📚 כל השיעורים

🍭 למה מתחתנים

חלק א: למה מתחתנים על פי התורה, מה השתנה בין העבר להיום, ואיך מטרת הנישואים מקבילה למטרת המצוות

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · שאלה שאינה פשוטה

❓ למה מתחתנים?

השיעור נפתח בשאלה שנשלחה לפני כן לכל המשתתפים כסקר: למה מתחתנים על פי התורה? על פניו זו שאלה שכל אחד יודע לענות עליה. אבל מי שניסה לבחור תשובה אחת גילה מהר מאוד שזה כלל לא קל.

היו שבחרו "פרו ורבו" – המצווה להביא ילדים לעולם. מיד עלתה שאלה: ומה עם אדם מבוגר שכבר אינו עתיד להביא ילדים? האם הוא אינו צריך להתחתן? ברור שגם הוא צריך. אם כן, ילדים אינם הסיבה היחידה.

אחרים בחרו "לא טוב היות האדם לבדו". אבל גם כאן צריך לשאול: האם זה ציווי, או תיאור של עובדה? מה פירוש המשפט הזה? והיו שבחרו "ודבק באשתו והיו לבשר אחד", או "אהבה וזוגיות", או אפילו את כולן יחד.

הרב הודה שגם הוא עצמו לא בטוח מה היה בוחר. המטרה של השאלה איננה לבחון את המשתתפים, אלא להראות כמה הנושא עמוק. לאורך השיעור נראה שכל התשובות הללו מופיעות במקורות, ושיש ביניהן קשר פנימי. ועוד נגלה שמטרת הנישואים מקבילה באופן מדהים למטרת התורה והמצוות כולה.

השאלה למה מתחתנים על פי התורה נשמעת פשוטה, אבל היא אחת השאלות העמוקות ביותר.

פרק א · שאלה שאינה פשוטה

🏚️ למה התחתנו לפני מאה וחמישים שנה

לפני שפותחים את התורה, כדאי להסתכל רגע על העולם הכללי. למה התחתנו אנשים לפני מאה או מאה וחמישים שנה, לא דווקא יהודים שומרי מצוות, אלא העולם כולו?

התשובה פשוטה למדי. אדם רצה המשכיות – ילדים שימשיכו אותו. הוא רצה שותפות, כי אי אפשר לעשות הכל לבד: לבשל, לכבס, לנהל בית ולפרנס. גם האישה, באותם ימים, כמעט לא יצאה לעבוד ולא הייתה לה דרך להתפרנס בעצמה. וכך נוצרה מעין עסקת שותפות. ומעבר לזה, אדם לא רצה להיות לבד בעולם; הוא רצה שיהיה מישהו איתו.

ממילא, כמעט לא היו גירושים. לא בהכרח מפני שכולם היו מאושרים, אלא מפני שלא הייתה אפשרות מעשית אחרת. אישה שהתגרשה – ממה תחיה?

האהבה לא הייתה הנושא המרכזי. היא הייתה דבר טוב ונחמד, תוספת של טעם, אבל לא הסיבה. אדם בדק אם לצד השני יש מידות טובות ואם המטרות שלהם בחיים דומות, וזהו. לכן כמעט בכל העולם הנישואים נעשו בדרך של שידוך, ולפעמים בני הזוג בקושי הכירו זה את זה לפני החתונה.

בעבר הנישואים היו בעיקר שותפות: המשכיות, חלוקת עבודה וחברה, והאהבה הייתה תוספת.

פרק א · שאלה שאינה פשוטה

💘 למה מתחתנים היום

ומה קורה היום? אם תשאלו ברחוב למה מתחתנים, כמעט כולם יענו במילה אחת: אהבה. זו נעשתה המטרה. במאה השנים האחרונות, ככל שהזמן עבר, האהבה הפכה מתוספת נחמדה לנושא הדומיננטי.

מעניין לראות שגם בתורה, אצל כל אחד מהאבות, אפשר למצוא דגש אחר בנישואיו. אצל יעקב אבינו, למשל, האהבה בולטת מאוד: "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל". גם השאלה מי אוהב את מי וכמה, תופסת שם מקום. אבל זה רק צד אחד של התמונה, ולא הסיבה היחידה.

אחד המשתתפים העיר הערה נכונה: אי אפשר באמת לאהוב אדם שאינך מכיר. אהבה אמיתית באה עם הזמן, מתוך היכרות עם הדרך של האדם, עם המידות שלו ועם כל מה שהוא. מה שקורה ברחוב, "אהבה ממבט ראשון" בלי שום היכרות, זה דבר אחר לגמרי.

הרב הדגיש שהנקודה כאן היא לא לבקר, אלא לשים לב להבדל העצום בין העבר להיום. ההבדל הזה ילווה אותנו לאורך כל השיעור, כי נגלה שהוא קיים גם בעבודת ה'.

במאה השנים האחרונות האהבה הפכה לסיבה העיקרית לנישואים בעולם הכללי.

פרק ב · אהבה – ברחוב וביהדות

🍷 אהבה או שכרון

מה בעצם אותה אהבה ראשונית שמדברים עליה ברחוב? היום אפילו המדע מסביר אותה. כשאדם פוגש מישהו שמוצא חן בעיניו, הגוף מפריש חומרים שונים, הורמונים, שגורמים לו להרגיש התרגשות גדולה. הוא בטוח שזו אהבה, אבל זה דומה יותר להשפעה של חומר משכר.

הרב המחיש זאת בדוגמה פשוטה: מי שהשתכר ביין, אוהב פתאום את כולם. האם זו אהבה? ודאי שלא. זה מצב רגעי שחולף כשהיין יוצא. וזו בדיוק הבעיה של ההתלהבות הראשונית – היא מרגישה כמו אהבה, אבל היא איננה בונה דבר יציב.

הובא בשיעור גם רעיון חד: כשאדם אומר "אני אוהב אותך", מה הוא אומר באמת? לפעמים הוא אומר "טוב לי איתך". כלומר, הוא מדבר על עצמו ועל ההנאה שלו. זו אהבה שבמרכזה האדם עצמו, ולא השני.

אהבה אמיתית שונה מזה. היא נבנית לאט, מתוך היכרות, נתינה ושותפות במטרות. היא איננה רגש שנופל על האדם, אלא קשר שהוא בונה. ההבחנה הזו בין רגש רגעי לקשר עמוק תחזור אלינו בהמשך, כשנדבר על הקשר בין האדם לבוראו.

ההתלהבות הראשונית איננה אהבה, ולעתים "אני אוהב אותך" פירושו פשוט "טוב לי איתך".

פרק ב · אהבה – ברחוב וביהדות

🕯️ גם ביהדות: הכל באהבה

הדבר המעניין הוא שאותו שינוי שקרה בעולם הכללי קרה גם ביהדות. בעבר, כשאדם חזר בתשובה, זה היה בדרך כלל מתוך הוכחות. מסרו הרצאות שהוכיחו שיש בורא לעולם, שיש שכר ועונש ושיש חיים אחרי המוות. האדם ראה מה האמת, ושינה את דרכו.

היום המצב שונה. אמרו בצחות: היום לא צריך להוכיח שיש חיים אחרי המוות; צריך להוכיח שיש חיים לפני המוות. רוב האנשים שחוזרים בתשובה היום עושים זאת מפני שהרגישו ריקנות. הם שאלו את עצמם מה הם עושים בעולם, ולשם מה כל זה. ואז מצאו בתורה משמעות, רוחניות, שמחה ואהבה עצומה לבורא עולם.

אנשים כאלה מרגישים אחרי תפילה, ובמיוחד אחרי יום כיפור, אושר גדול. הם מתרגשים כמו שאדם מתרגש בחתונה של ילדו. האהבה לה' היא שמשכה אותם.

וכך גם בחינוך. אחד האדמו"רים אמר שבדור הזה הדרך הדומיננטית היא רק בדרך של אהבה. מי שינסה היום לדבר בעיקר על עונשים ועל גיהנום, ימצא שאנשים פשוט לא יקשיבו. הכל מסביב לאהבת ה'. וזה מקביל להפליא למה שקרה בנישואים.

כמו בנישואים, גם בתשובה ובחינוך של היום הנושא המרכזי הוא אהבה ומשמעות.

פרק ג · הנאה של רגע ואושר של חיים

⚖️ שתי הנאות

כדי להבין את ההבדל בין הדרך של העולם לדרך של התורה, הרב חזר ליסוד שנלמד בשיעור הקודם. יש מי שחושב שההבדל בין שומרי מצוות לאחרים הוא שהדתיים סובלים והחילונים נהנים. זה לא נכון. גם מטרת היהדות היא שהאדם יתענג וייהנה.

אם כן, נשאלת שאלה: אם היהדות נותנת תענוג והנאה, למה לא כולם שומרים תורה ומצוות? התשובה היא שיש הבדל עצום בין הנאה גשמית להנאה רוחנית.

ההנאה הגשמית מיידית. אתה מרגיש אותה עכשיו, מקבל אותה ישר לידיים. ההנאה הרוחנית איננה דווקא בעולם הבא – היא קיימת גם בעולם הזה – אבל היא מגיעה אחר כך. היא איטית יותר, ולפעמים ברגע עצמו מרגישים אותה פחות.

ואדם, מטבעו, רוצה את מה שמגיע עכשיו. מזומן ולא אשראי, הרגע ולא מחר. לכן קל לו יותר לבחור בהנאה שבאה מיד, גם אם היא רדודה וחולפת. ההנאה הרוחנית דורשת סבלנות ואמון בכך שהשכר יבוא. מי שמבין את ההבדל הזה, מבין גם למה העולם בוחר בדרך אחת, ולמה התורה מכוונת לדרך אחרת.

ההנאה הגשמית מיידית ומורגשת, וההנאה הרוחנית מגיעה אחר כך, אבל היא עמוקה יותר.

פרק ג · הנאה של רגע ואושר של חיים

👶 האם ילדים הם אושר?

הרב הביא דוגמה נפלאה שמובאת במחקר, ומבהירה בדיוק את ההבדל בין שתי ההנאות. נשאלה שאלה: האם ילדים הם אושר?

במחקר אחד שאלו נשים רבות מהם הרגעים הנעימים ביותר שלהן ביום, וביקשו שידרגו אותם. מה הופיע בראש הרשימה? זמן שקט, שינה בלי הפרעות, זמן עם בן הזוג, קניות, שיחה עם חברות. ואיפה היה הטיפול בילדים? קרוב לסוף הרשימה. לרובן זה היה עול. רק פעילות שבחרו לעשות עם הילדים, כמו טיול, נחשבה נעימה.

לכאורה, המסקנה ברורה: ילדים אינם אושר. אבל אז בדקו שאלה אחרת: מי מאושר יותר בחייו, מי שיש לו ילדים או מי שאין לו? והתשובה הפוכה לגמרי. מי שיש לו ילדים מאושר הרבה יותר, ואף מאריך ימים יותר.

איך שני הדברים מסתדרים? התשובה היא בדיוק ההבדל בין הנאה מיידית להנאה עמוקה. ברגע עצמו – הריון, לידה, תינוק שבוכה בלילה, ריצות לגן ולרופא – אין תחושה של "איזה תענוג". אבל כשמסתכלים אחורה, התמונה משתנה לגמרי.

ברגע עצמו גידול ילדים הוא עול, אבל בראייה לאורך זמן הוא מקור לאושר ולמשמעות.

פרק ג · הנאה של רגע ואושר של חיים

🥂 השולחן של שבע ברכות

תארו לעצמכם אדם שיושב יום אחד בסעודת שבע ברכות, ומסתכל סביבו על הילדים שגידל. הוא רואה אותם מקבלים תפקידים, עושים דברים טובים, בונים בתים. מה הוא מרגיש? משמעות עצומה. הוא מרגיש שעשה בחייו משהו חיובי, שהצליח, שיש לחייו טעם.

זה האושר שבא אחר כך. הוא איננו מורגש ברגע הקשה, אבל הוא ממלא את האדם מבפנים. האם שוויתרה על שינה ועל נוחות, רואה בסוף פירות שאין להם מחיר.

מי שמחפש בעיקר הנאה מיידית, יעדיף לפעמים פחות ילדים, ולעתים אפילו כלב במקומם. כלב נותן הנאה מהר: אתה בא, והוא שמח לקראתך ומשחק איתך. נמאס לך? אפשר להניח אותו בצד. לא צריך להשקיע הרבה.

לעומת זאת, בציבור ששומר תורה, שמביא ילדים רבים ומשקיע בהם, החיים מלאים שמחות. כמעט כל חודש יש מזל טוב: פעם בר מצווה, פעם נכד, פעם הנחת תפילין, פעם חתונה. החיים מלאים משמעות. זו הדוגמה הברורה ביותר להבדל בין הנאה של רגע לבין אושר של חיים, וזה ההבדל בין הדרך של העולם לדרך של התורה.

מי שמשקיע בדבר שאינו נותן הנאה מיד, זוכה לחיים מלאי משמעות ושמחות.

פרק ד · מה אומרים המקורות

📖 השולחן ערוך: פרו ורבו

אחרי ההקדמה הזו, הגיע השיעור למקורות. התשובות המוכרות לשאלה למה צריך להתחתן הן: כדי לתקן את המידות, כדי להוליד ילדים, וכדי לקיים את מצוות פרו ורבו. אבל האם רק לשם כך? בואו נראה.

השולחן ערוך פותח את חלק אבן העזר בדברים ברורים: חייב כל אדם לישא אישה כדי לפרות ולרבות. זו התשובה הפשוטה, והיא ודאי נכונה. אדם צריך להביא ילדים לעולם.

ויש כאן גם יסוד רחב יותר: קיום העולם. אפילו מי שאינו יהודי מצווה בזה, שנאמר: "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ". הקדוש ברוך הוא לא ברא את העולם כדי שיהיה שומם, אלא כדי שיתיישב.

וחז"ל אמרו דברים חריפים מאוד על מי שאינו עוסק בפריה ורביה: כאילו הוא שופך דמים, ממעט את הדמות וגורם לשכינה שתסתלק מישראל. מכאן אנו רואים עד כמה חשובה המצווה הזו. אבל עדיין נשארת השאלה ששאלנו בתחילה: ומה עם מי שכבר אינו יכול להביא ילדים? כאן מגיעים דברי הרמ"א.

הסיבה הפשוטה לנישואים היא המצווה להביא ילדים לעולם, שהיא יסוד קיום העולם.

פרק ד · מה אומרים המקורות

🧑 הרמ"א: להיקרא אדם

הרמ"א מוסיף על דברי השולחן ערוך: וכל מי שאין לו אישה – שרוי בלא ברכה, בלא תורה, ולא נקרא אדם. מדברי השולחן ערוך לבדם היה אפשר לחשוב שכל מטרת הנישואים היא פריה ורביה. בא הרמ"א ומלמד שיש סיבה חשובה נוספת: להיקרא אדם.

המקור לכך בגמרא: אמר רבי אלעזר, כל אדם שאין לו אישה אינו אדם, שנאמר "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם... וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". רק כשהם יחד, נקראים "אדם".

וכך גם בשבע ברכות. כשאדם מתחתן, מברכים "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם יוצר האדם". למה דווקא עכשיו מברכים "יוצר האדם"? הרי הוא נולד לפני עשרים שנה! אלא שרק עכשיו, בחתונה, הוא נעשה אדם שלם.

אבל צריך להבין: מה פירוש הדבר? האם עד עכשיו הוא היה "חצי אדם"? האם השלמות הזו גשמית או רוחנית? ואם השלים פעם אחת, האם יש עוד צורך? למה תורה ומידות טובות אינן מספיקות כדי להיחשב אדם, ודווקא האישה הופכת אותו לאדם? אלו שאלות עמוקות, והתשובה עליהן תתבהר בהמשך.

הרמ"א מוסיף סיבה נוספת לנישואים: בלי אישה האדם אינו שלם ואינו נקרא אדם.

פרק ד · מה אומרים המקורות

🐾 למה לא כמו בבעלי החיים?

עוד שאלה מחדדת את העניין. אצל בעלי החיים אין חיי משפחה. כדי להוליד צאצאים, הזכר נפגש עם הנקבה, ואחר כך הולך לדרכו. אם מטרת הנישואים הייתה רק הולדת ילדים, למה ציווה ה' על האדם קידושין ונישואין, וקשר קבוע לכל החיים?

אפשר היה לחשוב שאחרי שהילדים גדלו ויצאו מהבית, בני הזוג יכולים "לצאת לפנסיה" ולהיפרד. אבל אין זה כך. הנישואים הם קשר לכל החיים, גם כשאין עוד ילדים לגדל.

יש בעולם מי שרוצה להפריד בין הדברים: להביא ילדים בלי קשר לנישואים. וכבר בחומש בראשית מופיע מי שניסה לחלק: למך לקח שתי נשים, עדה וצילה, ומובא במפרשים שאחת הייתה לצורך ילדים והשנייה לצורך אחר. כבר אז היו לאנשים רעיונות כאלה.

אבל ביהדות יודעים שזו לא הצורה הנכונה של החיים. התורה מחברת בין שני הדברים: הילדים והקשר הזוגי באים יחד. ממילא ברור שהנישואים אינם רק כלי להבאת ילדים. יש בהם מטרה עמוקה יותר, והתורה עצמה מגלה אותה.

אם הנישואים היו רק לצורך ילדים, לא היה צורך בקשר קבוע לכל החיים.

פרק ד · מה אומרים המקורות

🦴 התורה: כי מאיש לוקחה

מה אומרת התורה עצמה? מעניין: התורה אינה מזכירה כסיבה לנישואים את תיקון המידות, ואפילו לא את פרו ורבו. היא מביאה סיבה אחרת לגמרי. כך אומר אדם הראשון כשהוא רואה את חוה: "זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת".

ומיד ממשיכה התורה: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד". "על כן" – בגלל מה? בגלל שהאישה נלקחה מן האיש. היה כאן פירוד, והנישואים מחברים בחזרה את מה שנפרד.

אבל זה מעורר שאלות רבות. למה הפירוד מחייב להתחתן? חוה הופרדה מאדם הראשון – אבל האם כל אדם בימינו הופרד מאשתו? איפה היה אצלו פירוד כזה?

ושימו לב: התורה בכלל לא כתבה "ויתחתן". היא כתבה "ודבק באשתו". מה פירוש "ודבק"? הרי אי אפשר להיות צמודים זה לזה כל היום. המילה "דבקות" היא מילת מפתח, וכדאי לשים לב איפה עוד היא מופיעה בתורה.

הסיבה לנישואים לפי התורה היא שהאישה נלקחה מן האיש, והנישואים מחברים את מה שנפרד.

פרק ד · מה אומרים המקורות

🧩 שלוש תשובות משלימות

כדאי לסכם את מה שראינו עד כאן. אם שואלים למה אדם מתחתן, מצאנו במקורות שלושה טעמים. בשולחן ערוך: כדי לפרות ולרבות. ברמ"א: כדי להיקרא אדם. ובתורה עצמה: מפני שהאישה היא חלק ממנו, "כי מאיש לוקחה זאת", ולכן "ודבק באשתו".

האם הטעמים הללו חולקים זה על זה? לא. הם משלימים זה את זה, ויש ביניהם קשר פנימי. צריך רק להבין מה הוא.

נשארו כמה שאלות פתוחות. מה פירוש שמי שאין לו אישה אינו נקרא אדם? למה הפירוד מחייב להתחתן? האם דברי הרמ"א הם עניין שונה מן התורה, או אותו עניין עצמו? ומה פירוש "והיו לבשר אחד"?

כדי לענות על כל אלה, הרב לא המשיך ישר בנושא הנישואים. הוא עבר תחילה לשאלה אחרת: מה מטרת האדם בעולמו, ומה מטרת התורה והמצוות. שם נגלה שהתשובות מקבילות כמעט אחת לאחת. מי שיבין את מטרת המצוות, יבין גם את מטרת הנישואים, ולהפך.

פרו ורבו, להיקרא אדם, והחיבור של מה שנפרד – אינן חולקות זו על זו אלא משלימות.

פרק ה · מטרת המצוות: דבקות

🛒 צבא אחד או עגלת קניות

אדם עושה במשך היום מצוות רבות. השאלה היא: האם יש לכולן יעד משותף, או שכל מצווה היא דבר בפני עצמו?

הרב הביא שתי דוגמאות. האפשרות הראשונה דומה לצבא. יש חיל רגלים, חיל תותחנים, חיל אוויר וחיל ים. כל אחד עושה דבר אחר, בצפון ובדרום, ביבשה, באוויר ובים. אבל לכולם יש מטרה אחת: להתגבר על האויב ולשמור על עם ישראל. כך גם אפשר שלמרות שיש תרי"ג מצוות, לכולן מטרה אחת.

האפשרות השנייה דומה לאדם שנכנס לסופרמרקט גדול עם עגלת קניות. הוא בא לקנות לשבת, ויוצא עם עגלות מלאות בכל מה שראו עיניו: סוללות, חולצות, גרביים. אין קשר בין המוצרים; כל אחד עומד בפני עצמו. אולי גם המצוות כך: כל אחת בנפרד, בלי חוט מקשר.

הרב סיפר על אדם חסכן מאוד, שידע את המחירים בכל החנויות. אחרי שנים של בדיקות הגיע למסקנה מפתיעה: החנות השכונתית הקטנה היא הזולה ביותר. בסופר הענק אדם קונה הרבה דברים שאינו צריך, ובסוף משלם יותר. כך גם מי שממלא את יומו במצוות בלי לדעת לשם מה.

יש לשאול אם לכל המצוות יש מטרה משותפת, או שכל אחת היא דבר נפרד.

פרק ה · מטרת המצוות: דבקות

🧭 מה חובתו בעולמו

אצל רוב האנשים, כך נראה, המצוות הן כמו עגלת הקניות. אדם קם בבוקר וממלא את העגלה: תפילה, אחר כך לימוד תורה, אחר כך חסד, טלית ותפילין, אכילה וברכות. מה מחבר את כולן? "שה' ציווה". זה נכון, אבל האם יש חוט משותף שעובר דרך כולן?

על השאלה הזו עונה הרמח"ל בספרו מסילת ישרים, כבר בפרק הראשון. הוא פותח במילים: יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו.

כלומר, היסוד הראשון איננו רק לקיים מצוות. היסוד הוא להבין מה המטרה שלהן, לאן הן צריכות להוביל את האדם. בלי זה, אדם עלול לעבוד קשה כל חייו, ולמלא עגלה ענקית, בלי לדעת לאן הוא הולך.

ומה התשובה של מסילת ישרים? השלמות האמיתית היא רק הדבקות בו יתברך. זו המטרה של האדם, ואליה מכוונים כל מעשיו.

ממילא, התשובה לשאלה ששאלנו – צבא או עגלת קניות – ברורה. המצוות אינן אוסף של מוצרים בלי קשר. הן כמו חילות של צבא אחד, שכל אחד מהם פועל בדרכו, ולכולם יעד אחד. התפילה, הלימוד, החסד והברכות – כולם דרכים שונות אל אותו מקום. מי שזוכר זאת, אינו מסיים את יומו עם עגלה מלאה וכיס ריק, אלא עם תחושה שהתקרב צעד נוסף אל המטרה.

יסוד העבודה הוא שהאדם יברר לעצמו מה מטרתו בעולם ולאן כל המצוות מובילות.

פרק ה · מטרת המצוות: דבקות

🔗 הדבקות – אותה מילה

מסילת ישרים מסביר שהמצוות הן האמצעי להגיע לדבקות. האדם צריך להשתדל להידבק בבורא יתברך על ידי מעשים שתוצאתם היא הדבקות הזו, והם הם המצוות. יש מטרה אחת לכל המצוות, והיא הדבקות. המצוות הן כמו חילות הצבא, שכולן פועלות למטרה אחת.

ועכשיו שימו לב לדבר מדהים. אותה מילה עצמה מופיעה בתורה לגבי איש ואישה: "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ". והיא מופיעה גם לגבי הקשר עם הבורא: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". למה אדם מתחתן? כדי לדבוק באשתו. למה אדם מקיים את כל המצוות? כדי לדבוק בבורא.

הבעיה היא שכשאנשים שומעים את המילה "דבקות", הם מדמיינים משהו גרנדיוזי ורחוק. אולי עניין קבלי, לחשוב כל הזמן מחשבות נשגבות? איך בכלל נדבקים בבורא עולם? והאנשים ממשיכים לדף הבא, כאילו זה לא שייך אליהם.

הרב רצה להוריד את הדברים לקרקע. וכאן טמון יסוד גדול: הקשר בין איש לאשתו הוא דבר מוחשי שכולם מכירים. מתוכו אפשר להבין גם את הדבקות בה'.

אותה מילה, "דבקות", מתארת גם את הקשר בין איש לאשתו וגם את מטרת כל המצוות.

פרק ה · מטרת המצוות: דבקות

🏠 ללמוד מן הבית על הבורא

יש קשר עצום בין הדבקות של אדם בבורא עולם לבין הדבקות של איש ואישה. ולא רק זה: כל פעם שאדם ירצה להבין מה מוטל עליו בינו לבין קונו, הוא יכול להסתכל על מה שהקדוש ברוך הוא ברא בין איש לאישה. משם הוא יוכל להקיש ולהבין.

זה כלל חשוב בעבודת ה'. הקשר עם הבורא הוא דבר אלוקי ומופשט, ולכן אדם מתבלבל בו לעתים קרובות. יש לו ספקות: מה התפקיד שלי? מה רוצים ממני? מה נקרא קשר טוב? אבל את הקשר בין איש לאשתו כולם מכירים. רואים מה בונה אותו ומה מקלקל אותו, מה מקרב ומה מרחיק.

לכן אפשר להשתמש בו כמשל. מה שנכון בזוגיות, נכון במידה רבה גם ביחס לבורא. ומה שנכון ביחס לבורא, מאיר גם את הזוגיות. הקשר הזה מסביר גם את השאלות שנשארו פתוחות: מה פירוש להיות אדם שלם, ומה פירוש "והיו לבשר אחד".

כך נפתחת דרך מעשית להבין מושגים שנשמעים רחוקים. הדבקות איננה מחשבה ערטילאית, אלא קשר חי, כמו הקשר שבתוך בית יהודי טוב.

מה שה' ברא בין איש לאשתו הוא מראה שבה אפשר להבין את הקשר בין האדם לבוראו.

פרק ו · אז והיום

🏘️ למה שמרו מצוות בעבר

בתחילת השיעור ראינו את ההבדל בין למה התחתנו בעבר ולמה מתחתנים היום. מסתבר שזה בדיוק גם ההבדל בין למה שמרו מצוות בעבר ולמה שומרים מצוות היום.

למה לפני מאתיים שנה כמעט לא היה מושג של יהודי שאינו שומר מצוות? ולמה בארצות המזרח, עד לפני כשבעים שנה, כמעט כולם שמרו תורה ומצוות, ורק כשהגיעו לארץ התחיל שינוי?

התשובה היא שבעבר אדם שמר מצוות כי זה מה שהיה מקובל בקהילה. מה הייתה האופציה האחרת? כמעט לא הייתה. כמו שלאדם לא עולה בדעתו לעזוב את עמו ולהצטרף לעם אחר – זה פשוט לא בא בחשבון, ואילו היה עושה זאת היה נחשב כמי שיצא מדעתו. היו כמובן יחידים שעזבו, אבל זו לא הייתה אפשרות רגילה.

זה דומה מאוד לנישואים של פעם. אז התחתנו כי זו הייתה המסגרת, כי כך חיים, כי אין דרך אחרת להתקיים. גם המצוות היו מסגרת קבועה ויציבה. לא היה צורך לשכנע ולהלהיב, כי האדם ממילא היה בתוכה.

אין בזה זלזול בדורות הקודמים. המסגרת הזו שמרה על עם ישראל במשך מאות שנים, בכל הגלויות. אבל היא החזיקה את האדם בעיקר מבחוץ. וכשהמסגרת החיצונית נחלשת, נשאלת השאלה מה יחזיק את האדם מבפנים. על השאלה הזו עונה הדור שלנו בדרך חדשה.

בעבר שמרו מצוות בעיקר מפני שזו הייתה המסגרת המקובלת, ולא הייתה אפשרות אחרת.

פרק ו · אז והיום

🔥 למה שומרים מצוות היום

היום המצב אחר לגמרי. הכל פתוח. אדם יכול לחיות בלי תורה ומצוות, ואף אחד לא יסתכל עליו כעל משוגע. הוא רואה סביבו אנשים נורמליים לגמרי שחיים אחרת, והכל נראה לגיטימי.

אם כן, למה אדם בוחר היום בתורה ובמצוות? מפני שהוא מאמין שזה הדבר הטוב והנכון, הדבר שיביא לו אושר. לכן החינוך היום צריך להיות אחר. לא די לומר "כך חייבים". צריך להראות לאדם שהתורה תעשה אותו מאושר בעולם הזה וגם בעולם הבא.

בעבר לא היה צורך להסביר כל כך הרבה כמה התורה נותנת, כי ממילא זה מה שהאדם עשה. היום, אם לא נותנים לו מוטיבציה, אנרגיה ושמחה, יש סיכוי גדול שהוא לא יחזיק מעמד. מה שנותן לאדם כוח היום הוא אהבה, שמחה ותענוג.

וזה מקביל לגמרי לנישואים. כשם שבעבר התחתנו בגלל המסגרת והיום בגלל האהבה, כך בעבר שמרו מצוות בגלל המסגרת, והיום שומרים בעיקר מתוך אהבת ה'. ההבדל בין עבודת ה' מתוך מסגרת לבין עבודת ה' מתוך אהבה, ואיך זה מתקשר שוב לבית ולזוגיות, הוא הנושא שהשיעור ממשיך אליו בחלקו השני.

היום יש לאדם בחירה, ולכן מה שמחזיק אותו הוא אהבה, שמחה ותחושת משמעות.

פרק ו · אז והיום

🪞 המקבילה השלמה

כדאי לפרוש את התמונה כולה לפני הקורא, כי היא מאירה את כל מה שנלמד. בנישואים ראינו שני שלבים. בעבר הם היו מסגרת: שותפות, המשכיות וחברה, והאהבה הייתה תוספת. היום עיקר הדגש הוא על האהבה. ובמצוות ראינו בדיוק את אותם שני שלבים: בעבר היו מסגרת קהילתית שאין יוצאים ממנה, והיום עיקר הכוח הוא אהבת ה' והשמחה במצוות.

וגם המטרה זהה. מטרת הנישואים, כפי שהתורה מגדירה אותה, היא "ודבק באשתו". מטרת כל המצוות, כפי שמסילת ישרים מגדיר אותה, היא הדבקות בבורא. לכן אפשר ללמוד מזה על זה.

וכאן גם האזהרה. כשם שאהבה של רגע, שכרון של התלהבות, אינה מחזיקה בית, כך גם התלהבות רוחנית רגעית אינה מספיקה. מה שבונה קשר אמיתי הוא ההנאה העמוקה שבאה אחר כך: משמעות, נתינה, והיכרות שהולכת ומעמיקה. מי שמבין זאת בביתו, יבין זאת גם בעבודת ה', ולהפך.

הבית והמצוות הולכים באותו מסלול: ממסגרת שמחזיקה מבחוץ אל קשר של אהבה שמחזיק מבפנים.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה