📚 כל השיעורים

🍭 מסע בלבנון לאורך הדורות

מאברהם אבינו בסולמה של צור, דרך יהושע, שלמה ובית שני ועד המאה האחרונה – ומה מלמדים חז"ל והתורה על מקומו של הלבנון

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · לבנון בימי התנ"ך

🧭 טיול מבריאת העולם ועד היום

השיעור נפתח בהזמנה לטיול ארוך: טיול בארץ ישראל ובלבנון, בעבר, בהווה ובעתיד. מסע שמתחיל בימי האבות ומגיע עד ימינו.

היכן מופיע הלבנון בפעם הראשונה? הרב מצא זאת בתחילת האלף השלישי לבריאה, בסיפור מלחמת המלכים. ארבעה מלכים מן הצפון, ששלטו באזור, באו ועשו מלחמה בארץ ישראל, ושבו את לוט. אברהם אבינו יצא אחריהם כדי להציל את בן אחיו, ורדף אחריהם "עַד דָּן".

למה דווקא עד דן? רש"י מביא את דברי חז"ל: שם תשש כוחו, משום שראה שעתידים בניו להעמיד שם עגל. ירבעם בן נבט יעמיד בדן את אחד מעגלי הזהב, ואברהם, שראה זאת ברוח הקודש, לא יכול היה להמשיך הלאה.

כבר בסיפור הראשון יש רמז לכך שהצפון הוא מקום של מאבק, ושגורלו קשור במצבו הרוחני של עם ישראל.

הפעם הראשונה שהלבנון מופיע בסיפורי התורה היא במלחמת אברהם אבינו בארבעת המלכים.

פרק א · לבנון בימי התנ"ך

🌑 עד דן – ולא יותר

כדאי להתעכב על דברי רש"י. אברהם אבינו הוא אדם שנלחם בארבעה מלכים גדולים עם קומץ אנשים, ומנצח. מה פתאום ייחלש כוחו? הוא לא נפצע ולא התעייף. הוא פשוט ראה משהו.

מה ראה? את העתיד. הוא ראה שבמקום הזה, בדן, יעמיד ירבעם בן נבט עגל, ובני ישראל יעבדו שם עבודה זרה. והמראה הזה החליש אותו. כאילו אמרו לו: עד כאן כוחך מגיע, כי מכאן והלאה הכוח שלך תלוי במה שיעשו בניך.

יש כאן יסוד חשוב בהבנת הצפון ובהבנת ארץ ישראל בכלל. הכוח של עם ישראל בארץ אינו רק כוח צבאי. הוא קשור במצב הרוחני של העם. במקום שבו יש עבודה זרה, הכוח נחלש. ובמקום שבו יש קדושה, הכוח מתחזק.

כך כבר בסיפור הראשון על הצפון לומדים את הדבר שיחזור ויופיע לאורך כל השיעור: הגבול אינו רק קו על מפה, אלא גם מדד של מצבו הרוחני של העם.

כוחו של אברהם בצפון היה קשור במעשי בניו, ולכן תשש כוחו במקום שבו עתידים היו לחטוא.

פרק א · לבנון בימי התנ"ך

⚔️ מלחמת הצפון של יהושע

כארבע מאות שנה אחרי אברהם, שוב מתאספים מלכי הצפון למלחמה. הפעם הם יוצאים נגד יהושע בן נון, שנכנס לארץ וכבש את הדרום. זו הייתה מלחמה רצינית וקשה מאוד.

ספר יהושע מספר על שתי מלחמות גדולות. מלחמת הדרום, שבה ירדו אבני ברד מן השמים על האויבים, ומלחמת הצפון. גם במלחמת הצפון יהושע מצליח, והוא כובש את הצפון עד צור וצידון. עד שם הגיע.

הרב הדגיש שההיסטוריה מעניינת מאוד, משום שהיא חוזרת על עצמה פעמים רבות. אותם מקומות חוזרים ומופיעים שוב ושוב לאורך הדורות, ואותם אתגרים חוזרים בכל תקופה.

ובספר יהושע ובספר שופטים מסופר שלא כל העמים יצאו מן הארץ. במיוחד מודגשים שני מקומות: ערי הפלשתים שבדרום, ובהן עזה, והצידונים שבצפון, באזור צור וצידון. דווקא שני הקצוות האלה, בדרום ובצפון, נשארו שנים רבות מחוץ לשליטת ישראל.

מלכי הצפון התאספו נגד יהושע, ויהושע ניצח אותם וכבש עד צור וצידון.

פרק א · לבנון בימי התנ"ך

👑 שלמה המלך ובית שני

בימי דוד ושלמה הגיע השלטון של ישראל עד נהר פרת. השאלה אם גרו שם יהודים בפועל, או שהייתה זו רק שליטה, היא שאלה מעניינת. הרב אמר שאינו יודע בדיוק, ושיש מי שאומרים שגרו שם יהודים מסוימים. בכל אופן, השלטון הגיע עד שם.

הרב הזכיר גם מקור בחז"ל שממנו משמע שהיו יהודים שגרו סמוך לנהר פרת, אבל אמר שהעניין אינו ברור לו. מה שברור הוא שבימי דוד ושלמה הגיע שלטון ישראל רחוק מאוד צפונה, הרבה מעבר לגבולות שאנו מכירים.

ועם זאת, הרב העיר שבצור עצמה, גם בתקופות של שלטון ישראל, המשיכו לגור עמים אחרים. בימי שלמה ישב בצור חירם מלך צור, שהיה ידידו ובעל בריתו. השלטון היה של ישראל, אבל העיר עצמה נשארה מקום מגורים של הצורים.

ובבית שני, כפי שנראה מיד, יש לנו עדות ברורה שגרו יהודים בצור ובצידון.

שלמה המלך שלט עד נהר פרת, ובבית שני גרו יהודים בצור ובצידון ונסעו ביניהן באוניות.

פרק א · לבנון בימי התנ"ך

⛵ מצור לצידון בערב שבת

בגמרא במסכת שבת מובא דין מעניין: אין מפליגים בספינה סמוך לשבת. מי שרוצה לצאת להפלגה, צריך לצאת לפחות שלושה ימים לפני השבת. ולמה? הרב הסביר שבימים הראשונים של הפלגה האדם מטולטל, כל גופו נע ונד, והוא אינו מרגיש בטוב. אם השבת תפגוש אותו במצב כזה, הוא עלול להגיע לידי חילול שבת, או לפחות לא יוכל לשמוח בה כראוי.

אבל הגמרא מוסיפה הבחנה: הפלגה קצרה מותרת גם בערב שבת. ואיזו דוגמה היא נותנת להפלגה קצרה? "כגון מצור לצידון". המרחק ביניהן אינו גדול. יוצאים בבוקר ומגיעים בצהריים, לפני שהשבת נכנסת.

הדוגמה הזאת מלמדת הרבה. הגמרא אינה מספרת סיפור היסטורי על יהודים בצור ובצידון. היא פשוט משתמשת בהם כדוגמה מוכרת, כדבר מובן מאליו. כנראה שהפלגה מצור לצידון הייתה דבר רגיל, שכל הלומדים הכירו. יהודים גרו שם, סחרו שם ונסעו ביניהן.

ולאורך הדורות כמעט תמיד היה יישוב יהודי בצור ובצידון. הרב סיפר שיש מי שהקים אתר שמתעד את הרבנים שהיו שם מימי התנאים והאמוראים ואילך, ושבית הכנסת שם קיים עד היום. כך עובר קו של חיים יהודיים בצור ובצידון מימי יהושע, דרך שלמה ובית שני, ועד הדורות האחרונים.

הגמרא מתירה להפליג מצור לצידון גם בערב שבת, ומכאן שיהודים נסעו ביניהן באופן רגיל.

פרק ב · סולמה של צור

🪜 אברהם בסולמה של צור

המדרש מספר סיפור מעניין על אברהם אבינו. כשנצטווה "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ", יצא מארם נהריים, מעיראק של היום, והלך לכיוון ארץ ישראל.

אמר רבי לוי: בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהריים ובארם נחור, ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים. אמר: הלוואי לא יהיה לי חלק בארץ הזאת. כיוון שהגיע לסולמה של צור, ראה אותם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש ובעידור בשעת העידור. אמר: הלוואי יהיה חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקדוש ברוך הוא: "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת".

מה ראה אברהם? אנשים שעובדים כמו שצריך, כל דבר בזמנו, בלי עצלות. מקום של עמל ונאמנות. ושם, בסולמה של צור, הוא קיבל את ההבטחה.

רואים מכאן שהמקום הראשון שאברהם פוגש כשהוא נכנס לארץ הוא סולמה של צור, והוא נכלל בהבטחה. צור וצידון וחלק מן הלבנון הם חלק מן הארץ שהובטחה לזרעו.

אברהם ראה בסולמה של צור אנשים עמלים ונאמנים לעבודתם, וביקש שזה יהיה חלקו – והקדוש ברוך הוא השיב "לזרעך אתן את הארץ הזאת".

פרק ב · סולמה של צור

🌱 ארץ של עמל

מה ההבדל בין שני המקומות שראה אברהם? בארם נהריים ראה אנשים אוכלים ושותים ופוחזים. חיים של הנאה בלי סדר, בלי אחריות, בלי עמל. ובסולמה של צור ראה אנשים שעוסקים בניכוש בשעת הניכוש ובעידור בשעת העידור.

שימו לב לפרט הזה: "בשעת הניכוש", "בשעת העידור". הם לא סתם עובדים. הם עושים כל דבר בזמנו. יש זמן לנכש עשבים, ויש זמן לעדור את האדמה, והם יודעים מה לעשות בכל עת. זו עבודה מסודרת ונאמנה.

ודווקא שם אמר אברהם: "הלוואי יהיה חלקי בארץ הזאת". הוא לא בחר מקום של נוחות ותענוגות, אלא מקום של עמל. וזו גם התכונה של ארץ ישראל כולה: היא אינה ניתנת בחינם. צריך לעבוד אותה, לשמור אותה, לעשות בה כל דבר בזמנו.

והקדוש ברוך הוא ענה לו מיד: "לזרעך אתן את הארץ הזאת". ההבטחה ניתנה דווקא ברגע שבו אברהם בחר בארץ של עמל ונאמנות.

אברהם בחר את הארץ שבה אנשים עובדים כל דבר בזמנו, ומכאן שארץ ישראל קשורה לעמל ולנאמנות.

פרק ב · סולמה של צור

🗺️ מה זה "סולם"?

המושג "סולמה של צור" היה כנראה מושג מוכר בזמן חז"ל. אבל מה פירושו? למה "סולם"? היכן יש שם סולם?

הרב הציג בשיעור מפה עתיקה, שצייר אחד מחכמי ארץ ישראל לפני כמאתיים שנה. במפה מסומן ראש הנקרה, ומשם לכיוון צור מצויר משהו שנראה כמו סולם חבלים. הצייר ראה במקום דרך שעולה ויורדת בצורה של מדרגות, כמו סולם, מראש הנקרה ועד צור.

הרב הודה שאינו יודע אם המציאות אכן כך, ושאינו מכיר את המקום מקרוב. מי שיכול, אמר, יבדוק ויראה. אולי ההר שיורד שם אל הים יוצר מעין מדרגות, ואולי הדרך החצובה בסלע נראתה כמו סולם.

זו שאלה מעניינת גם מבחינה ארכיאולוגית. אבל דבר אחד ברור: אברהם אבינו הגיע לסולמה של צור, ושם התפלל שזה יהיה חלקו, ושם נאמרה לו ההבטחה.

המונח "סולמה של צור" היה מושג ידוע בזמן חז"ל, ופירושו המדויק נשאר שאלה מעניינת.

פרק ג · המאה האחרונה

🔁 ההיסטוריה חוזרת

לפני שנעבור לאירועי המאה האחרונה, כדאי לזכור את מה שאמר הרב בתחילת השיעור: ההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמים רבות. אותם מקומות חוזרים ומופיעים שוב ושוב.

אברהם רדף אחרי המלכים עד דן. יהושע נלחם במלכי הצפון ורדף אחריהם עד צידון רבה. בימי השופטים נשארו הצידונים בצפון. שלמה כרת ברית עם חירם מלך צור. יהודי בית שני הפליגו מצור לצידון. ובמאה האחרונה, כפי שנראה, צבא ישראל הגיע אל הליטני ואל ביירות כמה פעמים, ושב וחזר אל הקו שבין ראש הנקרה לחרמון.

הרב לא בא ללמד היסטוריה לשמה. הוא רצה להראות שהצפון אינו סתם אזור גבול. יש לו מקום קבוע בסיפור של עם ישראל, מימי האבות ועד ימינו. ומי שמכיר את הסיפור הארוך, מבין טוב יותר את מה שקורה היום, ויודע שיש לו שורשים עמוקים.

עם המבט הזה נעבור לסקירה קצרה של אירועי המאה האחרונה.

אותם מקומות חוזרים ומופיעים לאורך הדורות: צור וצידון, הליטני והגבול שבין ראש הנקרה לחרמון.

פרק ג · המאה האחרונה

🕰️ מבצע חירם

מן העבר הרחוק עבר הרב אל המאה האחרונה, וסקר בקצרה את האירועים הקשורים ללבנון.

בשנת 1948, במלחמת העצמאות, נערך בצפון מבצע שנקרא מבצע חירם, על שם חירם מלך צור, ידידו של שלמה המלך. בשיעור הוצגה מפה שבה מסומנים השטחים שנכבשו בשלבים השונים. במבצע הזה הגיעו כוחות צה"ל לחלק מלבנון, ובחלק מהגזרה עד נהר הליטני.

למה לא נשארו שם? הרב סיפר שבן גוריון כתב בספרו על השיקולים: צרפת, שרצתה בלבנון מדינה לנוצרים, לחצה מאוד, והיה גם חשש שהדבר יגרום למלחמה נוספת. בסופו של דבר הוחזר השטח, והגבול חזר לקו שנקבע בשנות העשרים בין הצרפתים לבריטים.

כך כבר בשנת 1948 הגיעו חלקית אל הליטני, אבל לא נשארו בו. ואחרי זה, במשך כמה עשורים, היה הגבול עם לבנון שקט יחסית. לבנון לא השתתפה במלחמת ששת הימים.

במלחמת העצמאות הגיע צבא ההגנה לישראל עד נהר הליטני במבצע חירם, וחזר לגבולות שנקבעו בשנות העשרים.

פרק ג · המאה האחרונה

📅 מבצע ליטני ומלחמת לבנון

בשנות השבעים התחילו ארגוני המחבלים לפעול מלבנון, והחלו פיגועים רבים בצפון. בשנת 1978 יצא צה"ל למבצע ליטני והגיע עד הנהר לכל אורכו. המבצע נמשך כשלושה חודשים בלבד, ואחריו חזרו לגבול הרגיל.

בשנת 1982, אחרי פגיעה בשגריר ישראל בלונדון וירי מסיבי של קטיושות על יישובי הצפון, יצאה ישראל למבצע בלבנון. התכנון המקורי דיבר על מבצע מוגבל, כארבעים קילומטר בלבד, אבל המלחמה התרחבה והגיעה עד ביירות.

בתוך המלחמה הושגו שני דברים גדולים: הוסכם שארגון המחבלים יעזוב את לבנון באוניות לתוניס, והוסכם שהצבא הסורי יצא מלבנון. הרב אמר שעל פניו זה היה ניצחון גדול מאוד.

אבל הרב העיר שלא היה תכנון ברור מה לעשות הלאה. הוא אמר שקשה מאוד לחיילים, ובמיוחד לחיילים יהודים, כשאין מטרה ברורה. כשיש מטרה, יש כוח ומוטיבציה. כשנשארים בשטח בלי לדעת לשם מה, הדבר קשה מאוד.

בשנות השבעים החלו פיגועים מלבנון, ובעקבותיהם מבצע ליטני ב-1978 ומלחמת לבנון ב-1982.

פרק ג · המאה האחרונה

🛡️ רצועת הביטחון

בשנים שאחרי המלחמה נמשכו הפיגועים, והמצב בלבנון הלך והסתבך. בסופו של דבר, באמצע שנות השמונים, הוחלט לצאת מרוב שטחה של לבנון ולהישאר ברצועת הביטחון, אזור צר בדרום לבנון, באזור הליטני ומתחתיו.

צה"ל נשאר ברצועת הביטחון עד שנת 2000, ואז יצא ממנה וחזר אל הגבול הבין לאומי.

זה פחות או יותר סיפורה של המאה האחרונה בלבנון, כפי שסקר אותו הרב בקצרה. הוא הוסיף שאיננו יודעים היכן בדיוק אנו עומדים היום, ומה עוד צפוי בהמשך.

אבל מאחורי כל ההיסטוריה הזאת עומדת שאלה יסודית יותר, שאינה פוליטית אלא תורנית: מה מקומו של הלבנון בארץ ישראל? האם הוא ארץ זרה, או חלק מן הארץ? כדי לענות על כך, חזר הרב אל המקורות. והתשובה, אמר, ברורה: הלבנון הוא חלק מארץ ישראל, ולא רק בגבולות ההבטחה. זה מופיע במקורות רבים, וגם בחלוקה לשבטים.

ב-1985 יצא צה"ל לרצועת הביטחון, ונשאר בה עד שנת 2000.

פרק ד · לבנון בדברי חז"ל ובתפילה

🌲 בית המקדש נקרא לבנון

השם "לבנון" עצמו טעון משמעות. חז"ל לימדו שבית המקדש נקרא "לבנון", משום שהוא מלבין את עוונותיהם של ישראל.

הרב הסביר שחז"ל מחפשים תמיד את המשמעות הרוחנית שבשמות של מקומות בארץ ישראל. גם כשלמקום יש שם שנתנו לו הגויים, חז"ל מוצאים בו טעם פנימי.

הדוגמה המפורסמת היא טבריה. הפירוש הפשוט הוא שהעיר נקראה על שם הקיסר הרומי טיבריוס. אבל חז"ל בגמרא לא הסתפקו בכך, והביאו פירוש אחר: "וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ טְבֶרְיָה? שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּטַבּוּרָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל". ומפרש רש"י: כמו שהטבור באדם הוא אמצע הגוף, כך טבריה היא אמצע הארץ.

הפירוש של חז"ל אינו בא לבטל את העובדה ההיסטורית. ייתכן מאוד שהעיר נקראה כך על שם הקיסר. אבל חז"ל מלמדים שמאחורי הסיבה הגלויה יש סיבה נסתרת. גם מי שנתן את השם בלי לדעת, נתן אותו בהשגחה, כדי שהשם יבטא את מקומה של העיר בארץ.

כל מקום בארץ ישראל, גם אם הגויים נתנו לו שם, יש לו סיבה רוחנית לשמו. וכך גם בלבנון: שמו מלמד על הקדושה הקשורה בו.

חז"ל לימדו שבית המקדש נקרא לבנון, משום שהוא מלבין עוונותיהם של ישראל.

פרק ד · לבנון בדברי חז"ל ובתפילה

🎯 טבריה בטבור הארץ

אבל על דברי חז"ל על טבריה עולה מיד קושיה. איך אפשר לומר שטבריה יושבת באמצע ארץ ישראל? הרי היא לא רחוקה מן הגבול הצפוני! אם נלך ממנה צפונה, נגיע לגבול תוך זמן קצר. ואם נלך ממנה דרומה, נעבור את כל הארץ עד אילת. לכאורה ירושלים היא האמצע, לא טבריה.

התשובה: אם לומדים שארץ ישראל ממשיכה צפונה, עד צור וצידון וכדומה, כמו שנראה מן המקורות, הרי שטבריה כבר קרובה הרבה יותר לאמצע. הגבול בצפון אינו במרחק דקות ספורות ממנה, אלא במרחק גדול הרבה יותר.

הרב הודה שגם כך זה אינו בדיוק האמצע, אבל יש בזה משמעות. דברי חז"ל מניחים תמונה של ארץ שבה הצפון רחב בהרבה מן הגבול שאנו מכירים היום.

יש לכך מקורות רבים, והם מצטרפים לתמונה אחת: הלבנון, או לפחות חלקו הדרומי עד צור וצידון, הוא חלק מארץ ישראל.

אם טבריה היא טבור הארץ, הרי שהארץ ממשיכה צפונה ממנה הרבה יותר ממה שאנו רגילים לחשוב.

פרק ד · לבנון בדברי חז"ל ובתפילה

🙏 "מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים"

הרב הראה שהדבר מופיע גם בתפילה המוכרת שאומרים בבתי הכנסת על חיילי צבא ההגנה לישראל. הוא השמיע אותה בשיעור כשיר:

"מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹקֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם".

התפילה ממשיכה בבקשה שהקדוש ברוך הוא ישמור ויציל את החיילים מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה, וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם. ומסיימת בפסוק: "כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם".

התפילה הזאת נאמרת בבתי כנסת רבים בכל שבת, ורבים אומרים אותה בלי לשים לב למילים. אבל כדאי לעצור עליהן.

גם כאן, בלשון התפילה, מופיע הלבנון כגבול הצפוני של הארץ, מקביל למדבר מצרים בדרום ולים הגדול במערב.

בתפילת "מי שברך" לחיילי צה"ל מתפללים על העומדים על משמר ארצנו מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים.

פרק ה · מה אומרת התורה

📖 והורשתם את הארץ וישבתם בה

ולבסוף שאל הרב: מתי סוף סוף יהיה שקט? והפנה לפסוקים בתורה, בפרשת מסעי: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן... וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ, כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ".

הפסוק כופל את הלשון "והורשתם". מפרש רש"י: "והורשתם את הארץ" – והורשתם אותה מיושביה, ואז "וישבתם בה" – תוכלו להתקיים בה. ואם לאו, לא תוכלו להתקיים בה.

וממשיך הפסוק: "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם, וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ".

האור החיים מדייק במילים "על הארץ אשר אתם יושבים בה". לא רק שהם יחזיקו בחלק של הארץ שלא זכיתם בו, אלא שגם על החלק שזכיתם בו, ושאתם יושבים בו, הם יצערו אתכם ויאמרו: קומו וצאו ממנו.

רש"י מלמד שהישיבה בארץ קשורה לירושתה, והתורה מזהירה מן הצנינים בצדיכם.

פרק ה · מה אומרת התורה

🧱 שני חלקים של הארץ

הדיוק של האור החיים ראוי לעיון. היה אפשר לחשוב שההשלכה של "ואם לא תורישו" נוגעת רק לחלק שלא נכבש: שם יישארו העמים, וזה הכול. ומה שכבר בידי ישראל, יישאר בשקט.

אבל התורה אומרת "וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ". לא על הארץ שלא ירשתם, אלא על הארץ שאתם יושבים בה. כלומר, ההשפעה עוברת גם אל החלק שכבר בידיכם. מי שנשאר מחוץ לירושה לא יסתפק בחלקו, אלא יבוא ויטען גם על מה שבידי ישראל, ויאמר: קומו וצאו ממנו.

הרב הדגיש שהתורה רואה את הארץ בגבולותיה כיחידה אחת, וקושרת את שלמותה לישיבה בשלום. זה חלק מן ההבטחה, ולא רק עניין של מקום.

את הלימוד המלא של הגבולות בצפון, אמר הרב, נלמד בשיעור הבא: היכן בדיוק עובר הגבול של ארץ ישראל הגמורה בצפון, על פי הפסוקים.

האור החיים מלמד שמה שנשאר בלי ירושה משפיע גם על החלק שכבר בידי ישראל.

פרק ה · מה אומרת התורה

✨ לזכור את הניסים

הרב הסביר שהתורה כותבת במפורש את התנאי לשקט בארץ: הירושה השלמה של הארץ בגבולות שהתורה קבעה. ובשיעור הבא, אמר, נלמד בדיוק היכן עוברים הגבולות האלה בצפון, ומהו המינימום שהוא חלק מארץ ישראל הגמורה.

ומה עושה אדם שחושש ושואל: איך יהיה, ומה יגידו? על זה אמר הרב שצריך לספר את הסיפורים, לזכור את מה שעבר על עם ישראל. כשאדם זוכר אילו ניסים עשה הקדוש ברוך הוא לעם ישראל בדורות הקודמים ובדורנו, הוא מתחזק באמונה שמי שעשה נסים לאבותינו יעשה גם לנו.

כך עבר השיעור על הלבנון בתנ"ך, בדברי חז"ל, בתולדות הדורות ובתפילה: מאברהם אבינו שהגיע לסולמה של צור וקיבל את ההבטחה, דרך יהושע שכבש עד צידון, שלמה המלך ויהודי בית שני שהפליגו מצור לצידון, ועד ימינו.

והרב סיים, כמו שפתח, בשירת "מי שברך" לחיילי צה"ל, בתפילה שהקדוש ברוך הוא ישמור עליהם ויביא שלום לצפון ולכל הארץ.

מי שזוכר את הניסים שעשה הקדוש ברוך הוא לעם ישראל בעבר, מתחזק באמונה שגם בעתיד ה' יעזור.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה