📚 כל השיעורים

🍭 מדינה יהודית בארץ ישראל

האם יש מצווה מן התורה להקים מדינה? "והורשתם את הארץ" לפי הרמב"ן, "ממלכת כהנים וגוי קדוש", ומחשבתו של הרב קוק לצד הדעות החולקות

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · ההכרזה

⏳ מאי 1948: לפני ההחלטה

השיעור מבקש לקרוא את מאורעות הימים "באספקלריה תורנית": לא רק לספר היסטוריה, אלא לשאול מה אומרת התורה על מה שקרה. והוא פותח ברגע אחד: חודש מאי 1948.

כפי שסופר בשיעור, ראשי היישוב עמדו אז בפני שאלה קשה מאוד: האם להכריז על מדינה או לא. שר החוץ לעתיד, משה שרת, חזר מארצות הברית עם מסר חד: הממשל האמריקאי מתנגד. אנשי הצבא שם העריכו שהקמת מדינה תביא למלחמה אזורית, ושאין שום ודאות שהיישוב היהודי ינצח. פחות משלוש שנים קודם לכן הסתיימה מלחמת העולם השנייה, והאמריקאים לא רצו להיגרר שוב לעימות.

הוצעו חלופות שונות: משטר זמני, נאמנות בינלאומית, פיקוח של האומות. העיקר – אל תכריזו.

ובכל זאת, ראש היישוב דאז, דוד בן גוריון, עמד על דעתו בתוקף. מבחינתו לא הייתה זו שאלה של כן או לא. הייתה כאן הזדמנות, והיה צריך לנצל אותה. ההכרעה לא הייתה קלה, והיה צורך לשכנע רבים. אבל בסופו של דבר הוחלט להכריז, למרות כל האזהרות וכל הלחצים שהופעלו מבחוץ.

ההכרזה על המדינה נעשתה מול לחץ כבד וסיכויים לא ברורים.

פרק א · ההכרזה

✍️ כשאדם יודע מה מוטל עליו

הרב מצביע על לקח שעולה מן הסיפור. כשאדם מאמין באמונה שלמה שזה מה שנדרש ממנו ברגע הזה, שזה מה שהעם כולו צריך, הוא מצליח לשכנע גם אחרים.

ואכן, כך סופר בשיעור, על מגילת העצמאות חתמו שלושים ושבעה נציגים מכל קצוות העם, מן הקצה האחד ועד הקצה האחר, כולל נציגי הציבור החרדי. אף אחד מן הנוכחים לא סירב לחתום.

ההכרזה נעשתה ביום שישי אחר הצהריים, לפני כניסת השבת, כמה שעות לפני שפקע המנדט הבריטי בחצות. ומה קרה בצד השני של העולם? אותה ארצות הברית שהתנגדה, שאיימה שלא תסייע ואפילו תקשה על העברת כספים – הייתה הראשונה שהכירה במדינה החדשה, דקות ספורות לאחר שהמנדט הסתיים. במסמך ההכרה נרשמה אפילו השעה המדויקת.

הרב רואה בכך לימוד גם לחיים הפרטיים. מי שבטוח במשימה שלו, ומבין שהיא מה שה' דורש ממנו באותה שעה, אינו נבהל מן ההתנגדויות. הביטחון הפנימי שלו מדבק, ואחרים נמשכים אחריו.

"אתה רואה מה קורה כשיהודי מאמין", אמר הרב. כולם מתכופפים. אבל הסיפור ההיסטורי הוא רק פתח. השאלה האמיתית של השיעור היא שאלה תורנית.

מי שמאמין באמת שזה מה שנדרש ממנו, מצליח לגרום לאחרים ללכת אחריו.

פרק א · ההכרזה

❓ השאלה: האם זו מצווה?

הרב מבהיר מה הוא לא בא לדון בו. שאלת פיקוח הנפש – האם מותר היה לקחת סיכון כזה – היא סוגיה קשה, והוא אינו נכנס אליה בשיעור הזה.

השאלה שלו פשוטה יותר: נניח שמישהו היה מבטיח לשמור על חיינו באופן מלא, ומציע לנו לחיות כאן בשקט תחת שלטון אחר, בלי מדינה משלנו. האם הייתה בכך בעיה מצד התורה? האם יש מצווה ליהודים להקים מדינה?

יש מי שהביאו לכך ראיה מן הפסוק "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ... לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי": שלא יהיה עלינו שלטון נוכרי. אבל הרב מעיר שבעניין המצווה למנות מלך נחלקו תנאים ונחלקו ראשונים, והדבר אינו חד משמעי מן הפסוק הזה.

לכן הוא מבקש לגשת לשאלה מכיוון אחר. במגילת העצמאות נאמר: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". יש כאן שני ביטויים: "מדינת ישראל" ו"מדינה יהודית". הרב מציע לראות בהם שני טעמים שונים, ולבחון כל אחד מהם לאור התורה.

השיעור אינו עוסק בשאלת הסיכון, אלא בשאלה העקרונית: האם יש מצווה להקים מדינה.

פרק ב · "והורשתם את הארץ"

🗺️ שני חלקים בפסוק אחד

הטעם הראשון מתחיל בפסוק בפרשת מסעי: "כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן, וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם... וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ, כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ".

נשים לב: הפסוק אומר שני דברים – "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ" ו"וִישַׁבְתֶּם בָּהּ". את החלק השני כולנו מכירים: מצוות ישיבת ארץ ישראל. לאורך כל הדורות עלו יהודים לארץ, חלקם גרו בה שנים, כדי לקיים את המצווה לשבת בה.

אבל מה פירוש "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ"? זה אינו אותו דבר. "להוריש" הוא מלשון ירושה: שהארץ תהיה שלנו, שהרשות עליה תהיה בידינו. לא רק לגור בה, אלא להיות בעליה.

כאן נכנס פירושו של הרמב"ן, שהופך את ההבחנה הזאת ליסוד הלכתי. הוא רואה ב"וְהוֹרַשְׁתֶּם" מצווה בפני עצמה, ומגדיר בדיוק מה היא דורשת.

התורה מצווה גם לשבת בארץ וגם "לרשת" אותה, ואלה שני דברים שונים.

פרק ב · "והורשתם את הארץ"

📖 "ולא נעזבה ביד זולתנו"

הרמב"ן כותב: "שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן הָאֵל יִתְעַלֶּה לַאֲבוֹתֵינוּ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, וְלֹא נַעַזְבֶנָּה בְּיַד זוּלָתֵנוּ מִן הָאֻמּוֹת אוֹ לִשְׁמָמָה".

יוצא שחוץ מן המצווה לגור בארץ, יש מצווה נוספת: שהארץ תהיה בבעלות ובשליטה יהודית. אפילו אם אדם נמצא בארץ – זה לא מספיק, אם הארץ אינה בידינו. ולהפך: גם מי שאינו יכול מסיבה כלשהי להיות בה, יש מצווה שהארץ תהיה שלנו.

והסדר בפסוק מלמד: קודם "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ" – שתהיה שלכם, ורק אחר כך "וִישַׁבְתֶּם בָּהּ" – אז תוכלו להתקיים בה. וכך מובא גם ברש"י על המקום: אם תורישו אותה, תוכלו להתקיים בה, ואם לאו – לא תוכלו להתקיים בה.

אם כן, לפי הטעם הזה, שלטון זר על הארץ, גם אם הוא נוח ומתנהג יפה ואינו מפריע לנו בדבר, אינו מקיים את המצווה. אפשר לחיות בשקט תחת שלטון כזה, אבל "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ" לא התקיים.

לפי הרמב"ן, המצווה היא שהארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת או שוממה.

פרק ב · "והורשתם את הארץ"

🏡 מצווה פרטית ומצווה ציבורית

הרב מסביר שלמצווה הזאת יש שני חלקים: פרטי וציבורי.

החלק הפרטי: לכל יהודי יש מצווה לגאול אדמות, לקנות קרקע בארץ ישראל מידי מי שאינו יהודי. הרב הביא דוגמה מן המקום שבו נמסר השיעור: הקרקע של היישוב נקנתה לפני כמאה שנה, בשנת 1925, ממשפחה מקומית שהשטח היה שייך לה. מי שקנה את הקרקע קיים כך את המצווה לגאול אדמה בארץ ישראל.

והחלק הציבורי: זו כבר אינה חובה על האדם הפרטי לבדו. זו מצווה על הכלל – לדאוג שהארץ כולה תהיה בבעלות עם ישראל. "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ" – את כל הארץ.

וזה מה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו: "אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ". המטרה היא שנירש אותה, שתהיה שלנו.

כל יהודי מצווה לגאול קרקעות, והציבור כולו מצווה שהארץ כולה תהיה בידי ישראל.

פרק ב · "והורשתם את הארץ"

🧪 מדינה חמישים ואחת?

כדי לחדד את הנקודה, הרב הציע ניסוי מחשבתי. נניח שמעצמה גדולה הייתה מציעה לנו: הצטרפו אלינו, היו עוד מדינה בתוך האיחוד שלנו, ואנחנו נדאג לביטחונכם. תוכלו לגור כאן, לשמור מצוות, לבנות בתי כנסת וישיבות, ואיש לא יפריע לכם.

מבחינת ישיבת הארץ – הכל בסדר. יהודים גרים בארץ ישראל. מבחינת שמירת המצוות – הכל בסדר. ובכל זאת, לפי מה שלמדנו מן הרמב"ן, משהו יסודי חסר. הארץ אינה שלנו. היא "נעזבה ביד זולתנו".

ומן הצד השני: יהודי שגר בחוץ לארץ, ואינו יכול לעלות מסיבה כלשהי, עדיין שותף במצווה שהארץ תהיה בידי עם ישראל. זו אינה רק מצווה של מקום מגורים, אלא מצווה של בעלות.

ההבחנה הזאת מסבירה למה, לפי הטעם הראשון, לא די בהבטחות של ביטחון ושקט. התורה ביקשה "וְהוֹרַשְׁתֶּם" – שהבית יהיה שלנו, לא רק שנגור בו כאורחים.

גם שלטון זר נוח ומיטיב אינו מקיים את המצווה שהארץ תהיה בידינו.

פרק ב · "והורשתם את הארץ"

🌍 רש"י הראשון בתורה

ויש לכך יסוד ידוע מאוד: רש"י הראשון על התורה. רש"י שואל: למה פתחה התורה ב"בְּרֵאשִׁית", ולא במצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל, "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם"?

ועונה: "שֶׁאִם יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְיִשְׂרָאֵל: לִסְטִים אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גוֹיִם – הֵם אוֹמְרִים לָהֶם: כָּל הָאָרֶץ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִיא, הוּא בְרָאָהּ וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָיו. בִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם, וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ".

כלומר, כל ספר בראשית, כל סיפור הבריאה, נכתב כדי לבסס את זכותנו על הארץ. הארץ שלנו לא מכוח כוח צבאי, אלא מכוח נתינתו של בורא העולם.

ומכאן לטעם הראשון: יש מצווה מן התורה שהארץ תהיה בבעלותנו. לכן, גם אילו הציעו לנו לחיות כאן בשלום תחת שלטון של מדינה אחרת, עדיין לא היינו מקיימים את המצווה. זהו הצד של "מדינת ישראל": ריבונות של ישראל על ארצו.

"ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" – הארץ שייכת לנו מכוח נתינת ה'.

פרק ב · "והורשתם את הארץ"

🔭 "באין חזון"

הרב מוסיף כאן עיקרון שהוא רואה בו לקח לכל דור: באין חזון – אין ניצחון. מי שרוצה להצליח במשימה גדולה חייב לדעת בדיוק מה הוא רוצה ולאן הוא חותר.

הוא חוזר לדוגמה ההיסטורית. כבר בשנת 1942, באמצע מלחמת העולם השנייה, בכינוס ציוני גדול, הודיע בן גוריון שהמטרה היא להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. לדברי הרב, דווקא ההחלטיות הזאת – שהיה ברור לו מה המשימה, והוא חתר אליה בכל מצב – הביאה לכך שעמד בראש התנועה מאז.

ואפשר היה למנות סיבות לאין ספור למה לא יצליח: העולם התנגד, השכנים איימו, נשק לא היה. מצד היהודים, מצד האמריקאים, מצד אחרים – כל הסיבות שבעולם אמרו "לא". והתוצאה הייתה "כן" גדול. למה? כי היה ברור כשמש מה המטרה.

והרב מסיים את החלק הזה בתפילה: שיתברר לכל העוסקים בצורכי הציבור כמה גדולה המצווה לרשת את הארץ, ושעצם הלימוד הזה יוסיף בהירות ויכוון לחזון האמיתי.

כשברור מה המטרה, אפשר להתגבר על כל המכשולים.

פרק ג · ממלכת כהנים וגוי קדוש

👑 "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים"

עכשיו עובר הרב לטעם השני, שאינו קשור לראשון: הצד של "מדינה יהודית".

לפני מעמד הר סיני פונה הקדוש ברוך הוא לעם ישראל: "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם, וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי, וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים, כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ".

שימו לב: הקדוש ברוך הוא לא נתן את התורה לאדם פרטי. לא לאברהם, לא ליצחק, לא ליעקב ולא לשנים עשר השבטים. הוא נתן אותה כשהיה כבר עם – שש מאות אלף איש, אומה. ולהם הוא אומר: אתם תהיו לי אומה שלמה, אומה מיוחדת, "גוי קדוש", שהעולם כולו יראה בה את האומה שמייצגת את בורא עולם.

המטרה האלוקית אינה רק יחידים צדיקים, אלא ממלכה. "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים" – ממלכה של משרתי ה'.

וזה חידוש גדול בהסתכלות. אנחנו רגילים לחשוב על עבודת ה' כעל עניין אישי: אני ותפילתי, אני ולימודי. אבל הפסוק הזה מלמד שיש גם עבודת ה' של הכלל, שאי אפשר לקיים לבד. אומה שלמה, על כל חלקיה, היא שמתבקשת להיות "גוי קדוש".

התורה ניתנה לא לאדם יחיד, אלא לאומה שלמה שתהיה "גוי קדוש".

פרק ג · ממלכת כהנים וגוי קדוש

⚖️ מצוות שניתנו לציבור

כשפותחים את החומש, רואים שמצוות רבות אינן מופנות לאדם הפרטי, אלא לאומה כולה. "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" – למי מדובר? לא ליחיד, אלא לעם. המצווה לרשת את הארץ – מי בדיוק מקיים אותה? העם. המצווה לספור שנות יובל – מוטלת על העם. ועוד מצוות רבות.

הרב ממחיש זאת בדוגמה מוכרת: קריאת התורה בשני ובחמישי. נניח שאדם נאלץ לצאת מבית הכנסת באמצע התפילה, לעזור במשהו דחוף, וחזר כשהקריאה כבר נגמרה. האם עליו לחפש קריאה אחרת כדי לשמוע, כמו מי שלא שמע מגילה בפורים? בפשטות – לא. כי החובה היא על הציבור, לא על היחיד.

ומכאן שאלה מעניינת שהרב העלה: מה הדין אם הציבור כולו התפזר באמצע התפילה, למשל בגלל אזעקה, ואחר כך התקבצו שוב? האם יש להם חובה לחזור ולקרוא? הוא השאיר את השאלה פתוחה לעיון.

העיקר: יש מצוות פרטיות ויש מצוות ציבוריות. ואת חלק מן המצוות ציווה הקדוש ברוך הוא דווקא לציבור, לאומה.

כשנשאל לגבי מצוות רבות "למי נאמרו?", התשובה היא: לעם ישראל בכללותו. הקדוש ברוך הוא רואה אותנו כאומה, ורוצה אומה ששומרת מצוות. ליחיד יש חלק חשוב, אבל יש מצוות שאין להן קיום בלי ציבור.

רבות ממצוות התורה מוטלות על האומה כולה, ולא על האדם היחיד.

פרק ד · מצוות בארץ ומצוות בחוץ לארץ

📍 "בקרב הארץ אשר אתם באים שמה"

ועכשיו לדבר שקשה להבין. בספר דברים חוזר משה רבנו שוב ושוב על ביטוי אחד. "רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱלֹקָי, לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ".

ועוד: "וְאֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ". ועוד, בדברי ה' למשה: "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם, וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ".

ועוד פעם: "וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ". וגם: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ".

מה פירוש הדבר? וכי מצוות עושים רק בארץ? הרי עושים מצוות בכל מקום. גם במדבר קיימו מצוות. אמנם יש מצוות התלויות בארץ, אבל הפסוקים אומרים "כָּל הַמִּצְוָה". למה חוזרת התורה על כך כל כך הרבה פעמים?

בפסוקים רבים מדגישה התורה שהמצוות נועדו להיעשות בארץ ישראל.

פרק ד · מצוות בארץ ומצוות בחוץ לארץ

🪧 "הציבי לך ציונים"

הרמב"ן אומר על כך דבר פלא: עיקר כל המצוות נועד כדי לקיים אותן בארץ. ואם כן, למה מקיימים מצוות בחוץ לארץ? על כך מביא רש"י, בשם המדרש, את הפסוק "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים": גם בגלות היו מצוינים במצוות, כדי שלא יהיו עלינו חדשות כשנחזור.

חשוב לדייק: חייבים לקיים את המצוות גם בחוץ לארץ, מן התורה. אבל מצד האידיאל, מצד המטרה האלוקית, מקומן בארץ ישראל.

הרב סיפר בדרך צחות על יהודי שנסע לחוץ לארץ לחזק את היהודים שם ולעודד אותם לעלות. אחרי ההרצאה ניגש אליו אחד המשתתפים ואמר לו בתוכחה: אתה ציוני! ענה לו המרצה: אני? אני חי בארץ ישראל ומקיים את המצוות במקומן. דווקא אתה "ציוני" – כי לפי המדרש, המצוות שאתה מקיים בגלות הן "ציונים", סימני דרך.

אבל עדיין יש מקום לשאול: למה? מה חסר במצוות שבחוץ לארץ? אותן תפילין, אותה מזוזה. התשובה הפשוטה היא קדושת הארץ. אבל הרב מציע שיש כאן עוד עומק.

הרמב"ן מביא שעיקר המצוות נועד לארץ, ובחוץ לארץ הן כסימני דרך לחזרה.

פרק ד · מצוות בארץ ומצוות בחוץ לארץ

🤔 מה חסר בתפילין שבחוץ לארץ?

בשיעור התפתח דיון סביב השאלה הזאת. יהודי מניח תפילין בחוץ לארץ, ויהודי מניח תפילין בארץ ישראל. אותן רצועות, אותן פרשיות, אותן ברכות. מה ההבדל? למה בארץ זו "מצווה" במלוא מובנה, ובחוץ לארץ – כמו "ציון", סימן?

אחד המשתתפים הציע: קדושת הארץ. בארץ יש יותר קדושה, ולכן המצווה מהודרת יותר. הרב הסכים שזה נכון, אבל העיר שהפסוקים אומרים יותר מזה. הם אינם אומרים שבארץ המצווה מהודרת יותר, אלא שהמצוות ניתנו "לעשות בארץ".

ומשתתף אחר שאל: אבל הרי חייבים גם בחוץ לארץ! והרב השיב: ודאי. החיוב קיים בכל מקום, וגם במדבר קיימו מצוות. אבל אם שואלים מה המטרה, מה האידיאל האלוקי, התשובה של הפסוקים היא – בארץ.

וכך מתבקש הסבר נוסף, שאינו רק קדושת המקום. הרב מציע שההסבר קשור לשאלה למי ניתנו המצוות: ליחיד, או לאומה.

המצווה בחוץ לארץ זהה במעשה, אבל המטרה האלוקית השלמה שלה היא בארץ.

פרק ד · מצוות בארץ ומצוות בחוץ לארץ

🧩 אין אומה בלי ארץ

המטרה של המצוות אינה רק שאדם יחיד יקיים אותן. נחזור לפסוק: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". הרצון האלוקי הוא שתהיה בעולם אומה שמשרתת את ה', אומה שלמה שמייצגת את בורא עולם, שכולם יראו בה את "שריו" של המלך. כך מגיע העולם לתיקונו.

ודאי שהיחיד חשוב: אם אין יחידים, אין ציבור. אבל היחיד הוא חלק מן הקהל, בדיוק כמו בקריאת התורה.

והנה: בחוץ לארץ אין אומה. כשחלק מן העם כאן וחלק שם, כל אחד במדינה אחרת, תחת שלטון אחר – זה פיזור, לא אומה. אומה יש רק כשכולם יושבים בארץ אחת, תחת הנהגה אחת, במקום אחד.

ולכן, אם עיקר המצוות נועד לאומה, מובן למה עיקרן בארץ: רק שם יכולה להתקיים "ממלכת כהנים". בחוץ לארץ אפשר לקיים מצוות כיחידים, ובכך לשמור על הקשר, אבל המטרה האלוקית השלמה – אומה של עובדי ה' – מתקיימת רק כשהעם בארצו.

רק כשהעם יושב בארצו הוא אומה שלמה, ורק אז מתקיימות המצוות בשלמותן.

פרק ד · מצוות בארץ ומצוות בחוץ לארץ

🌅 "בארץ ישראל קם העם היהודי"

הרב מביא משפט מוכר: מגילת העצמאות פותחת במילים "בארץ ישראל קם העם היהודי". רבים שואלים: וכי לא למדו תנ"ך? העם היהודי לא נולד בארץ ישראל. אברהם בא מאור כשדים, וישראל נעשו לעם במצרים, וקיבלו את התורה במדבר.

אבל אפשר להבין את המשפט אחרת. "קם" אינו בהכרח "נוצר", אלא "קם לתקומה": נעשה עם שראוי להתנהג כעם, שנחשב עם. מתי נעשה עם ישראל לאומה שאפשר לקרוא לה אומה, ל"ממלכת כהנים"? כשיש לו ארץ, כשכולם נמצאים במקום אחד ומתקיימים בצורה אחת.

בזה יש בחינה מסוימת של אמת: רק כשאנחנו בארץ, אנחנו אומה שעובדת את ה'. בחוץ לארץ, כביכול, אין לאומה מציאות שלמה.

אפשר לומר שהמשפט הזה, גם אם כותביו לא התכוונו לכך, מבטא בדיוק את מה שלמדנו: העם קיים בכל מקום, אבל תקומתו כאומה שלמה היא בארצו.

ונשארת שאלה קשה, והרב אינו מסתיר אותה: אם זו המטרה, איך ייתכן שעברו כל כך הרבה שנים, דורות על דורות, עד שעם ישראל זכה לחזור? זו שאלה עמוקה, והוא מציין שהיא צריכה עיון ארוך. אבל בינתיים הוא מבקש להסתכל על המציאות ולראות כמה הדברים נכונים.

"קם" במובן של תקומה: רק בארצו העם הוא אומה שראויה להיקרא כך.

פרק ה · אומה שהעולם מסתכל עליה

📚 איפה הם ספרי הלכות גרים?

אם המטרה היא שעם ישראל יהיה דוגמה לעולם, "ממלכת כהנים", נשאל: האם בזמן הגלות למד העולם מעם ישראל? האם ראה בו אידיאל?

הרב מביא בדיקה פשוטה. לפעמים מתעוררות שאלות הלכתיות בתהליך גיור. למשל: אדם שנמצא באמצע תהליך הגיור – האם מותר לו לשמור שבת? הרי גוי ששבת חייב, ומאידך הוא בדרך להיות יהודי. שאלה מינימלית, בסיסית.

כשחיפשו תשובה לשאלה כזאת בספרי השו"ת לאורך הדורות, התגלה דבר מפתיע: כמעט אין ספרים על הלכות גיור מן התקופה שלפני קום המדינה. חוץ מכמה הלכות בשולחן ערוך ובגמרא, אין כמעט כלום.

למה? כי מי רצה להתגייר כשהיהודים היו גולים ומבוזים? אדם מן השורה לא חלם להצטרף לעם נרדף. ולעומת זאת, היום יש מספר גדול של אנשים שמבקשים להצטרף לעם ישראל, באמת ובתמים, ושומרים מצוות קלה כבחמורה. יש בתי דין שצריכים אפילו לעצור ולבדוק, כי הפונים רבים.

בדורות הגלות כמעט לא נכתבו ספרים על הלכות גיור, ובימינו מתגיירים רבים.

פרק ה · אומה שהעולם מסתכל עליה

🌍 עם שמתפתח במהירות

מה השתנה? כשהעם היהודי חזר לארצו, העולם התחיל לראות עם מדהים. אין עוד עם בעולם שהתפתח במהירות כזאת: מעם שכמעט לא היה לו כלום, בתקופה של צנע ומחסור, לעם שעוקף מדינות רבות.

הרב הזכיר גם אירוע שהעולם כולו ראה זמן קצר לפני השיעור: מתקפה של טילים רבים מאוד, בהיקף שלא היה כמותו, ונס עצום – כמעט שום פגיעה בנפש. דבר שהעולם התפעל ממנו.

וכשהעולם רואה עם כזה – מוצלח, טוב, מיוחד – הוא רוצה להתחבר גם לאידיאל שלו ולרוחניות שלו. יש במה להסתכל. וזה בדיוק מה שהתורה אמרה: "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים" – עם שהוא דוגמה לעולם.

הרב הדגיש שמדובר בגרים אמיתיים, שמקבלים על עצמם את כל התורה, ולא רק במי שמבקשים להצטרף מסיבות אחרות. הם רואים כאן עם מיוחד, ורוצים להיות חלק ממנו.

אנחנו רואים, אם כן, שכאשר עם ישראל יושב בארץ ישראל, הוא הולך ונעשה לאט לאט "ממלכת כהנים וגוי קדוש", ונעשה דוגמה לעולם. מה שלא היה אפשרי בגלות, מתחיל להתגלות בארץ.

כשהעולם רואה עם מצליח בארצו, הוא מבקש להתחבר גם לרוחניות שלו.

פרק ו · יסוד כיסא ה' בעולם

🤝 כשהאידיאל מתקיים רק בחלקו

כאן הרב מוסיף הסתייגות חשובה. לפי הטעם השני, עיקר המצווה היא כשהמדינה שומרת תורה ומצוות. רק אז היא "ממלכת כהנים וגוי קדוש", רק אז היא דוגמה לעולם. כשהמדינה אינה מתנהלת על פי התורה, האידיאל האלוקי עדיין אינו מתקיים במלואו.

ומכאן שאלה גדולה, שבה נחלקו גדולי ישראל לדעות רבות ושונות: איך להתייחס למדינה שהוקמה ברובה על ידי מי שלא הלכו בדרך התורה? מה עושים כשהאידיאל מתקיים רק בחלקו?

היו בזה שתי גישות מנוגדות מאוד. מצד אחד – גישתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. ומצד שני – רבים מגדולי ישראל שחלקו עליו, ושלא ראו במדינה כפי שהיא דבר בעל ערך דתי, כיוון שאינה שומרת תורה ומצוות. לדבריהם: איפה רואים כאן את האידיאל? צריך לחלוק על כך ולא לראות בזה "יסוד".

הרב מבקש להציג את דרכו של הרב קוק, ובכל זאת מדגיש במפורש: לא כולם לומדים כך, ורבים חולקים עליו.

לפי הטעם השני עיקר המצווה הוא מדינה שומרת תורה, ולכן נחלקו הדעות איך להתייחס למדינה כפי שהיא.

פרק ו · יסוד כיסא ה' בעולם

🏛️ "יסוד כיסא ה' בעולם"

הרב קוק כתב על המדינה עוד שנים רבות לפני שקמה, ואפילו כינה אותה בשם "מדינת ישראל" – לפני שהוחלט על השם. הוא מבחין בין מדינה רגילה, שאינה עולה בערכה על "חברת ביטוח גדולה", ובין מדינה שבתוכה חקוק תוכן אידיאלי עליון.

וכך הוא כותב, בתוך דבריו: "מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כיסא ה' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון". והוא מוסיף שאמת שאושר נשגב כזה צריך ביאור ארוך כדי להעלות את אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול.

הרב קוק ידע היטב שבשלב הראשון השלטון לא יהיה שומר תורה. הוא ראה בזה "סוף מעשה במחשבה תחילה": תהליך שבסופו תהיה כאן מדינה שהיא כיסא ה' בעולם. ההווה הוא אמצעי, בסיס, הכנה.

המשמעות היא שהרב קוק אינו מתעלם מן המציאות. הוא יודע מה חסר. אבל הוא מסתכל על הסוף, ושופט את ההתחלה לפי מה שהיא עתידה להיות. כמו מי שרואה יסודות של בניין, ויודע שעוד יעמוד שם היכל.

זו דרכו. ולצידה, כאמור, עומדות דעות של גדולים שראו את הדברים אחרת לגמרי, ושני הצדדים נאמרו מתוך דאגה אמיתית לתורה ולעם ישראל.

הרב קוק ראה את המדינה, עוד לפני שקמה, כשלב בתהליך שסופו שיהיה ה' אחד ושמו אחד.

פרק ו · יסוד כיסא ה' בעולם

🔄 למה דווקא כך?

הרב מנסה להסביר למה, לפי דרכו של הרב קוק, התהליך התחיל דווקא כך. נחזור לשנים שלפני כמאה ושלושים שנה. האם נמצא אז יהודי שומר מצוות שחלם להקים מדינה בארץ ישראל? יהודים רצו לעלות לארץ – כן. אבל להקים מדינה? כמעט לא.

למה? מצד אחד, זה נשמע רחוק והזוי. ומצד שני, במשך הדורות האמינו שדבר כזה רק המשיח יעשה. הרב העיר שגם היום, כשמדברים עם אנשים על המצווה לרשת את הארץ במלואה, יש מי שעונים: "כשיבוא משיח". ואם כך אצלנו, כמה עוד אצל יהודי בגלות, שאין לו שום דבר, שמעולם לא ראה את הארץ.

ולכן, כביכול, היה צריך לגלגל את הדברים בדרך אחרת. יהודים שהתרחקו מן התורה הרגישו חוסר משמעות. ניסו להיות ככל העמים, וגם זה לא הלך: רדפו אותם, כמו שראו בפרעות ברוסיה, וכמו שהרצל שמע קריאות "מוות ליהודים". הם הבינו שחייבים ליצור משמעות, והחליטו להקים מדינה משלהם.

ובחסד ה' עליהם, בניסים ונפלאות, הצליחו. ואומר הרב קוק: אל תראה את זה רק כמו שזה נראה היום. כל זה הכנה.

בדורות הקודמים האמינו שרק המשיח יעשה זאת, ולכן התהליך התחיל דרך אנשים שחיפשו משמעות.

פרק ו · יסוד כיסא ה' בעולם

✨ סיכום: שני טעמים

נסכם. בן גוריון עמד בשאלה עצומה ולקח סיכון גדול מאוד. כפי שסופר בשיעור, ההערכה הצבאית שהוצגה לו לפני ההכרזה דיברה על סיכוי שאינו עולה על חמישים אחוז. את השאלה ההלכתית של הסיכון הרב השאיר בצד. מה שעניין אותו הוא השאלה: מה המטרה? למה לא לקבל את ההצעות שהוצעו, ולעמוד דווקא על מדינה?

התשובה כוללת שני חלקים. החלק הראשון: יש מצווה לא רק לגור בארץ, אלא לרשת אותה – שארץ ישראל תהיה בידי שלטון יהודי, כמו שנאמר "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ", וכפירוש הרמב"ן. זהו הצד של "מדינת ישראל".

החלק השני: יש מצווה שתהיה "מדינה יהודית" – ממלכת כהנים וגוי קדוש, אומה שהעולם כולו רואה בה כיסא ה' בעולם. זה יכול להתקיים רק כשעם ישראל נמצא בארצו, תחת שלטון יהודי השומר תורה ומצוות, וזה עדיין לא התקיים במלואו.

לפי דרכו של הרב קוק, מה שאנחנו רואים עכשיו הוא הכנה, עד שנזכה שהמדינה תהיה "יסוד כיסא ה' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד". ויבוא היום שכולם יבינו שזהו האושר היותר עליון, במהרה בימינו.

"מדינת ישראל" – ריבונות על הארץ; "מדינה יהודית" – ממלכת כהנים וגוי קדוש.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה