📚 כל השיעורים

🍭 להתבייש מהטוב

סיפורו של בעל תשובה שחזר בזכות הכרת הטוב, ומה הוא מלמד אותנו על ברכות שאומרים מגיל שלוש

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · בעל תשובה בלי משבר

🙏 למה חזרתי בתשובה

פגשתי פעם בעל תשובה, ושאלתי אותו: איך חזרת בתשובה? אני לא רואה עליך סימן לאיזו צרה או אסון שעבר עליך. הוא היה נראה במצב טוב, ממשפחה טובה שנותנת לו הכול. הוא השיב תשובה מעניינת: דווקא בגלל זה חזרתי בתשובה.

הוא סיפר שבא מבית מסורתי קליל, שהיה בו מעט מאוד אמונה. יום אחד הוא התבונן בחבריו, ראה במכשירים שלהם ובעיתונים את כל מיני האסונות והצרות שמתרחשים בעולם – משפחות שלמות שסובלות, עוני, אובדן – והבין: הוא לא נמצא בכלל באותה קטגוריה. הוא נולד להורים טובים, מפנקים, שנותנים לו הכול.

ודווקא ההכרה הזאת היא שהביאה אותו לחזור בתשובה. הוא פשוט התבייש: הקדוש ברוך הוא נותן לי ונותן לי ונותן לי, בלי שעשיתי שום דבר שמצדיק את זה. ההכרה בטוב, לא הצרה, היא שפתחה את לבו.

הוא חזר בתשובה לא מתוך צרה, אלא מתוך בושה: הוא ראה כמה טוב לו, בזמן שלאחרים קרות צרות, והבין שזה חסד בלי שום הצדקה.

פרק ב · ברכה שרואים בפעם הראשונה

💭 הברכה שעל הקיר

אותו בעל תשובה סיפר עוד מעשה שחיזק אותו. הוא התארח פעם בבית של יהודי שומר מצוות, ועל קיר חדר השירותים היה תלוי לוח עם ברכת "אשר יצר". בעל הבית אמר לו: יש כאן ברכה יפה ונחמדה, תקרא אותה. והוא קרא אותה לראשונה בחייו, בגיל מבוגר.

המילים דיברו על גוף האדם, שברא אותו בחוכמה, ברוב נקבים נקבים חלולים חלולים, וגלוי וידוע לפני כבודו שאם יסתם אחד מהם, אי אפשר להתקיים. בשבילו, שלא גדל על הברכות האלה מגיל שלוש, זו הייתה הפעם הראשונה שהוא באמת רואה אותן. ופתאום הוא הבין: הכול כאן אמת פשוטה. יש לאדם עורקים, יש לאדם ריאות. אם יסתם אחד מהם, חס ושלום – אסון. אם יפתח במקום שצריך להיות סתום – אסון. ואנחנו, בכל רגע, בריאים.

ההכרה הפשוטה הזאת חיזקה בו עוד יותר את תחושת ההודיה לקדוש ברוך הוא על כל מה שהוא נותן, וזה שהביא אותו להמשיך ולהתקרב.

כשראה לראשונה בגיל מבוגר את מילות ברכת אשר יצר, התפעל מהאמת שבה, וזה חיזק בו את ההודיה שהביאה אותו להמשיך בדרכו.

פרק ב · ברכה שרואים בפעם הראשונה

💛 אין צורך במשבר כדי להתחדש

אנחנו, שאומרים את הברכות האלה מגיל שתיים שלוש, מתרגלים אליהן, והרושם הראשוני מתעמעם. אבל אין סיבה שלא נתחדש בהן. אמנם לאותו בעל תשובה היה קל יותר להרגיש חידוש, מכיוון שלא חונך על כך מילדותו; לנו קשה יותר, כי אנחנו רגילים בכל זה שנים רבות. אבל זו אינה הצדקה.

זהו היסוד: הרגיל בהודיה לקדוש ברוך הוא נשמר מן החטא, מפני שהוא חי בהכרה מתמדת שכל מה שיש לו הוא מתנה שלא מגיעה לו, ומתוך בושה והכרת הטוב הוא נשמר מלקלקל אותה. אין צריך לחכות למשבר, ואין צריך גם לחטוא, כדי להבין את הטוב שיש לנו – אפשר, ועלינו, לשוב ולהתחדש בברכות שאנחנו אומרים בכל יום, מתוך בושה והכרת הטוב לקדוש ברוך הוא.

מי שרגיל ומתרגל להודות אינו נזקק למשברים, ואינו צריך לחטוא בכדי להבין את הטוב שיש לו; אפשר, ואפשר תמיד, להתחדש בברכות שאומרים כל יום.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה