🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
בספר "סדר היום" כותב בעל הספר את הטעם שאנו אומרים הלל בראש חודש: מטעם שמחת היום, שהוא "יום טוב ללבנה שנתחדש אורה, וצריכים אנו לשמוח בשמחתה — שישראל מונים ללבנה, ובשלמה יהיה לנו שלום". כלומר, אמירת ההלל בראש חודש נובעת מכך שיש לנו שמחה מיוחדת בהתחדשות הלבנה, ושמחת הלבנה היא שמחתנו אנו — שכן יש קשר ודמיון גדול בין עם ישראל לבין הלבנה: עם ישראל מונה את חודשיו ללבנה, וכפי שאנו אומרים בסוף ברכת קידוש הלבנה, עם ישראל עתיד להתחדש כמותה ולפאר ליוצרו.
מבארים המפרשים סיבה נוספת לכך שאומרים הלל בראש חודש: הלבנה רומזת למלכות בית דוד, וחידוש הלבנה מדי חודש רומז להתחדשותה העתידה של מלכות בית דוד. ולכן אנו אומרים בראש חודש דווקא הלל — מזמורים מתהילים שחיבר דוד המלך עליו השלום.
ננסה היום להבין מה הכוונה שעם ישראל דומה ללבנה, ומה הכוונה שמלכות בית דוד דומה ללבנה, וכן להבין את עניין השמחה שיש בהתחדשות הלבנה — מדוע אנו שמחים בעצם היות הלבנה מתחדשת.
הרמ"א בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תכ"ו, סוף סעיף ב') כותב בעניין קידוש הלבנה:
כלומר, יש קשר מיוחד בין מלכות בית דוד ובין הלבנה: מלכות בית דוד נמשלה ללבנה, וכפי שכותב גם רש"י במסכת ראש השנה (דף כ' עמוד א') על הסיפור שרבי שלח את רבי חייא לקדש את החודש, ומסר לו סימן — את המשפט "דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם" — לאחר שיקדש את החודש. מסביר שם רש"י, שדוד נמשל ללבנה משום שנאמר עליו הפסוק: "כִּסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי, כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם" — וכן כנסת ישראל, כמו שאמר הרמ"א, נקראת גם היא בשם "דוד". וכך גם כותב רבנו בחיי בפרשת וישב, שזוהי הכוונה בפסוק בהושע: "וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם" — שכנסת ישראל נקראת גם כן בשם "דוד מלכות בית דוד".
כשם שאין ללבנה אור משלה, אלא כל אורה מגיע ממה שהחמה משפיעה בה, כך גם עם ישראל אין לו אור עצמי, אלא כל אורו מגיע מהקדוש ברוך הוא המאיר עליו.
דוד המלך עומד כנגד ספירת המלכות, שעליה נאמר "לית לה מגרמה כלום" — אין לה שום מקור אור עצמי, אלא היא מקבלת את אורה וכוחה מן המידות העליונות שמעליה.
וזהו הקשר בין הלבנה לבין עם ישראל ולבין מלכות בית דוד, הנקראת גם בשם "כנסת ישראל": כנסת ישראל עתידה להתחדש, כמו הלבנה המתחדשת בכל חודש — אך החידוש הזה אינו חידוש עצמי, אלא חידוש מכוח החמה, מכוח השמש, שהיא המשפיעה מאורה להאיר את הלבנה. ובמקביל, גם לעם ישראל אין אור עצמי, אלא כל אורו מגיע מאורו של הקדוש ברוך הוא, המאיר על עם ישראל.
מסביר הרמח"ל בספרו "דעת תבונות" (סימן קנ"ח), ונביא את לשונו:
מבואר בדבריו, שכל האור של עם ישראל — כל האור של היהודי — אינו אור עצמי, אלא אור המגיע מהקדוש ברוך הוא. וזהו הדמיון שיש בין עם ישראל לבין הלבנה: כשם שאין ללבנה אור עצמי אלא כל אורה מגיע מן השמש, כך עם ישראל אין לו אור עצמי, אלא כל אורו מגיע מהקדוש ברוך הוא. וכן בדוד המלך, מלכות בית דוד, שדוד המלך עומד כנגד ספירת המלכות — שעליה נאמר "לית לה מגרמה כלום", אין לה שום מקור אור עצמי, אלא היא מקבלת את אורה וכוחה מן המידות העליונות הנמצאות מעליה, ומידת המלכות מוציאה אותם לפועל. וכך גם עניין מלכות בית דוד כולו — היא מביאה את שליטת הקדוש ברוך הוא, את מלכותו, אל העם. מי שרוצה להרחיב בעניין מידת המלכות, יעיין בתחילת הספר "שבת מלכתא" של הרב פינקוס, המבאר שם באופן נפלא ובצורה ברורה את כל עניין מידת המלכות.
וזהו הפירוש למה שכתב הרמ"א: "כנסת ישראל תחזור להידבק בבעלה שהוא הקדוש ברוך הוא, דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה" — כלומר, שאין לנו אור עצמי, אלא כל האור שלנו הוא מאת הקדוש ברוך הוא, ולעתיד לבוא האור שיושפע עלינו יהיה בצורה מושלמת, שתהיה עלינו הארה שלמה מאת הקדוש ברוך הוא. וזו השמחה שיש לנו בראש חודש: חידוש הלבנה מראה לנו שהגאולה השלמה, בעזרת השם, תגיע בקרוב.
למרות שעכשיו האור הזה עדיין אינו שלם — ההארה שהקדוש ברוך הוא מאיר עלינו עדיין אינה בשלמותה — בכל זאת אנו שמחים בזה שאנו רואים כאן תחילת תהליך שמתחדש ומתקדם לעבר המטרה הנכספת: שנזכה שהקדוש ברוך הוא יחזור אלינו, ונזכה לחיות עם הקדוש ברוך הוא בדבקות גמורה, בשלמות. ואת זה אנו רואים בלבנה, שאנו אומרים תחילת התחדשות, שהלבנה מתחילה להאיר מחדש — וזה סימן בשבילנו שאנו בקרוב נזכה שהקדוש ברוך הוא גם כן יאיר עלינו יותר ויותר, עד להארה שלמה.
יהי רצון שנזכה שהקדוש ברוך הוא ימלא את פגימת הלבנה, ותהיה אור הלבנה כאור החמה — שהקדוש ברוך הוא יאיר עלינו מאור פניו בשלמות, ונזכה לגאולה השלמה בקרוב.