🌪️ תקופה סוערת
השיעור נפתח בתיאור התקופה: תקופה סוערת לחלוטין. אנחנו מתחילים שבוע, ואיש אינו יודע איך ייגמר. ייגמר בהפגנות? במשהו אחר? עוברים יום אחר יום, וקצב החדשות כזה שאי אפשר לתאר אותו.
הרב סיפר שבאותו יום למד גמרא עם מישהו, ונאמר שם שהמלכים היו קמים בשעה מאוחרת יחסית בבוקר. אותו לומד שאל: איך ייתכן שמלך יקום מאוחר? יש לו כל כך הרבה תפקידים, כל כך הרבה דברים לעשות. היום, מנהיג אינו יכול לגמור דבר אחד בלי שיכניסו לו עוד ועוד עניינים דחופים.
והרב ענה לו: כנראה שלא כל התקופות היו סוערות כל כך. היום, מהבוקר עד הערב, אתה כבר לא זוכר כמה דברים עברו עליך. ואנחנו בעיצומה של תקופה כזאת, ואיננו מדמיינים לאן ילך כל דבר: מה יהיה בדרום, מה יהיה בצפון, ואיך כל סיפור ייגמר.
דווקא בתוך הסערה הזאת יש ערך מיוחד לקרוא נבואה שנכתבה לפני כאלפיים וחמש מאות שנה, ולראות בה גם איפה אנחנו נמצאים וגם לקראת מה אנחנו הולכים.
בתקופה שבה החדשות רצות מבוקר עד ערב ואיש אינו יודע לאן זה הולך, יש מקום אחד שבו כתוב הכיוון.
✅ הדור שמסמן וי
הרב אמר שאנחנו כמעט הדור הראשון שקורא את ההיסטוריה לא רק מן העבר. דורות קראו את הנבואות וחלמו: מתי זה יקרה? ואנחנו יכולים כבר לקרוא מילה אחר מילה ולסמן: את זה ראינו, את זה ראינו.
ומתוך מה שכבר התקיים, אפשר לקרוא גם את מה שעוד לא. כולם רוצים לדעת לקראת מה הולכים. מה יהיה? איך זה ייגמר? היכן כדאי להשקיע? אלה שאלות אדירות, שנוגעות לכל אחד. והתשובה נמצאת בהפטרה שנקראה בשבת.
כי כשנבואה מתקיימת לנגד עינינו בחלקה הראשון, יש סיבה טובה להאמין שגם חלקה השני יתקיים. מי שרואה שהפסוקים הראשונים נעשו מציאות, יכול לסמוך על הפסוקים שאחריהם. זו הדרך שבה השיעור כולו בנוי: פסוק, ומולו המציאות; ועוד פסוק, ועוד מציאות; עד הפסוקים שעוד מחכים לנו.והרב הוסיף שהשאלה "לקראת מה הולכים" אינה רק סקרנות. היא קובעת איך אדם חי את היום שלו: האם הוא חי בפחד מן הבאות, או בביטחון שיש כיוון. ולכן לימוד הנבואה אינו עיסוק בעתיד רחוק, אלא דבר שנוגע לחיים של עכשיו.
הדורות הקודמים קראו את הנבואה וחלמו; הדור שלנו יכול לקרוא אותה ולסמן מה כבר התקיים.
🐄 שבת פרה
באותה שבת קראו בבית הכנסת את פרשת פרה. הרב העיר בחיוך שלפרה יש מקום נכבד ביהדות: יש חטא העגל, ויש פרה אדומה, שהיא הסמל תמיד לדבר שאין מבינים את טעמו. ויש שבת פרה, שבה קוראים את פרשת הפרה האדומה.
וההפטרה לקחה את הפרה האדומה ועשתה ממנה משל, שנראה בהמשך כמה הוא נוגע אלינו. זו נבואת יחזקאל, בפרק ל"ו. הרב ביקש לעמוד עליה פסוק אחר פסוק, ולקרוא דרכה את המהלך ההיסטורי.
הנבואה פותחת בתיאור הגלות: "בֶּן אָדָם, בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם". עם ישראל חטא, ולכן "וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם... וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת". כמו שזורים גרעינים לכל עבר, כך פיזר ה' את עם ישראל בכל רחבי העולם.הרב ביקש מן השומעים לשים לב לסדר: הנבואה אינה מתחילה בנחמה, אלא בהסבר של הגלות. רק מי שמבין מאיפה יצאנו, יכול להעריך את מה שקורה עכשיו. ולכן כדאי לקרוא את הפסוקים לפי הסדר, ולא לקפוץ ישר אל ההבטחות.
בשבת פרה מפטירים בנבואת יחזקאל, שבה הפרה האדומה הופכת למשל לטהרה שתבוא על עם ישראל.
🌍 חילול השם בעולם
ומה קרה בעקבות זה? "וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם, וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, בֶּאֱמֹר לָהֶם: עַם ה' אֵלֶּה, וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ". העובדה שעם ישראל נמצא בגלות גרמה לחילול השם גדול בעולם. העמים הסתכלו ואמרו: זה עמו של אלוקים? והנה הוא מגורש ונרדף.
הרב אמר שאם מחפשים איך התקיים הפסוק הזה, ראינו זאת לצערנו בצורה שקשה לתאר. השאלה "איפה היה אלוקים בשואה" היא שאלה שכל אחד שמע. לא רק אנחנו שאלנו אותה; כל העולם שאל. איך ייתכן שלעם של אלוקים קורה דבר כזה? זה היה חילול השם בעולם בממדים שהמוח אינו יכול להכיל.
הרב לא עסק בשאלה מדוע זה קרה, ואמר במפורש שאין זה משנה לענייננו. הנקודה שהנביא מדגיש היא אחרת: המצב עצמו, שבו עם ה' שרוי בחורבן, הוא חילול שמו של ה' בעולם. ומכאן ממשיכה הנבואה לדבר מפתיע מאוד.כדאי לשים לב שהנביא אינו מדבר על חילול השם שעשו יחידים בגלות. הוא מדבר על עצם המצב: כל זמן שעם ישראל נרדף ומפוזר, שמו של ה' נראה בעיני העולם כמי שאינו יכול להושיע את עמו. וזה מצב שה' עצמו אינו מוכן להשאיר.
הגלות עצמה יצרה חילול השם: העמים אמרו "עם ה' אלה, ומארצו יצאו".
✨ "לא למענכם אני עשה"
"וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם". זה לא יכול להימשך. ואז קורה דבר שנראה, לכאורה, כנגד הכלל המקובל בתורה.
בדרך כלל התורה מלמדת שכר ועונש. אדם מתנהג טוב – מקבל שכר; אינו מתנהג טוב – נענש. כך אנחנו אומרים בקריאת שמע: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ" – ונתתי מטר ארצכם; ואם לא – "וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם". וכאן אומר בורא עולם: לא זה המהלך. אין כאן קשר בין התנהגות העם לבין התוצאה.
"לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹקִים, לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם". הקדוש ברוך הוא מחליט להציל את העם, גם אם, כמו שכולנו יודעים, בדור שבו החלה השיבה לא רבים היו שומרי מצוות. העם עבר דבר נורא, ואין אפשרות להשאיר את המצב כך.
"וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם... וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה'". כולם יראו שיש אלוקים בעולם שאוהב את עמו, והעם שלו נשאר. וה' מתחיל לגאול אותו.יש בזה גם נחמה גדולה. מי שחושב שהגאולה תלויה רק בזכויות של הדור, עלול להתייאש כשהוא רואה כמה חסר. והנביא אומר: יש סיבה עמוקה יותר. שמו של ה' עומד על הפרק, והוא ידאג לכך שיתקדש.
הגאולה שמתוארת כאן אינה שכר על מעשים טובים, אלא באה כדי לקדש את שם ה' בעולם.
🌿 "כנראה שאלוקים חזר לאהוב אותם"
הרב סיפר מעשה שמובא על אחד מראשי הכנסייה הקתולית, שביקר בארץ בשנים הראשונות. הוא לא רצה להכיר במדינה, ונהג בהתאם לכך בכל הביקור. ובכל זאת טייל בארץ, ומלווה ישראלי הסביר לו את מה שרואים.
הם עמדו על הר גבוה, והוא ראה לפניו שדות ירוקים, הכל פורח. הוא שאל: של מי זה? אמרו לו: של היהודים. הסתכל לצד השני, ושוב ראה שדות פורחים. של מי זה? גם זה של היהודים. ואז אמר: כנראה שאלוקים חזר לאהוב אותם.
הרב הסביר שבשביל הנצרות זו בעיה לא פשוטה בכלל. במשך מאות שנים טענו שאלוקים התייאש מן היהודים, והראיה: הוא גירש אותם מארצם. והנה יום אחד היהודים חוזרים, הארץ מתחילה לפרוח, והם מצליחים ומצליחים. איך זה מסתדר? לדברי הרב, זה אחד הדברים שמערערים היום את הטענה הישנה, וגורמים לרבים מן הנוצרים לחשוב מחדש.
וזה בדיוק "וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה'". קידוש השם לא בא בהכרח מוויכוחים ומהוכחות. הוא בא מן המציאות עצמה, שמדברת בעד עצמה.
גם מי שלא רצה להכיר בשיבת ישראל לארצו, ראה את הארץ פורחת והודה שמשהו קרה כאן.
🙏 נוצרים שמתפללים בשביל ישראל
הרב סיפר על קבוצה מיוחדת: נוצרים אוונגליסטים. הוא פגש אותם כמה פעמים. לדבריו, הם נוצרים מעניינים מאוד: הם מאמינים שככל שיהיה טוב לעם ישראל, כך ירוויח העולם כולו. הגאולה העולמית, לדעתם, תבוא כאשר עם ישראל יצליח מאוד.
זה מגיע לממדים מפתיעים. יש מהם שבאים לארץ לשנה שלמה, כדי לתרום מכוחם בעבודה פיזית ליהודים, בלי לקבל כסף ובלי לקבל דבר. הם רואים בזה אידיאל עצום. כשהם מגיעים לכותל ורואים יהודים מתפללים שם, הם בוכים מרוב התרגשות. בשבילם, טוב ליהודים הוא טוב לעולם, וזו ברכה. הרב אמר שכשמדברים איתם, קשה להאמין שיש אנשים כאלה.
והוא הוסיף נקודה מעוררת. יש מהם שאומרים בגלוי שהם מאמינים שגם בית המקדש עוד ייבנה, אף שאינם יודעים איך. ולעומת זאת, יש יהודים שבטוחים שדבר כזה לא יכול לקרות. כאן גוי עומד ואומר: אני מאמין שזה יכול לקרות. זה עוד צד של "וידעו הגויים".אין זה אומר שצריך לאמץ את דרכם או את אמונתם. אבל יש כאן עדות מבחוץ: מי שאינו מעם ישראל, מסתכל על המציאות ורואה בה יד אלוקית. ולפעמים, דווקא העדות הזאת מעוררת אותנו לראות את מה שאנחנו עצמנו כבר התרגלנו אליו.
יש היום נוצרים שמאמינים שהטוב לעם ישראל הוא ברכה לעולם כולו, ובאים לארץ לעזור בלי לקבל דבר.
🧳 קיבוץ מכל הארצות
הנבואה ממשיכה, בלשונות שמזכירות את יציאת מצרים: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם". ה' מבטיח שייקח אותנו מן הגויים ויקבץ אותנו מכל הארצות.
הרב הביא נתון: בישראל חיים היום יוצאי מאה ושתיים ארצות. "מִכָּל הָאֲרָצוֹת" – ממש. ואפשר לראות זאת גם בעיר קטנה אחת: כמה סוגים של יהודים יש בה, מכל העדות והקהילות, מאשכנז ומתימן, מצפון אפריקה וממזרח אירופה, וכולם הגיעו לארץ ישראל.
מי שמסתכל רק על הפרטים, רואה קשיים וחילוקי דעות. אבל מי שמסתכל על התמונה הגדולה, רואה נבואה שמתקיימת: עם שהיה מפוזר בכל העולם, מתקבץ לארץ אחת, כמו שהבטיח הנביא לפני אלפי שנים.והרב הדגיש שהלשון של הנביא – "ולקחתי", "וקבצתי", "והבאתי" – היא הלשון של יציאת מצרים: "וְהוֹצֵאתִי", "וְהִצַּלְתִּי", "וְלָקַחְתִּי", "וְהֵבֵאתִי". כמו שאז יצא עם שלם מעבדות לחירות, כך גם עכשיו: עם שלם יוצא מן הגלות אל ארצו.
הפסוקים מתארים קיבוץ גלויות בלשון של יציאת מצרים, וכיום חיים בארץ יוצאי למעלה ממאה ארצות.
💧 "וזרקתי עליכם מים טהורים"
ועכשיו הפסוק שקושר את ההפטרה לפרשת פרה: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם". כמו מי הפרה האדומה שמזים על הטמא, כך ה' יזרוק על העם מים, ואנשים ירגישו טהרה.
מה הם המים האלה? הרב אמר שהוא רואה זאת במציאות, וחווה זאת פעמים רבות. בשלב מסוים, אנשים – בחורים צעירים וגם מבוגרים – מתחילים להרגיש שמשהו חסר להם, ומחפשים להתקרב לבורא עולם. והם עצמם אינם יודעים להסביר למה.
הוא סיפר על תקופה שבה בכל יום, מיד אחרי הלימודים, הגיעה אליו קבוצה של בחורים מבית ספר תיכון רגיל, כדי ללמוד תורה. הם ארגנו ביניהם תורנות: כל יום הגיע מישהו אחר. כשהיה שואל אחד מהם: מה חסר לך? למה באת? הוא היה עונה שהוא מרגיש רצון להתקרב לבורא עולם, להכיר את התורה, ושטוב לו עם זה. ולמה – אינו יודע להסביר.
זה הגיע לכך שהם ארגנו מניין מנחה בתוך בית הספר עצמו. אלה הם "מים טהורים": התעוררות שאינה באה מלחץ חיצוני, אלא מבפנים.והרב העיר: לא מדובר בבחורים שמישהו שכנע אותם בוויכוח, ולא בכאלה שעברו משבר גדול. הם פשוט הרגישו משהו, ובאו. זה בדיוק טבעם של מים שנזרקים מלמעלה: הם נוגעים באדם בלי שהוא יודע מאין באו.
כמו מי פרה אדומה, ה' יזרוק על העם "מים טהורים" – התעוררות פנימית שאי אפשר להסביר.
🩴 הסבא בפיג'מה
הרב סיפר סיפור משעשע מאותה תקופה. אחד הבחורים היה מגיע בכל ערב לשיעור תורה בבית מדרש. אביו חשש מאוד מן הכיוון הזה, ולא הסכים שבנו ילך ללמוד. מדי ערב היה מגיע בעצמו ומוציא אותו משם.
יום אחד נפצע האב ולא יכול היה לבוא. מה עשה? שלח את הסבא. הסבא הגיע, כמו שהיה, בפיג'מה, ונכנס לבית המדרש לחפש את הנכד. חיפשו בכל מקום – הנכד לא נמצא. הסבא הרים ידיים והלך. ורגע אחרי שנסגרה הדלת, הופיע הבחור: איפה היית? יצאתי לכמה דקות. לא ידעתי כלום.
והרב סיכם בחיוך: האם זה עזר? לא רק שלא עזר. מה שראה בתקופה ההיא היה מפתיע: מי שהוריו רדפו אחריו ולא נתנו לו להתקרב, הגיע בסוף הכי רחוק. ומי שהוריו אמרו לו "תעשה מה שאתה רוצה", נשאר במקום בינוני. המים הטהורים פועלים, ואי אפשר לעצור אותם.יש בזה גם לקח להורים ולמחנכים. התעוררות של נשמה אינה דבר שעוצרים בכוח. מי שמנסה לעצור אותה, לפעמים רק מגביר אותה. ומי שמאפשר לה לצמוח בנחת, נותן לה להתפתח בדרכה.
דווקא מי שניסו למנוע ממנו להתקרב, התקרב יותר מכולם.
🍞 רעב בנשמה
הרב אמר שיש בארץ עשרות אלפים כאלה. וכל מי שמכיר את העיר שבה הוא גר, זוכר איך נראתה פעם ואיך היא נראית היום. הוא הביא דוגמה: פעם, למי שלא הספיק להתפלל ערבית בזמנה, היו בעיר אולי שני מניינים מאוחרים, וזהו. היום יש מניין בכל חצי שעה, עד שעה מאוחרת בלילה, וכולם מלאים.
ומי האנשים שבאים למניינים האלה? אם מסתכלים, רובם אינם בני הורים דתיים. רובם התחזקו בשלב כלשהו בחייהם, וכל אחד והסיפור שלו. כששואלים אותם מה קרה, מה כאב להם, הם עונים: אני לא יודע להסביר. אני מרגיש רעב בנשמה.
הרב סיפר גם שפעם רצה לכתוב על הקמתו של בית ספר תורני בעירו. הוא פגש הורים מן המייסדים ושאל אותם: מה קרה לכם? למה החלטתם פתאום שצריך חינוך תורני יותר? שנים היה טוב, למה לשנות? והם לא ידעו להסביר. "הייתה התעוררות", אמרו. הרגישו שצריך יותר לימוד תורה. זה בדיוק מה שהנביא מתאר: מים טהורים שנזרקים מלמעלה, ואנשים מרגישים אותם בלי לדעת מאין באו.
אנשים רבים מתקרבים ואינם יודעים להסביר מדוע; הם מרגישים רעב בנשמה.
❤️ "ונתתי לכם לב בשר"
הפסוק הבא: "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר". ה' מבטיח שיום אחד יהיה כאן לב חדש ורוח חדשה, התעוררות רצינית, לב פתוח הרבה יותר לרגשות.
מה זה לב אבן? לב קר. אדם שלא משנה מה קורה סביבו, הוא נשאר קפוא. ולעומתו לב בשר: אדם מלא רגש, מלא שמחה, מלא התלהבות. שמח במצוות, אוהב את חברו, מרגיש חי. הנביא מבטיח שלאט לאט, בארץ ישראל, ה' יחליף את הלב הקר בלב חי.
הרב הביא כאן את המסורת הידועה של חסידי ברסלב על שמם. מסופר שבליל השבת הראשון שבו שהה רבי נחמן בעיירה ברסלב, נשפך הגביע בשעת הקידוש. הוא ראה בכך רמז ואמר: לחסידים שלנו יקראו ברסלב. ולמה? כי "ברסלב" באותיות "לב בשר". הרב אמר שאינו יודע להסביר את כל הסיפור, אבל כך הוא מופיע.
ה' מבטיח להחליף את לב האבן בלב בשר: לב מלא רגש, שמחה והתלהבות.
🔑 שלושה מפתחות לשמחה
הרב אמר שיש בשם הזה משהו מן האמת. מאז עברו כמאתיים שנה, וכמה מן הדברים שרבי נחמן לימד התפשטו בציבורים רבים מאוד. הוא דיבר הרבה על שמחה תמידית: להסתכל על הדברים החיוביים בחיים, על מה שטוב בך. וגם כשאדם מרגיש שהוא על הרצפה – לעשות פעולה מעשית של שמחה, כי החיצוניות משפיעה על הפנימיות. היום, אמר הרב, גם המחקר מגלה שאפילו חיוך מאולץ משפיע על מצב הרוח.
הדבר השני: לדבר עם ה' במילים שלך. חוץ מן הסידור ומן התפילה, לקחת זמן ולדבר עם בורא עולם בשפה שלך – מה כואב, מה חסר, מה מבקשים. וזה עוזר לאדם מאוד.
והשלישי: ללכת לטייל במקום שיש בו עצים, ולשמוע את "שירת העשבים". הרב אמר שהמחקרים היום מראים שהליכה עצמה מייצרת בגוף חומרים של שמחה, ושמקום ירוק מוסיף על כך הרבה. רבי נחמן אמר זאת לפני שהיו מחקרים, לפני הפסיכולוגיה החיובית.
וכשמחברים את שלושתם – הולכים במקום ירוק, ושם מדברים עם ה' ושופכים את הלב – זה, כדברי הרב, כרטיס מוכן לשמחת חיים. ובזה יש טעם של "לב בשר".הרב לא נכנס לכל שיטת החסידות הזאת, אלא הצביע על הדברים שהתפשטו בכל המגזרים. ההרגשה היא שהם התקבלו כל כך משום שהדור צמא להם: לב שמבקש לחזור ולהרגיש, אחרי דורות שבהם נאלץ להתקשות כדי לשרוד.
שמחה מתוך התבוננות בטוב, שיחה עם ה' במילים שלך, והליכה במקום ירוק – כרטיס מוכן לשמחת חיים.
😊 מדד האושר
הנבואה אומרת שאנשים כאן יהיו בעלי לב בשר: מרגישים, חיים, שמחים זה בזה. והרב אמר שהנושא של הרגשות עלה מאוד בתקופה האחרונה. מדברים הרבה על כמה חשוב להביע רגשות ולדבר עליהם. זה נכנס לכל מקום.
ויש נתון מפתיע: בשנה של מלחמה, עם כל המהומה, ישראל דורגה במקום השמיני בעולם במדד האושר. איך ייתכן? מדינה שבה אנשים רצים באמצע הלילה למקלטים עם ילדים קטנים. זה לא פשוט בכלל. ובכל זאת, לפי הנתונים, אנשים כאן מרגישים מאושרים יותר מרוב העולם. ובקרב הצעירים, לדברי הרב, הדירוג גבוה עוד יותר.
ועוד דוגמה: נגמרת מלחמה, ומהו השיר הפופולרי ביותר בארץ? שיר שחוזר ואומר: עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב. הרב אמר: זו מדינה מיוחדת. משהו מדהים. כאן מתקיים הפסוק: לב בשר, אנשים מתעוררים, ויש כאן רוח אמיתית.הנתונים האלה הפתיעו את כולם. מי שמסתכל רק על החדשות, היה מצפה למצב הפוך: לחץ, פחד, ייאוש. אבל מתחת לפני השטח יש כאן לב חי, שיודע לשמוח גם בתוך הקושי.
דווקא בשנת מלחמה, ישראל דורגה גבוה מאוד במדד האושר העולמי – סימן ללב בשר.
🧭 "ואת חוקי תלכו"
"וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם". הרב הסביר שהכוונה היא שלאט לאט, בארץ ישראל, יהודים ירצו מעצמם לשמור מצוות. לא שמישהו יכריח אותם. יהודים ירגישו כמה טוב לשמור מצוות.
זה יבוא מתוך רצון פנימי. אדם מחפש משמעות לחיים, מחפש שמחה, מחפש יעד. וכשהוא מבין זאת, הוא יוצא מעצמו לקיים מצוות, כי הוא מבין למה הוא עושה את כל מה שהוא עושה. זו התעוררות פנימית, ולא תוצאה של לחץ.
זה ההמשך הטבעי של מה שראינו קודם. קודם באים המים הטהורים, ההתעוררות שאין לה הסבר. אחר כך בא הלב החדש, הלב החי. ומתוך הלב החי באה גם המעשה: אדם שלבו ער רוצה לעשות את רצון ה', ושמח בו.והרב הדגיש: הנביא אינו מתאר מצב שבו כופים על העם תורה. הוא מתאר מצב שבו ה' נותן את רוחו בקרב העם, והעם עצמו רוצה. זה שינוי מבפנים, ולכן הוא יציב יותר מכל שינוי שבא מבחוץ.
הנבואה מבטיחה שהיהודים ירצו מעצמם לשמור מצוות, מתוך רצון פנימי ולא מכפייה.
🏛️ "והייתם לי לעם"
"וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם, וִהְיִיתֶם לִי לְעָם, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹקִים". הרב עמד על המילה "לעם". בחוץ לארץ, יהודים רבים חיים יחד, אבל הם קבוצה של אנשים, לא עם במובן המלא. עם הוא דבר שיש לו הנהגה, משטרה, צבא – גוף אחד שמישהו אחראי עליו ואכפת לו מן הכל.
הנבואה מבטיחה שכאן לא נהיה עוד קבוצה של אנשים מפוזרים, אלא עם. "וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹקִים" – ה' יהיה המנהיג של העם הזה, וזה יורגש.
והרב אמר שאפשר לראות זאת כבר היום. ה' נכנס בכל פינה. בתוך הסערות, ברגעים הקשים, גם מי שאינו רגיל לדבר כך מוצא את עצמו מדבר על ה' ומצטט פסוקים. מרגישים לאט לאט את נוכחותו בתוך החיים הציבוריים. הרב הזכיר שבימים של מבצעים גדולים בצפון, רבים אמרו בקבלת שבת "וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן" בכוונה מיוחדת. זה "ואנוכי אהיה לכם לאלוקים".
בארץ ישראל היהודים אינם רק קבוצת אנשים, אלא עם – וה' הוא המנהיג שלו.
🌾 "וקראתי אל הדגן"
"וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם, וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, וְלֹא אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב". מה יקרה בארץ ישראל? יהיה כאן שפע של דגן, שפע של מחיה.
הרב אמר שהחיטה בארץ משובחת מאוד. אמנם, ישראל רחוקה מלספק בעצמה את כל צריכת החיטה שלה, כי אין בה שטחי גידול גדולים. אבל מה שגדל כאן הוא איכותי מאוד. הרב הוסיף שבפסח, מי שמקפיד מבקש דווקא חיטה מן הארץ.
והוא סיפר ששמע פעם נתון מפתיע: שהיבול של כל שיבולת בארץ גדל מאוד מאז קום המדינה, פי כמה וכמה. הוא שאל קרוב משפחה שעוסק בחקלאות ובגידולי דגן אם זה נכון, וזה הסביר לו בפירוט איך זה עובד ואמר שהדברים אינם מופרכים. "וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ".הנביא אינו מבטיח רק שלא יהיה רעב. הוא אומר "וקראתי אל הדגן", כאילו ה' קורא לתבואה עצמה לצמוח ולהתרבות. ומי שמכיר את הארץ כפי שהייתה לפני דורות ספורים, אדמה קשה וביצות, מבין כמה גדול השינוי.
ה' מבטיח שפע של דגן, והחיטה בארץ משובחת ומניבה יבול גדול פי כמה מבעבר.
🍯 ארץ זבת חלב ודבש – פשוטו כמשמעו
ארץ ישראל נקראת בתורה "ארץ זבת חלב ודבש". והרב אמר שבמציאות של היום, ישראל נמצאת בראש העולם דווקא בשני הדברים האלה.
חלב: כולם מכירים את המושג "פרה שווייצרית". אבל לפי הנתונים שהביא הרב, הפרה הישראלית מניבה היום יותר חלב מכל פרה אחרת בעולם, ויותר מן הבאה אחריה בדירוג. אדם שעבד ברפת אמר לו שיש פרות שמניבות אפילו יותר מן הממוצע.
ודבש: יש מפרשים שהדבש שבפסוק הוא דבש תמרים. והרב אמר שלפי מה שזכור לו, למעלה ממחצית התמרים מזן מג'הול בעולם כולו גדלים בישראל. משהו שקשה לדמיין: רוב התוצרת העולמית של תמר אחד יוצאת מן הארץ הקטנה הזאת.
"ארץ זבת חלב ודבש" – בדיוק בשני הדברים האלה ישראל מספר אחת בעולם. הפסוק שנאמר לפני אלפי שנים מתברר כתיאור מדויק של המציאות.
דווקא בחלב ובדבש, שבהם נשתבחה הארץ בתורה, ישראל נמצאת היום בראש העולם.
📈 "ולא תקחו עוד חרפת רעב"
"וְהִרְבֵּיתִי אֶת פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם". הרב אמר שהוא אינו מצליח להבין איך זה קורה, ושאל אם מישהו יכול להסביר: עברנו כשנתיים של מלחמה. כמה דיברו על המחיר, על עלות כל טיל, על כל מה שהולך לאבד. ואיך המדינה המשיכה, והכלכלה ממשיכה להצליח?
לדבריו, הנתונים הכלכליים שפורסמו לא מכבר הראו מצב טוב מאוד. אין חרפת רעב בגויים. אין צנע. כמובן, לא כולם במצב טוב, ויש מי שקשה להם. אבל באופן כללי, התמונה היא של עמידה ושל צמיחה, דווקא בתקופה שבה ציפו לגרוע מכל.
וזה, אמר הרב, עוד פסוק שאפשר לסמן לידו וי. הנביא לא הבטיח שלא יהיו קשיים. הוא הבטיח שלא תבוא חרפת רעב, ושהארץ תמשיך לתת את פריה. וכך אנחנו רואים.והרב שאל את השומעים: מי היה מאמין, בתחילת המלחמה, שכך ייראה המצב בסופה? רבים חששו לגרוע מכל. והנה, שוב, הפסוק מתברר כמדויק יותר מכל התחזיות.
גם אחרי שנתיים של מלחמה ממושכת, הכלכלה המשיכה לעמוד, ולא באה חרפת רעב.
🏗️ "והארץ הנשמה תעבד"
ולאן זה הולך? "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹקִים: בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם, וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת הֶעָרִים וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת. וְהָאָרֶץ הַנְשַׁמָּה תֵּעָבֵד, תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר".
הרב שאל: כולם זוכרים איך נראתה העיר פעם? כשהיה ילד, היו בה שטחים שוממים רבים. הילדים היו משחקים בהם, בונים בהם מחנות. מול ביתו היה שטח שומם, ועוד אחד, ועוד אחד. והיום? איפה יש שטח שומם? כמעט אין. ואיפה שעוד יש, כבר מתכננים לבנות עליו שכונה שלמה.
גם הבנייה עצמה השתנתה. פעם בנו בתים נמוכים, צמודי קרקע, והיום במקומם עומדים בניינים עם עשרות דירות. "וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת", "וְהָאָרֶץ הַנְשַׁמָּה תֵּעָבֵד" – פסוקים שהתקיימו לנגד עינינו בתוך דור אחד, בעיר אחת.ויש בפסוק עוד מילה חשובה: "לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר". השממה הייתה גלויה לכל, וגם הבנייה גלויה לכל. אין צורך בהוכחות מסובכות. מספיק להסתכל מן החלון, ולהשוות למה שהיה שם בילדותנו.
מקומות שהיו שוממים בזיכרון של רבים מאיתנו, מלאים היום בניינים ואנשים.
🌳 "הייתה כגן עדן"
ולאן זה יגיע? הפסוק אומר: "וְאָמְרוּ: הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן, וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ". הרב אמר: אתה שואל לאן זה הולך? הולך להיות עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, עד שיהיה כאן גן עדן.
אבל הוא הוסיף אזהרה: זה לא אומר שלא יהיה בלגן בדרך. אין לו מושג אם השבוע יחסמו כבישים, ואין לו מושג מה יקרה מחר. "אל תחפש השבוע את גן עדן", אמר. השאלה אינה מה יקרה השבוע, אלא מה הכיוון. וכמו שראינו כל פסוק בנבואה מתקיים, כך גם העתיד יתקיים: הארץ שהייתה שוממה הולכת להיות גן עדן.
והוא הוסיף גם עצה מעשית: מי ששואל היכן כדאי להשקיע, שיידע שאין מקום טוב כמו ארץ ישראל. בכל מקום אחר בעולם אין לדעת מה יקרה. כאן, יש פסוק מפורש שהעסק רק הולך ופורח.והנבואה עצמה חותמת את הקטע הזה בחתימה ברורה: "וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי ה' בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת, נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה; אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי". מי שדיבר הוא גם מי שעושה.
הנבואה מבטיחה שהארץ השוממה תהיה כגן עדן; בדרך יהיו מהמורות, אבל הכיוון ברור.
👨👩👧👦 "כצאן אדם"
"עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם: אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם". עם ישראל ילך ויתרבה. והרב אמר שכבר היום יש מקום אחד בלבד בעולם שבו מספר היהודים גדל. בכל מקום אחר בעולם, מספר היהודים יורד ויורד, מסיבות שונות. המקום היחיד שבו הוא הולך וגדל הוא כאן.
ועד כמה? הפסוק ממשיך: "כְּצֹאן קָדָשִׁים, כְּצֹאן יְרוּשָׁלַיִם בְּמוֹעֲדֶיהָ, כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם". בירושלים, בזמן הרגלים, היה מלא צאן: כל אחד הביא עולת ראייה, ובפסח קרבן פסח. קשה לדמיין כמה צאן היה שם. כך, אומר הנביא, יהיו הערים מלאות אנשים.
כבר היום אפשר להרגיש זאת. מי שהולך בחג הפסח או בסוכות בעיר העתיקה, נתקע בפקקים של אנשים. אף אחד לא חסם את הדרך, שום דבר לא קרה – פשוט עומס של אנשים. כמו שנאמר בתהילים: "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם". והנביא מבטיח שיהיה עוד הרבה יותר מזה.
רק בארץ ישראל מספר היהודים הולך וגדל, וכבר היום יש בירושלים ברגלים "פקקים" של אנשים.
🧭 מי שיודע לאן הוא הולך
"וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'". והרב סיכם: אנחנו רואים לקראת מה אנחנו הולכים. ותדעו, אדם שיודע לקראת מה הוא הולך, יש לו הרבה כוח לעבור את הדרך. הוא אינו נבהל.
גם אם השבוע יהיו הפגנות, וגם אם בשבוע הבא יעיר אותו טיל בלילה – וזה לא נעים, וכולנו רוצים שקט ומנוחה, שכולם יזכו לישון בלילה בשלווה – הוא אינו חושב שהכל עומד לקרוס. הוא אינו נגרר אחרי הפחד של הרגע, שאומר שאין סיכוי להחזיק מעמד.
כי כשקוראים את הנבואה, יודעים במפורש לאן הולכים. יהיה כאן נפלא. יהיה כאן גן עדן. יהודים ירצו מעצמם לשמור מצוות, בלי שיכריחו אותם, פשוט כי ירגישו כמה זה טוב. יהיה כאן לב בשר, לב מלא רגש, ושמחת חיים בארץ ישראל.
וזה נותן הרבה כוח והרבה אופטימיות. יהי רצון שנזכה כולנו לראות בקרוב איך הארץ הזאת הופכת לגן עדן, במהרה בימינו.
הידיעה לאן אנחנו הולכים נותנת כוח לעבור את הקשיים בלי להיבהל.