🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
שאל הגאון רבי אביגדור מילר זצ"ל: מדוע דווקא בפורים - מצווה מדרבנן - מצינו חיוב שמחה עצום, "עַד דְּלֹא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדֳּכַי", יותר מאשר בשלושת הרגלים שיש בהם מצוות "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" מהתורה?
מבאר על פי חובות הלבבות (שערי תשובה) שיש ארבע דרכים שבהן הקדוש ברוך הוא מצפה שיהודי יחזור בתשובה, מהמעולה שבהן ועד הפחותה:
1. לחזור בתשובה מתוך הכרת הטוב - אדם מתבונן בחסדי השם ומכיר טובה, וחוזר בתשובה מרוב אהבה. 2. לחזור בתשובה מתוך שמיעת דברי תוכחה - קורא בספר, שומע ממורה דרך.
3. לחזור בתשובה מתוך שרואים צרה שקרתה לזולת, ולומדים לקח. 4. הדרך הפחותה ביותר - לחזור בתשובה רק כשרואה שהצרה עצמה מתקרבת אליו.
בדור מרדכי ואסתר, עם ישראל הגיעו למצב שהיו צריכים לחזור בתשובה בדרך הרביעית, הפחותה ביותר - רק כשראו שגזרת השמד ממש מתקרבת. ודאי היו לפני כן סימנים - נביא, מורה דרך, צרות שקראו לאחרים - אך היהודים לא תפסו אותם, עד שהקדוש ברוך הוא הוצרך להביא עליהם את איום השמד.
על ידי השתייה, השמחה והאכילה בפורים, כשאדם מתבונן בחסדי השם שהוא משפיע עליו כל הזמן - "יַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ" - אנו חוזרים בתשובה מתוך אהבה, ובזה מתקנים את חטא הדורות של מרדכי ואסתר. זהו הלקח לכל השנה: לחזור בתשובה לפני הקדוש ברוך הוא מתוך רוב חסדיו - הדרך המובחרת שהוא רוצה מאיתנו.