🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
הרב צדוק הכהן מלובלין, בספרו "קדושת השבת" (מאמר ז'), מלמד שכנגד שבעת ימי השבוע מכוונים שבעת הימים הטובים: יום ראשון של פסח (כנגד יום א'), שביעי של פסח (כנגד יום ב'), שבועות (כנגד יום ג'), יום ראשון של סוכות (כנגד יום ד'), שמיני עצרת (כנגד יום ה'), ראש השנה (כנגד יום ו'), ויום הכיפורים (כנגד יום ז' - שבת).
שמיני עצרת מכוון כנגד קדושת יום החמישי של בריאת העולם. ביום זה נאמר "יִשְׂרְצוּ הַמַּיִם", וישראל נקראו "רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" - תכלית הבריאה כולה היא בשביל עם ישראל, כמו שכתוב "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ" - הכל עשה בשביל קילוסו, כדי שיכירו הכל בשבח פעולותיו ויקלסו אותו.
ביום החמישי הקדוש ברוך הוא ברא את בעלי החיים - עופות ודגים. הגמרא (ראש השנה לא, ע"א) אומרת ששיר יום חמישי הוא "הַרְנִינוּ לֵאלֹקִים עוּזֵּנוּ" - על שם שברא עופות ודגים לשבח ולשמור. רש"י: כשאדם רואה תופים ודגים שונים זה מזה, הוא נותן שבח למי שבראם. ומוסיף רבי צדוק: יתרון האדם על שאר בעלי החיים - קרובים לו יחסית (יש להם נפש חיה, אוכלים, שותים, פרים ורבים כמוהו), ובכל זאת אין שום ערך יחסי בהשוואת האדם לבעל חי, שהוא חושב ומדבר ומתנהג אחרת לגמרי. התבוננות ביתרון הזה מלהיבה את האדם לשבח ולקלס ליוצרו.
רב צדוק הכהן מלובלין, "קדושת השבת"זוהי, אומר רבי צדוק, שלמות מידת ה"הוד" (שביום חמישי מסתיימת בריאת האדם עם יתרונו). הגמרא במסכת ברכות (נח, ע"א) קוראת לבית המקדש "תלפיות" - "תל שכל פיות פונים אליו", שכל ההודיות והקילוסים עולים דרכו. מידת ההוד היא מידתו של אהרן הכהן, החמישי משבעת האושפיזין, שעבד בבית המקדש בעבודת הקורבנות - הבאת "דורון" ומתנה למלך לאחר השבח.
חז"ל אומרים שלעתיד לבוא כל הקורבנות בטלים חוץ מקורבן תודה. שאר הקורבנות (חטאת, עולה) באים על חטא; קורבן תודה בא גם כשהאדם שלם - ולכן לא יתבטל אף כשיתבטל הרע מהעולם.
הגמרא במסכת סוטה מבארת ש"מודים דרבנן" - ההודאה האחרונה, הכי מעולה מכל הטובות - היא על עצם הזכות שאנו מודים לה'. זוהי הטובה הכי מעולה שיש.
בזמן שישראל יעשו עם אחד בארץ, לא יהיה עוד שטן ולא יצר הרע לקלקל את העולם, ואז נהיה בזמן שרק נודה, נהלל ונשבח את הקדוש ברוך הוא. וזוהי סגולת הזמן של שמיני עצרת: עם ישראל נעשה עם אחד ומתייחד עם הקדוש ברוך הוא - "נִשְׂמַח אֲנִי וְאַתֶּם גַּם יַחַד" - וזוהי שמחת המלך המקלסים אותו בביתו, שעל זה הייתה בריאת העולם כולה.