תודה להשם על אלול

משל הדייג שהתעייף לקשור ולהתיר את ספינתו כל יום - ומה קורה למי שמפסיק
מאת: הרב יהודה טאוב

🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:

🎧 בקול הלשון  ·  ▶ סרטון בנושא ביוטיוב

📑 תוכן העניינים

א. שנה טובה ומתוקה - מה זו המתיקות?

רגילים לבקש בראש השנה, כשאוכלים תפוח בדבש, וגם כשמברכים איש את רעהו - "שנה טובה ומתוקה". ויש להבין מה משמעות ה"מתוקה". הרב שלמה זן זצ"ל פירש פירוש נפלא: כל מה שמגיע מאיתו יתברך הוא רק טוב, אלא שלפעמים זה "טוב ומר" קצת - קצת סבל, קצת לא נעים, אך הכל טוב ולטובה. אבל אנחנו מבקשים שיהיה "טוב ומתוק" - שיהיה גם טוב וגם מתוק.

ועוד פירוש נפלא מביא הרב וייס שליט"א, בעל "הילקוט לקח טוב": אחד מיסודות התשובה הוא החרטה. רבנו יונה בשערי תשובה כותב שיתחרט ו"יבין לבבו כי רָב אָמָר עוזבו את ה'" - כל חטא וכל עוון מרחיקים אותנו מה'. לעזוב ולהתרחק מה' - זה "רע" ו"מר". והפוך מ"רע" - "טוב". הפוך מ"מר" - "מתוק".

אם כן, "שנה טובה מתוקה" פירושה - קרבת ה'. וזה ניתן לנו במתנה בכל חודש אלול הנפלא הזה - "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי", וככל שאני יותר "לדודי", כך יותר "דודי" לי.

ב. "אֲנִי לְדוֹדִי" - למה דווקא "דוד" ולא "אבא"?

מובא בשם רבי יצחק בלזר זצ"ל, שבראש חודש אלול היה עולה על הבימה, פותח את ארון הקודש, ומודה לקדוש ברוך הוא על המתנה הנפלאה של חודש אלול. וכן, הרב חצקל לוינשטיין זצ"ל היה קורא לימים הנפלאים האלה "הימים הנחמדים". וכן ה"חיי אדם" פותח את הלכות חודש אלול בזה הלשון: "בְּאַהֲבַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל הִרְבָּה לְהֵטִיב אוֹתָנוּ אִתָּנוּ, וְצִוָּנוּ לָשׁוּב לְפָנָיו".

שמעתי דבר נפלא בשם הרב בן ציון נתן שליט"א, ראש ישיבת ראשית חוכמה: דווקא בימים אלו הנפלאים, חז"ל מכנים את היחס שלנו מהקדוש ברוך הוא כ"דוד" - "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי", כמו בשיר השירים. מדוע דווקא בימים אלו מכנים אותו "דוד" ולא, למשל, "אבא"?
אבא אמנם אוהב ומשפיע ונותן, אבל גם מוכיח ומיישר - כמובן מתוך אהבה, כשצריך. אבל "דוד" הוא סמל של נתינה בלבד, נתינה ואהבה בלי תנאים ובלי מגבלות. וזוהי מהות אלול - "אֲנִי לְדוֹדִי", כיוון שיש נתינה של "דוֹדִי לִי". וככל שיש יותר נתינה מ"דודי" - כך אני יכול גם כן להיות "אני לדודי", ולהתקרב אל הקדוש ברוך הוא.

ג. משל הדייג והספינה הקשורה למזח

יש כאלה ששואלים: מה מקום להתקרב אל ה' באלול, ואחר כך שוב לחזור לסורו ולהתרחק, וכל שנה חוזר חלילה? אז מה זה שווה, אם אני עוד פעם מתרחק וחוזר לעצמי? על זה שמעתי משל נפלא מהרב שפירא שליט"א.

היה יהודי שפרנסתו הייתה לדוג דגים באיזו ספינה קטנה. היה יוצא בבוקר, חוזר לפני הערב עם כל הדגים שהצליח לדוג, ומוכר אותם לחנויות. אבל בכל בוקר היה צריך לעבוד קשה: לפתוח את החבלים, להתיר את הספינה מהקשירה שלה במזח. וכן בערב, היה עובד קשה לקשור אותה עם חבלים כבדים אל המזח. אבל מרוב הגלים ותנודת המים, הספינה הייתה מתרחקת מעט מהחוף, ואז החבלים היו מתהדקים ונקשרים חזק. וכדי להתיר אותם בבוקר, היה צריך סירה קטנה כדי לעלות עליה, לקרב את הספינה בחזרה אל החוף, ואז החבלים היו נעשים רופפים, ואז יכול להתיר אותם.

וכל יום, ככה הוא היה צריך לעבוד חצי שעה בבוקר להתיר את הספינה, וחצי שעה בערב לקשור אותה. יום אחד עלה בדעתו רעיון: "למה לעבוד קשה כל כך? הרי אני צריך סירה כדי להתקרב אל הספינה כל בוקר, כי היא מתרחקת עוד עשרה מטר, עוד עשרים מטר. אז אני צריך את הסירה. אז מה אני צריך לעבוד קשה, גם בבוקר וגם בערב? הרי זה רעיון גאוני, איך לא חשבתי על זה עד היום!"

ואכן ביצע את הרעיון שלו - הפסיק לקשור את הספינה בערב. וכמובן, למחרת בבוקר לא ראה שום ספינה, שום זכר של ספינה. היא הלכה לתוככי הים, אפילו באופק לא רואים אותה כנקודה קטנה.

הנמשל: הקדוש ברוך הוא עשה איתנו חסד עצום, שנתן לנו אפשרות לקשור את עצמנו אל המזח, אל המקור, אל מים חיים, אל הקדוש ברוך הוא, אל האבא-הדוד האוהב. ואז, גם אם אנחנו מתרחקים - אבל מתרחקים עד גבול מסוים ולא לגמרי. ומי יודע אם לא זה מה שקרה להרבה בחורי חמד, שהיו נפלאים ומתוקים, ומחמת שהם לא חיו את האלול בקרבה אמיתית אל ה' יתברך, לא קשרו את עצמם אל המזח - ולכן התרחקו יום מדי יום.

זו מתנה עצומה שהקדוש ברוך הוא נותן לנו כל שנה - לקשור את עצמנו אל המזח, בעבותות של אהבה, בקשר אמיץ. וככל שמתקרבים יותר, כך הקשירה באלול הבא מתהדקת עוד יותר. צריכים להוסיף בהודיה לה' יתברך על שנתן לנו את הימים הנפלאים האלה - ואת ההכנה הגדולה ביותר לימים הנוראים.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. שערי תשובה לרבנו יונה, שער א' - "יבין לבבו כי רָב אָמָר עוזבו את ה'".
  2. מובא בשם הרב שלמה זן זצ"ל, הרב וייס שליט"א (הילקוט לקח טוב), רבי יצחק בלזר זצ"ל, הרב חצקל לוינשטיין זצ"ל.
  3. חיי אדם, הלכות ראש חודש אלול.
  4. מובא בשם הרב בן ציון נתן שליט"א, ראש ישיבת ראשית חוכמה.
  5. משל הדייג והספינה, מובא בשם הרב שפירא שליט"א.
▲