🪙 קופת החיסכון של רבי אלעזר

הכנה לט"ו בשבט: למה הרמז לט"ו בשבט נמצא דווקא בפרשת בא, ואיך אמורא עני חסך פרוטה לפרוטה כדי לזכות להודות לה' על פרי חדש
מאת: הרב יהודה טאוב

📑 תוכן העניינים

הרמז שבפרשת בא

ראינו כבר שבפרשת בא רמוז ט"ו בשבט, יום מכת הארבה, שבו נתן לנו הקדוש ברוך הוא שולחן מלא פירות כנגד הפירות שאכל הארבה במצרים. ואולי לא לחינם דווקא בפרשה הזאת נרמז היום הזה. שכן בפרשת בא נמצא דבר מתוק מדבש על מעלת ההודיה, וזה כל עניינו של ט"ו בשבט.

בסוף הפרשה כותב הרמב"ן דברים נפלאים:

ואין לאל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו.
רמב"ן, סוף פרשת בא

איזה מילים! הרמב"ן אומר לנו מה משמח את בורא עולם בכל הבריאה: יהודי שמודה לקדוש ברוך הוא. זה הדבר שמשמח את בורא עולם.

הכל נברא כדי לקלס

כך מובא גם במדרש שוחר טוב: הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, ברא את האדם, והשליט אותו בכל טוב, כדי שיקלס אותו. ומה עלינו לעשות? לקלס ולברך.

וכך מסיים ספר תהלים, בפסוק האחרון שבו:

כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל קָהּ הַלְלוּקָהּ תהלים קנ, ו

זו המטרה. כל נשמה, כל נשימה, נועדה להלל. אבל איך אדם חי בפועל את ההרגשה הזאת, שמה שמשמח את בורא עולם הוא ההודיה? כדי להבין זאת, נספר סיפור. הסיפור נקרא "קופת החיסכון". לכל אחד מאיתנו הייתה פעם קופת חיסכון. בואו נשמע על קופת חיסכון מיוחדת מאוד.

האמורא שחשש לשמועה אחת

בתלמוד הירושלמי, בסוף מסכת קידושין, שנינו:

רבי כהן בשם רב: עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראתה עינו ולא אכל. רבי אלעזר חשש לשמועה זו, וצבר לו פרוטות, ואכל בהן מכל מאכל פעם אחת בשנה.
תלמוד ירושלמי, סוף מסכת קידושין (בתרגום)

רבי אלעזר חשש לשמועה הזו, ולכן אסף פרוטות וקנה בהן מכל מאכל, פעם אחת בשנה. כדי לעמוד על משמעות הדבר, צריך להבין במי מדובר.

רבי אלעזר שבתלמוד הירושלמי הוא רבי אלעזר בן פדת, מגדולי תלמידיו של רבי יוחנן. שמועותיו היו מחודדות, ועל כל מאמר של רבו היה מביא ראיה מברייתא. בגאונותו נקרא "מרא דארעא דישראל", אדונה של ארץ ישראל.

🧄 שן של שום

הגמרא במסכת תענית (כה ע"א) מספרת שרבי אלעזר היה עני גדול מאוד כל ימיו. פעם הוצרך להקיז דם לרפואה. אחרי הקזה חיוני מאוד לאכול סעודה משביעה, אחרת עלולים להסתכן. אולם רבי אלעזר לא מצא בביתו שום אוכל. לא פרוסת לחם ולא פרי, אלא שן של שום בלבד. אכל אותה, חלש לבו והתעלף.

בעלפונו נגלה אליו הקדוש ברוך הוא. אמר רבי אלעזר לפניו: עד מתי אטרח כך בעולם? וענה לו הבורא שכך נקבע לו בחייו, וזה ניסיונו: ללמוד תורה מתוך הדחק.

לרעוב ללחם כדי לומר תודה

ועכשיו נחשוב. בעוני כזה, כשנזדמנה לידו פרוטה, רבי אלעזר לא קנה בה פרוסת לחם משביעה. הוא חסך פרוטה לפרוטה, כדי לקנות דובדבן אחד, משמש אחד, ועוד פרי אחד, כדי לברך עליהם "שהחיינו", להתרגש מחסדו יתברך ולומר תודה. שהרי הפרי נברא עבורו, ונשלח אליו כמתנת אהבה.

כדאי לרעוב ללחם, כדי לזכות לומר תודה. זוהי קופת החיסכון של רבי אלעזר.

זריזות במצוות ההודיה

ונוסיף דבר מעניין מאוד. בספרים שנכתבו על ט"ו בשבט, ומובא גם בחוברת "פירות הילולים", מבואר עוד טעם במעשהו של רבי אלעזר: הוא היה מצמצם את פרוטותיו כדי לאכול מכל מיני הפירות החדשים, להרבות ברכות ולעשות את התיקון תכף ומיד, ושלא להחמיץ את המצווה.

מבואר בדבריו חידוש: יש עניין להשיג פרי חדש בהזדמנות הראשונה שאפשר, כי יש מצווה להודות לה' על הפרי החדש. ומצווה אסור להחמיץ. כמו שלמדנו בפרשת השבוע, פרשת בא:

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת שמות יב, יז

ודרשו חז"ל: אל תקרי "המצות" אלא "המצוות". מצווה הבאה לידך, אל תחמיצנה. וזריזים מקדימים למצוות.

זה היה המנהג הקדוש של רבי אלעזר. מיד כשהייתה לו הזדמנות להודות לקדוש ברוך הוא על עוד דבר, הוא מיהר לקנות אותו, כדי לרוץ מיד אל המצווה הנפלאה של שבח והודיה לבורא עולם. שהרי "אין לאל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו".

גם אנחנו

אנחנו לא נדרשים לרעוב ללחם. לפנינו, בט"ו בשבט, מונח שולחן מלא פירות, מכל המינים. מה שרבי אלעזר חסך בשבילו פרוטה לפרוטה במשך שנה שלמה, אנחנו מקבלים בשפע. וכל מה שנדרש מאיתנו הוא לעצור רגע, להתבונן, ולומר תודה מעומק הלב, כפי שאמר רבי אלעזר על הדובדבן האחד שלו.

הלוואי שנזכה גם אנחנו לרוץ כדי להודות ולשבח את בורא עולם, ולשמח אותו בדבר היחיד שהוא חפץ בו מכל העולם כולו: שנכיר אותו ונודה לו.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. רמב"ן, סוף פרשת בא: "ואין לאל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו".
  2. מדרש שוחר טוב: האדם נברא כדי לקלס.
  3. תהלים קנ, ו: "כל הנשמה תהלל קה".
  4. תלמוד ירושלמי, סוף מסכת קידושין: "עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל".
  5. גמרא, תענית כה ע"א: עניותו של רבי אלעזר בן פדת.
  6. חוברת "פירות הילולים": זריזות רבי אלעזר במצוות ההודיה על פרי חדש.
  7. שמות יב, יז, ודרשת חז"ל: "מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה".
▲
סיכום השיעור: קופת החיסכון של רבי אלעזר