🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
שמענו דברים נפלאים ומחודשים בשם הרב יוסף יגן שליט"א: יש עוד שלושה ראשי תיבות לחודש אלול, מלבד הידועים והמפורסמים (המובאים במשנה ברורה), הרומזים כל אחד לתשובה, לתפילה או לצדקה. ומעניין, שהמשותף לשלושת ראשי התיבות הפחות-מפורסמים הללו הוא, שתוכן הפסוקים כולם עוסק בעניין של הודיה.
המקום הראשון - בשירת הים, שאנו אומרים בכל יום: "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, אָשִׁירָה לַה'". קוראים את המילים מהסוף: "אָשִׁירָה לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר" - ראשי התיבות (מהסוף): אלול.
המקום השני - ב"וַיְבָרֶךְ דָּוִד", שגם אותו אומרים בכל יום: "וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל... וּמְהוֹלָלִים אֲנַחְנוּ לְךָ וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ". המילים "אֲנַחְנוּ לְךָ וּמְהַלְלִים לְשֵׁם" - ראשי התיבות: אלול, בדיוק כמשמעות המילה "מודים".
המקום השלישי - בדברי הימים ב', פרק ה', פסוק י"ג: "וַיְהִי כְאֶחָד לַמְחַצְּרִים וְלַמְשֹׁרְרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד לְהַלֵּל וּלְהוֹדוֹת לַה'". המילים "אֶחָד לְהַלֵּל וּלְהוֹדוֹת לַה'" - ראשי התיבות: אלול, בדיוק.
שלושה פסוקים של הודיה, ובכולם ראשי תיבות "אלול" - מלמדים אותנו שיש קשר חזק ואמיץ בין חודש אלול לבין ההודיה.
רש"י על הפסוק בדברי הימים מפרש את המילה "כְאֶחָד" - היו כולם מאוחדים. כל המחצרים והמשוררים היו מאוחדים יחד, כל אחד כאחד, באחדות גמורה, לצורך אחד: להשמיע ולהודות לה'.
ננסה לבאר את הקשר בין אלול להודיה בשני אופנים. האופן הראשון: כיוון שניתנו לנו שלושים ימי רחמים - חודש הרחמים והסליחות, שלושים ימי רצון וקרבת ה' של "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" - אין להביט על הימים האלה כימי מתח ודין, כעול של קימה מוקדמת לסליחות. אלא הכל חסדים ורחמים וקרבת ה'.
מסופר שהרב דוד בהר"ן, בערב ראש השנה, היה הולך לבית הכנסת לקראת תפילת מנחה וערבית, כשהוא הולך ובוכה. שאלו אותו: מה מקום לבכייה זו - הרי בראש השנה אין לבכות, וגם עוד לא הגענו לראש השנה עצמו? השיב: "אינני בוכה על ראש השנה, אני בוכה על האלול - שנשארו לו רק כמה דקות. על החודש הנפלא והמתוק הזה, שנשארו ממנו רק כמה דקות - על זה אני בוכה". הימים הנפלאים האלה של קִרְבַת ה'.
מסופר גם על יהודי זקן ספרדי, שקם בימי הסליחות לקראת הימים הנוראים, שכשנפגשו איתו לקבל ברכה, כמה דקות אחר הצהריים - היה כולו מרוגש עדיין מהסליחות שאמר בבוקר. הוא סיפר שקם ב-3 וחצי לפנות בוקר, אמר תיקון חצות, ברכות השחר, ואחר כך הלך לבית הכנסת שהיה מלא מפה לפה, לאמירת הסליחות בהתעוררות. "איזה יופי!" - כך התבטא. "איזה מתוק, איזה נפלא, איזה תענוג! אנשים הרגישו את הקדוש ברוך הוא ממש בידיים". והוא הוסיף: "תיתן באמצע השנה מיליון שקל, תנסה לארגן שיקומו אנשים ב-4 בבוקר ויבואו לבית הכנסת להגיד סליחות - לא תצליח. זה רק בחודש הרחמים והסליחות". כך הם הביטו על ההזדמנות הפז הזו של קרבת ה', ולא ראו בזה עול כלל, אלא רצון עז להתקרב ולחזור אל הקדוש ברוך הוא.
אם כן, כיוון שזהו החודש הנפלא והמתוק הזה - כמה יש לנו להודות ולהלל ולשבח לבורא עולם, שנתן לנו ימים נפלאים ומתוקים אלו, הזדמנות לחזור ולהתקרב אליו יתברך. זהו האופן הראשון: להודות על עצם המהות של קבלת הימים האלה.
אופן נוסף: כל מהות הימים הללו - אלול, ימי הימים הנוראים, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, סוכות, הושענא רבה - כל מרכז עבודת ה' שיש בהם, מוגדר פשוט כקרבת השם, להתקרב אליו יתברך. מהו עניין החזרה בתשובה? התרחקנו, ועכשיו חוזרים אליו - "שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם". כל העניין הוא שהקדוש ברוך הוא מתגעגע ורוצה שנחזור אליו ונתקרב אליו.
אין דבר יותר טוב הגורם קרבת ה' כמו ההודיה להשם יתברך על כל דבר, קטן וגדול, בכל עת ובכל זמן. כי הודיה מעוררת את אהבת ה' יתברך, מתבוננים ומרגישים כמה הוא מטיב לנו בלי סוף - זה גורם אהבת ה', וכשיש יותר אהבת ה' יש יותר קרבת ה'. אין לך קרבת ה' יותר גדולה מזאת. אם כן, ההודיה היא הגורם הראשי והנכבד ביותר להתקרב אליו יתברך.
אך מעבר לכך, ההודיה אינה רק "גורם" - היא גם "פועל יוצא". אם אדם באמת קרוב לה' יתברך, מרגיש את הקרבה, הוא מתחיל להרגיש את השפע ואת הטוב שהקדוש ברוך הוא משפיע עליו, ואת עצם ההזדמנות להודות לו - שהוא מצליח לקום, מצליח להתפלל כראוי. אז ההודיה מתפרצת מאליה - זה פועל יוצא של קרבת ה'.
ולסיום מובא סיפור קטן על החפץ חיים, ששמעוהו מתבודד עם קונו ואומר: "ריבונו של עולם, זיכית אותי לחבר את המשנה ברורה על כל חלקיו, זיכית לחבר את ספר חפץ חיים, שמירת הלשון, תורת הבית... ריבונו של עולם, ואני כבר זקן - מתי אחזיר לך על כל מה שעשית לי?" זהו סימנם של גדולי עולם: כאשר הקדוש ברוך הוא מזכה אותם בפעולה רוחנית, הם מרגישים רק הכרת הטוב, ונכנעים לפניו יתברך על שזיכה אותם.
יהי רצון שנזכה, מתוך ההודיה על ימי אלול הנפלאים, להיות אנשי הודיה, ולזכות בקרוב לגאולה השלמה, כאשר יתגלה בית המקדש ומלכות ה' עלינו, וכולנו יחד, "כְאֶחָד", נודה ונהלל לקדוש ברוך הוא.