בפרשת כי תשא מופיעות שלוש פעמים המילים "מחצית השקל", ומבאר רש"י שהיו שלוש תרומות שונות: תרומת האדנים (למשכן), תרומת הקורבנות, ותרומה לבניית המשכן עצמו. רומזת התורה כאן על תפקידו של כל יהודי בעולם - להיות "חצי" משלושה דברים, ולחברם.
אדם הוא חצי מאשתו - נשמה אחת שהתפרדה, ותפקידו לחבר אותם ולהיות "לאחד". הוא חצי מעם ישראל - כולם נשמה אחת שהתפרדה, ותפקידו "ואהבת לרעך כמוך". והוא חצי מבורא עולם - הנשמה היא "חלק אלוק ממעל", ותפקידו להתחבר בחזרה, "ואהבת את ה' אלוקיך". שלוש המחציות - שלוש האהבות.
וכנגד זה בפורים יש שלוש מצוות: מתנות לאביונים (כנגד הזקוקים לרחמים), משלוח מנות (כנגד החברים), ומשתה ושמחה (כנגד אהבת הקדוש ברוך הוא בכל הלב, הנפש, והמאוד).
מדוע חוצים את הכרש ושמים שני אדנים תחת קרש אחד, ולא אדן אחד שלם? הכרש רומז לנשמה שירדה למטה והתפצלה לשניים - איש ואישה - ותפקידם לחבר אותם בחזרה.
אליעזר נותן לרבקה "בֶּקַע לְגֻלְגֹּלֶת" - מלשון "מחצית השקל" - לרמוז לה שהיא כרגע חצי, ורק בהתאחדה עם יצחק תהיה שקל שלם.
איך מתאחדים? "זֶה יִתְּנוּ" - על ידי הנתינה. כותב המכתב מאליהו בקונטרס החסד: הטעות הרווחת היא לחשוב שהאהבה מולידה נתינה, אך האמת היא ההיפך - הנתינה מולידה אהבה. "אִם חָפֵץ אַתָּה לְהִדָּבֵק בְּאַהֲבַת חֲבֵרְךָ, הֱיֵה נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּטוֹבָתוֹ" - כשאדם חושב איך לעשות טוב לשני, הוא אוהב אותו.
גם הודיה שלנו יכולה "לתת" להשם - הגמרא אומרת שהאוכל בלי ברכה "גוזל" את הקדוש ברוך הוא. מבאר החינוך: כשמברכים, נותנים כוח לקדוש ברוך הוא כביכול להוריד שפע לעולם. כל הודיה, כל ברכה - מורידה שפע.