📚 כל השיעורים

🍭 מדינה יהודית בעיני התורה

האם יש מצווה במדינה יהודית בארץ ישראל? שיטות הגדולים: אמצעי בלבד, יישוב הארץ וירושתה, "ממלכת כהנים וגוי קדוש", התחלת הגאולה וקידוש השם – והנפקא מינות למעשה

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · ההכרזה והשאלה

📜 סיכון שקשה לדמיין

השיעור נמסר סמוך ליום שבו הוכרזה המדינה, בחודש אייר, ועסק בשאלה: איך אנו מבינים, על פי התורה, את קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל?

מי שמכיר את ההיסטוריה יודע שההכרזה הייתה סיכון שקשה לדמיין. מדינות גדולות התנגדו. היו שאמרו בפירוש שהיהודים הולכים להתאבד: אין להם צבא מסודר, כמעט אין להם נשק, והם מוקפים מכל עבר באויבים רבים. ובדיונים האחרונים לפני ההכרזה, בפורום המצומצם שקיבל את ההחלטה, היה רוב קטן מאוד.

ובכל זאת ההכרזה יצאה לפועל, והמדינה קמה ועמדה. ומכאן השאלה: האם זה רק מאורע היסטורי, או שיש בו גם ערך תורני? האם יש מצווה במדינה, ואם כן – איזו? ומה זה משנה לנו בחיים המעשיים?

ההכרזה על המדינה הייתה הימור עצום, והתקבלה ברוב קטן מאוד בדיונים שלפניה.

פרק א · ההכרזה והשאלה

❓ "בארץ ישראל קם העם היהודי"

מגילת העצמאות נפתחת במשפט: "בארץ ישראל קם העם היהודי". והרב שאל: מה פירוש? הרי העם היהודי קם הרבה קודם. לפי התורה, נעשינו לעם ביציאת מצרים ובמתן תורה, במדבר, עוד לפני שנכנסנו לארץ.

המשתתפים הציעו כמה כיוונים: אולי הכוונה לברית עם אברהם, אולי לכניסה לארץ בימי יהושע. ההבנה שעולה מן השיעור היא שהשאלה עצמה חושפת נקודה עמוקה: יש הבדל בין עם שיש לו תורה ואמונה, לבין עם שחי חיים לאומיים שלמים בארצו. ובזה בדיוק עוסק השיעור – האם התורה רוצה רק את הראשון, או גם את השני.

עוד פרט מעניין: הקלף שעליו חתמו ביום ההכרזה היה ריק, והטקסט נכתב עליו אחר כך. גם זה מבטא משהו מן החיפזון והסיכון של אותה שעה, שבה ההחלטה נפלה לפני שהכול היה מוכן ומסודר.

השיעור מבקש לברר כמה שאלות. האם יש מצווה בהקמת מדינה יהודית? אם כן, איזו מצווה, ולפי אילו שיטות? ומה ההבדל בין השיטות להלכה ולמעשה?

ויש עוד שאלה כואבת: למה דווקא אנשים שאינם שומרי תורה הם שהקימו את המדינה בפועל? למה שומרי התורה לא היו בראש? גם על זה ננסה לחשוב.

הרב בחר להתחיל דווקא בשיטות שאינן רואות במדינה מצווה, כדי להבין טוב יותר את השיטות החיוביות. רק כשמבינים את כל הצדדים, אפשר לראות מה בדיוק מחדשת כל שיטה.

המשפט הראשון במגילת העצמאות מעורר שאלה: הרי העם היהודי קם הרבה לפני כן.

פרק ב · המדינה כאמצעי

🔧 הרש"ר הירש – אמצעי לתורה

השיטה הראשונה מובאת בשם רבי שמשון רפאל הירש. לפי דבריו, התורה ומילוי רצון ה' הם יסוד חיי העם היהודי. הארץ והממלכה הן אמצעים הדרושים לקיום מצוות התורה.

כלומר, אין הוא חולק על כך שהארץ חשובה. בלי ארץ, איך יקיימו את המצוות התלויות בה? ואם יגרשו את היהודים, איך יחיו? אבל לפי שיטה זו, המדינה עצמה אינה מצווה. היא אמצעי. ואם היה אמצעי אחר, שמאפשר לקיים את התורה באותה מידה, לא הייתה בכך בעיה עקרונית.

הרב העיר שלפי הבנה זו, ייתכן שאילו היה אפשר לקיים את כל התורה בארץ תחת שלטון זר ידידותי, לא היה בכך חיסרון מהותי. והשאלה הזו יכולה לעלות גם למעשה, בשאלה מי שולט בחלקים מסוימים של הארץ.

שיטה נוספת מובאת בשם הרב יוסף דב סולובייצ'יק. הוא ראה במדינה חלק מן הברית עם אברהם, ומגורלו המשותף של העם היהודי. אבל ערכה, לפי הבנה זו, תלוי בדרכה.

אם המדינה מעבירה את המסורת היהודית, ומאפשרת לעם לחיות חיי תורה, יש בה מצווה גדולה. ואם תהפוך לממלכה שאין בה תורה וקדושה, לא יהיה בה ערך שמצדיק את כל ההשקעה. גם כאן, המדינה היא אמצעי, אם כי אמצעי חשוב מאוד.

שתי השיטות האלה אינן שוללות את המדינה. הן רק אינן רואות בה ערך עצמי. ועכשיו נעבור לשיטות הפוסקים שכן ראו בה מצווה, ולפעמים יותר ממצווה אחת.

לפי שיטה אחת, הארץ והממלכה הן אמצעים לקיום התורה, ואין בהן ערך בפני עצמן.

פרק ב · המדינה כאמצעי

🔍 ההבדל למעשה בין השיטות

כדי להבין את ההבדל בין השיטות, הרב שאל שאלה מעשית: נניח שחלק מארץ ישראל נמצא תחת שלטון זר, אבל השלטון הזר ידידותי, ומאפשר ליהודים לחיות ולקיים מצוות. האם יש בכך בעיה?

לפי השיטות שרואות במדינה אמצעי בלבד, השאלה היא רק שאלה של תועלת: האם זה טוב ליהודים? האם זה בטוח? האם זה מאפשר לקיים את התורה? אם כן, אין בעיה עקרונית.

אבל לפי השיטות שנראה מיד, יש כאן שאלה עקרונית: התורה מצווה שהארץ תהיה בידי ישראל, ושלטון זר על חלק ממנה הוא חיסרון במצווה, גם אם הוא נוח. ההכרעה המעשית בשאלות כאלה מורכבת מאוד, ותלויה בשיקולים רבים, אבל ההבדל בין נקודות המבט ברור.

לפי השיטות שרואות במדינה אמצעי, השאלה מי שולט בחלק מן הארץ היא שאלה של תועלת בלבד.

פרק ג · יישוב הארץ וירושתה

🏡 מצווה על האדם ומצווה על הארץ

השיטה הראשונה שרואה במדינה מצווה, מבססת זאת על מצוות יישוב ארץ ישראל. וכאן צריך להבחין בין שני חלקים במצווה.

חלק אחד הוא מצווה על האדם: לגור בארץ ישראל. כל יהודי מקיים מצווה כשהוא יושב בארץ. וחלק שני הוא מצווה כללית, שהארץ עצמה תהיה מיושבת: שיהיו בה בתים, תשתיות, יישובים, ושלא תעמוד שוממה. בלשון הלומדים: יש כאן חיוב על הגברא, על האדם, ויש חיוב על החפצא, על הארץ.

המצווה השנייה אינה מוטלת רק על מי שגר בארץ. גם מי שגר בחוץ לארץ, יש לו חלק במצווה לדאוג שהארץ תהיה מיושבת, כשהוא תומך ועוזר לבנות אותה.

הרב הביא דוגמה. אדם קונה דירה בעיר גדולה ומיושבת. הוא מקיים מצוות ישיבת הארץ: הוא, היהודי, גר בארץ ישראל. אבל את הארץ עצמה הוא לא יישב יותר. העיר כבר מלאה, והוא מוסיף עוד קומה על בניין קיים.

לעומתו, מי שהולך לגור במקום שעדיין יש בו שטחים ריקים, ומוסיף עוד חלק מיושב לארץ ישראל, מקיים גם את המצווה השנייה: הוא מיישב את הארץ עצמה. לאט לאט, בזכות אנשים כאלה, מתיישבים עוד ועוד חלקים בארץ.

כך גם במקומות שונים ברחבי הארץ, בגליל ובנגב ובכל מקום שבו צריך יישוב. מי שבוחר לגור במקום שבו צריכים אותו, מקיים מצווה גדולה יותר.

יש מצווה לאדם לגור בארץ, ויש מצווה לדאוג שהארץ עצמה תהיה מיושבת.

פרק ג · יישוב הארץ וירושתה

🔑 יישוב שיש בו ריבונות

ויש בזה עוד יסוד. יישוב ארץ ישראל כראוי אינו רק שיהודי גר בארץ, אלא שהארץ תהיה בבעלות יהודית. אם הארץ בידי זרים, היישוב חסר מאוד. אפשר לגרש את היהודים, אפשר להגביל אותם, והם תלויים בחסדי אחרים.

עד כדי כך, שיש מי שסברו, ובהם רבי צדוק הכהן מלובלין, שבזמן הגלות לא הייתה בכלל מצוות יישוב ארץ ישראל במלואה. כי המצווה נוהגת בעיקר כשישראל הם הבעלים על הארץ. לפני כן הייתה זו ארץ קדושה, מקום של קדושה, אבל המצווה עצמה תלויה בריבונות.

לפי שיטה זו, הקמת המדינה אינה רק אמצעי לקיום מצוות. היא עצמה מאפשרת את קיום מצוות יישוב הארץ כפי שהיא צריכה להיות.

יישוב הארץ במלואו פירושו שהארץ תהיה בבעלות ישראל, ויש שסברו שבלי ריבונות אין מצווה כלל.

פרק ג · יישוב הארץ וירושתה

📖 "והורשתם את הארץ"

חלק נוסף של המצווה נלמד מן הפסוק בפרשת מסעי: "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ". הרמב"ן כותב שנצטווינו לרשת את הארץ, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה.

יש כאן שני חלקים. "וישבתם בה" – לשבת בארץ. "והורשתם את הארץ" – שהארץ תהיה בידינו, שאנחנו נהיה הבעלים והריבון בה. לפי הרמב"ן זו מצוות עשה מן התורה, הנוהגת לכל הדורות.

ולכן, לפי שיטה זו, כשמקיימים מדינה יהודית בארץ ישראל, מקיימים מצוות עשה דאורייתא: "והורשתם את הארץ". הרב הדגיש שאין המצווה הזו מחייבת כל צעד בכל עת. ההחלטות המעשיות קשות, ונתונות לשיקול דעת של מי שאחראי על כך. אבל העיקרון הכללי ברור: יש מצווה שהארץ תהיה בידי ישראל.

הרמב"ן מונה מצוות עשה לרשת את הארץ ולא לעזוב אותה ביד אומות אחרות או לשממה.

פרק ד · ממלכת כהנים וגוי קדוש

👑 "ממלכת כהנים וגוי קדוש"

ועכשיו טעם אחר, שעקרונית אינו תלוי דווקא בארץ ישראל. התורה אומרת: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". ה' אינו מבקש שנהיה אוסף של יחידים, שחלקם גרים כאן וחלקם שם. הוא מבקש שנהיה ממלכה, גוי, עם.

יש כאן ממד לאומי וממלכתי בייעוד של עם ישראל. התורה ניתנה לכלל, והיא מניחה צורת חיים של אומה, ולא רק של יחידים. בניגוד לשיטה שראתה בממלכה אמצעי בלבד, כאן רואים שהתורה רוצה שנהיה עם במלוא מובן המילה.

הרב העיר שלפי טעם זה, עקרונית היה עניין להקים עם יהודי מאורגן גם במקום אחר. אבל בפועל אין זה שייך, כי ה' יעזור לנו להיות עם רק בארץ ישראל. העיקרון הוא שעם ישראל צריך להיות עם, והמקום הטבעי לכך הוא ארצו.

ויש בזה חידוש גדול לעומת השיטה הראשונה. לפי השיטה הראשונה, העם הוא אמצעי לתורה. לפי שיטה זו, היות ישראל עם היא עצמה חלק מן התורה, חלק מן הייעוד שה' הטיל עלינו בסיני. התורה אינה רק אוסף מצוות לאדם הפרטי, אלא תוכנית לחיים של אומה שלמה.

התורה מצווה אותנו להיות לא אוסף של יחידים, אלא ממלכה וגוי.

פרק ד · ממלכת כהנים וגוי קדוש

🌾 המצוות התלויות בארץ

יש עוד צד לעניין. חלק גדול מן המצוות שבתורה תלויות בארץ ישראל. תרומות ומעשרות, ערלה, לקט שכחה ופאה, שמיטה ויובל, ביכורים, ועוד מצוות רבות. בחוץ לארץ אין אפשרות לקיים אותן כלל, או שמקיימים אותן רק מדרבנן.

יהודי שחי בחוץ לארץ, גם אם הוא שומר מצוות בהידור, חסר לו חלק גדול מן התורה. הוא אינו יכול להפריש תרומה מן התורה, אינו יכול לקיים שמיטה, אינו יכול להביא ביכורים. ורק בארץ ישראל יכול יהודי לקיים את התורה בשלמותה, או לפחות לקרב אותה לשלמות.

וגם המצוות האלה, רובן נוגעות לעם כולו: שמיטה של כל הארץ, יובל, מתנות כהונה שמחולקות לכל הכהנים. הן מניחות עם שיושב בארצו ועובד את אדמתו.

רואים זאת במצוות רבות. "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ". זו מצוות עשה מן התורה להקים מערכת משפט ומשטרה. ועל מי היא מוטלת? לא על יחיד. היא מוטלת על הציבור, על העם.

וכך גם מצוות רבות אחרות: מינוי מלך, מלחמת מצווה, כיבוש הארץ, מצוות התלויות בארץ, שמיטה ויובל. כולן מניחות שיש עם, שיש מסגרת לאומית, שיש מי שמוסמך לפעול בשם הכלל.

ומכאן שהתורה רוצה שלא נהיה רק דת, אלא עם. דת אפשר לקיים בכל מקום, כמו שבני דתות אחרות פזורים בכל העולם. אבל עם, במובן שהתורה מתכוונת אליו, צריך לחיות יחד, במקום אחד, עם מסגרת משותפת.

חלק גדול מן התורה – תרומות, מעשרות, שמיטה ויובל – אפשר לקיים רק בארץ ישראל.

פרק ד · ממלכת כהנים וגוי קדוש

🗺️ "לעשות כן בקרב הארץ"

משה רבנו אומר: "רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים... לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ". לכאורה תמוה: הרי רוב המצוות הן חובת הגוף, ונוהגות בכל מקום. מה פירוש "לעשות כן בקרב הארץ"?

משמע מכאן שהמצוות נועדו בעיקרן להיעשות על ידי אומה, ואומה שיושבת בארץ ישראל. זה מקומן הטבעי.

והרב קוק כתב: בראשית מטעו של העם הזה נתגלתה השאיפה להקים ציבור אנושי גדול, אשר ישמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. והשאיפה הזו צריכה ציבור שיהיה בעל מדינה וממלכה לאומית, כמו שנאמר: "רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה". כלומר, לפי הרב קוק, התורה עצמה רוצה שנהיה עם בעל מדינה, ולא רק קהילה דתית.

התורה אומרת שהמצוות נועדו להיעשות בקרב הארץ, ומשמע שהן נועדו לעם בארצו.

פרק ד · ממלכת כהנים וגוי קדוש

🪧 "הציבי לך ציונים"

חז"ל דרשו על הפסוק "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים": היו מצוינים במצוות גם בגלות, כדי שכשתחזרו לארץ, לא יהיו עליכם חדשות. וכך מביא רש"י על הפסוק "וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה" בקריאת שמע.

ומכאן יוצא שהמצוות בחוץ לארץ הן במידה מסוימת כמו "ציונים", סימני דרך, כדי שנדע מה לעשות כשנחזור לארצנו. עיקר קיומן הוא בארץ ישראל.

מסופר על רב שדרש בחוץ לארץ על מעלת ארץ ישראל, וניגש אליו אדם ושאל בלגלוג: מה אתה, ציוני? ענה לו: אני ציוני? אני יושב כאן, בארץ ישראל. אתה הוא הציוני. לפי רש"י, כל המצוות שאתה עושה כאן הן "ציונים".

יש בדברים חריפות, אבל גם יסוד: התורה מכוונת את עם ישראל אל ארצו, וכל קיום המצוות שואף לשם.

הרב סיפר על אחד מגדולי רבני ירושלים, שלימד שנים רבות בישיבה בירושלים. בוגרי הישיבה בחוץ לארץ ביקשו שוב ושוב שיבוא למסור להם שיעור, ובקושי רב שכנעו אותו לנסוע. הוא נסע, מסר את השיעור, וחזר.

וכשחזר לארץ, הניח שוב תפילין באותו יום. שאלו אותו: מה קרה? אמר: התפילין שהנחתי בבוקר שם היו תפילין של "ציונים", כעין זכר. עכשיו, בארץ ישראל, זו המצווה עצמה.

אין זו הלכה למעשה לכל אדם, אלא ביטוי חריף של הרגשה עמוקה: המצוות שייכות בעיקרן לארץ ישראל. ומי שמרגיש כך, מתייחס לארץ לא כאל מקום מגורים בלבד, אלא כאל המקום שבו התורה מתקיימת בשלמותה.

צריך לשים לב לאיזון. הרב העיר שיש יהודים שאנוסים לשבת בחוץ לארץ. יש להם סיבות של פרנסה, של משפחה, של בריאות. אדם אנוס, הקדוש ברוך הוא יודע את מצבו, ומקבל את מצוותיו באהבה. אין כאן זלזול בשום יהודי, בכל מקום שהוא.

אבל מי שאינו אנוס, צריך לשאול את עצמו את השאלה. אם המצוות נועדו בעיקרן לעם היושב בארצו, אז ישיבה בחוץ לארץ, כשאפשר לעלות, היא החמצה של משהו גדול.

וגם מי שנשאר בחוץ לארץ, יכול להיות שותף: לתמוך, לעזור, לבקר, לחנך את ילדיו לאהבת הארץ, ולהתכונן ליום שבו יזכה גם הוא לבוא.

חז"ל אמרו שהמצוות בחוץ לארץ הן כמו ציונים, סימני דרך, כדי שלא יהיו חדשות כשנחזור.

פרק ד · ממלכת כהנים וגוי קדוש

🔷 סמלים של עם תורה

גם היום, כשהמדינה עדיין אינה מדינת הלכה, אפשר לראות בה סימנים של עם ישראל. הדגל, למשל, כחול ולבן כמו הטלית, ומזכיר את ציצית התכלת. יש אומרים שבעבר היו טליתות רבות עם פסים כחולים, וזו שאלה מעניינת לבירור.

והתכלת עצמה: הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, לימים הרב הראשי, כתב עבודת מחקר על התכלת. לימים התברר שהגיע לחילזון הנכון, אבל לא הצליח להפיק ממנו את הצבע. מסופר שעשה את הניסויים בתוך הבית, ורק דורות אחר כך גילו שהצבע מתגלה באור השמש. בדורנו, בארץ ישראל, חזרו ומצאו את הדרך להפיק תכלת.

ויש עוד סימנים: חוק השבות, שלפיו כל יהודי זכאי לבוא לארץ. יום המנוחה הרשמי במדינה הוא שבת, והחגים הרשמיים הם חגי ישראל. אלה עדיין אינם שלמות, אבל הם מראים שגם מבחוץ ניכר שזו מדינה של עם ישראל.

הרב העיר שהרעיון הזה אינו קל לאנשים. רבים עדיין חושבים שהיהדות היא דת בלבד, ושאין הבדל אם גרים בארגנטינה, באוסטרליה או בארץ ישראל. העיקר שמקיימים מצוות. הם אינם מרגישים שיש ערך בכך שיהיה עם יהודי בארצו.

ואילו היו כל שומרי המצוות שבעולם באים לארץ ישראל, איזו השפעה הייתה להם כאן. איזו מהפכה הייתה מתחוללת בחיים הציבוריים, בתרבות, בדמותה של המדינה.

זו אחת התשובות לשאלה ששאלנו בתחילה: למה הקימו את המדינה דווקא רחוקים מתורה? בין השאר, משום שרבים משומרי התורה לא ראו בכך משימה דתית. מי שאינו רואה בדבר מצווה, אינו מוסר עליו את נפשו.

גם במדינה של היום ניכרים סימנים של עם ישראל: הדגל, חוק השבות, השבת והמועדים.

פרק ה · יסוד כסא ה' בעולם

🌅 "יסוד כסא ה' בעולם"

הטעם השלישי הוא מן העמוקים ביותר, ונלמד בעיקר מדברי הרב קוק. הוא כתב שמדינת ישראל שונה מכל המדינות. כל מדינה אחרת היא אמצעי לצרכי האנשים שחיים בה. ואילו מדינת ישראל, כתב, היא "יסוד כסא ה' בעולם", שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד.

מי שמכיר את הרב קוק יודע שהוא ראה דברים ברובד גבוה מאוד, כאילו ממרחק של דורות. הוא ראה שתקום כאן מדינה, ואפילו עוד לפני שקמה כתב עליה. והוא ראה אותה לא כפי שהיא בכל רגע נתון, אלא כפי שהיא אמורה להיות באחרית: המקום שממנו תצא מלכות שמים לעולם.

זו ראייה אידיאלית. היא אינה מתעלמת מן החסרונות של המציאות, אבל רואה את הכיוון ואת התכלית.

כמו אדם שמסתכל על זרע שנטמן באדמה, ורואה בו כבר את העץ הגדול שיצמח ממנו. הזרע עדיין אינו עץ, ויש לו עוד דרך ארוכה. אבל מי שמבין, יודע מה טמון בו, ומטפל בו בהתאם.

הגמרא אומרת, והרמב"ם פוסק כך להלכה: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד". העולם כמנהגו נוהג, אלא שהממלכה תשוב לישראל.

והרמב"ם מתאר את ימות המשיח: ישראל יהיו פנויים לעסוק בתורה ובחכמה, וירבה הדעת בעולם, ויהיה שפע גדול. הרב העיר בחיוך שאולי בכלים של ימינו כבר רואים איך עבודה מועטת יכולה להביא פרנסה רבה. ואנו מתפללים בכל בוקר: "וְשְׁבֹר עֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְתוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ".

לפי זה, פריקת עול הגויים והקמת שלטון יהודי בארץ ישראל אינן רק עניין מדיני. הן חלק מחזון הגאולה עצמו, כפי שתיאר אותו הרמב"ם.

הרב קוק כתב שמדינת ישראל אינה ככל המדינות, אלא יסוד כסא ה' בעולם.

פרק ה · יסוד כסא ה' בעולם

🔄 נס פרטי או תהליך

כאן עומדת שאלה גדולה, שתלויה בהשקפה: האם מה שקורה כאן הוא נס פרטי, חד פעמי, או חלק מתהליך הגאולה? יש מי שרואים בהקמת המדינה התחלת הגאולה. לפי השקפה זו, הגאולה באה בתהליך הדרגתי ולא בבת אחת, והעצמאות היא ביטוי לתחילת השחרור משעבוד המלכויות.

ויש שיטות שלפיהן הגאולה צריכה לבוא כולה משמים, ואין לנו לעשות בה מעשה. הרב הזכיר את דברי חז"ל "בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה": זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה. ויש מגדולי ירושלים שאמרו: אם נזכה, אנחנו נבנה, ואם לא נזכה, יירד משמים. הקדוש ברוך הוא רוצה לזכות את ישראל, שיהיו שותפים בגאולתם ולא יקבלו הכול מן המוכן.

לפי השיטה הזו, מי שפועל לבניין הארץ אינו עושה רק מצווה פרטית. הוא שותף בתחילת הגאולה, ויש לו חלק בבניין שהנביאים חזו לפני אלפי שנים.

אחד הסימנים הבולטים של תהליך הגאולה הוא קיבוץ הגלויות. הנביאים תיארו שוב ושוב איך יקבץ ה' את ישראל מכל הארצות שבהם נפוצו: "וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה".

ובדורנו רואים זאת בעיניים. יהודים מתימן ומרוסיה, ממרוקו ומאתיופיה, מאירופה ומאמריקה, חזרו לארץ ישראל. משפחות שהיו מפוזרות במשך אלפיים שנה, נפגשות שוב בארץ אחת.

מי שרואה בהקמת המדינה חלק מתהליך הגאולה, רואה בקיבוץ הגלויות קיום של הנבואות. ולכן לפי השקפה זו, הקמת המדינה אינה רק עניין מדיני, אלא חלק מן הסיפור הגדול שהנביאים הבטיחו, והולך ומתממש לנגד עינינו.

השאלה הגדולה היא אם רואים במדינה נס בודד, או חלק מתהליך הגאולה שהולך ומתקדם.

פרק ה · יסוד כסא ה' בעולם

💭 "אם תרצו"

הרב חזר לשאלה ששאל בתחילה: למה דווקא מי שאינם שומרי מצוות הקימו את המדינה? כשמחפשים בספרות של הדורות שלפני כן, קשה למצוא חזון של "בואו נעלה כולנו ונקים מדינה". דיברו על עלייה של יחידים, על חיבת הארץ. אבל רצון לאומי להקים מדינה כמעט לא היה.

והכלל הוא: דבר שאדם אינו רוצה ואינו מצפה לו, בדרך כלל אינו קורה. מי שהביע את הרצון הזה בגלוי זכה בתחילה לביטול. הספר שכתב בנימין זאב הרצל כמעט לא הודפס, והתייחסו אליו בזלזול. ובכל זאת, הרצון הזה הוא שהניע את הדברים.

ויש בזה לימוד גם לימינו. יש דברים רבים שאנו מחכים להם בתהליך הגאולה, ואינם קורים, אולי משום שאיש אינו באמת רוצה בהם ומצפה להם. מחכים למשיח, כמו שאמרו, כמו שמחכים לאוטובוס, ולא באמת כמי שמשתוקק. צריך לרצות כדי שדברים יקרו.

דבר שאיש אינו רוצה ואינו מצפה לו, בדרך כלל אינו קורה.

פרק ה · יסוד כסא ה' בעולם

✨ קידוש השם

ויש עוד טעם חשוב: קידוש השם. במשך דורות רבים טענו בני דתות אחרות שהקדוש ברוך הוא עזב את עם ישראל, ושגלותו היא ההוכחה לכך. וכשחזר עם ישראל לארצו, הטענה הזו נסתרה לעיני כל. רבים מן הנוצרים שינו את עמדתם, ויש היום רבים מהם שרואים בשיבת ישראל לארצו קיום של נבואות התנ"ך.

המסילת ישרים כותב שכבוד שמים תלוי בגאולתם של ישראל. כשעם ישראל במעמד של כבוד, כולם רואים כמה הקדוש ברוך הוא אוהב את עמו, וזה קידוש שם שמים גדול. כשישראל בגלות ובשפלות, שם שמים מתחלל, כביכול.

ולכן כל הצלחה של עם ישראל בארצו היא גם קידוש השם. רואים זאת היום גם בהתעניינות של רבים בעולם בתנ"ך ובמסורת ישראל.

שיבת ישראל לארצו היא קידוש השם גדול, וסותרת את הטענה שה' עזב את עמו.

פרק ו · מה זה משנה למעשה

📋 סיכום הטעמים

נסכם את הטעמים שראינו. ראשית, מצוות יישוב הארץ, שבמלואה פירושה שתהיה ריבונות יהודית על המקום. עד כדי כך שיש מן הפוסקים שסברו שבלי ריבונות אין המצווה נוהגת במלואה.

שנית, מצוות ירושת הארץ, "והורשתם את הארץ", שהארץ תהיה בידי ישראל, לפי הרמב"ן. שלישית, "ממלכת כהנים וגוי קדוש": התורה רוצה שנהיה אומה ולא רק דת, ויש מצוות רבות שאי אפשר לקיים בלי מסגרת לאומית. ובנוסף, ההגנה הפיזית על עם ישראל, שהיא ודאי דבר חשוב.

ועוד: המדינה כהתחלת הגאולה, כפריקת עול הגויים מעל צוואר ישראל, כמו שתיאר הרמב"ם. וקידוש השם הגדול שבשיבת ישראל לארצו.

ולעומת כל אלה, השיטות שרואות במדינה אמצעי בלבד, חשוב ככל שיהיה. ומכאן נעבור לשאלה: מה ההבדל בין השיטות למעשה?

לצד כל הטעמים העקרוניים, יש טעם פשוט שכולם מודים בו: המדינה מגנה על חייהם של יהודים. אחרי דורות של רדיפות, גירושים ושואה, קיים מקום שבו יש ליהודים צבא משלהם, והם אינם תלויים בחסדי אחרים.

גם לפי השיטות שאינן רואות במדינה מצווה עצמית, זה אמצעי חשוב מאוד. הצלת נפשות מישראל היא מן הדברים הגדולים ביותר בתורה. ומי שעוסק בהגנה על עם ישראל, עוסק בהצלת נפשות.

ולכן, גם מי שמחזיק בשיטה המצמצמת, מכיר בחשיבות העצומה של המדינה לעם ישראל. ההבדל בין השיטות אינו אם יש בה ערך, אלא מה בדיוק הערך הזה, והאם הוא עצמי או אמצעי.

מצוות יישוב הארץ, ירושת הארץ, להיות ממלכת כהנים, התחלת הגאולה, הגנה וקידוש השם.

פרק ו · מה זה משנה למעשה

🤝 לכבד את כל השיטות

השאלה איך להתייחס למדינה רגישה מאוד, ויש בה דעות שונות בין גדולי ישראל. הרב פתח במכוון בשיטות שאינן רואות במדינה מצווה, כדי להבין אותן ביושר, ורק אחר כך הביא את השיטות החיוביות.

מי שרוצה לברר את הנושא לעומקו, צריך להכיר את כל השיטות. כל אחת מהן נשענת על מקורות ועל גדולי תורה. ומי שמחזיק בשיטה אחת, אינו צריך לזלזל במחזיקי השיטה האחרת.

ובכל זאת, השיעור מבקש לעורר שאלה אישית: איך אני רואה את המציאות שאני חי בה? כאמצעי בלבד, או כמצווה? כנס בודד, או כחלק מתהליך? התשובה על השאלות האלה משפיעה על הרבה מאוד בחיים, ובכל אחד מאיתנו היא צריכה להיות מבוררת ומבוססת.

נפקא מינה ראשונה: מי שלומד שהמדינה היא קיום מצוות "והורשתם את הארץ", רואה גם בתשלום מיסים, ובכל עזרה למדינה, השתתפות במצווה. כשאדם משלם מס, הוא יכול לחשוב שהוא עוזר לקיים מדינה יהודית בארץ ישראל.

ונפקא מינה נוספת: לפי שיטות רבות, "דינא דמלכותא דינא" חל גם במדינת ישראל. לכן אסור לגנוב מן המדינה או להתחמק מחובותיו כלפיה, גם אם יש מי שנוהג אחרת. עקרונית, אדם צריך לנהוג לפי החוקים הכתובים במדינה.

הרב הזכיר שבמרוקו, בזמנו, היו בכל מקום קופות של קרן קיימת לישראל, ויהודים פשוטים נתנו להן בשמחה. הם הרגישו שזו השתתפות בבניין הארץ.

בשאלה כה רגישה, נכון להכיר את כל השיטות ולכבד את מחזיקיהן.

פרק ו · מה זה משנה למעשה

👕 קריעה על ערי יהודה

יש גם נפקא מינות הלכתיות מפורשות. בשולחן ערוך נפסק שהרואה את ערי יהודה בחורבנן, קורע את בגדו. ומה פירוש "בחורבנן"? הבית יוסף מבאר שההגדרה תלויה בשלטון: כל שגויים מושלים בהן, נקרא חורבן, גם אם הן בנויות. וכשהשלטון בידי ישראל, אפילו אם המקום עדיין לא בנוי במלואו, זה נקרא בניין.

רואים כאן שקיום שלטון יהודי בארץ ישראל משפיע אפילו על דינים מעשיים, כמו דין הקריעה. זו עוד ראיה לכך שבעיני ההלכה, הריבונות היהודית על הארץ היא עניין מהותי, ולא טכני בלבד.

ועוד: לפי מי שרואה בהקמת המדינה חלק מקיבוץ גלויות ומתהליך הגאולה, נשאלות גם שאלות נוספות, שאלות כבדות שנידונות בין גדולי הדור, על מה שאפשר לעשות כבר עכשיו. אלה שאלות שצריך להכריע בהן בזהירות רבה ועל פי גדולי ההוראה.

לפי הבית יוסף, עיר נחשבת "בחורבנה" כשאין בה שלטון ישראל, ומכאן נפקא מינה הלכתית.

פרק ו · מה זה משנה למעשה

🔭 מבט של גאולה

יש הבדל גדול בין מי שרואה במדינה נס בודד לבין מי שרואה בה חלק מתהליך הגאולה. מי שרואה בה נס בודד, יכול לחשוש בכל משבר: אולי הפעם לא נצליח? אולי עד כאן? ומי שרואה בה חלק מהתגלות הגאולה, יודע שהגאולה הולכת ומתקדמת. גם כשיש קשיים, הוא מאמין שהתהליך ימשיך, ושיהיה עוד יותר טוב.

ומכאן גם תפקיד: אם אנו בתהליך של גאולה, עלינו לפעול להמשכו. להחיות את הנבואות, לקיים את מצוות התורה בהקשרן הלאומי, ולהפיץ את אור התורה והאמונה בעולם.

הרב סיפר שרבים מן הגויים מתעניינים היום ביהדות. אורחים מארצות רחוקות שהתארחו אצלו ביקשו ללמוד מה הם ארבעת המינים ומה היא סוכה, התרגשו מאוד, וביקשו מיהודי שיברך אותם. ויש מקומות בעולם שבהם לומדים גמרא כדי להבין את חכמת היהודים. כל זה הוא חלק מקידוש השם.

מי שרואה במדינה חלק מן הגאולה, מסתכל על כל קושי מתוך ביטחון שהתהליך ממשיך.

פרק ו · מה זה משנה למעשה

🙏 להודות על מה שזכינו

המדינה אינה שלמה. יש בה חסרונות רבים, גם ברוחניות וגם בגשמיות, ואיש אינו מתעלם מכך. אבל אין זה סותר את ההודיה על הטוב. דורות רבים חלמו על מה שאנו זוכים לו: לגור בארץ ישראל, לבנות אותה, לגדל בה ילדים, ולחיות בה כעם.

מי שמכיר בטובה, אינו מחכה לשלמות כדי להודות. הוא מודה על כל שלב, ומתפלל על השלב הבא. ויש בזה גם כוח: ההודיה על מה שכבר יש פותחת את הלב לבקש עוד, ומעוררת את הרצון להמשיך ולבנות.

וזה אולי המסר החשוב ביותר של השיעור: להסתכל על המציאות בעין טובה, לראות בה את יד ה', לקיים בה את מצוות התורה, ולהשתוקק להשלמתה.

גם מי שרואה את החסרונות, יכול להודות על הטוב הגדול שבשיבת ישראל לארצו.

פרק ו · מה זה משנה למעשה

🕯️ אור לגויים

היום קל מאוד להפיץ דברים בכל שפה. הרב סיפר שלקח את סיפור הגאולה של עם ישראל בקצרה – מחורבן הבית השני ועד השיבה לארץ – ותרגם אותו בעזרת המחשב לשפה של עובדים מארץ רחוקה שעבדו לידו. הוא רצה שגם הם יבינו מה זה עם ישראל, למה חוגגים את יום העצמאות, ואיזה נס התרחש כאן.

אם העמים יבינו באיזה תהליך עם ישראל נמצא, ואיך הקדוש ברוך הוא הולך וגואל את עמו, גם יחסם יהיה אחר. הם יראו את יד ה' בהיסטוריה, ויכבדו את עם ישראל ואת תורתו.

יהי רצון שנזכה לראות את הגאולה ממשיכה ומתקדמת, שעם ישראל ישוב כולו לארצו, ושנזכה לראות עוד ועוד מנבואות הנביאים מתקיימות לנגד עינינו, עד שיתקיים "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".

העת הזו מאפשרת להפיץ את אור התורה לעמים, ולהסביר להם את פלא שיבת ישראל.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: מדינה יהודית בעיני התורה