ראינו שחג החנוכה נבחר להיות ימים של הלל והודיה, משום שהיוונים רצו לגזור על הנשמה שלנו. לכן נתנו לנו חכמים תענוג לנשמה, ותענוג הנשמה הוא להודות ולהלל. עכשיו נבוא להסביר, בעזרת ה', מדוע חנוכה הוא שמונה ימים.
קושיית הבית יוסף ידועה: הרי השמן הספיק ליום אחד, והנס היה רק שבעה ימים. לא נתרץ אותה כאן על דרך הפשט, אם היה נס ביום הראשון או לא. נסביר את הדברים בעומק.
נסתכל באותיות של המילה "שמונה". נראה שהן בדיוק אותן אותיות של המילה "נשמה". שמונה ונשמה: אותן אותיות בדיוק, בלי הו'. וזה לא מקרה. הנשמה מגיעה מעולם השמונה. נסביר את הדברים.
נביא דוגמה לדבר. במוזיקה יש שבעה צלילים: דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי. האם אפשר ליצור צליל שמיני? מומחה למוזיקה אמר פעם שזה בלתי אפשרי. אין דבר כזה. יש שבעה צלילים, וזהו.
ואומרת הגמרא במסכת ערכין על הפסוק "לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד": כינור של ימות המשיח יהיה של שמונה נימים. כשיבוא המשיח, יהיה דבר שמחוץ לגדר הטבע. לכינור יהיו שמונה נימים, כי אז נהיה מחוץ לגדרי הטבע.
ועכשיו הכל מובן. היוונים, שכל עולמם הוא "שש", הטבע, רצו להרוג את "השמונה" שלנו, את הנשמה שלנו. וכשניצחו אותם החשמונאים, התגלה בעולם אור השמונה. ירד אור של שמונה, אור שמעל הטבע. ולכן אנו זוכים להדליק שמונה ימים בחנוכה.
ומה עושים בשמונת הימים האלה? מודים ומהללים לקדוש ברוך הוא. כי "השמונה", הנשמה, מתענגת בזה. זה התענוג שלה: להודות ולהלל למלך מלכי המלכים.
כשהולכים לבית הקברות, נוהגים לומר את מזמור קיט בתהילים. למה? בבית הקברות הגוף כבר כלה, ואנו מתפללים על הנשמה. ומזמור קיט נקרא "תמניא אפי", שמונה פנים: לכל אות יש בו שמונה פסוקים. כי לנשמה מתפללים במספר שמונה. וכתוב בספרים שהנשמה מגיעה מעולם הבינה, שהיא הספירה השמינית מלמטה.
וכמה נפלא: התפילה המפורסמת ביותר של הודיה למלך מלכי המלכים נקראת "נשמת". "נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ". למה? כי זו מהותה של הנשמה: להודות, להלל ולשבח למלך מלכי המלכים. זה תענוג הנשמה.
ונראה עוד כמה רמזים יפים:
בחנוכה, שהכל בו בא מצד ניסים של בורא עולם, הוא רומז לנו בכל פעם: כאן נגלה עולם השמונה, עולם הנשמה. ולכן צריך להודות למלך מלכי המלכים.
ונסיים בדבר יפה מאוד. כדאי לכל אחד להתבונן בו, והוא ייתן תענוג עצום בתפילה. בפסוקי דזמרה אנו אומרים בכל יום את מזמורי "הללויה" שבסוף ספר תהילים, ובהם מזמור קמח, מן החשובים שבמזמורי ההלל. הוא כולו מתאר איך כולם מהללים את ה'.
ונראה איך דוד המלך מחלק את ההלל: ארבע פעמים, וכל פעם שמונה מהללים. ארבע, כמו שראינו פעמים רבות שההודיה הולכת עם המספר ארבע. ושמונה, כי זה תענוג הנשמה.
שמיים, מרומים, מלאכים, צבאות, שמש וירח, כוכבי אור, שמי השמיים, והמים שמעל השמיים. שמונה מהללים.
"הללו את ה' מן הארץ, תנינים וכל תהמות, אש וברד שלג וקיטור, רוח סערה עשה דברו". כאן נמנים ארבעת יסודות הבריאה, אש, מים, רוח ועפר, בשמונה דברים: ארץ, תנינים, תהומות, אש, ברד, שלג, קיטור ורוח.
"ההרים וכל גבעות, עץ פרי וכל ארזים, החיה וכל בהמה, רמש וצפור כנף". שוב שמונה.
"מלכי ארץ וכל לאמים, שרים וכל שפטי ארץ, בחורים וגם בתולות, זקנים עם נערים". שמונה סוגי אנשים.
ומה הם אומרים כולם? "יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ הַלְלוּיָהּ".
וכשנאמר מחר בבוקר את פסוקי דזמרה, נעצור לרגע בכל קבוצה, ונספור: שמונה. ונזכור שהנשמה שלנו, שבאה מעולם השמונה, מתענגת בכל מילה של הלל. ובשמונת ימי החנוכה, כשאור השמונה יורד לעולם, ניתן לה את סעודתה: נודה ונהלל, נשיר ונשבח, לאבינו האוהב שהציל את נשמתנו מיד היוונים, ונתן לנו אור שמעל הטבע.