🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
מבאר בספר "פני סוכתו": בכל מתנה שנותן אדם לחברו יש בעצם שתי מתנות: האחת - עצם המתנה החפצית (ה"חפצא") אשר ניתנה מהנותן למקבל. השנייה - הגברא, כלומר יחס החיבה והאהבה שגילה הנותן למקבל בזה שטרח והשקיע עבורו. הרבה פעמים היחס של הנותן - הגברא - הוא הרבה יותר משמעותי מאשר חפץ המתנה עצמו. במתנה, לעיתים הכרטיס עם ההקדשה או האריזה היפה מבטאים את יחס האהבה יותר מהחפץ עצמו.
אלו הם שני סוגי ההודיה שאנו מברכים כשאוכלים: לפני האכילה ולאחריה. מדוע מברכים פעמיים? ולמה הברכה שלפני האכילה אין לה שיעור מינימלי - מברכים אפילו על "משהו", ואילו הברכה שלאחריה מברכים רק אם אכלנו לפחות כזית?
הברכה שלפני האכילה איננה הודיה על עצם המאכל, שהרי עדיין לא נהנה ממנו! על מה מודים? על תשומת הלב. ברגע זה, כשאני עומד להכניס את המאכל לפי, מתברר לי שהוא נשלח אליי במתנה מיד הקדוש ברוך הוא - שהוא דאג שיגדלו, יארזו, ימכרו את הפרי שאני עומד לאכול. אני מודה להשם בברכה הראשונה על יחס החיבה שגילה אליי בהגישו לי את המאכל הזה. כאן הכמות אינה משמעותית - תשומת לב ואהבה אינם נמדדים בכזיתים. הברכה הראשונה היא הודיה על ה"גברא" - על כך שבורא עולם אוהב אותי, חפץ בטובתי, ודאג לי בדיוק עכשיו לכוס קפה טוב או לפרי טוב. לעומת זאת, לאחר האכילה, אני מודה על עצם המאכל, על ההנאה שנהניתי - ולכן זה תלוי בשיעור, בכזית.
יסוד זה מבאר את הקושיה הידועה: בחג הסוכות עושים חג לזכר ענני הכבוד - אבל למה לא עושים חג גם על המן ועל הבאר? הרי אוכל ומים חשובים לא פחות ממיזוג אוויר וצל!
אכן, מבחינת ה"חפצא" - חשיבות המן והמזון גדולה יותר מהצל והמיזוג. אך כשעושים חג על "הגברא" - על ההרגשה כמה בורא עולם אוהב אותנו - במן ובאר עדיין לא רואים כמה הגברא אוהב אותך: גם הצלב האדום מחלק אוכל ומים לנצרכים, וזה עדיין לא מוכיח אהבה מיוחדת. אך כאשר אתה רואה שעטף אותך בענני כבוד במיזוג נעים, וחפץ לשבת איתך בסוכה שבעה ימים - כמו חתן היושב עם כלתו בחופה שבעה ימים - אז אתה רואה עד כמה הגברא אוהב אותך. ועל זה עושים חג הסוכות.
וכך גם ספר "שערי אהבה" - ספר שיצא לאור דווקא ערב חג הסוכות, המלמד את בן הדור מסלולים מהירים לקיים את מצוות אהבת ה' - הוא עצמו מתנה שבה רואים גם את החפצא (תוכן הספר) וגם את הגברא (החיבה שהראה בורא עולם לדורנו בכך שהעניק לנו כלי כזה נפלא). ומשמעות היום, חג הסוכות - חג אהבת השם - היא בדיוק זו: להתבונן לא רק על מה שקיבלנו, אלא על עוצמת האהבה שמאחורי המתנה.