🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
ידוע שהיוונים גזרו על שלוש מצוות: חודש (קידוש החודש), שבת, ומילה. חודש-שבת-מילה - ראשי תיבות "שמח". אך יש לשאול: מה כל כך מפריע ביוונים במצוות ראש חודש דווקא? מה מיוחד בו שגזרו עליו? ומדוע אומרים הלל בראש חודש, למרות שלא אירע שום נס מיוחד באותו יום?
אנו אומרים בתפילה: "נֶפֶשׁ שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא... וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי... כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ" - ליהודי יש נשמה טהורה. לעומת זאת, לגויים - "אָדָם אַתֶּם" - נאמר: "אַתֶּם קְרוּיִים אָדָם, וְאֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם קְרוּיִים אָדָם" - כי לגויים אין נשמה במובן הזה, "וְכָל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ".
נוסח תפילת שחריתהיוונים ידעו: ליהודים יש נשמה, שהיא "השמונה" שלנו. הם רצו להרוג אותה. את הברית - שקורטים ברית עם השמונה (ביום השמיני) - ביקשו לבטל. את השבת - שבה יש נשמה יתרה (כפולה - שמונה כפול) - ביקשו לבטל. וגם ראש חודש, שבו יש תוספת נשמה מסוימת.
מובא בספר "להודות ולשבח" (עמ' קנט-קס) בשם תיקוני הזוהר ובן איש חי: בכל יום שיש בו קרבן מוסף - יש לאדם נשמה יתרה. גם בזוהר: "רַב שִׁמְעוֹן אָמַר: כְּתִיב 'וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ' - יבוא כל בשר להשתחוות לפני, אמר ה'" - מכאן שראש חודש ושבת הם באותה דרגה, ובשניהם יש תוספת נשמה.
ספר "להודות ולשבח", עמ' קנט-קסעתה מובן: בכל מקום שיש בו תוספת נשמה, מיד מוזכרת שם חובת ההודיה. "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, טוֹב לְהוֹדוֹת לַה'" - בשבת, שיש בה נשמה יתרה, מיד "טוב להודות לה'". לכן בשבת אומרים פרקי שירה, "נשמת כל חי" ועוד שירות ותשבחות. גם ביום טוב אומרים "נשמת" - בכל מקום שיש תוספת נשמה, מודים ומהללים לקדוש ברוך הוא.
וזוהי גם הסיבה שאומרים הלל בחגים: בגלל נס (כמו פסח), או שלא בגלל נס (כמו סוכות) - עצם זה שביום זה יש ליהודי נשמה גדולה, מעורר אותו להודות ולהלל. ומדוע לא אומרים הלל בשבת עצמה? הגמרא (ערכין י, ע"ב) שואלת זאת ומתרצת. אך בראש חודש, שיש בו תוספת נשמה בלי סיבה מיוחדת - זה עצמו גורם לאדם להודות ולהלל, ולכן אומרים הלל.