🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
אחד מחכמי ישראל הסביר את הדמיון: כשם שלאחר קריעת ים סוף שרו עם ישראל שירת הים - "אָז יָשִׁיר" - כך גם החתן צריך לשיר ולהודות לה' במשך כל שבעת ימי המשתה, שזכה למצוא את זיווגו, כמו קריעת ים סוף.
אך אחרי שנגמרים שבעת ימי המשתה, אין להפסיק את השירה וההודיה - אלא כשם שאמרו שירת הים "כל יום, וְיֹאמְרוּ לֵאמֹר לְדֹרֹת עוֹלָם", כך יש להודות לה' בכל יום על התורה, על המטיב, ועל המתנה הנפלאה - האשת חיל שנתן לו. יש בזה גם לימוד וגם שכר עצום.
כאשר אדם מרגיש "מוצא אני" - כאילו חוכמתו ובינתו הם שעמדו לו למצוא - אז מחכה לו מר ממוות. אבל כאשר אדם מרגיש "מצא אישה" - שזו מציאה, מתנה שנתן לו הקדוש ברוך הוא - הוא לא פוסק מלהודות לו על כך, וזוכה "מצא אישה מצא טוב" - זוכה לראות את הטוב.
יזכנו ה' יתברך שנזכה תמיד להודות לקדוש ברוך הוא, ונזכה "מצא אישה מצא טוב" ורצון מה'.