"ל לימדו שלא ישפוך אדם את מי בורו בשעה שאחרים צריכים להם. מכאן שיש מצווה לאדם, כשיש בידו דבר שיכול להועיל לאחרים, לא לזרוק אותו לפח, אלא לדאוג שיגיע למי שצריך.

הדוגמאות פשוטות: יש לאדם בגדים שאינו צריך עוד. קל יותר לזרוק אותם. אבל המצווה היא לקחת אותם ולתרום, כדי שאחרים ייהנו מהם. יש לו מקרר ישן שעוד עובד? שיחפש גמ"ח שמתעסק בחפצים יד שנייה, ויעביר אליו.

ואפילו אם אדם מרוויח הרבה כסף בשעה, ונראה לו שהזמן שלו יקר מכדי לנסוע ולמסור את הבגדים – אין זה פוטר אותו. המצווה אינה נמדדת בכדאיות כלכלית.

הרב העיר שבבקבוקים שמוצאים בדרך זה אינו בדיוק אותו דבר. אין חובה לאסוף בקבוקים מן הרחוב. החובה היא שלא להשליך בעצמך דבר שיש למי לתת אותו. אבל מי שעושה את שניהם יחד, ניקיון הארץ ותועלת לאחרים, זוכה בשתי מצוות בבת אחת.

מצווה לאדם שלא להשליך דבר שאחרים יכולים להשתמש בו.

פרק ב · נוחות שהיא מצווה

❄️ מצווה לקנות מזגן

מכאן הגיעה הלכה שנשמעת מפתיעה מאוד. יש הלומדים ממעשה רבי אמי ורבי אסי שיש מצווה לקנות ולהפעיל מזגן בעונת הקיץ, כדי שלא יתרעמו אנשים על החום בארץ ישראל.

כמה פעמים שומעים אנשים אומרים: כמה חם היום! מי שמתקין מזגן, מונע את התלונה הזאת מראש. כמו שרבי אמי ורבי אסי עברו לצל, כך המזגן הוא הצל של ימינו.

ויותר מזה נאמר בחוברת שנלמדה: כשחם לנו בקיץ ואנו מפעילים את המזגן, או כשקר לנו בחורף ואנו לובשים מעיל ומדליקים תנור, כדאי לכוון שאנחנו עושים זאת כדי שיהיה לנו טוב ונעים בארץ ישראל. ובכך נקיים מצווה.

כלומר, אותה פעולה פשוטה בדיוק, ללחוץ על כפתור המזגן, יכולה להיות פעולה של נוחות בלבד, ויכולה להיות מצווה. ההבדל הוא בכוונה. לפני שמדליקים, אפשר לומר בלב: אני מדליק כדי שלא תצא מפי תרעומת על ישיבת ארץ ישראל, וכדי שאהנה מן הישיבה בה.

יש הלומדים ממעשה רבי אמי ורבי אסי שיש מצווה להתקין מזגן בקיץ, כדי שלא יתרעמו על החום בארץ.

פרק ב · נוחות שהיא מצווה

💡 החשבון שמוחזר

באותה חוברת הובא רעיון נוסף, בחיוך אך גם ברצינות: ייתכן שאם נדליק את המזגן לשם המצווה הזאת, כדי שלא להתרעם על ישיבת ארץ ישראל, יחזיר לנו הקדוש ברוך הוא את הוצאות החשמל.

הרעיון נשען על דעת הראשונים שהקדוש ברוך הוא מחזיר לאדם את ההוצאות הכספיות שהוציא עבור מצוות. ממילא, אם הפעלת המזגן היא מצווה, גם ההוצאה עליה נכללת בכך.

המשתתפים בשיעור צחקו שכדאי לפרסם זאת לחברת החשמל. אבל הנקודה עמוקה: כל דבר שאדם עושה בעולם הזה יכול להתעלות ולהיעשות מצווה, אם רק מכוונים אותו נכון.

ועוד הובא שאחד הראשונים סובר שיש מצווה לאדם ליהנות מישיבת ארץ ישראל, שיהיה לו תענוג לגור בה. הדבר דומה לסוכה: יש מצווה לשבת בסוכה, ולכן אדם מביא אליה דברים שיהיה לו נעים לשבת בה. כך גם בארץ. הנאה מן הישיבה בארץ אינה סתירה לעבודת ה' – היא חלק ממנה.

מי שמפעיל מזגן לשם מצווה, אולי יחזיר לו הקדוש ברוך הוא את הוצאות החשמל.

פרק ב · נוחות שהיא מצווה

🏢 הסורגים של הבניין

עוד הלכה מעניינת, מתוך מעשה שהיה. בבניין אחד התקינו רוב השכנים סורגים יפים ואחידים לחלונות, כדי שלא לכער את הבניין. בא שכן אחד וטען שהסורגים האלה יקרים מיותר, ושהוא רוצה להתקין סורגים פשוטים וזולים, בחצי מחיר.

השכנים אמרו לו: זה יכער את הבניין. ובאו לשאול רב. והרב פסק: אם הבניין בארץ ישראל, בוודאי אסור, כיוון שיש מקום לחשוש שיוציאו לעז על הבניינים בארץ ישראל שאינם יפים.

מכאן גם להלכה רחבה יותר. כשבבניין יש ויכוח, למשל על גדר חיה בחצר או על טיפוח הגינה, ושכן חדש אומר: מי צריך את זה? – יש לבדוק שני דברים. האחד, האם הבניין בארץ ישראל, שאז יש מצווה לדאוג ליופי. השני, האם זה המנהג הרווח, הדבר הרגיל שעושים במקום.

אם שני התנאים מתקיימים, יכולים הדיירים לחייב את השכן להשתתף בהוצאות. יופיה של הארץ אינו רק עניין של טעם אישי. יש בו צד של מצווה.

בארץ ישראל יש לדאוג גם למראה הבניינים, ומותר לדיירים לחייב שכן להשתתף ביופי המקובל.

פרק ג · המצווה לשבח

🎶 מידה טובה מרובה

מכאן עבר השיעור למצוות עשה: לדבר על הארץ בשמחה ובשבח. חטא המרגלים עלה על כל החטאים, ואפילו בחטא העגל לא נענשו כמו בחטא המרגלים. ומידה טובה מרובה ממידת פורענות.

אם על דיבור רע על הארץ העונש היה כל כך חמור, קל וחומר שעל דיבור טוב עליה השכר גדול שבעתיים. ומכאן נלמד שמצווה גדולה לספר בשבחה ובטובה של ארץ ישראל, שעל ידי זה תתעורר אהבתה.

כמו שיש איסור דיבת הארץ, כך יש מצווה לדבר תמיד על ארץ ישראל כמה היא טובה. ובכל פעם שמזכירים את ארץ ישראל, מצווה להזכיר את שבחה.

וכך כתב האבודרהם, מן הראשונים: אנו צריכים לספר בשבח הארץ, כדי שישתוקקו אליה הנפשות. הדיבור הטוב אינו רק תיקון לחטא, הוא כלי שמעורר געגועים ואהבה בלב השומעים.

כמו שיש איסור לדבר רעה על הארץ, כך יש מצווה גדולה לספר בשבחה.

פרק ג · המצווה לשבח

🍞 ארץ חמדה טובה ורחבה

ראיה יפה לכך הובאה מדברי המאירי. בתורה נאמר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ". לכאורה די לומר "על הארץ הטובה". ואנחנו אומרים בברכת המזון: "נוֹדֶה לְּךָ... עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה". הוספנו "חמדה" והוספנו "רחבה".

ונאמר שכל מי שלא אמר "ארץ חמדה טובה ורחבה" בברכת הארץ, לא יצא ידי חובתו. מדוע זו חובה כל כך? איפה כתוב בתורה שצריך לומר זאת?

מסביר המאירי: הואיל והזכיר את הארץ, ראוי לו להזכיר בשבחה. והשבח הראשון שיצא מפי הקדוש ברוך הוא על הארץ היה בנוסח זה, כשאמר למשה בסנה: "וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה".

כך הזכיר ה' את הארץ, ולכן גם אנחנו, כשאנו מזכירים אותה, מוסיפים בשבחה. כמו שכשמזכירים רב גדול מוסיפים מיד ברכה – שיחיה לאורך ימים טובים – כך מי שמזכיר את ארץ ישראל, ראוי לו מיד לשבח אותה: מקום נפלא, אנשים טובים רבים גרים בו.

בברכת המזון מוסיפים "חמדה" ו"רחבה", כי מי שמזכיר את הארץ צריך לשבח אותה.

פרק ג · המצווה לשבח

🏙️ וראה בטוב ירושלים

בקונטרס שנלמד הובא שהגאון הצדיק רבי יוסף חיים זוננפלד, רבה של ירושלים בזמנו, היה רגיל לומר תמיד את הפסוק משיר המעלות: "וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ".

כוונתו הייתה, כפי שתורגם מדבריו ביידיש: לעולם צריך לראות רק את הטוב של ירושלים ושל ארץ ישראל, ולהיזהר מאוד שלא להיות חס ושלום מרגל. והוא הוסיף טענה חזקה: המרגלים נענשו על דיבורם על הארץ בזמן שלא היה בה אף יהודי. על אחת כמה וכמה היום, כשיש בה קיבוץ גדול של יהודים.

מכאן הדרכה מעשית: בכל מקום שאתה נמצא, ספר טוב על ארץ ישראל. חפש תמיד איך להוסיף מילה טובה: האוויר טוב, האנשים טובים. חזרת מירושלים? ספר כמה נפלא היה שם.

אין צורך לחפש את מה שאינו טוב. אדרבה, צריך לאמן את העין לראות את הטוב, ואת הלשון לספר עליו. מי שעושה כך, מקיים בכל שיחה את "וראה בטוב ירושלים".

רבי יוסף חיים זוננפלד היה מרגיל עצמו לומר: "וראה בטוב ירושלים" – לעולם לראות רק את הטוב.

פרק ג · המצווה לשבח

🕍 ברכה על בית כנסת שנבנה

לראות את הטוב אינו רק עניין של הסתכלות. לפעמים יש בו אפילו ברכה. הרב הזכיר את ההלכה שנלמדה כבר בחוברת: מי שרואה בתי ישראל בישובם, ובית כנסת שנחרב ונבנה מחדש, מברך "בָּרוּךְ... מַצִּיב גְּבוּל אַלְמָנָה".

הברכה הזאת אינה נאמרת על כל מקום בכל רגע. מברכים אותה כשרואים את המקום אחרי שלושים יום שלא ראו אותו. והרב סיפר בקצרה שזכה, בסייעתא דשמיא, להגיע לבית כנסת שנבנה מחדש בעיר העתיקה בירושלים בדיוק אחרי שלושים יום מן הפעם הקודמת, וכך לברך שוב את הברכה.

ובאותו מקום בונים ומשקמים עוד בתי כנסת. כל מי שמגיע לשם יכול לברך.

הנקודה היא שמי שמחפש את הטוב בארץ, מוצא אותו בכל פינה: בבתים שנבנים, בבתי הכנסת שקמים מחורבנם, בשכונות שמתמלאות. ומי שמוצא, אינו רק מספר – הוא גם מברך ומודה.

אפילו ברכה מיוחדת יש למי שרואה בתי ישראל ובתי כנסת שנבנו מחדש.

פרק ד · השאלה הגדולה

❓ האם התורה רוצה שנהיה עיוורים?

בשיעור נשאלה שאלה שצריכה הבנה רבה, ורבים שואלים אותה. אם אדם ממציא דברי שקר על הארץ, מובן שיש איסור. אבל מה אם הוא אומר אמת? האם רוצה התורה שנהיה עיוורים?

הרי במציאות של היום יש מקומות יפים מארץ ישראל. הרי החרמון יפה מאוד, אבל יש בעולם הרים גבוהים ומרשימים יותר. המפל הגדול ביותר בארץ, כמה שיהיה גדול, אינו משתווה למפלים עצומים שיש בעולם. גם מזג האוויר: יש מקומות בארץ שהאוויר בהם נעים מאוד, ובלילות הקיץ צריך שם סוודר. נחמד מאוד. אבל קשה לומר שזה המקום הנעים ביותר בעולם.

אם כן, מה האיסור? אדם רואה מקום טוב ואומר עליו שהוא טוב. הוא אינו משקר. למה זה נחשב לדיבה על ארץ ישראל?

הרב הודה שזו קושיה גדולה, ואמר שישמח לשמוע תירוצים נוספים. אבל הביא תירוץ אחד שראה, ושלדעתו הוא הפשוט והעמוק ביותר. הוא מתחיל בנבואת ישעיהו.

וכדאי לשים לב שהשאלה עצמה מלמדת משהו. מי ששואל אותה מניח שאהבה צריכה להיות תלויה בעובדות: אם המקום יפה – אוהבים, ואם יש יפה ממנו – אוהבים פחות. התירוץ שיובא מיד מערער בדיוק על ההנחה הזאת, ומראה שיש אהבה מסוג אחר לגמרי, שאינה נמדדת בהשוואות.

קושיה גדולה: אם באמת יש מקומות יפים יותר מארץ ישראל, מה האיסור לומר זאת?

פרק ד · השאלה הגדולה

💍 "וארצך תבעל"

נאמר בישעיהו: "לֹא יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה כִּי חָפֵץ ה' בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל".

הנביא ממשיל את הקשר בין העם לארצו לקשר של נישואים. ארץ ישראל נקראת כביכול כלה, ועם ישראל הוא החתן. עם ישראל מתחתן עם ארץ ישראל.

ומה נאמר על המרגלים, כשדיברו רע על הארץ? "וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה". למה "זנות"? כי מי שמדבר רע על הארץ, דומה כביכול לאדם שיש לו אישה, והוא פונה אל אחרת.

הרב הזכיר בקצרה את הסיפור הידוע על רבי שלמה קרליבך, שהגיע לחנוכת יישוב חדש בשומרון ואמר שם שהוא בא לערוך חופה וקידושין. ובסוף הלילה עמד בדבריו: הוא העמיד עשרה אנשים במעגל כמו טבעת, ופרס חופה מעל אדמת הארץ, כדי לומר שעם ישראל מתקדש לארצו. ולא היה בזה שקר, כי הפסוק עצמו אומר שעם ישראל מתחתן עם ארץ ישראל.

הנביא משווה את הקשר בין עם ישראל לארצו לקשר של נישואים.

פרק ד · השאלה הגדולה

🍇 הפירות הם הילדים

הרב הוסיף שמכאן גם מובנת השמחה של ט"ו בשבט. אם עם ישראל הוא החתן והאדמה היא הכלה, אז הפירות הם כביכול הילדים. ט"ו בשבט הוא החגיגה על כך שהארץ מוציאה פירות, סימן שהקשר חי ופורה.

ומכאן מובן גם סימן הגאולה שבדברי חז"ל. בגמרא במסכת מגילה מוסבר סדר הברכות בתפילת שמונה עשרה, ומדוע ברכת השנים באה לפני "תקע בשופר גדול לחרותנו": כשתראה את השנים מבורכות, דע שהגיע זמן הגאולה. ומה הקשר? אם יש ילדים, סימן שאבא ואמא התחתנו. אם הארץ נותנת את פירותיה, סימן שעם ישראל חזר והתחבר אליה.

וכך רואים במציאות. כל זמן שעם ישראל לא היה כאן, ניסו רבים להפריח את הארץ, ולא הצליחו. היו בה ביצות ומחלות ושממה. וכשהחליט הקדוש ברוך הוא להחזיר את עם ישראל, הארץ התחילה לפרוח.

היום, כשנכנסים לחנות, כמעט כל הפירות והירקות הם תוצרת הארץ. מעט מדינות בעולם מצליחות לגדל בעצמן כמעט הכל. ארץ מבורכת.

כשהארץ נותנת את פירותיה, זה סימן שהחתן חזר אל הכלה – והגאולה קרובה.

פרק ה · הטובה ביותר בשבילנו

❤️ אהבה שאינה תלויה בדבר

ועכשיו חזרה לשאלה: אם במציאות ארץ ישראל עדיין אינה המקום היפה ביותר, למה אסור לומר זאת? התשובה עולה מן המשל של הנישואים.

כשאוהבים מישהו אהבה שאינה תלויה בדבר, גם אם האישה אינה היפה ביותר באופן אובייקטיבי, הרי בעיני בעלה היא היפה מכולן. כי קשר האהבה הוא פנימי, עצמותי ונשמתי, ואינו תלוי במראה חיצוני. אדם אוהב את אשתו ומרגיש שהיא הטובה והיפה ביותר. לא משום שבמדידה כלשהי היא כזאת, אלא משום שבשבילו היא כזאת.

וכך כתב ספר החינוך על המצווה שחתן נשאר שנה ראשונה עם אשתו לשמח אותה: כדי להרגיל את הטבע עמה ולהדביק את הרצון בה, עד שכל מעשה אישה אחרת יהיה זר בעיניו. כי כל טבע מבקש ואוהב את מה שהוא רגיל בו.

וכן אמרו חז"ל ששלושה חינות הם, ואחד מהם חן המקום על יושביו. אדם מתרגל למקום, ומתוך כך אוהב אותו. כך גם בארץ: גם אם יש ארצות יפות ממנה מבחינה חיצונית, בשבילנו היא היפה מכולן, כי הקשר אליה הוא רוחני ואינו תלוי ביופי. ואם איננו מרגישים כך, סימן שעדיין איננו מחוברים אליה כראוי.

גם אם אישה אינה היפה ביותר באופן אובייקטיבי, בעיני בעלה האוהב היא היפה מכולן.

פרק ה · הטובה ביותר בשבילנו

🌱 המקום שבו עם ישראל פורח

הקדוש ברוך הוא ציווה לנו לאהוב את הארץ, משום שזה המקום המתאים ביותר בשבילנו לפרוח, בגשמיות וברוחניות. ורואים זאת במציאות.

כל זמן שעם ישראל היה בגלות, הוא לא פרח. שוב ושוב קמו עליו והרגו בו. הוא היה מבוזה בעיני העולם. ולעומת זאת היום, בארץ ישראל, רבים בעולם מעריכים את מדינת ישראל, גם מי שאינו מבין דבר בתורה. בשיעור הוזכרו המצאות טכנולוגיות רבות שמקורן כאן, כמו מערכות בטיחות ברכבים, חיסכון מים ומחזור מים בארץ שהמים בה מועטים, ורפת שתנובת החלב בה מן הגבוהות בעולם. ארץ זבת חלב ודבש.

ועוד: בכל מקום בעולם שבו יהודים נמצאים, מספרם הולך ויורד בגלל ההתבוללות. ובארץ ישראל, פלא פלאים, ההתבוללות נמוכה מאוד. בורא עולם שומר כאן על עם ישראל.

וגם בכשרות רואים זאת. בארץ, רוב התושבים, גם מי שאינם שומרי מצוות, אוכלים בדרך כלל כשר, כי כמעט כל המוצרים כשרים. בחוץ לארץ, להשיג אוכל כשר דורש מאמץ רב. כך הארץ עצמה מקדשת את יושביה.

רואים במציאות שבארץ ישראל עם ישראל פורח בגשמיות וברוחניות.

פרק ה · הטובה ביותר בשבילנו

🏡 "זו הארץ שלי"

כשאדם מתבונן בכל זה, הוא מבין: זה המקום הטוב ביותר בשבילי. גם אם יש בו דברים שאינם מושלמים, זה המקום שלי. כמו שאדם אוהב את אשתו ואינו הולך לחפש אם יש אישה יפה ממנה. זו האישה הטובה בשבילי, איתה אני חי, ואחרות אינן מעניינות אותי.

וכך מצווה התורה: אהוב את ארץ ישראל, ראה את הדברים היפים שבה, והאמן שהיא הטובה ביותר בשבילך. ומי שאוהב דבר, אינו רוצה לראות דברים אחרים.

הרב הציע לדמיין: אורח נכנס לביתך ומתחיל לספר כמה נשים יפות יותר מאשתך. מה תעשה? תוציא אותו מן הבית. ואם יאמר לך: אבל זו אמת! – תענה: מה מעניין אותי אם זו אמת או לא? זו האישה הטובה ביותר בשבילי. מה אתה מספר לי?

כך צריך אדם להרגיש כשמישהו מתחיל לספר לו שיש ארץ יפה יותר. זו הארץ שלי. איתה התחתנתי. לא מעניין אותי שיש מקום פורח יותר, או מקום שבו עומדים בתור בסדר יותר. זה המקום הטוב ביותר בשבילי. וזה, לדברי הרב, התירוץ הפשוט ביותר לקושיה הגדולה.

אדם שאוהב אינו מוכן אפילו לשמוע השוואות; כך צריך להרגיש כלפי ארץ ישראל.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: אהבת הארץ במעשים