🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
חבר סיפר שהיו לו קשיים עם קבלת בתו לסמינר. לאחר שבוע, הוא חזר שמח ואמר: "תראה, כמו שידעתי לבוא לפניך לבכות ולהתלונן ולהצטער - כך אינני שוכח לבוא ולהגיד לך ולבשר לך ולשמח אותך שהסתדר!" דבר נפלא: זה קורה לנו הרבה - למשל גם עם ההורים. פעמים רבות ילדים יודעים לבוא ולהתלונן על הקושי, אך כשהעניינים מסתדרים - שוכחים לבוא לבשר ולשמח אותם. מצווה גדולה דווקא לבוא ולספר להורים כשטוב, כי גם ככה הם דואגים ומתפללים עלינו.
רבי דוד ממיליטש הצדיק מבאר יסוד נפלא בפסוקים: "הָרַב הַגָּדוֹל נִמְצָא שָׁם, ה' יִקָּרֵא... אָנָּא ה' מַלְּטָה נַפְשִׁי." יהודי בבעיה פונה לאבא, מתפלל, וה' יתברך מושיע אותו - אך מה קורה אחר כך? שוכחים לבוא ולהגיד תודה, נראה מובן מאליו שהעניינים הסתדרו. לכן אומר דוד המלך: כשיש צרה - "בשם ה' יקרא", ומתוך כך "אנא ה' מלטה נפשי". ריבונו של עולם, מלא אותי מהמידה הפסולה של לבוא לזעוק אליך רק כשלא טוב, ולשכוח לבוא ולהודות לך כשטוב!
מובא בשם רבי דוד ממיליטשחז"ל אמרו על שרה אמנו "בת מאה כבת עשרים" - "בת" לשון מידה. מובא ברמז: מזמור ק' בתהלים הוא "מזמור לתודה", ומזמור כ' הוא "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה". באותה מידה שאנו מתפללים בעת צרה (מזמור כ') - צריך להודות באותה מידה כשטוב לנו (מזמור ק' - "מזמור לתודה").
כשאדם לא שוכח להודות לקדוש ברוך הוא - לא רק לזעוק כשלא טוב, אלא גם להודות כשטוב, ואפילו בדברים "רגילים" (שהרי הכל לטובה) - הדבר הזה מוליד שמחה אצל האדם. וכשיהודי שמח, השכינה שמחה - כשם שאנו יודעים ש"כשיהודי בצער, השכינה בצער", כך גם ההפך: כשיהודי שמח, השכינה שמחה.
אין דבר יותר נפלא לגרום שמחה לשכינה, שנמצאת עמנו בגלות בצער גדול על חורבן בית המקדש, מאשר הודיה. כשאנו מודים לקדוש ברוך הוא מתוך שמחה והתבוננות אמיתית - לא סתם הודאה שגרתית - אנו יוצרים שמחה כפולה: שמחתנו ושמחת השכינה, שהודיה כזו היא ממש שמחת השכינה.