🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
כמעט כל השירים בתנ"ך נאמרו על מפלת רשעים: שירת הבאר (סוף פרשת חוקת) - לאחר שנפלו האמוריים שביקשו לצאת ולהרוג את ישראל; שירת האזינו - "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ, כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם"; ושירת הים עצמה - "אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם".
מה מיוחד בשיר השירים? הוא עוסק במהות הקשר שבין עם ישראל לקדוש ברוך הוא - שאפילו "קָמְתִי וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר" ("נשוני ופצעוני שומרי החומות עלי"), תמיד תישאר הנקודה הפנימית - "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי". שורש הנשמה היהודית תמיד מחובר לקדוש ברוך הוא, אפילו אם יהודי חוטא ופוגם בחיצוניותו - הנקודה הפנימית תישאר קדושה וטהורה. זהו ההבדל בין יהודי - "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים" - לבין גויים, שאצלם ייתכן שהאדם עצמו יהיה מרכבה לרע.
שירה היא ביטוי של התלהבות פנימית ורגש. כאשר הקדוש ברוך הוא מפיל את הרשעים, ובכך מתבטלת המחשבה שרצו לבטל (פרעה: "לא ידעתי את השם"; עמלק: "אשר קרך בדרך" - הכל במקרה), חוזר איחוד ה' לעולם - וזה מעורר שירה: "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".
למשל: מחשב שיודע את כל התורה אינו מעורר התפעלות - כי אין לו יצר הרע. תלמיד חכם שמתגבר על היצר ולומד ומגיע לדרגה גבוהה - זה מעורר התפעלות, כי הוא היה יכול שלא להצליח. וכשהקדוש ברוך הוא מפיל את הרשעים, שביקשו לבטל את איחוד ה' בעולם, זה מעורר לשיר - כי הוכח בזה שאיחוד ה' חוזר לעולם ומתבטל הרע.