📚 כל השיעורים

🍭 ספר הזכרונות שנפתח

צרור אחד, משתה של יין שנשאר יהודי, הנקודה שבה מתהפכת המגילה, ולמה אמרה אסתר "מחר": כוחם של הכרת הטוב והשמחה בפורים

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · המן שאיחד את ישראל

🤝 "צורר כל היהודים"

יש מקומות שבהם אין כוח לרעש של הכאת המן לאורך כל המגילה, ולכן מכים את המן רק פעם אחת, ב"המן האחרון". ואיך יודעים איזה הוא האחרון? יש ביטוי שמופיע פעם אחת בלבד במגילה: "כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם".

בפשט, "צורר" פירושו צר ואויב. אבל יש דרשה נפלאה על המילה הזו. המן אמר בתחילה: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים". הם מפוזרים ומפורדים, רבים זה עם זה, ולכן אפשר לגבור עליהם. ומה קרה בפועל? דווקא הגזירה שלו גרמה להם להתאחד. הוא "צרר" את כל היהודים, קשר את כולם לצרור אחד.

את זה ראינו גם בימינו. אויבים חשבו שעם ישראל מפולג ושזה הזמן לתקוף. והתוצאה הייתה הפוכה: כולם התאחדו, והמחלוקות נדחקו הצידה. הצרה איחדה את מי שנראו רחוקים.

וזה עצמו חלק מן הנס. המן חשב שהפירוד הוא נקודת התורפה של ישראל, ולכן בחר לתקוף. אבל ברגע שהגזירה נחתמה, צמו כל היהודים יחד שלושה ימים, ועמדו כאיש אחד. האחדות הזו היא שהפכה את הגזירה. הרשע עצמו, בלי שידע, נתן לישראל את הכוח שבו גברו עליו.

מכאן מובן גם למה יש בפורים מצוות משלוח מנות. מה הקשר בין משלוח מנות לנס פורים? למשתה ולשמחה יש קשר ברור, אבל משלוח מנות איש לרעהו?

התשובה נמצאת באותה מילה: "צורר כל היהודים". בנס פורים נעשו כל היהודים מאוחדים, צרור אחד. המן רצה לנצל את הפירוד, והקדוש ברוך הוא הפך את הפירוד לאחדות. ולכן מציינים את הנס בחיזוק הקשר בין אדם לחברו: שולחים מנות, מרבים אהבה ורעות.

המשלוח הקטן שאדם שולח לשכנו אינו רק מנהג נחמד. הוא המשך של הנס עצמו. כל קשר שנבנה בפורים בין יהודי ליהודי, הוא חלק מן ה"צרור" שבו נצחו ישראל את המן.

המן ביקש לצרור את היהודים, ובלי כוונה איחד אותם לצרור אחד.

פרק א · המן שאיחד את ישראל

🍷 יין שנשאר יהודי

יש עוד טעם למצוות השתייה בפורים. איך התחילה המגילה? במשתה של אחשוורוש, שבו היה יין "כְּיַד הַמֶּלֶךְ", בשפע בלי גבול. ובאותו משתה חטאו ישראל, והשתתפו בסעודה שלא היה להם להשתתף בה.

כנגד זה אנחנו שותים יין בפורים, ומראים שגם כשיהודי שותה, הוא נשאר יהודי. הוא שמח, שר, מודה לה', ואינו מתקלקל.

מסופר על עוזרת שעבדה בישיבה ובאה ממדינה שבה שתייה מרובה מובילה לאלימות. בפורים בצהריים היא פשוט נעלמה. למחרת שאלו אותה למה עזבה. אמרה: ראיתי את כמויות היין שהגיעו, ואני יודעת מה קורה במקום שלי כשמגיעות כמויות כאלה. כולם משתוללים, וזורקים בקבוקים. ברחתי.

היא לא האמינה שאפשר לשתות כל כך הרבה ולהישאר רגועים ושמחים. וזה באמת דבר שנמצא בעיקר אצל היהודים. השתייה בפורים מראה את כוחה של הנשמה היהודית. במקום שבו אצל אחרים היין מוציא את הרע שבאדם, אצל יהודי בפורים הוא מוציא את השירה, את ההודיה ואת האהבה. כך מתקנים את משתה אחשוורוש.

בפורים שותים יין כדי להראות שגם בשתייה יהודי נשאר יהודי, כתיקון למשתה אחשוורוש.

פרק ב · הנקודה שבה הכול מתהפך

🔺 המגילה כמשולש

אם מסתכלים על מגילת אסתר כולה, אפשר לראות שהיא בנויה כמו משולש הפוך. בתחילה המצב יורד ויורד: המלך משתמש בכלי המקדש, המן עולה לגדולה, כולם צריכים להשתחוות לו, המן כועס, עד שהוא גוזר להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. זו הנקודה הנמוכה ביותר.

ואחר כך הכול מתהפך, לא בבת אחת אלא שלב אחר שלב. קודם מרדכי עולה, אחר כך המן נופל, אחר כך נכתבות אגרות חדשות, עד "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר".

השאלה היא: מהי הנקודה התחתונה של המשולש? באיזה רגע בדיוק נעצרת הירידה ומתחילה העלייה? זו נקודה חשובה מאוד. יש אפילו מנהג לקרוא אותה בקול רם ובנעימה מיוחדת, כי ממנה מתחיל הנס.

וכדאי לזכור את המבנה הזה גם בחיים. כשאדם נמצא בירידה, נדמה לו שהירידה לא תיגמר לעולם. אבל לכל ירידה יש נקודה תחתונה, ומשם מתחילה העלייה. השאלה היא רק מה פותח את הנקודה הזו. והמגילה עונה על כך בבירור.

המגילה יורדת שלב אחר שלב עד לשפל, ומשם עולה שלב אחר שלב עד לשמחה.

פרק ב · הנקודה שבה הכול מתהפך

🌙 "בלילה ההוא"

הנקודה היא: "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים". חז"ל דרשו שגם שנתו של מלכו של עולם נדדה כביכול. אבל יש כאן עוד רמז אדיר.

מה היה ספר הזכרונות? זה היה הספר שבו רשם המלך את כל מי שעשה לו טובה: זה עזר לו כאן, זה הציל אותו שם. והגמרא אומרת שאחשוורוש היה כפוי טובה. מרדכי הציל את חייו, והוא שכח. כל השורש של הצרה היה כפיית טובה.

ומתי מתחיל המהפך? ברגע שהמלך פותח את ספר הכרת הטוב שלו. כשמתחילים להכיר טובה, כשפותחים את ספר הזכרונות, משם נפתח זרם הישועה. זה יסוד גדול לכל יהודי: כשאדם פותח את "ספר הזכרונות" שלו, ונזכר בכל הטוב שעשה עמו ה', משם מתחילות הצרות להתהפך לישועות.

המהפך במגילה מתחיל כשאחשוורוש פותח את ספר הזכרונות, ספר הכרת הטוב שלו.

פרק ב · הנקודה שבה הכול מתהפך

📒 הפנקס הראשון

הרב סיפר שלפני כשמונה שנים, בפורים אחד, חשב על הרעיון הזה. באותה תקופה לא היה בכל הארץ אפילו פנקס אחד שבו אדם רושם את החסדים שה' עושה עמו. והוא חשב: אם ספר הזכרונות של המלך יכול להצמיח ישועה כזו, למה שלא יהיה לכל אדם "ספר זכרונות" אישי?

הוא פנה לגרפיקאית, והיא שאלה: איך עושים דבר כזה? מה כותבים? יש דוגמה? לא הייתה שום דוגמה. אמר לה: נתחיל, ומכאן זה יצמח. אחרי חודשיים של עבודה יצא הפנקס הראשון.

תכננו להדפיס כמות קטנה, אבל בדפוס התלהבו מן הרעיון ושכנעו להדפיס חמשת אלפים. נראה היה שזו כמות הזויה. היכן יאחסנו אותה? וגם לזה נמצא פתרון בדרך לא צפויה. ובסוף, עוד לפני חודש אב, כמעט כל הפנקסים כבר נגמרו. אנשים שמחו מאוד ברעיון שאפשר לכתוב את חסדי ה' ולזכור אותם.

והכול התחיל מאותו פורים, מן הרעיון שספר הזכרונות הוא נקודת המהפך.

מתוך הרעיון של ספר הזכרונות נולד פנקס ההודיה, שבו כותב אדם את חסדי ה' עמו.

פרק ב · הנקודה שבה הכול מתהפך

✍️ "כתב זאת זכרון בספר"

גם בתורה מופיע הציווי לכתוב: "כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר". ובמקום אחר: "עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה'". והאבן עזרא מפרש שהיה להם ספר, ובו היו כותבים כל נס גדול שקרה להם. כשהקדוש ברוך הוא עשה ישועה, כתבו אותה לזיכרון.

ויש לזה כוח. דוד המלך אומר: "זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאֹתָיו, חַנּוּן וְרַחוּם ה'". מי שזוכר את נפלאות ה', מעורר את מידת החנינה והרחמים. כשאדם רואה את הקדוש ברוך הוא כמי שעושה עמו חסדים ונפלאות, הוא גורם שימשיכו לבוא עוד ועוד חסדים.

זה מה שקרה לאחשוורוש בלילה ההוא, וזה מה שיכול לקרות לכל אחד. מי שכותב את חסדי ה', מתבונן בהם וזוכר אותם, פותח את שערי הישועה.

התורה עצמה מצווה לכתוב את הנסים בספר, ומי שזוכר את נפלאות ה' מעורר עוד חסדים.

פרק ג · למה אמרה אסתר "מחר"

⏳ "מחר אעשה כדבר המלך"

כשאסתר באה אל המלך ביום הראשון, הוא שואל אותה מה בקשתה, והיא אינה מגלה. היא מזמינה אותו ואת המן למשתה, ושם שוב דוחה: "וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ". למה לא היום? למה מחר?

המהר"ל מבאר זאת בצורה נפלאה. במלחמת עמלק הראשונה אמר משה ליהושע: "צֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה". גם שם נאמר "מחר". מה עניין "מחר" לעמלק?

עמלק הוא השורש שנלחם באחדות ה'. נאמר שאין השם שלם ואין הכיסא שלם עד שיימחה זכר עמלק, ואז "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד". עמלק טוען שיש שתי רשויות, שאין השגחה, שיש טוב ויש רע בנפרד. "היום" הוא אחד. "מחר" הוא כביכול שני, יום אחר. ועמלק הוא זה שרוצה שיהיו שניים. לכן נלחמים בו ב"מחר" – כדי לגלות שגם המחר שייך לאחד.

המהר"ל מבאר שאסתר דחתה למחר, כי במלחמת עמלק נלחמים דווקא ב"מחר".

פרק ג · למה אמרה אסתר "מחר"

1️⃣ י"ג – אחד

ובאיזה יום נלחמו היהודים באויביהם וגברו עליהם? בי"ג באדר. ולמה דווקא בי"ג? כי "אחד" בגימטריה הוא שלוש עשרה. ביום של "אחד" אפשר להילחם בעמלק, שכל עניינו הוא כפירה באחדות ה'.

המספר שלוש עשרה אהוב מאוד בעם ישראל. בשלוש עשרה מידות התורה נדרשת. בגיל שלוש עשרה נעשה הנער בר מצווה. שלוש עשרה בריתות נכרתו על ברית המילה. שלוש עשרה מידות של רחמים. ויש עוד הרבה.

ולעומת זאת, יש מקומות שבהם נמנעים מן המספר הזה, ואפילו מדלגים עליו במספור הקומות. כי מי שאינו מכיר באחדות ה', נבהל מן המספר הזה. "ביום ההוא יהיה ה' אחד" – וביום ההוא לא יהיה מקום למי שכופר באחדותו.

המלחמה בעמלק הייתה בי"ג באדר, ו"אחד" בגימטריה שלוש עשרה.

פרק ד · כוחה של שמחה

😊 "שמח וטוב לב"

יש פירוש נוסף, מספרי החסידות, למה אמרה אסתר "מחר". באותו יום כתוב שהמן יצא מן המשתה "שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב". אסתר ידעה: כשאדם שמח, אפילו גוי, יש לו מזל. קשה לפגוע בו. אי אפשר להילחם באדם שמח.

ומה קרה למחרת? המן הלך אל ביתו "אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ". רק כשהוא עצוב, אפשר לגבור עליו. ואז אסתר אמרה את דברה, והכול התהפך.

יש כאן לימוד עצום על כוחה של שמחה. כשאדם שמח, יש לו כביכול שפע של סייעתא דשמיא, הוא נמצא באור, והשמחה משרה עליו הצלחה. אם זה נכון אפילו על המן הרשע, ואפילו על שמחה של דברים ריקים, קל וחומר על יהודי ששמח בה' ובמצוותיו.

לפי ספרי החסידות, אסתר דחתה כי ראתה שהמן שמח, ואדם שמח קשה לפגוע בו.

פרק ד · כוחה של שמחה

🌟 "תהיה בשמחה, תהיה פרנסה"

מסופר על החידושי הרי"ם שבא אליו חסיד והתלונן על קשיי פרנסה: לא הולך לו כאן, ולא הולך לו שם. אמר לו הרבי: תהיה בשמחה, ותהיה לך פרנסה. אמר החסיד: איך אהיה שמח, כשאין לי זה ואין לי זה? ענה לו: ומה לא עושים בשביל פרנסה? אדם שמח פותח את השערים.

ועוד מסופר על יהודי שכתב לרבי מלובביץ' מכתב מר: יש לו ילדים רבים שהגיעו לפרקם, ואין לו במה לחתן אותם. הוא עצוב ומדוכא. והתשובה שקיבל הייתה בערך כך: הגיעה אליי בשורה טובה. אני שומע על יהודי שזוכה לגור בארץ ישראל, שיש לו בית ואישה, ברוך ה' ילדים רבים, שהולכים בדרך ה' ומבקשים להקים בתים. אם תדע להכיר בכל השפע הטוב שיש לך, יעזור ה' ותזכה לבשר בשורות טובות גם על שאר הדברים.

זה סוד הפורים: לפתוח את ספר הזכרונות, לראות את הטוב שכבר יש, ולשמוח בו. משם מתחילות הישועות לזרום, הלאה והלאה.

צדיקים לימדו שהשמחה וההכרה בטוב שכבר יש פותחות את שערי השפע.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה