אנו עומדים סמוך ונראה ליום הגדול ביותר בשנה. כך נאמר במשנה: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים". היום הזה הוא מעין שמחת יום הכיפורים. זה יום טוב לישראל, ואין יום טוב כמוהו. יותר מראש השנה, יותר מסוכות, יותר מפסח. כך לשון המשנה: "לא היו ימים טובים לישראל".
הקשו האחרונים: השולחן ערוך פוסק שט"ו באב הוא יום טוב. אין אומרים בו תחנון, וחתן אינו מתענה בו. זהו יום שצריך לשמוח בו. אבל קיימא לן ש"בטלה מגילת תענית".
מגילת תענית היא ברייתא שמלאה בימים טובים שהיו לעם ישראל, שבהם הודו לקדוש ברוך הוא על כל מיני ניסים ונפלאות. מי שמעוניין יכול לראות את כל הימים האלה, שבהם עשה ה' לעם ישראל ניסים ונפלאות. ודרך אגב, יש בזה רמז ליהודי: ראוי לו לרשום את הימים הטובים שהיו לו, ולזכור אותם בכל שנה.
מכל מקום, מאז שנחרב בית המקדש, וכל השמחות בטלו, בטלה מגילת תענית. ושאלו האחרונים: למה ט"ו באב, אומר השולחן ערוך, צריך לחגוג? אם בטלה מגילת תענית, גם ט"ו באב יבטל. הרי כל הטעמים שמופיעים בגמרא אינם שייכים לנו אחרי החורבן. אין שבטים, אין עלייה לרגל, ואין מערכה.
מתרצים האחרונים: יש הבדל גדול. כל הימים של מגילת תענית כתובים בברייתא. ואילו ט"ו באב מופיע במשנה מפורשת, במשנה האחרונה של מסכת תענית. לכן ט"ו באב שונה.
אבל עכשיו אנו רוצים לשאול: מה גוף הטעם? מה ההבדל המהותי בין כל הימים הטובים של מגילת תענית שבטלו, לבין ט"ו באב שלא בטל?
והתירוץ מתאים מאוד למה שלמדנו על שבע דנחמתא, שהיא הודיה על העתיד, על בניין בית המקדש.
כל הימים הטובים שבה הם הודיה על העבר. ומה שייך להודות על העבר אחרי שנחרב המקדש? כבר אין לנו שום הנאה מאותם ימים. החשמונאים ניצחו במקומות שונים וחזר שלטון יהודי, אבל אחרי החורבן, כשעם ישראל גלו, כל הטוב שהיה התבטל. אין מה לחגוג.
ט"ו באב אינו הודיה על העבר. הוא הודיה על העתיד. כמו שאומר רבי צדוק הכהן על המשנה: "וביום שמחת לבו – זה בניין בית המקדש שייבנה במהרה בימינו". כוונת המשנה שהשמחה גדולה בט"ו באב, כי זה היום שבו עתיד להיבנות בית המקדש השלישי.
כל הימים בטלו, כי הם הודיה על העבר, וכשבטל הדבר, בטלה ההודיה. אבל ט"ו באב הוא הודיה על העתיד, על בית המקדש השלישי שייבנה. ועל זה אפשר גם היום לשמוח ולהודות עד מאוד.
ולמה דווקא בט"ו באב ייבנה בית המקדש? יש בזה דבר נפלא. חודש אב הוא החודש החמישי, והחודש החמישי הוא כנגד ההודיה.
ממילא, מתי ראוי שייבנה בית המקדש? בחודש החמישי, במלואו של החודש, כשהלבנה במלואה, בט"ו בחודש ההודיה. בחודש ההוד וההודיה ראוי שייבנה בית ההודיה.
וככל שנתחזק בקול החמישי, בקול ההודיה, ונכניס אותו לתוכנו, ביומיום ובשמחת חתן וכלה ובכל מקום שאפשר, כך נזכה שבית ההודיה ייבנה במהרה.
ולסיום, הנהגה טובה לט"ו באב. מתי תיקנו את חנוכה? לא באותו זמן שקרה הנס, אלא "לשנה אחרת". וגם את פורים קבעו אחר כך. אבל על ברכת "הטוב והמטיב" אומרת הגמרא במסכת ברכות דבר מיוחד: "הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר". ובגמרא מודגש שתיקנו אותה באותו היום ממש, ביום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה, בט"ו באב עצמו.
הנהגה טובה לכל יהודי: לפחות דבר אחד, להרבות בהודיה בט"ו באב, כי זה חג ההודיה. ובמיוחד לומר את ברכת "הטוב והמטיב" שבברכת המזון בכוונה. לחשוב על הרבה טובות שהיו לו, ולומר: "המלך הטוב והמטיב לכל, שבכל יום ויום הוא הטיב, הוא מטיב, הוא ייטיב לנו".
יהי רצון שנזכה להודות לאבינו שבשמים על העבר, על ההווה ועל העתיד, ושבזכות ההודיה ייבנה בית ההודיה, במלואו של החודש החמישי, במהרה בימינו, אמן ואמן.