🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
הגר"א עצמו נהג לכבד מאוד מצווה זו: ביום טוב אחרון (שביעי של פסח) היה אוכל סעודה שלישית - אף שאין חיוב מצד יום טוב - כדי לקיים עוד פעם את מצוות "שבעת ימים מצות תאכלו". נשאל רבי חיים קנייבסקי אם בכל כזית וכזית של מצה מקיימים מצווה בפני עצמה, והשיב שכן - כל סעודה קמה בפני עצמה.
כשאדם זוכה לאכול מצה, הוא זוכה למאכל שמבריח ממנו את כל המזיקים ואת היצר הרע. וכן, האוכל מצה בכל שבעת הימים מקיים בכל פעם מצוות פרסום ניסא של יציאת מצרים - הוא מפרסם: "כי הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו מארץ מצרים".
ראוי לכל אחד, כשאוכל מצה בכל ימי הפסח, לומר בפיו: "הריני רוצה לקיים מצוות עשה של שבעת ימים מצות תאכלו" - ויש בזה תיקון גדול. וכן על ידי אכילת מצה כל שבעה, זוכים "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ".
נצטווינו לזכור שיצאנו בחודש האביב - חודש שאינו חם מדי ואינו קר מדי. יש להתבונן: מה חשיבות הזמן הזה? אדם שיצא ממחנה ריכוז לא עלינו לא יזכור באיזה חודש היה מזג האוויר - העיקר לצאת. מדוע חשוב כל כך לזכור שיצאנו דווקא בחודש האביב הנעים?
יציאת מצרים לא הייתה כיציאה מבית כלא, אלא אירוסין שלנו עם הקדוש ברוך הוא - "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם". התרסנו עם מלך מלכי המלכים, הוא בחר בנו מכל העמים. כל יהודי זוכר את פרטי חתונתו במלואם, כי החתונה היא שמחה גדולה - כך גם יציאת מצרים היא זמן האירוסין שלנו, ולכן זוכרים כל פרט, כולל את החודש הנעים והנפלא שבו יצאנו.
ליל הסדר כביכול היה ליל החתונה, ושבעת ימי הפסח הם כמו שבע הברכות שלנו עם בורא עולם - שבעה ימים אנו חוגגים ושמחים, ומודים לקדוש ברוך הוא שבחר בנו מכל העמים.
ברגע שרק אפשר היה להוציא את עם ישראל ממצרים, לא התמהמה הקדוש ברוך הוא רגע נוסף - מרוב אהבתו אלינו. אכילת המצה כל שבעה מבטאת תודה זו: "מודה אני לך, בורא עולם, שבחרת בי מכל העמים". וכתב בעל "יסוד ושורש העבודה", שהעבודה הגדולה ביותר של היהודי היא לשמוח על שזכה להיות חלק מעם הנבחר - "אתה בחרתנו מכל העמים" - זוהי המצווה הגדולה ביותר של "שבעת ימים מצות תאכלו".