📚 כל השיעורים

🍭 שערי הר הבית

סיבוב שערים מורחב: עיון במשנה, בהיסטוריה ובמעלתו של כל שער ושער סביב מקום המקדש

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · שערי הר הבית במשנה

🗺️ סיבוב שערים מורחב

סדרת השיעורים הזאת היא "סיבוב שערים מורחב". במקום רק לעבור משער לשער, נכנסים לתוך כל שער: לומדים את הסוגיות בעיון, שואלים את השאלות הקשות, ומנסים להבין איפה בדיוק עומדים ומה היה שם בעבר.

הלימוד נעשה בשני מישורים. מישור אחד הוא עיוני: מה אומרת המשנה, איך מפרשים אותה, ומה הקושיות שעולות כשמשווים אותה למה שרואים היום. המישור השני הוא היסטורי: איך נקרא כל שער בשמו, מה עבר עליו לאורך הדורות, ומה מספרים עליו.

המקור הראשון שפותחים בו הוא מסכת מידות. המסכת הזאת עוסקת בעיקר במבנה בית המקדש השני: מידות הר הבית, העזרות, השערים והלשכות. מי שרוצה להכיר את המקום, מתחיל שם.

ויש כאן דבר נוסף. כשלומדים על כל שער, מגלים כמה דברים, הלכות ועניינים טמונים מאחוריו. אבן שנראית סתמית, שם של שער, פינה בחומה – לכל אחד מהם יש סיפור. וההיכרות הזאת עצמה היא כבר סוג של כבוד למקום המקדש.

סיבוב שערים אינו רק הליכה סביב החומה, אלא לימוד של המקום: סוגיות, היסטוריה וקדושה.

פרק א · שערי הר הבית במשנה

📜 חמשה שערים היו להר הבית

המשנה במסכת מידות אומרת: חמישה שערים היו להר הבית. שני שערי חולדה מן הדרום, משמשים כניסה ויציאה. קיפונוס מן המערב, משמש כניסה ויציאה. טדי מן הצפון, לא היה משמש כלום. ושער המזרחי, שעליו הייתה צורת שושן הבירה.

שימו לב לפרט מעניין: רק בצד הדרומי יש שני שערים. בשום צד אחר אין שניים. למה דווקא שם? כי רוב הציבור גר באותם ימים לכיוון דרום: עיר דוד, השילוח והסביבה. רוב העולים הגיעו משם, ולכן היו צריכים שני שערים.

ומה פירוש "לא היה משמש כלום"? בשביל מה בונים שער שאינו משמש? המפרשים מסבירים שהשער הזה שימש רק את מי שנטמא ונאלץ לצאת. כדי שאדם כזה לא יתבייש, היה שער שקט, שאף אחד אינו יוצא בו, וממילא אף אחד אינו יודע למה הוא יוצא. יש כאן לימוד גדול של רגישות לכבוד האדם, אפילו בתוך מבנה המקדש.

ואיפה היה שער קיפונוס? יש בזה אפשרויות רבות, ואין דרך לדעת בדיוק.

המשנה מונה חמישה שערים: שני שערי חולדה בדרום, קיפונוס במערב, טדי בצפון ושער המזרח.

פרק א · שערי הר הבית במשנה

🚪 שערי אז ושערי היום

היום, מי שמסתובב סביב הר הבית רואה הרבה מאוד שערים. כמעט בכל צד יש שלושה שערים לפחות. איך נהיו כל כך הרבה?

כאן עולות כמה שאלות. האם השערים של היום הם אותם שערים של פעם? האם הוסיפו עליהם? והאם חמשת השערים שבמשנה היו באמת היחידים?

התשובה לשאלה האחרונה היא שלא חייבים לומר כך. ייתכן מאוד שכבר בזמן המקדש היו שערים נוספים, והמשנה לא הזכירה אותם מכל מיני סיבות. המשנה מנתה את השערים החשובים ביותר, אלה ששימשו את הציבור.

מכאן עוברים מן השערים שבזמן המקדש אל השערים הקיימים בימינו. כל אחד מהם נושא שם, ולכל שם יש סיפור. חלק מהשמות נשארו מימי קדם, חלק ניתנו מאוחר יותר, ויש שהשם עצמו מגלה משהו על קדושת המקום. ההליכה משער לשער היא גם הליכה בין הדורות.

המשנה הזכירה את השערים החשובים, וייתכן שכבר בזמן המקדש היו שערים נוספים.

פרק ב · חמש מאות אמה: איפה היה המקדש

📐 המשנה שעליה נכתבו עשרות מאמרים

השער הראשון בסיבוב הוא שער המוגרבים, השער שרואים כשמגיעים לכותל. שמו בא משכונת המוגרבים שהייתה שם בעבר, שכונה של משפחות שהגיעו מצפון אפריקה, מן המערב. והשער הזה מוביל לאחת השאלות הגדולות ביותר: היכן בדיוק היה המקדש.

המשנה במסכת מידות, פרק ב', אומרת: "הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה. רובו מן הדרום, שני לו מן המזרח, שלישי לו מן הצפון, ומיעוטו מן המערב". על המשפט הזה, אומר הרב, נכתבו בדורנו עשרות מאמרים. זה אחד המשפטים שיש עליהם פולמוס מכל צד.

מה פירוש "רובו מן הדרום"? הכוונה לשטח הפנוי של הר הבית, מחוץ לבית המקדש עצמו. אם בית המקדש עמד במקום שבו נמצאת היום אבן השתייה, הרי שרוב השטח הריק באמת נמצא בדרום. אחריו יש הרבה שטח במזרח, אחר כך בצפון, ומעט מאוד במערב. עד כאן המשנה מתאימה יפה למה שרואים היום.

אבל אז מגיעה הבעיה, והיא בעיה גדולה.

"הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה" – אחת המשניות שעליהן הכי הרבה ויכוח בדורנו.

פרק ב · חמש מאות אמה: איפה היה המקדש

📏 כמעט פי שניים

חמש מאות אמה הן בערך מאתיים חמישים מטר, תלוי בשיעור האמה. ומה רואים כשמודדים את הר הבית של היום? הכותל המערבי, מקצה לקצה, ארוך כמעט חמש מאות מטר. מצפון לדרום יש קרוב לחמש מאות מטר, וממזרח למערב בערך שלוש מאות. כמעט פי שניים.

איך מסתדרים עם זה? המשנה אומרת חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, והמציאות כמעט כפולה.

השאלה הזאת חשובה מאוד להרבה אנשים, ולא רק כשאלה של היסטוריה. אם יודעים איזה חלק מהשטח הוא הר הבית המקורי ואיזה חלק הוא תוספת, יש לכך משמעות הלכתית: לגבי שטח שאינו הר הבית כלל, הדין שונה לגמרי.

לכן השאלה הזאת אינה עניין של חוקרים בלבד. היא נוגעת להלכה, ליחס למקום ולזהירות הראויה בו. וזו גם הסיבה שכדאי ללמוד אותה בעיון, ולא להסתפק בשמועות.

הר הבית של היום גדול כמעט פי שניים ממה שהמשנה מתארת.

פרק ב · חמש מאות אמה: איפה היה המקדש

🧱 התוספת של הורדוס

התירוץ המקובל אצל רוב השיטות הוא שבצד הדרום יש תוספת שהוסיף הורדוס. המשנה, כשאמרה חמש מאות אמה, דיברה על השטח של הבית השני כפי שהיה, ולא על ההרחבה של הורדוס.

יש לזה גם סימן במציאות. מי שהולך לאורך הכותל המזרחי, לקראת הצד הדרומי, רואה פס שעובר בחומה, ומשם האבנים שונות קצת. יש שרוצים לומר שהחלק הצפוני נבנה בימי הבית השני, והחלק הדרומי הוא התוספת של הורדוס.

לפי זה, מאיפה מתחיל הר הבית? אם לוקחים קו מקביל לכותל המערבי, הר הבית של חמש מאות אמה מתחיל בערך מכנגד שער המוגרבים. כל מה שלפני כן, מן הכותל הדרומי ועד שם, לפי השיטה הזאת אינו בכלל הר הבית הקדוש.

אבל לשיטה הזאת יש קושי: שערי חולדה. המשנה מונה את שערי חולדה בדרום, ואם החלק הדרומי כולו תוספת מאוחרת, השערים שרואים היום אינם שערי חולדה שבמשנה. וזה לא כל כך נוח.

התירוץ המקובל: השטח הדרומי הוא הרחבה של הורדוס, והמשנה אינה מונה אותו.

פרק ב · חמש מאות אמה: איפה היה המקדש

🪜 המדרגות שמאחורי שערי חולדה

שערי חולדה של היום נראים עתיקים מאוד. מאחוריהם, בתוך ההר, יש מחילות מקושתות ומעוטרות, ומדרגות שעולות למעלה. ברור שאין זו בנייה מאוחרת. ולכן יש שיטה שנייה, שאומרת ששערי חולדה שלפנינו הם השערים שבמשנה.

ואיך היא מתרצת את המידות? הקרקע בשערי חולדה נמוכה בכאחד עשר מטר מקרקע הר הבית המקורית. אדם נכנס בשער, הולך במחילות ועולה במדרגות, ורק כשהוא יוצא למעלה, בגובה ההר, משם מתחילים למנות את חמש מאות האמה. השטח הנמוך שלפני כן אינו נמנה.

בסופו של דבר שתי השיטות מגיעות למסקנה דומה. או שהשער הדרומי של היום הוא תוספת של הורדוס, או שהשטח הראשון לא נמנה בגלל שהוא נמוך. ולפי שתיהן, בית המקדש עמד בערך במקום שבו נמצאת היום אבן השתייה, ומשם נמשכות המידות עד לקראת הצד הצפוני.

השיטה השנייה: את חמש מאות האמה מונים רק מן המקום שבו מגיעים לגובה ההר.

פרק ב · חמש מאות אמה: איפה היה המקדש

⛰️ השיטה השלישית והמקום הגבוה

יש חוקרים שאינם מסכימים לכל זה. הם אומרים שהכותל הדרומי עתיק בבירור, ולכן רוצים לומר שבית המקדש עמד הרבה יותר דרומה, סמוך לכותל המערבי שלנו. לפי שיטתם, מי שנכנס בשער המוגרבים מגיע מיד למקום חמור מאוד.

אבל השיטה הזאת אינה מקובלת. רוב החוקרים אינם מסכימים לה, וגם רוב הפוסקים לא קיבלו אותה. וגם המשנה עצמה, שאומרת "רובו מן הדרום", מורה שבדרום היה שטח פנוי גדול.

ויש עוד סיבה פשוטה מאוד. בית המקדש אמור להיות במקום הגבוה ביותר. ההפרש בגובה בין הצפון לדרום הוא עצום. מי שנוסע באוטובוס סביב העיר העתיקה מרגיש כמה יורדים למטה לכיוון דרום. הדרום נמוך, הצפון גבוה. הסברה הפשוטה אומרת שבית המקדש נבנה בגובה, בצפון.

ובגלל המחלוקות האלה יש דעות שחוששות ואינן רוצות להכריע בין השיטות כלל, אף על פי שהשיטה המקובלת ברורה. כך רואים כמה זהירות וכמה עיון דורש המקום הזה.

בית המקדש נבנה במקום הגבוה ביותר, ולכן המקובל הוא שעמד בצפון ולא בדרום.

פרק ג · שערי המערב: המוגרבים, השלשלת והכותנה

⛓️ שער השלשלת

השער הבא הוא שער השלשלת. קל מאוד להגיע אליו: יוצאים מן הכותל, פונים ימינה, עולים מעט ופונים שמאלה, ותוך רגע עומדים בפתח הר הבית. גם הרחוב כולו נקרא בשם הזה.

למה נקרא שמו שלשלת? המקובל הוא שבעבר, אחד מגדולי הרבנים קבע שם שלשלת גדולה, כסימן ליהודים: עד כאן מותר לכם ללכת, ומכאן והלאה אסור להיכנס. כי בשטח הזה כבר מתקרבים מאוד למקום העזרה.

כך כבר בשם השער יש לימוד. השלשלת אינה רק מחסום. היא תזכורת שהקדושה גדלה ככל שמתקרבים, ושיהודי צריך לדעת היכן הוא עומד. מי שמכיר את המקום יודע לכבד אותו.

בזה מסתיים הקטע של הכותל המערבי הדרומי, ומכאן ממשיכים צפונה, אל השערים שמול מקום קודש הקודשים.

לפי המסורת, שלשלת שהייתה ליד השער סימנה ליהודים עד היכן מותר ללכת.

פרק ג · שערי המערב: המוגרבים, השלשלת והכותנה

🕍 שער הכותנה – מול קודש הקודשים

בצד המערבי, אחרי השלשלת, יש שני שערים: שער הכותנה ושער הברזל. רבים הולכים לשם, במיוחד בחגים ובמועדים.

מה מיוחד בשער הכותנה? מבין השערים המשמשים כניסה ויציאה, הוא הקרוב ביותר לכיפת הסלע. הוא עומד כמעט בדיוק מול המקום שבו, לפי השיטה המקובלת, היה קודש הקודשים. העומד בפתחו רואה את מקום המקדש מול עיניו.

בעקבות כך, במהלך השנים באו יהודים להתפלל דווקא בשער הזה. גם היום מתקיים שם מניין ותיקין בכל יום שישי, ויש תפילות בראשי חודשים ובמועדים. בבוקר המוקדם המקום שקט, החנויות עוד סגורות, ואפשר להתפלל בנחת.

וגם בתשעה באב מתפללים שם כמעט כל היום. למה דווקא שם? על כך בכרטיסים הבאים.

שער הכותנה הוא השער הקרוב ביותר לאבן השתייה, וכבר דורות יהודים באים להתפלל בו.

פרק ג · שערי המערב: המוגרבים, השלשלת והכותנה

🖼️ הציור והכיפה הכסופה

יש ציור עתיק ומפורסם של שער הכותנה. צייר אותו צייר אירופי חשוב, בשם גוסטב, לפני כמאה וחמישים שנה. הציור נחשב יצירה מוערכת מאוד. בציור רואים יהודים עומדים בפתח השער, אינם מעיזים להיכנס, ומולם, בפנים, המבנה שעל אבן השתייה.

אבל בציור יש קושיה עצומה. הכיפה שעל אבן השתייה מצוירת בצבע כסוף, ולא זהב. איך ייתכן? המבנה עצמו ברור: זו אותה כיפה, אותה ארכיטקטורה. והצייר אינו צייר פשוט שטעה.

הרב שאל אנשים מבינים, והתברר דבר מפתיע. במקורה הכיפה הייתה עשויה זהב, אבל במשך דורות ארוכים היא כוסתה בעופרת, שצבעה אפור וכסוף. רק בשיפוצים שהחלו בשנת 1958 הוחלף הכיסוי בציפוי מוזהב, ובשנות התשעים הוחלפה הכיפה שוב בזהב. כלומר, הכיפה המוזהבת שכולנו מכירים קיימת רק כשבעים שנה.

ומה לומדים מהציור? שכבר לפני כמאה וחמישים שנה, יהודים באו להתפלל בשער הכותנה. הם ידעו שזה מקום מול קודש הקודשים.

ציור מלפני כמאה וחמישים שנה מראה יהודים מתפללים בשער הכותנה, ופותר חידה על צבע הכיפה.

פרק ג · שערי המערב: המוגרבים, השלשלת והכותנה

✨ סיפורים על קדושת השער

על שער הכותנה סופרו במשך ההיסטוריה סיפורים רבים. אחד הכותבים מספר שבזמנו היו חכמים שנמנעו מלהיכנס אפילו לשוק שליד השער, מחומרה יתרה, כי חששו שאולי המקום הזה כבר בתוך הר הבית. אחרים אמרו שבמקום הזה נגנזו דברים קדושים. היו סיפורים רבים על קדושתו.

והיו שאמרו שאולי שם ישבה הסנהדרין. ולמה? הגמרא במסכת שבת אומרת: "ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחנויות". ובשער הכותנה יש שוק, יש חנויות. אז ראו בזה רמז: הנה החנויות.

ודאי שזה רק רמז, ואין בו הוכחה. אבל הסיפורים האלה מראים דבר אחד ברור: יהודים בכל הדורות הרגישו שהמקום הזה מיוחד. הם הסתכלו על כל אבן ועל כל חנות, וחיפשו בהם זכר למקדש.

וזו גם אחת המטרות של סיבוב השערים: לא לעבור ליד המקום כמו ליד סתם רחוב, אלא להרגיש שעומדים ליד מקום שכל עם ישראל נושא אליו את עיניו.

לאורך הדורות סופרו על שער הכותנה סיפורים רבים, ויש בהם רמז לקדושת המקום.

פרק ד · קרוב למקום המקדש

💔 עגמת נפש של חורבן

יהודי אחד סיפר מה הרגיש כשבא להתפלל בשער הכותנה. בכותל המערבי, אמר, אתה עומד במקום בנוי. הכל משופץ, הכל יפה, יש כיסאות, יש סדר. אבל כשאתה מגיע לשער הכותנה, אתה נמצא מול החורבן. אתה רואה את מקום המקדש, ואתה לא יכול להיכנס.

והוא הביא את דברי המשנה במסכת מגילה, על בית כנסת שחרב: "עָלוּ בוֹ עֲשָׂבִים, לֹא יִתְלֹשׁ, מִפְּנֵי עָגְמַת נֶפֶשׁ". משאירים את העשבים, כדי שמי שרואה אותם יצטער ויבכה, ויבקש שייבנה. כך גם בשער הכותנה: המראה מעורר את הלב לבכות על החורבן.

לכן, אומר הרב, בתשעה באב באים לשם אנשים רבים. וזה נכון: מי שמגיע לשם מרגיש הרבה יותר את התשוקה. רואים את המקום, ורואים כמה הוא רחוק מאיתנו. זה מעורר הרבה יותר.

ומשם עולה שאלה מעניינת: אם כך, איפה עדיף להתפלל?

בשער הכותנה מרגישים את החורבן יותר מבכל מקום אחר, ומשם באה התשוקה.

פרק ד · קרוב למקום המקדש

🤔 איפה עדיף להתפלל?

אדם מגיע ביום שישי בבוקר. יש מניין בכותל, ויש מניין בשער הכותנה. איפה עדיף להתפלל?

יש יהודים שאומרים: זו לא שאלה. בכותל המערבי התפללו כל הדורות. בשער הכותנה אין כותל, יש שם רחוב. אבל הרב מסביר שזה תלוי הרבה איך תופסים את הדבר. מי שתופס שהכותל קדוש מפני שהוא כותל, בשער הכותנה אין כותל, ואין לו אותה מעלה.

אבל מצד שני, שער הכותנה קרוב הרבה יותר למקום המקדש. אולי זה עדיף. ולמה בכלל התפללו יהודים בכותל? כי זה המקום שהיה פתוח להם והכי קרוב שיכלו להגיע. ואם יש מקום קרוב יותר, אולי הוא עדיף.

את השאלה הזאת אפשר ללמוד מתשובה מעניינת מאוד של הבן איש חי. היא נכתבה לרגל הקמתו של בית מדרש בעיר העתיקה, סמוך למקום המקדש.

תלוי איך תופסים את הכותל: כקיר קדוש, או כמקום קרוב למקדש.

פרק ד · קרוב למקום המקדש

📖 תשובת הבן איש חי

ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה, סמוך למקום המקדש, קמה בעידודו של הבן איש חי. הוא שכנע נדיב אחד לקנות את המקום ולתרום אותו לישיבה. ובעניין זה כתב הבן איש חי דברים על מעלתם של בית כנסת ובית מדרש הקרובים למקום המקדש.

וזה תוכן דבריו: בית כנסת שהוא בתוך חומת ירושלים מקודש יותר ממקום שהוא מחוץ לחומה. וגם בתוך החומה יש הבדל בין מקום למקום בקדושתו ובמעלתו. כי כל מקום שהוא קרוב וסמוך להר הבית, שבו קרקע המקדש ובית קודש הקודשים, מקודש יותר. ולכן בית כנסת ובית מדרש שנבנו סמוך להר הבית מעולים ומקודשים יותר, כיוון שהם קרובים לשער השמיים.

והוא מוסיף: וכל שכן אם העומדים שם יכולים לראות את קרקע בית המקדש מן החלונות, הרי זו מעלה יותר ויותר. ואשרי מי שזוכה להתפלל שם ולעסוק בתורה בבית המדרש הבנוי שם.

יוצאות מכאן שלוש מעלות: להיות בתוך החומה, להיות קרוב יותר למקום המקדש, ולראות את קרקע העזרה.

הבן איש חי כתב: כל מקום שקרוב יותר להר הבית מקודש יותר, וכל שכן אם רואים ממנו את קרקע המקדש.

פרק ד · קרוב למקום המקדש

🌅 ללמוד ולהתפלל ליד המקום

בשנים האחרונות קרה דבר יפה בעקבות הדברים האלה. בכל חול המועד פותחים את ישיבת פורת יוסף לכל מי שבא לכותל. אפשר לשבת שם בשקט ובשלווה, ללמוד, לנוח, לשתות משהו, גם עם הילדים. והרב, שהיה שם בסוכות, אומר שכך מקיימים את דברי הבן איש חי: יש מעלה לעסוק בתורה בבית המדרש הבנוי שם, ולהרגיש את קדושת המקום.

ומכאן, אומר הרב, יש מעלה עצומה גם להתפלל בשער הכותנה. שם יש את כל הדברים שמנה הבן איש חי: המקום בתוך החומה, הוא קרוב מאוד למקום המקדש, ורואים ממנו את רצפת העזרה.

הרב סיפר שבסוכות הגיע לתפילת ותיקין בכותל. הרכבת והאוטובוסים היו מלאים לגמרי כבר בשעות הלילה, ובכותל היה קשה למצוא מקום לעמוד. אחרי התפילה הלך לשער הכותנה, ושם היה מקום לכל אחד. היה חזן אחד, וכולם שמעו אותו. גם זו מעלה של המקום.

וכך, מתוך הלימוד, הופכת ההליכה לשער לחלק מעבודת ה'.

מכיוון שיש מעלה בקרבה למקום המקדש, יש מעלה גדולה גם בתפילה בשער הכותנה.

פרק ה · שערי הצפון

🧭 שערי הצפון

מן הצד המערבי ממשיכים אל הצד הצפוני של הר הבית. שם יש היום שלושה שערים: שער החשוך, שער הסליחה ושער השבטים. המשנה הזכירה בצפון את שער טדי, ואין אנו יודעים היכן בדיוק היה.

על כל אחד מהשערים האלה יש דברים מעניינים. נעבור עליהם אחד אחד, ונראה מה מיוחד בכל שער, מה היה שם, ומה אפשר ללמוד ממנו.

כדי להבין את מעלת שערי הצפון, צריך לזכור את מה שלמדנו על גובה ההר. ליד הכותל המערבי הקרקע נמוכה, וככל שהולכים צפונה היא עולה ועולה. ולכן ברוב השערים אי אפשר לראות את מקום העזרה בנוחות, אבל בצפון עומדים כמעט בגובה המקום עצמו.

הכניסה לשער החשוך היא דרך מעבר מקורה, כמו מערה. אבל המעלה הגדולה של השער הזה היא שמשם רואים את רצפת העזרה בצורה הטובה ביותר.

למה? כי בשער החשוך עומדים בצד צפון, בגובה של ההר. אדם מסתכל ישר, והכל יורד לפניו. הוא רואה לפניו את כל רצפת העזרה, את המקום שמסביב, הכל פתוח לעיניו.

ולכן יש אנשים שנוהגים, כשמגיעים בסיבוב השערים לשער החשוך, לשבת שם מול רצפת העזרה ולשיר פסוקים של געגועים לבית המקדש: "צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי... כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ".

והמרחק קטן מאוד. מן השער עד אבן השתייה יש בערך שלושים ושלושה מטר בלבד. הרב צילם בעצמו תמונה מפתח השער, ורואים בה כמה המקום קרוב. כל המרחק שנשאר בין היהודי העומד בשער ובין מקום המקדש הוא מרחק של כמה עשרות צעדים.

בצד הצפוני שלושה שערים: שער החשוך, שער הסליחה ושער השבטים.

פרק ה · שערי הצפון

🔭 קניין בראייה – הכלי יקר

למה יש כל כך עניין לראות את רצפת העזרה? התשובה נמצאת בפרשת לך לך. הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם: "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה, כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם". ומיד אחר כך: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ". שואל הכלי יקר: במה קונים, בראייה או בהליכה?

ומתרץ: יש שני מיני קניין. האחד רוחני, ונקנה בראייה לבד. והאחד גופני, ונקנה בהליכה. הקניין הרוחני הוא מקום המקדש שלמטה, המכוון כנגד המקדש שלמעלה, מקום השכינה. מי שמסתכל במקום הקדוש הזה, מתלבש בו רוח טהרה וקדושה.

ולכן, אומר הכלי יקר, אברהם קרא למקום "ה' יִרְאֶה". כדרך שבא לראות, כך בא ליראות: כשם שהשכינה רואה אותו, כך הוא רואה פני השכינה. ושם, "מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם", הראה לו באצבע את המקום.

הכלי יקר מבאר שיש קניין רוחני שנקנה בראייה, ועל כן יש מעלה לראות את מקום המקדש.

פרק ה · שערי הצפון

🏠 גם כשהמקדש אינו בבניינו

ומסיים הכלי יקר דבר נפלא: הקניין הרוחני לא יסור מזרע אברהם לעולם. כי גם בזמן שהמקדש שלמטה אינו בבניינו, בית המקדש שלמעלה, המכוון כנגדו, הוא נצחי. ובכל זמן יורד ממנו שפע על זרע אברהם. ומטעם זה נכספה נפשם של רבים לעמוד במקום הקדוש ההוא, כמו שנאמר: "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ".

ולכן גם משה רבנו עמד וראה את ארץ ישראל. והקניין הזה שייך גם לנו. גם היום יש מעלה גדולה לבוא ולראות את מקום המקדש. הראייה עצמה היא קניין.

הרב מספר שבבתים של יהודים בעיר העתיקה, במיוחד באזורים שמשקיפים על המקום, תלויים דברי הכלי יקר האלה כמעט בכל בית. ויש יהודים רבים שבאים מרחוק לשבת בשבת במקום שממנו רואים את מקום המקדש, כדי לזכות במעלה הזאת.

גם לפסוקים האלה יש שיר מפורסם, "כי את כל הארץ אשר אתה רואה", ששרים בהתרגשות. מי שעומד בשער החשוך ומסתכל, מקיים אותו ממש.

הקניין הרוחני לא יסור לעולם, ולכן גם היום יש מעלה גדולה לבוא ולראות את מקום המקדש.

פרק ה · שערי הצפון

🙏 שער הסליחה

באמצע הצד הצפוני נמצא שער הסליחה. בערבית קוראים לו בשם שפירושו מחילה, וממנו נקרא גם השם בעברית.

למה נקרא כך? הרב מביא הסבר מעניין: השם ניתן לו לפי מסורת שהיהודים שיבואו לארץ יבקשו סליחה במקדש, והבורא יסלח להם. כך מקובל בשם הזה, אף שהרב מעיר שלא בדק את המקור בעצמו.

בעבר קנו יהודים בתים בסמוך לשער הזה. הם חשבו: מה יותר טוב מלגור קרוב למקום, בצד הצפוני, שממנו רואים את כל מקום המקדש? אבל המגורים שם היו קשים מאוד, ולאט לאט עזבו.

יש בשם הזה רעיון יפה. השער שקרוב כל כך למקום המקדש נקרא שער הסליחה. כי הדרך חזרה אל המקום עוברת דרך תשובה ובקשת סליחה, כמו שאנו מתפללים בכל יום: "וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים".

שער הסליחה נקרא כך על פי מסורת שהיהודים שישובו לארץ יבקשו סליחה במקדש.

פרק ה · שערי הצפון

🎶 שער השבטים

השער האחרון בצד הצפוני הוא שער השבטים, השער הצפוני המזרחי ביותר. הוא קרוב מאוד לשער האריות. השער גדול מאוד, ונמצא סמוך מאוד למקום קודש הקודשים.

למה נקרא שער השבטים? מקובל שעל שמו של הפסוק בשיר המעלות: "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם... שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל". שם עלו השבטים לרגל.

ויש כאן שאלה מעניינת. מי קרא לשער כך? השם הערבי של השער פירושו גם הוא "שער השבטים". נמצא שגם הם קראו לו על שם השבטים שעלו שם.

הרב מראה תמונה מן השנה הזאת: יהודים רבים עומדים בשער השבטים בסיבוב השערים. לפני חמש עשרה שנה לא חלמו על כך. שלושה יהודים פחדו לעמוד שם. היום, ברוך ה', באים לשם רבים. וזו התחלה של קיום הפסוק: "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם".

שער השבטים קרוב מאוד למקום קודש הקודשים, ושמו מזכיר את הפסוק "ששם עלו שבטים".

פרק ו · סובו ציון ולשכנו תדרשו

🔄 להקיף את המקדש

בסיום הסיבוב, מה המעלה בעצם ההליכה מסביב לבית המקדש? מצאנו את העניין הזה בכמה מקומות.

המשנה מספרת על המזבח: כל העולים למזבח עולים דרך ימין, ומקיפים, ויורדים דרך שמאל. וכן במסכת מידות: "כָּל הַנִּכְנָסִין לְהַר הַבַּיִת נִכְנָסִין דֶּרֶךְ יָמִין וּמַקִּיפִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל", חוץ ממי שאירע לו דבר, שהוא מקיף לשמאל. כולם היו עושים סיבוב.

ונראה שאין זה רק דין של הליכה דרך ימין. יש כאן עניין של חיבה: כשאדם אוהב דבר, הוא מקיף אותו ועושה את כל הסיבוב מסביב.

וכן נאמר ביחזקאל: "וּבְבוֹא עַם הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' בַּמּוֹעֲדִים, הַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב... לֹא יָשׁוּב דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר בָּא בוֹ". מי שבא מצפון יוצא בדרום, וכך עובר את כל המקום. ולכן עד היום יש יהודים שנוהגים מדי פעם לעשות סיבוב, לקיים "סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ".

במקדש נהגו להקיף: כל הנכנסים להר הבית נכנסים דרך ימין ומקיפים ויוצאים דרך שמאל.

פרק ו · סובו ציון ולשכנו תדרשו

🔍 למה התורה לא כתבה איפה

יש דבר מפתיע: בתורה לא כתוב בשום מקום היכן יהיה בית המקדש. לא כתוב ירושלים, לא כתוב הר המוריה. מה כן כתוב? "כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם, לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה".

מה פירוש "לשכנו תדרשו"? הרמב"ן מפרש שהתורה בכוונה אינה כותבת את המקום. היא רוצה שנחפש. איך גורמים לאדם חשק לדבר? לא מגלים לו מיד. מי שמקבל את התשובה מיד, אינו מתעניין.

וכך עשה הרב גם בשיעור הזה. בכוונה לא גילה מיד את הפתרון לחידת הכיפה הכסופה. רק אחרי שכולם התווכחו וניסו, נתגלתה התשובה. כך גם התורה: תחפש, תשאל, תברר, עד שתמצא את המקום.

וגם היום, כמו שראינו בשיעור הראשון, הדבר אינו פשוט. יש שאלות ויש דעות, ועדיין צריך לדרוש.

התורה לא פירשה את מקום המקדש, כדי שנחפש ונדרוש אותו.

פרק ו · סובו ציון ולשכנו תדרשו

🕯️ לכבד ולעבוד במקדשו

יש בדרישה הזאת כמה פנים. הראשון: לברר היכן מקום המקדש, וזו מצווה שנוהגת לכאורה גם בימינו.

השני: מצווה לכבד את המקום שבחר ה' לכבודו. "לשכנו תדרשו" פירושו גם לכבד ולייקר את המקום הקדוש. כל פעולה ומעשה שמגדילים, מייקרים ומכבדים את מקום השכינה, הם בכלל המצווה. כשבאים ומתפללים לידו, כשלומדים עליו, כשהמקום נעשה מכובד יותר – כל אלה בכלל "לשכנו תדרשו".

השלישי: לעבוד את ה' במקדשו. יהודי צריך להשתדל להתפלל בבית המקדש. אם אינו יכול, יתפלל ליד בית המקדש. ואם גם זה אינו אפשרי, יכוון את פניו כנגד המקדש. אבל תמיד צריך להשתדל להתקרב כמה שיותר.

יוצא שהלימוד על השערים, ההליכה סביבם, והתפילה בקרבתם, אינם רק טיול. הם חלק מן הדרישה שהתורה ציוותה עליה.

בדרישת המקום יש גם מצווה לכבד ולייקר אותו, ולהשתדל להתפלל קרוב אליו ככל האפשר.

פרק ו · סובו ציון ולשכנו תדרשו

🌟 דרישת ציון

הרב ציין שהשיעור נאמר בדיוק ביום פטירתו של הרב צבי הירש קלישר, בעל ספר "דרישת ציון". הוא היה מן הרבנים הראשונים שעוררו בדורם את עניין המקדש. ספרו עוסק הרבה מאוד בשאלת הקרבת קרבנות בזמן הזה.

הוא כתב על כך מכתבים לגדולי דורו, ובהם רבי עקיבא איגר והחתם סופר, ונעשה על ספרו משא ומתן גדול. כך התעורר הנושא, ומאז הוא נלמד ונדון בבתי המדרש.

בסיום הסדרה מסכם הרב: למדנו מעט, הכרנו את הר הבית, ראינו את הצדדים לכאן ולכאן, ואיך נבנה. והמטרה היא לתת כבוד לבית המקדש. ראינו כמה דברים עומדים מאחורי כל שער: כמה קדושה יש בשער הכותנה, ומה מסתתר מאחורי שער החשוך, שער הסליחה ושער השבטים. בכל שער ושער טמונים הלכות ועניינים.

ויהי רצון שנזכה בקרוב לקיים "לשכנו תדרשו" בשלמות, בבניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.

השיעור חל ביום פטירתו של הרב צבי הירש קלישר, בעל "דרישת ציון", שעורר את עניין המקדש בדורו.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה