👁️ סגולה שיש רק בראייה עצמה
בפרשת לך לך, אחרי שאברהם אבינו נפרד מלוט, אומר לו בורא עולם: "שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם, צפונה ונגבה וקדמה וימה, כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם". הציווי הראשון הוא לא ללכת או לכבוש, אלא פשוט להסתכל ולהתבונן.
הכלי יקר עומד על זה ושואל: מה העניין בעצם הראייה? ומסביר, שיש בקניין שני סוגים: קניין גשמי וקניין רוחני. את הקניין הרוחני זוכה האדם על ידי שהוא מסתכל במקום הקדוש, ובכך מתלבש בו רוח של טהרה וקדושה. "ומלך עליון ביופיו תחזנה עיניך" – עצם הראייה בעיניים מספיקה לאדם כדי לקנות שלמות מסוימת, במיוחד במקום בית המקדש, אבל גם בכל מקום אחר בארץ, שממנו סופגים מהקדושה הנמצאת שם.
בורא עולם אומר לאברהם אבינו להתבונן ולראות את הארץ, ובעצם הראייה הזאת, לדעת הכלי יקר, יש קניין רוחני.
🏔️ האדמו"ר שלא הסתכל בנוף השוויצרי
מסופר על אדמו"ר שחזר מנסיעה בשוויץ אל ארצנו, ובקטע מסוים בדרך חלפה הרכבת בתוך נוף של הרי האלפים, נוף עוצר נשימה שריכז אליו את מבטיהם של כל הנוסעים. הרבי המשיך לעיין בשלו, בספר המשניות שבידו, כאילו לא קרה דבר, ולא גרה עינו מהספר אל הנוף.
אבל כשהגיעו לארץ ישראל, והרבי עלה לרכב שהוביל אותו לביתו, השקיף לפתע דרך חלונות הרכב אל הנוף שבחוץ, ולא גרע עין ממנו. מלווה הדרך, שראה את ההבדל, לא הצליח להתאפק ושאל: רבי, אינני מבין – האם הנוף בשוויץ לא היה יפה עשרת מונים מכאן?
השיב לו הרבי בשתי תשובות: הראשונה – וכי אני צריך להביט בנוף שעל הרי האלפים כדי לראות את הקדוש ברוך הוא? הרי אפשר לראות את ה' גם מתוך התבוננות בכף היד, בעיניים, ברגליים, ובכל האיברים שברא לנו האלוקים, הפועלים כולם יחד בהרמוניה מופלאה. ואם כך, לא היה כדאי להפסיק מלימודי כדי להביט בנוף השוויצרי.
כשנסע ברכבת בשוויץ, לא הביט האדמו"ר בנוף ההרים הנפלא; אבל כשהגיע לארץ ישראל, השקיף בעיניים כלות אל הנוף שראה מהרכב.
🌿 ארץ שהקדוש ברוך הוא דורש אותה
ואם תשאל, המשיך הרבי, מדוע אם כן התבוננתי בנוף כשהגענו לארץ, הרי התשובה מפורשת בפסוק: "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלוקיך בה". זו ארץ שהקדוש ברוך הוא משיר אליה את עיניו, ארץ שהוא מתבונן בה ונהנה להסתכל בה. איך אפשר שלא להסתכל גם אני על מה שבורא עולם עצמו מתבונן בו?
הסיפור הזה מלמד הבדל יסודי: היופי של נוף שוויצרי הוא יופי גשמי, ואפשר לראות את ה' דרך כל דבר בעולם, גם דרך איבר בגוף האדם. אבל היופי של ארץ ישראל הוא יופי מסוג אחר: זו ארץ שיש לה קדושה עצמית, שבורא עולם עצמו משגיח בה תמיד, ולכן ההתבוננות בה היא לא רק הנאה אסתטית, אלא חלק מהקניין הרוחני שהכלי יקר דיבר עליו.
התשובה השנייה של הרבי מבוססת על הפסוק שארץ ישראל היא ארץ שהקדוש ברוך הוא עצמו משיר אליה את עיניו ומתבונן בה.
🌳 דיר בלוט ומה שהיה כאן
הטיול יצא לדרך בנחלת שבט אפרים, במדרונות המערביים של ההר. הכפר שמתחת נקרא דיר בלוט – "דיר" בערבית הוא מבצר, ו"בלוט" הוא פרי האלון. האזור הזה היה פעם מלא עצי אלון, כפי שמסופר בספר יהושע על שבט אפרים שעלה לנחל את ההר, והיום נותרו רק שרידים מעטים מהיער ההוא.
בחורף, כשיורדים גשמים, מתמלא במקום אגם עונתי, אחת התמונות היפות לראות באזור. מהגבהים אפשר להביט על הבתים החדשים של ראש העין, ועל כפר ערבי גדול בשם כפר קאסם, שיושב על אזור בשם אבן העזר – שם שחוזר אותנו היישר לאחד הסיפורים הכואבים בתנ"ך.
אבן העזר הוא שם המקום שבו נערכה מלחמה בין ישראל לפלשתים שהסתיימה בתוצאה לא טובה: ארון הברית נשבה בידי הפלשתים. אז נשלח שליח לבשר לעלי הכהן בשילה את הבשורה. הנער רץ מאזור אבן העזר, בדרך שעוברת כאן, בנחל שילה, במרחק של כעשרים וכמה קילומטרים, עד שהגיע לעיר שילה ולמשכן, ובישר את ההפסד ואת שבי הארון.
מחקרים מצאו שבדרך הזאת, מתחת לאזור שאנו עומדים בו, עוברת דרך רומית עתיקה, שבנויה על גבי דרך ישראלית קדומה עוד יותר. ולמטה יש מצודה בנויה על גבי מצודה קדומה יותר, ששמרה על הדרך הזאת – אותה דרך שבה רץ הנער עם הבשורה המרה, ואותה דרך שבה אולי עבר שאול המלך, כפי שמספרת הגמרא, עם לוחות הברית, במסעו לישא את ארון הברית אחרי שנשבה למשך שבעה חודשים בשדה פלשתים.
המצודה שבנויה כאן, מעל הדרך, לא שמרה רק על עוברי הדרך הישראלים: היא שמרה גם מפני חיל פלשתים, שלא יבוא ויפרוץ לכיוון גב ההר שהיה בשליטה ישראלית. כך מסתבר שכל אבן בשטח הזה, שלכאורה נראית כאבן שדה סתמית, נושאת בתוכה פרק שלם מההיסטוריה של עם ישראל, אם רק עוצרים לרגע ושואלים מה קרה כאן.
השטח שמתחתינו, הנקרא דיר בלוט, היה מלא יערות אלונים בזמן נחלת שבט אפרים, ושרידי היער עדיין נראים עד היום.