📜 מגילת אסתר של העתיד
השיעור נאמר בראש חודש אייר, ונעשה בו ניסיון מיוחד. מגילת אסתר נכתבה על הנס של ימי מרדכי ואסתר, בלשון של סיפור: "וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ". הרב אמר שיום אחד, כנראה, תיכתב מגילה דומה גם על התקופה שלנו. והשיעור הוא הכנה לקראת היום ההוא: מכינים כבר עכשיו מגילה כזאת.
זו "מגילת הגאולה". היא כתובה בלשון המקרא, בפסוקים קצרים שמתחילים ב"ויהי", ומספרת את סיפורו של עם ישראל מחורבן הבית השני ועד ימינו, בעשרה פרקים. רוב הפרקים מתארים דברים שכבר קרו, וחלקם יפתיעו. והפרק האחרון מתאר תקופה שעוד לא הגענו אליה.
הרעיון אינו חדש לגמרי. כבר נכתבה בעבר "מגילת העצמאות" בנוסח מגילת אסתר, בתשעה פרקים, והרב הכיר אותה מן הרב מאזוז, שהיה ממליץ לקרוא אותה לפני יום העצמאות. במגילה החדשה יש דברים שנלקחו משם, ויש דברים חדשים לגמרי. בשיעור קראו אותה בקול, ולאורך הקריאה הוסיף הרב הערות והסברים.
יום אחד יכתבו על התקופה שלנו מגילה, כמו שנכתבה מגילת אסתר על ימי פורים; השיעור הוא ניסיון לכתוב אותה כבר עכשיו.
🗓️ שנת שבעים למניינם
הפרק הראשון פותח: "וַיְהִי בִּימֵי חֻרְבַּן הַבַּיִת הַשֵּׁנִי, בִּנְפֹל בֵּית מִקְדַּשׁ ה' בְּיַד הָרוֹמָאִים, וַיִּשָּׂרֵף הַהֵיכָל בָּאֵשׁ". בני ישראל התפזרו בארבע כנפות הארץ, ישבו בארצות נכריות, ובכל מקום שהלכו נשאו עמם את תורת ה' ואת זכרון ירושלים.
הרב עצר כאן לטיפ קטן שעוזר מאוד. החורבן היה בשנת 70 למניין הלועזי. מי שזוכר את זה, יכול לסדר לעצמו את כל ההיסטוריה של חכמי ישראל: התנאים הם עד בערך שנת 200, האמוראים עד בערך שנת 600, ואחריהם הסבוראים. הספירה הלועזית ושנות הגלות הולכות כמעט במקביל, וקל לחשב כמה שנים עם ישראל נמצא בגלות.
וזה לא רק כלי זיכרון. כשמבינים את הרצף, מבינים שהסיפור כולו הוא סיפור אחד ארוך: מן החורבן, דרך כל הדורות, ועד מה שקורה בימינו. מגילת הגאולה מבקשת להראות את הקו הזה, שעובר בין כל התקופות.
חורבן הבית השני היה בשנת 70 למניין הלועזי, ומכאן קל לזכור את כל תקופות החכמים.
🕯️ "לשנה הבאה בירושלים"
המגילה ממשיכה: "וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ צָרָה וַאֲנָחָה, וַיִּרְדְּפוּ הַגּוֹיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם". הם העבידו אותם בפרך, מררו את חייהם וגזרו עליהם גזרות קשות ומרות.
הרב הוסיף שאי אפשר אפילו לדמיין את הצרות האלה. אין לספור כמה צרות היו לעם ישראל במשך הדורות. ואפשר לראות זאת גם מן העובדה שעם ישראל נשאר מעט כל כך, למרות כל השנים שעברו. עם שאילו חי בשלווה היה מתרבה מאוד, נשאר קטן בגלל הרדיפות הבלתי פוסקות.
ובכל זאת, "וַיִּזְעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וַיִּזְכְּרוּ אֶת צִיּוֹן בְּדִמְעוֹת וּבִבְכִיּוֹת". הם התפללו בכל יום שלוש פעמים: "וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב", ובכל שנה אמרו "לשנה הבאה בירושלים". עם ישראל התפלל על כך במשך מאות רבות של שנים, ולא הרפה.
בכל צרות הגלות לא שכח עם ישראל את ציון, והתפלל עליה שלוש פעמים ביום.
🎻 המשורר שבכה על ציון
"וַיָּקָם בְּאֶרֶץ סְפָרַד אִישׁ חָכָם וְנָבוֹן, וּשְׁמוֹ יְהוּדָה בֶּן שְׁמוּאֵל הַלֵּוִי". רבי יהודה הלוי היה אולי גדול המשוררים של עם ישראל. הוא כתב שירים על ציון ועל חורבנה, ונשא קינה על העיר הקדושה שנפלה ביד זרים.
חלק משיריו מוכרים עד היום. הקינה "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך" נאמרת בתשעה באב גם בקהילות האשכנזים. ובה המשפט הנפלא: "לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים, וְעֵת אֶחֱלֹם שִׁיבַת שְׁבוּתֵךְ אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ" – כשאני בוכה על ענייך אני כתנים, וכשאני חולם על שיבתך אני כינור לשירייך. מילים כאלה המשיכו להדהד גם בשירים שנכתבו בדורות האחרונים על ירושלים.
"וַיִּבְכּוּ הַיְּהוּדִים בְּשָׁמְעָם אֶת שִׁירֵי יְהוּדָה הַלֵּוִי, וַיִּכְסְפוּ נַפְשׁוֹתֵיהֶם לְצִיּוֹן". והוא עצמו עלה לארץ, נפל על פניו ונישק את עפרה. המגילה עוצרת כאן בכוונה. יש מסורת שמספרת שפרש דרס אותו בשערי ירושלים, אבל הרב אמר שאין לכך מקור מוסמך. ידוע שאחרי שכתב את ספר הכוזרי, ובו שאלתו של מלך כוזר מדוע אינו עולה לארץ, הוא עלה בפועל. מה קרה לו אחר כך, איש אינו יודע.
רבי יהודה הלוי כתב שירים על ציון שעוררו את לב העם, ובסוף עלה בעצמו לארץ ישראל.
🌅 "ויזכור את בריתו"
"וַיִּזְכֹּר ה' אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר כָּרַת עִם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וַיִּזְכֹּר אֶת עַמּוֹ הַנָּפוֹץ בֵּין הָעַמִּים, וַיָּחֶל לְהָכִין אֶת הַדֶּרֶךְ לְשִׁיבַת צִיּוֹן". כאן מתחיל הפרק השני, וכאן עולה שאלה מעניינת מאוד: מאיזו נקודה מתחילים לספור את סימני הגאולה?
הרב אמר שזו שאלה קשה, ואינה פשוטה בכלל. התשובה תלויה מאוד במי ששואלים. יש כאלה שלדעתם עוד לא הגענו בכלל לנקודה שבה מתחילה הגאולה. ויש שרואים את תחילתה כבר לפני מאות שנים. המגילה בוחרת נקודת התחלה מסוימת, ומי שקורא אותה צריך לדעת שזו בחירה.
ובחירת נקודת ההתחלה אינה עניין טכני. מי שמתחיל את הסיפור מוקדם, רואה תהליך ארוך שה' מוביל בסבלנות, שלב אחר שלב, דרך אנשים שונים מאוד זה מזה. ומי שמתחיל אותו מאוחר, רואה בעיקר את האירועים הגדולים של הדורות האחרונים.
אחרי דורות של צרות זכר ה' את עמו, והחל להכין את הדרך לשיבת ציון.
🔥 הבעל שם טוב
"וַיַּרְא ה' כִּי רַבּוּ צָרוֹת יִשְׂרָאֵל, וַיִּכָּמְרוּ רַחֲמָיו עַל עַמּוֹ. וַיָּקָם אִישׁ צַדִּיק וְקָדוֹשׁ מִקֶּרֶב הָעָם, וּשְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל בֶּן אֱלִיעֶזֶר, וַיִּקָּרֵא בְּפִי כֹל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב. וַיְעוֹרֵר אֶת לִבּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹדַת ה' בְּשִׂמְחָה וּבְאַהֲבָה".
הרב הסביר שהבעל שם טוב היה התעוררות גדולה מאוד. היהודים באותה תקופה היו מיואשים. היו צרות רבות וגזרות קשות. והבעל שם טוב הכניס שמחה גדולה בלב היהודים.
תלמידיו יצאו לכל ארצות מזרח אירופה, האירו את עיני העם באור תורת החסידות, והקימו בתי מדרש בכל מקום. הם לימדו שכל מעשה קטן שאדם עושה בכוונה טהורה יש בו כדי לקרב את הגאולה, ושגם בצרה ובמצוקה אין להפסיק להאמין שיד ה' מכוונת את ההיסטוריה לקראת גאולת ישראל.
החסידות הפיחה רוח חיים חדשה בעם שהיה עייף מרדיפות ומעוני, והחזירה לו את התקווה לימים טובים יותר ולקיבוץ גלויות בארץ ישראל. מן התקווה הזאת צמחה גם עלייה של ממש.
הבעל שם טוב הכניס שמחה ותקווה בלב היהודים בזמן של ייאוש, ותלמידיו הפיצו אותה בכל מזרח אירופה.
🚶 שלוש מאות עולים
אחד מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש, רבי מנחם מנדל מוויטבסק, עלה לארץ ישראל בשנת תקל"ז, בסביבות שנת 1777. הרב סיפר שיצאו עמו לדרך כאלף וחמש מאות חסידים, ובפועל הגיעו לארץ כשלוש מאות. הם התיישבו תחילה בצפת, ולאחר מכן עברו לטבריה.
שלוש מאות נשמע מעט. אבל הרב ביקש להבין מה זה היה אז. לדבריו, באותה תקופה שלוש מאות איש היו כחמישה אחוזים מתושבי הארץ. הארץ הייתה כמעט ריקה. נסו לדמיין חמישה אחוזים מאוכלוסיית ימינו שעולים בבת אחת – מאות אלפי אנשים, כמו העלייה הגדולה מברית המועצות. זו הייתה מהפכה.
היו לפני כן עליות של יחידים, ושל קבוצות קטנות. אבל עלייה של שלוש מאות איש יחד – לא הייתה כמוה. לכן, אמר הרב, אם מחפשים את העלייה הראשונה של קבוצת יהודים לארץ ישראל, זו העלייה הזאת.
הרב הוסיף שכמעט דבר לא נשאר בטבריה מן התקופה ההיא. רעידת אדמה הרסה את העיר. אבל שריד אחד קיים עד היום: ביתו של רבי מנחם מנדל, ליד הטיילת, סגור לכניסה ומחכה למי שישחזר אותו.
עליית החסידים עם רבי מנחם מנדל מוויטבסק הייתה אולי העלייה הראשונה, וביחס לאוכלוסיית הארץ – עצומה.
❓ למה הם עלו?
אבל כאן עולה שאלה גדולה. למה עלו? האם עלו כדי לקרב את הגאולה? האם ראו את עצמם כחלק מתהליך של גאולה, או שעלו מסיבה רוחנית אחרת, כדי לחיות בקדושת הארץ וללכת אחרי רבם?
הרב לא הכריע בשאלה, אבל ציין שהיא עצומה. אין לעלייה כזאת אח ורע באותה תקופה. וכשרואים את גודלה ואת מסירות הנפש שבה, קשה שלא לשאול מה הניע אותה. רבי מנחם מנדל השאיר אחריו כתבים רבים על ארץ ישראל, ונראה שגם עניין הגאולה עמד לנגד עיניו.
הרב סיפר שיש היום ציבור חסידי שבחר בו כ"אדמו"ר חלוץ", כמי שסלל את הדרך. ביום פטירתו, א' באייר, מתאספים ליד ביתו בטבריה. המגילה מתארת זאת כך: עלייתו הייתה כעליית אברהם אבינו, שסלל את הדרך לבניו שנכנסו לארץ כעבור מאות שנים.
שאלה גדולה היא אם העלייה החסידית הייתה עלייה של גאולה, או שהיו לה סיבות אחרות.
🚪 יציאה מן הגטאות
המגילה ממשיכה בתקופה של שינויים גדולים באירופה. "וַתִּפָּתַח הָאָרֶץ לְלִמּוּדִים חֲדָשִׁים". יהודים החלו ללמוד את חכמות העמים, והתעורר בהם רצון לדעת ולהשכיל. הרב העיר שיש כאן שאלה עמוקה: האם בסופו של דבר גם התקופה הזאת שימשה, בדרך שאיננו מבינים, את התהליך שה' הבטיח לקראת גאולת ישראל? הוא לא רצה להיכנס לכך, כי השאלה ארוכה ומסובכת.
אחר כך פרצה מהפכה גדולה בצרפת, ובעקבותיה ניתנו זכויות לכל העמים, וגם ליהודים. הם קיבלו רשות לצאת מן הגטאות ולהשתלב בחברה הכללית. הרב אמר שזו הייתה הכנה ברורה: בלי זה, לא היה מתחיל בכלל חזון של מישהו להקים משהו. גם אם בחלק מן הארצות הגטאות נשארו עוד שנים רבות, התהליך החל.
אבל "לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים, וַיָּשׁוּבוּ הַגּוֹיִם לִשְׂנֹא אֶת יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלִילוּ עֲלִילוֹת בְּרֶשַׁע". הצרות חזרו, במיוחד ברוסיה. ובני ישראל זעקו: עד מתי ימשלו בנו זרים, מתי נשוב לארצנו? ורוח ה' החלה לפעם בקרב העם להכין את לבו לקראת הגאולה.
השינויים הגדולים באירופה הוציאו את היהודים מן הגטאות, והכינו את הקרקע לרעיון של שיבה.
🏘️ משה מונטיפיורי
"וַיָּקָם בַּיָּמִים הָהֵם אִישׁ צַדִּיק וּנְדִיב לֵב, וּשְׁמוֹ מֹשֶׁה בֶּן חַיִּים מוֹנְטִיפְיוֹרִי". הרב אמר שזה אדם מעניין מאוד. בתחילת דרכו לא היה שומר מצוות מובהק. אבל במשך השנים, העשיר הגדול הזה חזר לאט לאט לתורה, ונעשה שומר מצוות בכל לבו. הוא נדר לעזור לבני עמו בכל מקום שיוכל, והקדיש לכך את חייו.
הוא עלה לארץ ישראל פעמים רבות, ובנה את השכונה הראשונה מחוץ לחומות ירושלים, משכנות שאננים. והרב סיפר את הסיפור הידוע בקצרה: הוא בנה, ואיש לא רצה לגור שם, מחשש לביטחון. הוא הציע לגור שם בחינם, וגם זה לא עזר. בסוף לא רק נתן בחינם, אלא גם שילם לאנשים כדי שיגורו שם.
ומשם התחילה ירושלים לצאת מן החומות ולהתרחב. מה שנראה אז כמעשה מוזר של עשיר נדיב, היה צעד ראשון בבניין העיר החדשה. וכך מתוארת גם במגילה עזרתו לתלמידי הגאון מווילנה, בבניית חורבת רבי יהודה החסיד ובשכונות החדשות.
איש עשיר שחזר לשמירת מצוות, עזר ליהודים בכל מקום, ובנה את השכונה הראשונה מחוץ לחומות.
🧭 רבי יהודה אלקלעי
הפרק השלישי עוסק באיש אחד: "וַיָּקָם אִישׁ צַדִּיק, וּשְׁמוֹ יְהוּדָה בֶּן שְׁלֹמֹה חַי אַלְקַלְעִי". הוא למד תורה מפי בעל "פלא יועץ", רבי אליעזר פאפו, ומפי רבי יהודה ביבאס. לפי המגילה, הוא עלה לארץ ישראל בהיותו נער, ולמד תורה בירושלים ובצפת.
ושם, בירושלים, שמע לראשונה מפי תלמידי הגאון מווילנה רעיון שהיה להם בקבלה מרבם: הגאולה לא תבוא כמו שכולם סיפרו, שמשיח יבוא פתאום וייקח את כולם. הגאולה צריכה לבוא על ידי מעשים שלנו. "וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ בְּקִרְבּוֹ".
הרב הדגיש: צריך להבין כמה זה היה מהפכני. היום התרגלנו לרעיון הזה, ואיננו מבינים את חידושו. אבל אז, לדבריו, אף אחד לא העלה אותו על דעתו. כולם היו בטוחים שמחכים עד שיבוא משיח ויוציא אותנו מן הגלות. ושם שמע רבי יהודה אלקלעי לראשונה שאפשר וצריך להתחיל לפעול.
זו נקודת מפנה בסיפור כולו. מכאן ואילך, ההמתנה לגאולה אינה רק תפילה וציפייה, אלא גם עשייה. ומי שיקרא את המשך המגילה יראה איך הרעיון הזה עובר מאדם לאדם, ומדור לדור.
רבי יהודה אלקלעי שמע מתלמידי הגאון מווילנה רעיון מהפכני: הגאולה תבוא על ידי מעשים שלנו.
🏗️ תלמידי הגאון בדרך לירושלים
המגילה מספרת על עליית תלמידי הגאון: "וַיָּעַר ה' אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ בְּלֵב תַּלְמִידֵי הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא, וַיַּעֲלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל". הם עלו בשנות התק"ע, כשלושים שנה לפני שנת ת"ר. היה בידם מפי רבם שבשנת ת"ר אמורה להתחיל התעוררות גדולה של גאולה, ויש לכך רמזים בזוהר ובמקומות נוספים.
הרב אמר שכאן כבר אין מדובר במי שמחכים בשקט. זו העלייה השנייה, ותלמידי הגר"א עלו מתוך הבנה שצריך לעשות פעולות. היו ביניהם הבדלי דעות עד כמה צריך לפעול. חלקם נשארו בצפת, וחלקם, בראשות רבי מנחם מנדל משקלוב, עלו לירושלים, החלו לקנות שם קרקעות, ובנו את בית הכנסת "מנחם ציון" שקיים עד היום. אחרי רעידת האדמה הגדולה בצפת, עברו רבים מהם לירושלים.
"וַיָּבֹאוּ הָעוֹלִים אֶל הָאָרֶץ, וַיִּמְצְאוּ אוֹתָהּ שׁוֹמֵמָה וַחֲרֵבָה, אַךְ לֹא נָסֹגוּ אָחוֹר". הם החלו לבנות חורבות עולם ולקומם שוממות ראשונים. ומשם, אמר הרב, יצאו מן החומה, בנו שכונות, והתחילו לרוץ קדימה ולבנות את ירושלים.
תלמידי הגאון מווילנה עלו לארץ מתוך אמונה שיש לפעול לגאולה, ובנו את היישוב בירושלים.
📘 "גורל לה'"
רבי יהודה אלקלעי כתב ספרים רבים כדי לעורר את העם לשוב לארצו, וקרא בקול גדול: הנה הגיעה העת לחונן את ציון. הוא שלח מכתבים בכל העולם: רבותיי, הגיע הזמן, בואו עלו לארץ ישראל. הוא נסע בארצות אירופה ודיבר עם מלכים ועם נדיבים, להחזיר עטרה ליושנה.
ובספרו "גורל לה'" כתב תוכנית מפורטת להקמת מקום לעם ישראל בארץ אבותיו. הרב אמר שכתובים שם דברים שקשה להאמין שנכתבו אז. הוא כתב מראש שהגאולה תבוא על ידי כך שהאומות ייתנו לישראל רשות לעלות לארץ, ואף ציין אילו אומות יעשו זאת. איך ידע זאת? קשה להבין.
ומה הייתה התגובה? מעטים שמעו לו. היו שהתנגדו לו בחריפות, והוציאו נגדו ספר. המגילה מתארת זאת כך: "וַיְהִי הָאִישׁ יְהוּדָה מְבַשֵּׂר לְדוֹר שֶׁלֹּא הֻכְשַׁר לְקַבֵּל אֶת דְּבָרָיו, וַיִּסְבֹּל צַעַר עַל אֲשֶׁר מֵאֲנוּ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ".
"אַךְ הַזֶּרַע אֲשֶׁר זָרַע צָמַח וְעָשָׂה פְּרִי אַחֲרֵי מוֹתוֹ". הרב הזכיר שמסופר כי בבית הכנסת שלו, בעיר שבה כיהן, התפללה גם משפחה שאחד מבניה היה לימים מראשי התנועה לשיבת ציון. האם מה ששמע שם כילד חלחל בו? אי אפשר לדעת. אבל שאלה מעניינת היא.
הרב אלקלעי כתב מראש שהגאולה תתחיל ברשות שייתנו האומות לעלות לארץ, וזכה ללעג ולהתנגדות.
🌾 החלוצים והביצות
הפרק הרביעי מספר על החלוצים. "וַיָּקוּמוּ אֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, צְעִירִים בְּנֵי חַיִל, אֲשֶׁר נָגַע ה' בְּלִבָּם, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: נַעֲלֶה אֶל הָאָרֶץ וְנַעַבְדֶנָּה וְנִבְנֶה בָהּ בָּתִּים". והם נקראו חלוצים, כי חלצו נפשם למות בעבור ארצם. כאן נוהגים למנות את מה שנקרא "העלייה הראשונה".
"וַיִּמְצְאוּ אוֹתָהּ שׁוֹמֵמָה וַחֲרֵבָה, אֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת. וְהִנֵּה הַבִּצּוֹת מְכַסּוֹת אֶת הָאָרֶץ, וְהַקַּדַּחַת מַכָּה בְּיוֹשְׁבֶיהָ". הרב הזכיר שלא חיכה להם כאן שום דבר: לא סל קליטה, לא נוחות. הרבה מאוד עזבו, כי היה קשה מאוד. אנשים חיו כאן שנים ארוכות בלי חשמל, בשעה שבחוץ לארץ כבר היה בכל מקום.
ובכל זאת, "וַיַּאַזְרוּ כֹחַ, וַיָּחֵלּוּ לְיַבֵּשׁ אֶת הַבִּצּוֹת בְּיָדַיִם חֲזָקוֹת". הם עבדו ביום ושמרו בלילה, ביד אחת עושים במלאכה וביד אחת מחזיקים בנשק. ולא היה זה קל בכלל: היו צריכים לשמור על עצמם מכל צד.
החלוצים מצאו ארץ שוממה, ביצות וקדחת, ובכל זאת עבדו את האדמה ביד אחת ושמרו בשנייה.
🍇 ראשון לציון ופתח תקווה
"וַיָּקָם בַּיָּמִים הָהֵם אִישׁ עָשִׁיר וְנָדִיב מִמִּשְׁפַּחַת רוֹטְשִׁילְד, וּשְׁמוֹ אֶדְמוֹן בֶּן יַעֲקֹב". הוא שמע על מעשי החלוצים, נכמרו רחמיו עליהם, ושלח כסף רב לחזק אותם. קנו בכסף ההוא שדות וכרמים, ובנו בתים ומושבות. הוא תרם לארץ ישראל סכומים עצומים.
"וַיִּקְרְאוּ לָהֶם שֵׁמוֹת בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ: רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן, כִּי אָמְרוּ רִאשׁוֹנִים אֲנַחְנוּ לִגְאֻלַּת צִיּוֹן; וּפֶתַח תִּקְוָה, כִּי פָתַח ה' לָהֶם פֶּתַח תִּקְוָה בָּאָרֶץ". הם עבדו את האדמה בזיעת אפם, וה' בירך את מעשה ידיהם, והוציאה הארץ לחם ופרי עץ כאשר הייתה בימי קדם.
הרב סיפר שבאותה תקופה, כשאחד מגדולי הדור קיבל לראשונה בקבוק יין מן היין שנעשה בארץ, לא יכול היה להפסיק להתפעל. בליל הסדר שתה ממנו, אף שהיין היה קשה לשתייה, כל כך התרגש מכך שהארץ שבה לתת פרי.
"וַיֵּלֶךְ שֵׁם הַחֲלוּצִים בְּכָל הָאָרֶץ, וַיִּשְׁמְעוּ אֲחֵיהֶם בַּגּוֹלָה וַיֹּאמְרוּ: הִנֵּה הֵחֵלָּה הַגְּאֻלָּה". והנה, אמר הרב, הארץ התחילה לתת את פריה.
בעזרת נדיב מבית רוטשילד נקנו קרקעות וקמו מושבות, והארץ החלה לתת את פריה.
📨 ממלכה ששמה ברית
הפרק החמישי: "וַיְהִי בִּימֵי הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בֵּין הָעַמִּים, וַיָּשֶׂם ה' אֶת לֵב מַלְכוּת בְּרִיטַנְיָה הַגְּדוֹלָה לְטוֹבַת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל". הרב העיר שזה פלא עצום. לדבריו, שמה של בריטניה קשור במסורת שלה לרעיון "הברית החדשה" של הנוצרים. ואיך יכולה ממלכה כזאת לתמוך דווקא בשיבת היהודים לארצם, דבר שאין סותר יותר ממנו את טענות הנצרות? אלא שה' מטה לב מלכים לאשר יחפוץ.
ה' נתן בלב אחד משרי הממלכה, הלורד בלפור, לכתוב איגרת גדולה אל ראש קהילות ישראל בבריטניה, ובה: מלך בריטניה ושריו רואים בעין יפה את הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. הרב העיר שהאיגרת מזכירה מאוד את איגרת כורש בתחילת ימי הבית השני.
"וַיִּשְׁמְעוּ הַיְּהוּדִים אֶת דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת, וַיְּהִי לַיְּהוּדִים אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וִיקָר בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם". קשה לתאר את השמחה שהייתה בעם ישראל. לא האמינו שדבר כזה יכול לקרות. והרב הוסיף שבכיבוש הארץ באותה מלחמה נפלו לבריטים חיילים רבים מאוד. הדרך לא הייתה קלה.
פלא הוא שדווקא בריטניה נתנה הבטחה לעם ישראל, כמו איגרת כורש בשעתו.
🚫 הספר הלבן
אחרי המלחמה ניתן המנדט על ארץ ישראל בידי בריטניה, כדי לקיים את ההבטחה. יהודים רבים עלו, בנו יישובים ונטעו כרמים. "אַךְ יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ חָרָה אַפָּם מְאֹד, וַיָּחֵלּוּ לְהִתְקוֹמֵם". הם הכו ביהודים ושפכו דם נקי בחברון, בירושלים ובכל הארץ.
הרב העיר שעד אז היה שקט יחסי, ובשלב הזה התחילו המהומות. והבריטים ראו את המהומה, נבהלו, והחלו לעצור את צעדי היהודים. הם הוציאו את "הספר הלבן" וגזרו גזרות קשות על העלייה: לא יבואו עוד יהודים אל הארץ.
"וַיִּתְאַבְּלוּ הַיְּהוּדִים בְּבֶכִי וּמִסְפֵּד, וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה': עַד אָנָה ה' תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח, עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ". ובכל זאת, "ה' לֹא עָזַב אֶת עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא עָזָב, וַיָּכֶן בַּסֵּתֶר דְּרָכִים חֲדָשׁוֹת לִישׁוּעָתָם".
המגילה מלמדת כאן דבר חשוב: גם ברגעים שבהם נראה שהכל נעצר, ה' מכין משהו בסתר. מה שנראה כנסיגה, עשוי להיות הכנה לשלב הבא.
אחרי המהומות נסגרו שערי הארץ, ועם ישראל זעק "עד מתי", אבל ה' הכין בסתר דרכים חדשות.
🕯️ השואה והמעפילים
הפרק השישי מתאר את ימי השואה, בלשון מקראית ומאופקת. צורר אכזר קם בארץ אשכנז, הטה את לב העם לשנאת ישראל, גזר גזרות אכזריות, כבש מדינה אחר מדינה, ובנה מחנות מוות. "וַיַּךְ בַּיְּהוּדִים מַכָּה נוֹרָאָה אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה כָמוֹהָ מִיּוֹם הֱיוֹת יִשְׂרָאֵל לְגוֹי". שישה מיליוני נפשות מישראל נהרגו, וקהילות קדושות שהיו קיימות מאות שנים נשמדו.
"וַתַּעַל שַׁוְעַת הַנִּרְצָחִים הַשָּׁמַיְמָה, וַיִּזְעֲקוּ הַשְּׂרִידִים אֶל ה' מִתּוֹךְ גֵּיא צַלְמָוֶת, וַיִּשְׁמַע ה' אֶת נַאֲקָתָם". ה' הקים מושיעים מקרב העמים הגדולים, שנלחמו בצורר עד שנשברה מלכותו. שרידי הפליטה ביקשו לעלות לארץ אבותיהם, אבל הבריטים סגרו את השערים והחזירו את האוניות.
ואנשי היישוב העברי הביאו אוניות בסתר להעלות את אחיהם, והם נקראו מעפילים. הרב הביא בשם רבי צדוק הכהן מלובלין: על המעפילים במדבר נאמר "אַל תַּעֲלוּ... וְהִוא לֹא תִצְלָח", אבל יבואו מעפילים אחרים בעקבתא דמשיחא, והם כן יצליחו. סיפורי המעפילים נגעו בלב העמים, והיו הקש ששבר את גב הגזרה.
מתוך החורבן הנורא ניסו שרידי הפליטה לעלות, והמעפילים הפכו למופת בעיני העמים.
🪨 גל עד ויגר שהדותא
"וַיִּהְיוּ כַּאֲשֶׁר רָאוּ כָּל הָעַמִּים אֶת צָרַת יִשְׂרָאֵל, וַיִּכָּמְרוּ רַחֲמֵיהֶם". העמים התאספו לדון בשאלת ארץ ישראל. ביום כ"ט בנובמבר עמדו שליחי ישראל לפני עצרת האומות, ודיברו אל לב העמים: הגיעה עת גאולת ישראל אחרי אלפי שנות גלות; תנו לנו מקום תחת השמש, ונבנה מדינה בארץ אבותינו.
"וַיַּט ה' אֶת לֵב הָעַמִּים לְטוֹבָה". שלושים ושלוש מדינות הצביעו בעד, ובהן גם מעצמות גדולות שבדרך כלל היו יריבות זו לזו. שלוש עשרה התנגדו, ועשר נמנעו.
והרב הביא סימן יפה. ההצבעה הייתה במוצאי שבת פרשת ויצא. ובסוף הפרשה, כשיעקב ולבן כורתים ברית, התורה מספרת באופן מפתיע איך קרא כל אחד לגל האבנים: "וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא, וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד". למה התורה מביאה כאן מילים בארמית?
הרמז: יעקב קרא לו "גל עד" – "גל" בגימטריה שלושים ושלוש, עדים טובים שהעידו בעד ישראל. ולבן קרא לו "יגר שהדותא" – "יג", שלוש עשרה עדים נגד. ולנמנעים, אמר הרב, אין רמז.
ההצבעה באומות המאוחדות התקיימה במוצאי שבת פרשת ויצא, ובפרשה עצמה יש רמז למספר המצביעים.
💃 ריקוד שאיש לא הזמין
"וַיִּשְׁמְעוּ הַיְּהוּדִים אֶת הַבְּשׂוֹרָה, וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם. וַיֵּצְאוּ הֲמוֹנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל לָרְחוֹבוֹת, וַיָּחֹגּוּ בִּמְחוֹל וּבְרִקּוּדִים, וַיֹּאמְרוּ: זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ".
הרב הדגיש שזה היה יום שבו רקדו בלי שאיש הזמין אותם. ריקוד ספונטני. אף אחד לא הכין תזמורת, אף אחד לא ארגן. כמו שאומר רש"י על "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה" – עלה בלבו שישיר שירה. מרוב שמחה יצאו לרחובות ורקדו, ואפילו לא ידעו עוד מה יקרה אחר כך.
אבל השמחה לא נמשכה בשקט. הארץ חולקה לשתי מדינות, ו"יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מֵאֲנוּ לִשְׁמֹעַ, וַיִּתְאַזְּרוּ בִּכְלֵי מִלְחָמָה, וַיֹּאמְרוּ: לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה". והם החלו להתנפל על היישוב היהודי בכל מקום. הרב העיר שבסופו של דבר, ההתנגדות הזאת הביאה לכך שהגבולות התרחבו מעבר למה שהוצע אז.
השמחה הספונטנית ברחובות ביום ההחלטה הייתה כמו שירת הים, שיצאה מן הלב.
🇮🇱 ביום החמישי לחודש אייר
הרב העיר שמכאן והלאה, ככל שמתקרבים לימינו, קשה יותר לכתוב בנוסח של מגילת אסתר. ובכל זאת המגילה ממשיכה: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי לְחֹדֶשׁ אִיָּר בִּשְׁנַת חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנֶה". ראש המועצה עמד בתוך הקהל בתל אביב, ונשא את קולו וקרא באוזני העם את ההכרזה: בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, ובה הוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.
"וַתִּקָּרֵא הָאָרֶץ מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה מְדִינַת יִשְׂרָאֵל". ושבעה מלכי ערב שמעו, ויצאו למחרת להילחם בה. "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל מְעַטִּים, וְאֵין לָהֶם כְּלֵי מִלְחָמָה רַבִּים, אַךְ רוּחַ גְּבוּרָה לָבְשָׁה אוֹתָם".
האויב עלה על ירושלים בחיל כבד, ובני ישראל נלחמו בחירוף נפש. כלי נשק הגיעו מארץ רחוקה, והצבא התחזק, היכה באויב מכה אחר מכה, וכבש ערים רבות. "וַיִּפֹּל פַּחַד יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הָעַמִּים מִסָּבִיב, וַיִּרְאוּ כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם". בסוף נחתמו הסכמי שביתת נשק, אחד אחד, במשך חודשים.
בה' באייר הוכרזה המדינה, ולמחרת יצאו שבעה צבאות להילחם בה; מעטים עמדו מול רבים.
🌸 "ותפרח הארץ כגן ה'"
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁקְטָה הָאָרֶץ מִמִּלְחָמָה, וַיִּפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי הָאָרֶץ לִפְנֵי כָּל נִדְּחֵי יִשְׂרָאֵל". עולים באו מכל הקצוות, מארצות הצפון ומארצות המזרח, ועלו לציון בשירה ובזמרה. כך קרה מה שנראה במשך דורות כחלום רחוק.
המדינה הקימה מוסדות, בית משפט ובית מחוקקים, ואיחדה את כל ארגוני המחתרת לצבא אחד. היא קראה לכל הנפוצות לבוא ולהתקבץ בארץ אבותיהם. העולים שוכנו במעברות ובאוהלים, והועמדו מורים ללמדם את לשון הקודש ואת תולדות הארץ.
הפרק התשיעי פותח בברכה: "וַתִּגְדַּל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל מְאֹד מְאֹד, וַתִּפְרַח הָאָרֶץ כְּגַן ה', וְהַמִּדְבָּר כַּחֲבַצֶּלֶת". השמים נתנו טלם והארץ נתנה יבולה. קמו אנשי חכמה ודעת, שעשו מעשי פלא במדע, מצאו תרופות למחלות קשות, ופיתחו כלים חדשים שלא נודעו מעולם. והרב אמר: מי שמסתכל יכול לראות איך הארץ פורחת, גדלה וצומחת בצורה מדהימה.
שערי הארץ נפתחו לעולים מכל קצוות תבל, והארץ פרחה בצורה מדהימה.
📚 קול קורא לתשובה
אבל המגילה אינה עוצרת בפריחה החומרית. "וַיָּקָם קוֹל קוֹרֵא מִקֶּרֶב הָעָם לָשׁוּב אֶל ה' וְאֶל תּוֹרָתוֹ". קמו אנשי אמת וצדק, ובראשם גדולי תורה מן הדור האחרון, וקראו לשוב אל דרך האבות. "וַיָּשׁוּבוּ רַבִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וַיִּבְנוּ יְשִׁיבוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁ בְּכָל רַחֲבֵי הָאָרֶץ".
הרב אמר שאפשר לראות זאת גם במספרים. מדי פעם עורכת המדינה סקרים על רמת הדתיות בציבור. לדבריו, אם בודקים את הנתונים לאורך השנים, רואים מגמה ברורה: מן העשורים שאחרי קום המדינה, המספרים עולים ועולים בקצב אדיר, בלי הפסקה. ומי שמכיר את הערים שבהן הוא גר, יכול להרגיש זאת בעיניו.
"וַיִּפָּתְחוּ בִּירוּשָׁלַיִם וּבְעָרֵי יִשְׂרָאֵל בָּתֵּי תַלְמוּד לִמְבַקְשֵׁי ה'". אנשים באו מכל קצוות הארץ ללמוד תורה ולהתקרב אל צור מחצבתם. מורי דרך עמדו בכל עיר ועיר, קהילות קדושות התקבצו, ונבנו בתי כנסת חדשים. "וַיִּרְבּוּ לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל".
מתוך המדינה החלה התעוררות גדולה של תשובה, ובתי מדרש וישיבות התרבו בכל הארץ.
❤️ "ומל ה' אלוקיך את לבבך"
ומכאן מגיעים לפרק העשירי, שעדיין לא זכינו לו. הרב אמר שהוא מקווה שבקרוב נזכה לראות איך הוא מתקיים. "וַיְהִי בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים, וַיְמַלֵּא ה' אֶת הַבְטָחָתוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ לֵאמֹר: וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ".
הרב הסביר: הקדוש ברוך הוא מבטיח בפרשת ניצבים שאחרי שנבוא לארץ, והארץ תיתן את פריה, תהיה התעוררות גדולה בכל עם ישראל לאהוב את ה'. כך מבטיחה התורה שיהיה כאן, בארץ ישראל.
"וַתִּפֹּל רוּחַ ה' עַל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וַיִּפָּקְחוּ עֵינֵי כֻלָּם לִרְאוֹת אֶת יַד ה' בְּכָל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה". כולם יכירו וידעו שבכל המעשים שנעשו בידי החלוצים והמייסדים, יד ה' הייתה בהם, להכין מקום למלכות שמים בארץ.
הרב אמר: יבוא יום, בקרוב, וכולם יבינו שכל מה שנעשה כאן היה הכנה ליום שבו נזכה שמלכות ה' תהיה בארץ ישראל. ולא בכפייה. כולם, מעצמם, יכירו שזה הדבר הטוב ביותר שיכול להיות.
הפרק העשירי מתאר את מה שעוד לא זכינו לראות: התעוררות כללית של אהבת ה'.
🕊️ "ביום ההוא יהיה ה' אחד"
"וַיָּבִינוּ כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לְמַפְרֵעַ, כִּי כָּל הַמַּעֲשִׂים, אַף כִּי לֹא יָדְעוּ, הָיוּ מְכֻוָּנִים מִשָּׁמַיִם, לִבְנוֹת מְדִינָה אֲשֶׁר תּוֹרַת ה' תִּהְיֶה נֵר לְרַגְלֶיהָ וְאוֹר לִנְתִיבָתָהּ". זקני העם ושופטיו, המלומדים ואנשי המעשה, יתקבצו ויכריזו שמשפטי התורה הם המשפטים שעל פיהם ינהגו.
בתי המדרש והישיבות יתמלאו לומדי תורה, מנער ועד זקן, אנשי מדע ואנשי מעשה. קול התורה יישמע בכל פינות הארץ, והארץ תמלא אהבת ה' ויראתו. "וַיְהִי שָׁלוֹם בֵּין כָּל חֶלְקֵי הָעָם", כי כולם יכירו באמת האחת. הרב העיר בחיוך על נוסח המגילה: אולי צריך לכתוב שם שלום בין כל הקבוצות, כולן "לשעבר" – כי כשכולם מכירים באמת, החלוקות הישנות מאבדות את משמעותן.
"וְיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ", וכל הגויים יעלו להשתחוות לה' בהר הקודש בירושלים, כדברי הנביאים. "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".
זו המגילה, אמר הרב, שבקרוב, בעזרת ה', יקראו אותה כמו שקוראים את מגילת אסתר. ומי שקורא אותה כבר היום, לומד לראות את ההיסטוריה של עמו כסיפור אחד, שה' כותב פרק אחר פרק.
המגילה מסתיימת בחזון של שלום בתוך העם, בניין המקדש ושלום בין כל העמים.