💍 שמונה שנים לשידוך
לקראת טו באב, כשניגשו להדפיס את המהדורה השנייה של פנקס ההודיה וחסרה תרומה להדפסתה, פנו ליהודי נוסף וסיפרו לו על הניסים הגדולים שכבר נכתבו במהדורה הראשונה. סיפרו לו שבתו מחכה שנים רבות לשידוך – מה שלא עשה, מה שלא ניסה, לא הצליח – ואולי התרומה לפנקס תזכה אותו לישועה.
הוא הסכים ותרם סכום יפה. כעבור שבוע בלבד מאז שהפנקס הודפס, בתו, שחיכתה כבר כשמונה שנים לשידוך ולא עזרו לה כל הסגולות שניסתה, מצאה את זיווגה. פנקס ההודיה נהפך עוד פעם לפנקס הפלא, כי לקדוש ברוך הוא יש נחת גדולה מאוד כאשר יהודי מודה לו ומספר את חסדיו.
סיפור זה, בדיוק כמו הסיפור הקודם שסביבו נקרא הפנקס בשם זה, מראה שהתופעה אינה מקרה בודד. בכל פעם מחדש מתברר שהקדוש ברוך הוא אוהב מאוד את מי שמודה לו, מספר את חסדיו ומשתדל שיתווספו עוד ועוד זכרונות של ניסים לפנקס שלו – ואוהב לגמול לו על כך.
יהודי שתרם להדפסת פנקס ההודיה לקראת טו באב, ובתו חיכתה כבר שמונה שנים לשידוך, מצאה את זיווגה שבוע בלבד אחרי שהפנקס הודפס.
👑 למה "יום תרועה" ולא "יום הדין"
התורה אינה מכנה את ראש השנה "יום הדין"; היא קוראת לו רק "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם". יש לשאול: בדין תורה מספיק לתקוע בשופר תשע תקיעות, מה שלוקח בסך הכול כעשרים שניות. אם כך, מדוע קוראת התורה ליום שלם "יום תרועה"? היה די לכתוב "תעבירו שופר" או "תתקעו בשופר".
מכאן למדים יסוד נפלא: אין הכוונה שרק תקיעת השופר היא מטרת היום; כל מהות היום צריכה להיות תרועה למלך. השאלה היא מה זו תרועה למלך, ואיך מגיעים אליה.
יש הבדל בין מלך למושל. מלכות באה מתוך רצון העם, כמו שכתוב "וּמַלְכוּתוֹ בְּרָצוֹן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם" – העם רוצים במלך ונמלכים בו, ומכאן "ממליכים". ממשלה, לעומת זאת, באה בכוח, בעל כורחם של הנשלטים. אצל עם ישראל הקדוש ברוך הוא הוא מלך; אצל אומות העולם הוא רק מושל.
תפקידנו בראש השנה הוא להמליך את הקדוש ברוך הוא – כלומר, להכיר כמה הוא טוב, ולהרגיש שאנחנו רוצים בו שיהיה המלך שלנו. ואיך עושים זאת? "תְּרוּעָה" מלשון "הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ" ו"נָרִיעָה לוֹ" ממזמור לתודה: להריע, לספר את חסדי ה', להשאיר אותם ולהודות עליהם. מי שרואה כמה טובות עשה לו הקדוש ברוך הוא, אוהב אותו ורוצה שיהיה מלכו – וכך, על ידי ההודיה והשבח, ממליכים אותו למלך.
אשרי מי שיש לו כבר פנקס הודיה: הוא יכול לפתוח אותו בראש השנה ולהודות ולהריע למלך על כל חסדיו במשך השנה כולה. אדם כזה, שמריע למלך, זוכה לצאת לאור ולזכות בדין. "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" – שנזכה כולנו בכל שנה להריע עוד ועוד למלך הנפלא.
התורה קוראת לראש השנה "יום תרועה", ולא מסתפקת בחיוב ההלכתי של תשע תקיעות – מכאן שכל מהות היום היא תרועה למלך.