ראש השנה לפני יום כיפור - תשובה מתוך הודיה

מדוע קבע הקדוש ברוך הוא את סדר המועדים כך שראש השנה קודם ליום הכיפורים, ומה מלמדים אותנו כלי הנגינה שבפרק פ"א בתהלים
מאת: הרב יהודה טאוב

🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:

🎧 בקול הלשון  ·  ▶ סרטון בנושא ביוטיוב

📑 תוכן העניינים

א. הקושיה: מדוע לא קדם יום הכיפורים לראש השנה?

מובאת בראשונים שאלה ידועה: מדוע קבע הקדוש ברוך הוא את ראש השנה לפני יום הכיפורים? הרי ראש השנה הוא יום הדין, וביום הכיפורים הקדוש ברוך הוא מוחל לנו על עוונותינו. לכאורה, היה עדיף שלפני שניגשים ליום הדין לא יהיו לנו עוד עבירות תלויות - שהקדוש ברוך הוא יחייב את יום הכיפורים לפני ראש השנה, וכך נקבל כפרה על עוונותינו, ונגיע ליום הדין נקיים מעבירות, וכך המשפט ייצא לזכותנו.

ב. חובות הלבבות: חשבון הנפש על החסדים כתנאי לתשובה

ניתן, אולי, לתרץ זאת על פי מה שכתוב בחובות הלבבות, שער התשובה, פרק ג'. שם מבאר בעל חובות הלבבות את הדרך להגיע לעשיית תשובה - מהן ההקדמות שאדם צריך לדעת כדי שיוכל לחזור בתשובה, שהרי בלעדיהן לא יוכל לחזור בתשובה כלל.

"שיחשוב עם נפשו במה שקדם לו מהבורא מן הטובות, ומה שקדם ממנו מן המרי - תמורת ההודיה עליהן". שאדם יעשה חשבון נפש על כל החסדים שהקדוש ברוך הוא נתן לו, מהזמן שברא אותו ועד היום - ובקיצור, שהוא הכעיס את הקדוש ברוך הוא במקום להודות לו על החסדים האלה. חובות הלבבות, שער התשובה, פרק ג'

חלק בלתי נפרד מהתשובה הוא להכיר תחילה בחסדי הקדוש ברוך הוא, ולהבין כיצד לא שילם לו על כל חסדיו. שהרי כל עבירה שאדם עשה היא, במהותה, ההפך מהודיה לקדוש ברוך הוא. ומכאן, שלפני שאפשר בכלל לחזור בתשובה כראוי - צריך תחילה להכיר בחסד.

ג. ארבע מדרגות בפרק פ"א: מ"זמרה" ל"נבל"

ודוד המלך, בפרק פ"א בתהלים, כאשר הוא מדבר על ראש השנה - "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹקֵי יַעֲקֹב" - מקדים לכך את ההכנה, בפסוק:

"שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף, כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל"

זוהי ההקדמה לראש השנה, ובה מתגלות ארבע מדרגות בהדרגה. "שְׂאוּ זִמְרָה" - תחילת השיר, תחילת ההכרה בחסדי הקדוש ברוך הוא, מה שהוא נותן לנו כל הזמן. קודם כל תשיר, תכיר בחסדים. אחרי שאדם מתבונן יותר ויותר בחסדים, הוא עולה למדרגה של "תֹּף" - התלהבות שמתחילה לפעום בלב ביתר עוצמה, כמו תוֹף שמקצב את מהירותו: אדם קופץ ומכיר יותר, ומגיע לאחדות עם החסד.

אחרי שהוא כבר "בטמפו" של ה"תֹּף", מגיע ל"כִּנּוֹר נָעִים" - זוהי הדבקות בקדוש ברוך הוא. קול הכינור נוגע בנשמה, בפנימיות האדם, בשיר נעים; חוטי הנשמה מתעוררים, ואדם דבק בקדוש ברוך הוא מרוב הכרת החסד. ולבסוף, מגיעים למדרגה האחרונה - "נָבֶל". הגמרא מספרת שהיה כלי כזה בבית המקדש, שנקרא "נֶבֶל" (מלשון "נבילה"), ומי ששימש בו לא היה יכול לעמוד שם, מרוב עוצמת הנעימות - אי אפשר לתאר את התענוג של השיר שלו. אדם שמתבונן בחסדי ה' מגיע למדרגה שבה הוא כמעט מתעלף מרוב ההודיה לקדוש ברוך הוא.

"שְׂאוּ זִמְרָה, וּתְנוּ תֹף, כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל" - זהו סדר עולה של הכרת החסד: משיר ראשוני, דרך התלהבות, דרך דבקות, ועד תענוג שאי אפשר לעמוד בפניו. וכך, מתוך ההכרה הזו, מגיע האדם לראש השנה - להמליך את הקדוש ברוך הוא.

ד. המלכת ה' כהקדמה לתשובה שלמה

ומה זה "ראש השנה"? להגיד מלכויות, להמליך את הקדוש ברוך הוא, להכיר בו שהוא זה שנותן לנו את החיים, שהוא המלך, שהוא ברא את העולם, שהוא מחיה אותו, שהוא זה שנתן לנו את כל החסדים - ואני בא לפניו עם שירה, עם כינור נעים, עם תוֹף, עם נבל.

ומה קורה אחרי שאדם מגיע להכרה הזו במלכות ה' ובחסדיו?
אז מתבונן האדם: מה עשיתי אני? איך שילמתי לקדוש ברוך הוא על כל חסדיו? מה עשיתי לו? ומתוך ההתבוננות הזו מתעוררת בלבו הרהורי תשובה אמיתיים. כלומר, ראש השנה הוא בעצם הקדמה ליום הכיפורים - אי אפשר להגיע ליום הכיפורים לפני שמכירים תחילה שהקדוש ברוך הוא הוא המלך, ולפני שמכירים בחסדים הגדולים, ומשירים לו.

יום ראש השנה הוא יום של שמחה - כמו שכתוב בנביא, לשמוח בחסדי הקדוש ברוך הוא, להכיר שהקדוש ברוך הוא הוא המלך. ומתוך כך, יכול האדם להכיר עד כמה הוא לא השלים לו את חסדיו - ואז הוא יכול לחזור בתשובה שלמה, ורק אז יכול הוא להגיע ליום הכיפורים.

לכן דווקא ראש השנה בא לפני יום הכיפורים: שכן ראש השנה הוא יום של המלכת ה' והכרת חסדיו - וזוהי ההקדמה ההכרחית לחזור בתשובה שלמה, בטרם ניגשים ליום הכיפורים עצמו.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. חובות הלבבות לרבנו בחיי אבן פקודה, שער התשובה, פרק ג'.
  2. תהלים פ"א, ג-ה - "שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף... תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ".
  3. מסכת ערכין (עניין כלי הנבל בבית המקדש).
▲