📚 כל השיעורים

🍭 סודו של מזמור לתודה

המזמור שחיבר משה רבנו, מאה הקללות שהופכות לברכה, ארבעים החלות של קורבן התודה, והשיר היחיד שיישאר לעתיד לבוא

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · מזמור של משה רבנו

📜 מי חיבר את מזמור לתודה?

השיעור נפתח בשאלה פשוטה: מי חיבר את "מזמור לתודה"? כמעט כל אחד יענה מיד: דוד המלך. הרי ספר תהילים הוא ספרו של דוד, ורוב המזמורים בו נקשרים בשמו.

אבל התשובה מפתיעה. חז"ל אומרים שאחד עשר מזמורים בספר תהילים אמר משה רבנו. ומאיפה הם מתחילים? מן המזמור "תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים" – פרק צ'. ועד היכן? מובא במדרש תהילים וברש"י: עד סוף "מזמור לתודה" – פרק ק'. כלומר, המזמור האחרון שחיבר משה רבנו הוא דווקא מזמור התודה.

זהו חידוש עצום. כולם בטוחים שדוד המלך כתב אותו, ופתאום מתברר שהוא שייך למשה רבנו – אותו משה שאנו פוגשים בפרשיות של חומש שמות, בגלות מצרים וביציאה ממנה.

ומיד עולה השאלה: למה דווקא משה? מה הקשר בין משה רבנו ובין מזמור של הודיה? כדי לענות, צריך לחפש איזו מידה התורה מדגישה במיוחד אצל משה רבנו, ולראות אם יש לה קשר לתודה.

מזמור לתודה הוא האחרון באחד עשר המזמורים שחיבר משה רבנו.

פרק א · מזמור של משה רבנו

🤝 משה רבנו ומידת הכרת הטוב

התורה מעידה על משה רבנו שהיה עניו מאוד. אבל יש עוד מידה שבולטת אצלו שוב ושוב: הכרת הטוב.

כשהגיעה מכת הדם, לא משה היכה את היאור אלא אהרן. וכך גם במכה שבאה דרך עפר הארץ. למה? כי היאור הגן על משה כשהיה תינוק בתיבה, והעפר הציל אותו כשהטמין בו את המצרי. משה רבנו לא יכול להכות את מי שהיטיב עמו, גם אם זה מים או עפר שאין להם רגש.

וכך גם בפרשת שמות. הקדוש ברוך הוא אומר למשה ללכת לגאול את ישראל, ומשה אומר: רגע, לפני כן אני צריך לבקש רשות. ממי? מיתרו. יתרו פתח לו את ביתו והכניס אותו כשברח ממצרים. לקום וללכת בלי רשות – זה לא מכובד, זה לא הכרת הטוב.

אם כן, אחת המידות החזקות ביותר של משה רבנו היא הכרת הטוב. אולי זו גם הסיבה שדווקא הוא חיבר את מזמור לתודה. מי שמכיר טובה אפילו ליאור ולעפר, יודע לשיר שיר הודיה לבורא עולם.

משה רבנו הצטיין במידת הכרת הטוב, ולכן מתאים שדווקא הוא חיבר את מזמור התודה.

פרק א · מזמור של משה רבנו

🚪 מאה קללות ומאה שערי ברכה

בספר "תורת המנחה" כתב רבי יעקב סקילי שבמזמורים האלה הטמין משה רבנו סודות עמוקים שנמסרו לו. אי אפשר לדעת את כולם, אבל כמה רמזים אפשר לראות.

בפרשת כי תבוא כתב משה רבנו את התוכחה: תשעים ושמונה קללות, ועוד שתיים שנאמרו בכלל "כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה" – יחד מאה. ומה הסיבה לכל המכות האלה? הפסוק אומר במפורש: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב".

ועכשיו נפתח את מזמור לתודה. מה כתוב בו מיד אחרי הפתיחה? "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה". אותן מילים בדיוק, אבל בצד החיובי. ובאיזה פרק? בפרק ק', פרק מאה.

כאילו אומר משה רבנו: שם כתבתי מאה קללות על שלא עבדתם בשמחה. כאן אני כותב לכם את התיקון. אם תעבדו את ה' בשמחה, במקום מאה קללות ייפתחו לכם מאה שערי ברכה.

במקום מאה הקללות שבאו על שלא עבדו את ה' בשמחה, מזמור ק' פותח מאה שערי ברכה.

פרק א · מזמור של משה רבנו

🔢 מודים בגימטריה מאה

ויש עוד רמז. כמה עולה המילה "מודים" בגימטריה? מ' – ארבעים, ו' – שש, ד' – ארבע, י' – עשר, ם' – ארבעים. יחד: מאה בדיוק.

וכמה ברכות חייב אדם לברך בכל יום? מאה. אם כן יש קשר בין הדברים: מאה ברכות הן מאה הודיות. כל "ברוך אתה" הוא עוד "מודים". ומזמור לתודה, פרק מאה, הוא כמו כותרת לכל המערכת הזו.

על ידי שאדם מודה לקדוש ברוך הוא ועובד אותו בשמחה, נפתחים לו מאה שערי ברכה. ההודיה איננה רק תגובה לטובה שכבר באה. היא המפתח לטובה שעוד תבוא.

זה מסביר גם למה חז"ל הקפידו כל כך על מאה ברכות. אין זה מספר מקרי. זהו המספר של השלמות, של הקדושה המלאה, ושל השערים שנפתחים למי שמודה.

מילת "מודים" עולה מאה, כנגד מאה הברכות שאדם מברך בכל יום.

פרק א · מזמור של משה רבנו

🔄 הקללה שהופכת להלל

רמז נוסף הובא בשיעור בשם אחד המפרשים. כתוב בתורה: "וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה". איך הופכים קללה לברכה? פשוט מאוד: הופכים את המילה.

המילה "קללה" נכתבת ק-ל-ל-ה. קראו אותה מן הסוף להתחלה, ותקבלו ה-ל-ל-ק: "הלל ק'". אם אתה מהלל את ה' במזמור ק', במזמור לתודה, כל הקללות מתהפכות לברכות.

עכשיו מובן עוד יותר למה משה רבנו הוא שחיבר את המזמור הזה. הוא שכתב בפרשת כי תבוא את הקללות, והוא שכתב כנגדן את התיקון: בפרק ק' הוא הקדים את הפסוק "עבדו את ה' בשמחה".

התיקון אינו דורש מעשים גדולים ומסובכים. הוא דורש לב שמח ופה שמודה. מי שמשבח את ה' בשמחה הופך את הדין לרחמים, ואת מה שנראה כקללה לברכה.

הופכים את האותיות של "קללה" ומקבלים "הלל ק'" – מי שמהלל את ה' במזמור ק' הופך את הקללות לברכות.

פרק א · מזמור של משה רבנו

⛰️ מ"לכו נרננה" עד מזמור לתודה

המזמורים שמפרק צ' והלאה אינם סתם פרקים זה אחר זה. הם הולכים ועולים, כמו סדר של גאולה שמתקדמת.

תסתכלו ב"לְכוּ נְרַנְּנָה" שאומרים בקבלת שבת. הוא נפתח בשמחה גדולה: לכו נרננה לה', נריעה לצור ישענו. ופתאום, באמצע, באה תוכחה: "אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה", ארבעים שנה אקוט בדור. זה מצב של ביניים, כמו התקופה שלנו: פעם טוב ופעם קשה.

ומשם המזמורים מתחילים לעלות. "שירו לה' שיר חדש", "ה' מלך תגל הארץ", ועוד ועוד, עד שמגיעים לפסגה. והפסגה היא מזמור לתודה.

בקבלת שבת אומרים שישה מזמורים כנגד ששת ימי המעשה. יש מן הספרדים שאומרים בהם גם את מזמור לתודה, ויש שאינם אומרים. והאשכנזים אינם אומרים אותו בשבת כלל. הסיבה לכך קשורה לקורבן התודה, ונגיע אליה בהמשך.

המזמורים שמפרק צ' והלאה עולים בהדרגה, ופסגתם היא מזמור לתודה.

פרק ב · השיר שלא ייבטל

🎶 כל השירות עתידות ליבטל

השולחן ערוך כותב דבר מיוחד: את מזמור לתודה יש לומר בנגינה, שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה.

חשבו כמה שירים יש בעולם היהודי. אצל מלחין אחד בלבד יש מאות מנגינות. ובכל זאת אומרים חז"ל: לעתיד לבוא כולם ייבטלו. למה? כי יהיה כל כך הרבה טוב, שכל השירים הישנים יהיו קטנים מדי. לא יתאימו עוד למציאות החדשה.

זה כמו שכתוב "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ". למה שיר חדש? כי נהיה כל כך הרבה טוב, שהשיר הקודם כבר לא מתאים.

בשיעור הובאה דוגמה מוכרת: אחרי שחרור ירושלים ביקשו מנעמי שמר לכתוב בית חדש לשיר "ירושלים של זהב". הבית הקודם דיבר על בורות מים יבשים ועל עיר שוממה. אחרי השחרור הוא כבר לא התאים, ונכתב בית חדש. כך יהיה לעתיד לבוא בכל השירים כולם.

אבל שיר אחד יישאר גם אז: מזמור לתודה. הוא כל כך חזק, שגם לעתיד לבוא, כשהטוב יהיה שלם, עדיין ישירו אותו.

השולחן ערוך פוסק לומר מזמור לתודה בנגינה, כי כל השירות עתידות ליבטל חוץ ממנו.

פרק ב · השיר שלא ייבטל

🎤 השקעה בשיר שיישאר לנצח

בשיעור סופר מעשה בהגאון רבי אשר אריאלי, מגדולי מגידי השיעורים בישיבת מיר. השיעור היומי שלו בגמרא מושך המונים – מאות מקומות ישיבה מלאים, עד שאין מקום להיכנס.

היה נדיב אחד שתמך רבות בישיבה, ומלבד עושרו היה גם זמר שהלחין שירים. יום אחד התקשר אליו רבי אשר ואמר: יש לי בקשה ממך. הנדיב שאל: כמה כסף צריך הרב? והרב ענה: לא כסף. בקשה אחרת.

וכך אמר לו: אני רוצה שתלחין שיר על מזמור לתודה. הנדיב תמה: למה דווקא מזמור לתודה? והרב הסביר: לעתיד לבוא כל השירים שלך ייבטלו, לא יישאר מהם כלום. בוא תשקיע במשהו שיישאר לנצח. ומה יישאר? מזמור לתודה.

והוא אכן הלחין, והשיר התפשט והושר גם בפי זמרים נוספים. זו דרכה של עבודת ה' אמיתית: לחשוב לא רק על מה שיפה עכשיו, אלא על מה שיישאר לעולמי עד.

וכך גם כל אחד מאיתנו. כשאנו שרים מזמור לתודה, אנו משקיעים בדבר שלא יתבטל לעולם.

ראש ישיבה גדול ביקש מנדיב שהוא גם זמר להלחין דווקא את מזמור לתודה, כי רק הוא יישאר לנצח.

פרק ב · השיר שלא ייבטל

🎵 למה דווקא בשירה?

למה פוסק השולחן ערוך שצריך לשיר את מזמור לתודה? מה רע לומר אותו בדיבור רגיל?

התשובה נוגעת לנפש האדם. מי שקרה לו נס, מי שקרה לו דבר טוב ומיוחד, מרגיש כל כך הרבה, שאין די לו במילים. הוא רוצה להביע את כל מה שבלבו. ואיך האדם מעלה את כל רגשותיו? על ידי שירה. בשירה הלב יוצא החוצה.

לכן פסק השולחן ערוך: אתה רוצה להביע הודיה לבורא עולם? שיר. אמור את מזמור לתודה בנגינה.

טוב מאוד לעשות זאת בכל יום, למי שיכול. ומי שלא, לפחות כשקורה לו דבר טוב – ייקח את מזמור לתודה וישיר אותו בשמחה ובהתלהבות. זו הלכה מפורשת בשולחן ערוך, וברוך ה' היא קלה מאוד לקיום.

כי היום יש מנגינות רבות למזמור הזה, וכל אחד יכול לבחור את זו שהוא אוהב ולשיר אותה מכל הלב.

יש בזה גם לימוד על ההודיה עצמה. תודה שנאמרת בשפתיים בלבד היא עדיין קטנה. תודה שיוצאת בשירה מערבת את כל האדם: את הקול, את הלב ואת השמחה. כשאדם שר, הוא לא רק אומר שטוב לו, הוא מרגיש את הטוב מחדש. ולכן השירה איננה קישוט להודיה, אלא השלמתה. היא הופכת את המילים לחוויה, ואת החוויה לקשר חי עם בורא העולם.

שירה היא הדרך של האדם להביע את מלוא רגשות ההודיה, ולכן פסקו לומר את המזמור בנגינה.

פרק ב · השיר שלא ייבטל

🌅 ארבעים מנגינות בדור של גאולה

דבר פלא: עד לפני עשר או חמש עשרה שנה, כמעט לא היה שיר על מזמור לתודה. היית הופך את העולם ולא מוצא. אפשר היה להמציא מנגינה לבד, אבל שירים מוכרים לא היו.

בספר חסידי שנכתב לפני כמה עשרות שנים כותב המחבר שאינו יודע מדוע החסידים שרים כל כך הרבה שירים, ועל מזמור לתודה לא חיברו שיר. כך הוא תמה.

ובעשר השנים האחרונות קרתה מהפכה. היום יש כארבעים מנגינות למזמור לתודה. זמרים רבים שרו אותו, והוא מושר בהרבה מקומות.

מה קרה? הרב מסביר: אנחנו כבר נמצאים בהכנה לגאולה. כבר יום שישי, ערב שבת. הגאולה בפתח, וברגע האחרון צריך להתכונן. לכן הקדוש ברוך הוא עוזר, ומתחילות להיות מנגינות רבות דווקא לשיר שיישאר לעתיד לבוא.

דור שמתחיל לשיר את מזמור לתודה הוא דור שמתרגל כבר עכשיו לשירה של הגאולה. וכל אחד יכול להצטרף לזה.

בשנים האחרונות נוספו עשרות מנגינות למזמור לתודה, סימן לדור שמתכונן לגאולה.

פרק ג · כאילו הקריב קורבן תודה

🍞 ארבעים חלות של קורבן תודה

כדי להבין את מעלת המזמור צריך להכיר את קורבן התודה. זה היה קורבן מיוחד מאוד, שאין לו אח ורע בשום קורבן אחר.

מי שהביא קורבן תודה לא הביא רק את הבהמה. יחד איתה הביא ארבעים חלות. והן היו בארבעה סוגים: חלק מהן חלות בלולות בשמן, חלק רקיקים משוחים בשמן, חלק מבושלות ברותחין בשמן, וחלק חלות של חמץ.

ולא רק שהיה צריך להביא ארבעים חלות, היה צריך גם לאכול אותן ביום אחד. אדם מגיע לבית המקדש, נניח בצהריים. ארבע חלות ניתנות לכהן, ונשארות לו שלושים ושש. עד חצות הלילה הוא צריך לגמור את כולן, אחרת הן נעשות נותר.

ולא מדובר בלחמניות קטנות. כל חלה כזו גדולה, כמו חלה של חתונה. שלושים ושש חלות כאלה – משפחה אחת לבד לא תגמור. מה עושים?

קורבן התודה היה מיוחד: עמו הביאו ארבעים חלות, בארבעה סוגים.

פרק ג · כאילו הקריב קורבן תודה

🍩 ארבעת סוגי החלות בסופגניה

באמצע הלימוד הובא בשיעור רעיון בדרך של חיוך. יש מי שחיבר ספר שלם בשאלה למה אוכלים סופגניות בחנוכה. יש אנשים שעוסקים בחייהם בדברים מעניינים מאוד, וזה אחד מהם.

אחת הסיבות שהובאו שם: היוונים גזרו על ישראל שלוש גזירות עיקריות – לא לשמור שבת, לא למול, ולא לקדש את החודש. ושלושתן רמוזות בסופגניה. הבצק העגול והשמן מזכיר את החלות של שבת. הריבה האדומה שבאמצע מזכירה את ברית המילה. והאבקה הלבנה שמעל מזכירה את הירח הלבן, את קידוש החודש.

ויש עוד רמז, שנוגע לענייננו. ארבעת סוגי החלות של קורבן התודה כולם נמצאים בסופגניה: היא בלולה בשמן, היא מבושלת בתוך שמן, היא משוחה בשמן, והיא עשויה מבצק תופח כמו חמץ. כל ארבעת הסוגים במאכל אחד.

זה נאמר בבדיחות הדעת, אבל יש בו נקודה אמיתית. חנוכה הוא ימים של הודיה – "לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל". ואין פלא שגם במאכל של החג אפשר למצוא זכר לקורבן התודה. מי שמחפש סיבות להודות, מוצא אותן אפילו בצלחת שעל השולחן.

בדרך של חיוך הובא בשיעור שכל ארבעת סוגי החלות של קורבן התודה רמוזים בסופגניה של חנוכה.

פרק ג · כאילו הקריב קורבן תודה

🎉 סעודה שהופכת לשירה

אין ברירה: צריך להזמין. את החברים, את השכנים, את העניים ואת מי שאין לו מה לאכול. ואם כבר מגיעים כל כך הרבה אנשים, צריך גם לערוך שולחן רציני: יש בשר הקורבן, יש מה לנגב בו את הלחם. הלחם הוא העיקר, אבל זו כבר סעודה של ממש.

ואז מגיעים אולי מאה אנשים, יושבים, אוכלים, ונהנים. ומה הם אומרים לבעל הסעודה? ספר לנו, מה קרה? איזה נס היה לך? והוא עומד ומספר את הסיפור, בהתלהבות, בפרטים. וכולם שמחים על חסדי ה', מתלהבים, שרים ורוקדים. השמחה מגיעה עד לשמים.

זה בדיוק "מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ". ההודיה לא נשארת בלב של אדם אחד. היא מתפשטת ונעשית תרועה של הארץ כולה.

לכן ציוותה התורה להביא ארבעים חלות: כדי שהאדם יעשה מן הנס שלו מסיבה, יקרא לכולם, ויפרסם ברבים את חסדי ה'.

החלות המרובות נועדו לכנס אנשים רבים, כדי שבעל הנס יספר את הנס וכולם ישמחו בחסדי ה'.

פרק ג · כאילו הקריב קורבן תודה

📖 ברכת הגומל לפני ספר התורה

זכר לזה יש עד היום בברכת הגומל. איפה אומרים אותה לכתחילה? ליד ספר התורה, לפני הציבור. למה דווקא שם? כי כך כולם שומעים ושמים לב. אדם עולה, מברך, והקהל עונה ומשתתף בשמחתו.

בעבר, כשמישהו בירך הגומל, כולם ניגשו אליו ושאלו: מה קרה? איזה אירוע היה? זה לא היה דבר שבשגרה. מעט מאוד אנשים טסו, ומי שבירך הגומל עבר כנראה משהו מיוחד באמת.

היום ברכת הגומל נעשתה רגילה יותר, אבל היסוד נשאר: הודיה צריכה להיות ברבים. לא מספיק להרגיש תודה בלב. צריך לספר, לפרסם, לתת לאחרים לשמוח יחד.

וזו הנקודה המרכזית של קורבן התודה: הוא לא רק תשלום חוב של הכרת הטוב, אלא הזמנה לכל הסובבים לראות את יד ה' ולהודות יחד.

עד היום אומרים ברכת הגומל ברבים, זכר לפרסום הנס שבקורבן התודה.

פרק ג · כאילו הקריב קורבן תודה

🔥 כאילו הקריב בפועל

הרמ"א כותב דבר מדהים: אמירת מזמור לתודה היא כל כך חשובה, שנחשב לאדם כאילו הקריב בפועל קורבן תודה.

ומכאן נובעת הלכה. בשבת וביום טוב אין מקריבים קורבן תודה – רק קורבנות הציבור, כמו התמיד והמוספים, דוחים שבת. ולכן, לפי הרמ"א, אין אומרים מזמור לתודה בשבת וביום טוב. וכך גם בפסח אין אומרים אותו, כי בקורבן תודה יש לחמי חמץ, ובפסח אי אפשר להקריב אותו.

זו גם הסיבה שהאשכנזים אינם אומרים את מזמור לתודה בשבת. ההלכה עצמה מלמדת אותנו כמה חזק המזמור הזה: הוא אינו סתם דיבור, אלא כמעט קורבן ממש.

חשבו מה זה אומר. אין לנו היום בית המקדש, אין לנו קורבנות. ובכל זאת, בכל בוקר, אדם יכול לעמוד ולומר מזמור לתודה – ולהיחשב כמי שעלה לבית המקדש והביא קורבן תודה עם ארבעים חלות.

האומר מזמור לתודה כראוי נחשב כאילו הקריב קורבן תודה, ולכן אין אומרים אותו בשבת, ביום טוב ובפסח.

פרק ג · כאילו הקריב קורבן תודה

📚 ארבעים פירושים כנגד ארבעים חלות

השיעור כולו מבוסס על ספר מיוחד שנכתב על מזמור לתודה. מחברו התלהב כל כך מן הדברים האלה, ומכך שהמזמור נחשב כקורבן תודה, עד שהחליט: כמו שבקורבן תודה מביאים ארבעים לחמים, כך אחבר ארבעים פירושים למזמור.

החלק הראשון של הספר הוא הקדמה, ובה כל היסודות שנלמדו בשיעור: מי חיבר את המזמור, מה מעלתו, ולמה הוא נחשב כקורבן. בחלק השני עשרים ביאורים ראשונים, ובחלק השלישי עוד עשרים.

יש לו כושר מיוחד למצוא פירושים: לדמות דבר לדבר, למצוא רמזים וקשרים, ולהאיר את המזמור מכל צד. וכך מזמור קצר, שנכנס בדף אחד, נעשה עולם שלם.

וכאן יש לימוד גם לנו. מזמור שאומרים בכל יום יכול להיאמר במהירות, מתוך הרגל. אבל מי שמתעמק בו מגלה שכל מילה בו טעונה. וכשאומרים אותו מתוך הבנה, הוא באמת נעשה קורבן.

מחבר הספר שהשיעור מבוסס עליו חיבר ארבעים פירושים למזמור, כנגד ארבעים לחמי התודה.

פרק ד · מזמור של לידה וישועה

👶 לתודה – תולדה

רבי נחמן מברסלב כתב דבר מעניין: מזמור לתודה מסוגל לאישה המקשה ללדת. בזכות אמירתו תזכה בעזרת ה' ללדת בקלות. הוא קשר זאת לשבעים הקולות שהיולדת צועקת בשעת הלידה, כפי שמובא במדרש.

מה הקשר בין מזמור של הודיה ובין לידה? יש בזה רמז יפה. קחו את המילה "לתודה" – ל-ת-ו-ד-ה – ושחקו באותיות. מה יוצא? ת-ו-ל-ד-ה. "תולדה". באותן אותיות בדיוק.

אין לנו מושג בכל הסודות שבזה, אבל הרמז ברור: על ידי מזמור לתודה אדם יכול לזכות לתולדות, ללידה.

ויכול להיות שיש בזה רמז עמוק יותר. אדם יכול לומר: בעזרת ה', כשייוולד הילד, אני אזכה להודות. וכבר עכשיו, לפני הישועה, הוא מודה עליה. ההודיה מראש היא כלי לקבל את הישועה.

רבי נחמן מברסלב כתב שמזמור לתודה מסוגל ללידה קלה, ובמילה "לתודה" טמונה המילה "תולדה".

פרק ד · מזמור של לידה וישועה

🕯️ יצחק ורבקה בנשמת כל חי

בסידורים ובמחזורים של האשכנזים, בתפילת נשמת כל חי, יש מקום שבו מודגשות אותיות מסוימות: "בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם, וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ, וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ, וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל". האותיות הבולטות יוצרות את השמות יצחק ורבקה. מה עושים יצחק ורבקה באמצע נשמת כל חי?

בשיעור הובא ביאור יפה. רבקה הייתה עקרה, וכתוב: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ". המילה "לנכח" נדרשת כראשי תיבות: לומר נשמת כל חי.

כלומר, כשיצחק ורבקה התפללו לילד, הם אמרו: כשנזכה בעזרת ה' לבן, נשבח את בורא העולם בשבח של נשמת כל חי. והם אמרו לפחות חלק מן השבח הזה, ולכן שמם רמוז בו.

שוב אנו רואים את אותו יסוד: ההבטחה להודות, וההודיה מראש, הן חלק מן הדרך לישועה. מי שמתכונן לשבח, מכין כלי לקבל את הטובה.

יצחק ורבקה רמוזים בנשמת כל חי, כי בתפילתם לבן התחייבו לשבח בשבח הזה.

פרק ד · מזמור של לידה וישועה

🌸 ספר של סגולות ליולדת

בעקבות דברי רבי נחמן הוציא אותו מחבר חלק רביעי לספרו. הוא חשב: אם מזמור לתודה מסוגל ללידה, מה טוב לאישה שמחכה ללדת לומר בכל פעם עוד פירוש על המזמור.

ומשם הרחיב ואסף תפילות וסגולות נוספות לשעת הלידה, פרקים מיוחדים שיפתחו את שערי השמים. בראשם פרק כ' בתהילים: "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה". במדרש מובא שתשעת הפסוקים של המזמור הזה הם כנגד תשעת החודשים שהאישה מעוברת. וכמו שענה ה' את האמהות בלידה, כך יענה גם לך.

עוד הובא שם הפסוק "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ", ועוד פסוקים וסגולות רבות. ובסוף, כמובן, נשמת כל חי – שיאמרו אותה אחרי שנולד הילד, בהודיה על הטובה.

הספר הזה חיכה שנים רבות עד שיצא לאור. אבל המסר שלו פשוט: התודה מלווה את האדם בכל שלב. לפני הישועה, בזמן ההמתנה, ואחריה.

אותו מחבר אסף בחלק נוסף פרקי תהילים וסגולות ליולדת, ובראשם יענך ה' ביום צרה.

פרק ה · הנס שאינו מכיר בו

✨ אין בעל הנס מכיר בניסו

מובא בספרים טעם לכך שתיקנו לומר מזמור לתודה בכל יום בתפילה, כמו שתיקנו ברכת הגומל: כדי להודות על הטובות, כי אין יום שלא נעשה בו נס, ואין בעל הנס מכיר בניסו.

הרבה פעמים האדם כלל לא יודע אילו ניסים נעשו לו. אילו ידענו כמה ניסים עוברים עלינו כאן בארץ ישראל בכל יום! תשאלו את האויבים כמה הם מתכננים, וכמה מן התוכניות שלהם התבטלו מבלי שידענו בכלל.

מסופר על טייסים שהגיעו למקום שממנו עמד להיות משוגר טיל לעבר ארץ ישראל, והשמידו אותו שניות ספורות לפני שיצא. כמה אנשים בכלל יודעים על זה? מי הודה על זה?

לכן תיקנו את מזמור לתודה. אין לנו היום קורבן תודה, ואיננו יודעים על רוב הניסים. אבל בכל יום אדם אומר את המזמור, ונחשב לו כאילו הקריב קורבן תודה על כל הניסים שנעשו לו – גם אלה שאינו יודע עליהם.

חז"ל תיקנו לומר מזמור לתודה בכל יום, כי בכל יום נעשים לנו ניסים שאיננו יודעים עליהם.

פרק ה · הנס שאינו מכיר בו

🌳 הטיל שנתקע בעץ

בשיעור סופר על אישה שהטיל פגע בביתה. הבית נהרס, והיא נזקקה למקום מגורים חדש. כשפנו לרב לעזור לה למצוא דירה, הוא פגש אותה בעצמו.

הוא שאל אותה: איפה היית כשהטיל פגע? והיא ענתה: בבית. היו לה בעלי חיים שלא יכלה לקחת למקלט, ולא רצתה להשאיר אותם לבד, אז נשארה איתם.

איך ייתכן? הטיל פגע בדירה שלה, והיא עומדת כאן שלמה! היא אושפזה כמה שעות בבית החולים, ובאותו יום כבר שוחררה הביתה. מה קרה? שבריר שנייה לפני שהטיל פגע בבית, הוא נתקע בעץ. הוא המשיך הלאה, אבל איבד מעוצמתו והתפוצץ רק בחלקו. הבית נהרס – והאישה ניצלה.

זהו נס גלוי. ובמקומות אחרים, באותה מלחמה, טילים דומים גרמו לאסונות. אבל כמה ניסים כאלה קורים בלי שאיש יודע עליהם? בשביל זה אנחנו אומרים בכל יום מזמור לתודה.

אישה ששרדה פגיעת טיל בביתה ממחישה כמה ניסים מסתתרים בכל יום.

פרק ה · הנס שאינו מכיר בו

🔟 עשרה בטבת ומעלת הקו"ף

צום עשרה בטבת מיוחד מאוד. כל הצומות יכולים לחול בשבת או להידחות בגללה, אבל עשרה בטבת לעולם אינו חל בשבת. ולעומת זאת, הוא הצום היחיד שחל לפעמים ביום שישי. האבודרהם כותב שאילו היה חל בשבת, היו צמים בו, כי נאמר בו "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה".

מה מיוחד בו יותר מתשעה באב? החתם סופר מביא את הפסוק ביחזקאל: "בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלַיִם". מה הוא "שם היום"? העשירי בחודש העשירי. עשרה כפול עשרה – מאה.

ומאה היא מעלת הקו"ף, שיא הקדושה. ההיכל היה מאה אמה על מאה אמה, ואדם מברך מאה ברכות בכל יום. עשרה בטבת הוא יום שיש בו אפשרות להגיע לבניין בית המקדש, לשיא הקדושה – ואם לא זוכים, ההפך.

ומזמור לתודה הוא פרק ק'. במזמור הזה יש לאדם כוח להגיע עד מעלת הקו"ף, עד מעלה שאי אפשר לדמיין. איזה מזמור קדוש!

עשרה בטבת – עשירי בעשירי – רומז למאה, מעלת הקו"ף, ולשם מגיע גם מזמור לתודה.

פרק ה · הנס שאינו מכיר בו

💫 לשיר את המזמור

בואו נסכם. ראינו שמשה רבנו, בעל מידת הכרת הטוב, חיבר את מזמור לתודה כפסגה של מזמוריו. ראינו שהוא טמן בו סודות: מאה קללות שמתהפכות למאה שערי ברכה, "קללה" שהופכת ל"הלל ק'", ו"מודים" שעולה מאה.

ראינו שכל השירים ייבטלו לעתיד לבוא חוץ ממזמור לתודה, ולכן פסק השולחן ערוך לאומרו בנגינה. ראינו שהאומר אותו נחשב כאילו הקריב קורבן תודה, ולכן אין אומרים אותו בשבת, ביום טוב ובפסח.

ועוד ראינו שהמזמור הוא סגולה לא רק לאהבת ה', אלא גם לישועות. כשאדם מודה לקדוש ברוך הוא על העבר, מבקש על העתיד, ומודה גם על העתיד מראש – זה יכול לפתוח הרבה מאוד טוב. ולבסוף ראינו שבכל יום נעשים לנו ניסים שאיננו מכירים, ומזמור לתודה הוא התודה עליהם.

נזכה כולנו לנצל את המזמור המיוחד הזה, ולומר אותו כראוי. וכשקורה משהו טוב – לא רק לומר אותו, אלא לבחור אחת מעשרות המנגינות ולשיר אותו בשמחה, כמו שאמר השולחן ערוך.

מזמור לתודה מחבר עבר ועתיד: הודיה על מה שהיה, ובקשה ותודה על מה שעוד יבוא.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה