📚 כל השיעורים

📖 לְהוֹדוֹת זֶה לָתֵת

כיצד הודיה נותנת לקדוש ברוך הוא את האפשרות להיטיב, והופכת להיות כעין צדקה עם הבורא

🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:

🔗 גם בקול הלשון: לחצו כאן

הקדמה

📖 הקדמה

הקדוש ברוך הוא חפץ מאוד להיטיב — זהו כל תענוגו, זו תכלית הבריאה. אך כדי שההטבה תהיה שלמה, צריך הנברא להכיר בטוב השם. כאשר אדם מקבל שפע ואינו מכיר שהוא מגיע מבורא עולם, זו אינה הטבה אמיתית — הוא לוקח שפע ומנתק אותו מהמקור, ולא נדבק על ידו בקדוש ברוך הוא. רק כשהאדם מאמין שהשפע מגיעו מבורא עולם, השפע יכול לרדת אליו ולהיות טוב באמת.

פרק ב · ההודיה כצדקה עם הבורא

🌿 "ויחשבה לו צדקה" — פירוש הנתיבות שלום

"וְהֶאֱמִן בַּה', וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה."

בראשית טו, ו — כפי שהוסבר בשם הנתיבות שלום

שאלו רבים: איזו צדקה יש כאן, בעצם האמונה? מבאר הנתיבות שלום: כאשר האדם מאמין לבורא עולם שהשפע מגיע ממנו, ומודה לקדוש ברוך הוא על כל השפע הטוב — הקדוש ברוך הוא מחשיב לו את זה כצדקה גדולה, מפני שהוא עושה בכך "צדקה" עם בורא עולם עצמו. כיצד? על ידי ההודיה והאמונה, הוא נותן לקדוש ברוך הוא את האפשרות להיטיב לו. שהרי אם הוא לא יכיר בטובה, ההטבה לא תוכל לרדת אליו כראוי — היא תלך לאיבוד. ברגע שהאמונה וההודיה הם הכלים שנותנים לקדוש ברוך הוא לתת, הרי האדם עושה בזה "צדקה" עם בורא עולם — הוא נותן לו את האפשרות להטיב.

יסוד זה כתוב כבר בספר החינוך (מצוות ברכת המזון): מדוע רוצה הקדוש ברוך הוא שנברך ברכת המזון? כי הקדוש ברוך הוא חפץ להיטיב לנבראיו — ואיך הוא יכול להיטיב? על ידי שאנחנו מודים לו, אנו נותנים לו את האפשרות להיטיב לנו.

פרק ב · ההודיה כצדקה עם הבורא

🌿 "שכר מצווה מצווה" — מדוע אברהם מצווה את בניו

"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"

בראשית יח, יט

שואל המהר"ל שאלה עצומה: הפסוק מתאר שאברהם מצווה את בניו לשמור דרך השם למען יביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו (הברכה). וכי אברהם אבינו, עמוד האהבה, עובד את השם בשביל קבלת שכר? מתרץ: אברהם אבינו ידע, כמו איש, את התענוג של הקדוש ברוך הוא בהטבה. אם אנחנו רוצים לשמח את בורא עולם — מה עלינו לעשות? רק לתת לו את האפשרות להיטיב לנו. לכן אמר אברהם לבניו: שמרו דרך השם, כדי שהקדוש ברוך הוא יוכל להיטיב לכם — וזה עצמו התענוג שלו.

וזהו שאמרה המשנה: "רָץ לְמִצְוָה קַלָּה, וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה, שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה" — השכר שאתה מקבל על המצווה הוא עצמו מצווה, שהרי בקבלת השכר אתה נותן לקדוש ברוך הוא את היכולת להיטיב לך.

למדנו אם כן: כשאדם מודה לקדוש ברוך הוא, הוא משמח את בורא עולם ממש — כי ההודיה נותנת לו את האפשרות להיטיב. ההודיה היא כביכול צדקה עם בורא עולם: על ידה אנו נותנים לקדוש ברוך הוא את הכלים והיכולת לתת לנו עוד ועוד. יהי רצון שנזכה להודות מכל הלב, כדי לתת לקדוש ברוך הוא את האפשרות לתת לנו.

מקורות

💛 מקורות ומראי מקומות

  1. בראשית טו, ו ("ויחשבה לו צדקה") — נתיבות שלום
  2. ספר החינוך, מצווה תל (מצוות ברכת המזון)
  3. בראשית יח, יט; מהר"ל שם
  4. משנה, מסכת אבות ד, ב ("שכר מצווה מצווה")
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: לְהוֹדוֹת זֶה לָתֵת