🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
כאן מונח יסוד חשוב: אדם צריך לעשות "תמונות במוח" - לחשוב על דברים שקרו בעבר שהם חסד השם, ולדעת שהחסדים האלה הם דברים קיימים גם עכשיו, ולא רק זיכרון של דבר שהיה וחלף.
אדם צריך לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים - וזה לא רק דמיון! החסד שנעשה במצרים הוא דבר רוחני, מציאות רוחנית קיימת עד היום. על ידי שאדם חושב על כך במוחו וכאילו עושה את עצמו כמי שיצא ממצרים, הוא נדבק במושג הרוחני הזה של יציאת מצרים, וממילא הוא "באמת" יוצא ממצרים. ולכן, לאחר שהוא מגיע למצב הזה, לאותה "אטמוספירה" של יציאת מצרים, ממילא הוא משבח ומהלל ומפאר את הקדוש ברוך הוא על הניסים.
וכך גם החסדים הגשמיים שעשה הקדוש ברוך הוא עם כל אחד בעברו - אינם דברים שהיו ונגמרו וחלפו. בעולם הזה, לכל דבר יש חלק רוחני יחד עם החלק הגשמי, ואם הקדוש ברוך הוא עשה חסד לאדם בעבר, החסד הזה עדיין קיים.
יעקב אבינו, בעמדו להיפגש עם עשיו ומתוך פחד, אמר "כי במקלי עברתי את הירדן הזה" - החסד שעשה עמו ה' אז הוא מציאות, הוא חי וקיים, ולא דבר שהיה וחלף.
אדם צריך להידבק בחסדים שהיו, כשהם מציאות עבורו - ועל ידי כך יש לו הרגש להודות לה' על כל אותם דברים. מה שאין כן אם הוא חושב על הדברים שהיו כאילו "הכל הלך, אין זכר" - אזי אין לו דרך לעורר את הרגש להודות, מכיוון שהדברים אמנם אמיתיים וקיימים, ומגיע להם תודה, אך אין הוא ניגש אליהם ברגש.
לכן על האדם לשים תמונות במוח - לחשוב על החסדים שהשם עשה עמו בעבר, מאז היותו צעיר וילד, ולזכור שכל אותם חסדים הם דברים רוחניים קיימים. על ידי שהוא חושב עליהם ונדבק במושגים האלה, מתעורר בליבו הרגש להודות לה' באמת, כל הזמן.
אלא שהיצר הרע משכיח מאיתנו את החסדים ועובד עלינו חזק מאוד שלא נגיע אליהם. וכאן יש לאדם בחירה - לבחור בהודיה לה'. מכיוון שאדם צריך להיות כמי שנדבק ב"אטמוספירה" של יציאת מצרים, שהמציאות הזו קיימת, לפיכך אנו חייבים להודות לה'. וזהו החסד הגדול ביותר בעולם - יציאת מצרים, יסוד עם ישראל, שכל זמן שאדם זוכר אותה הוא נדבק בה, ומעלה בכך תודה לקדוש ברוך הוא על שבחר בעם ישראל מכל העמים.